בין צורכי הביטחון, זהות חרדית וניהול שינוי חברתי – מבט על האתגרים והפתרונות בסוגיית הגיוס לצה״ל: ביקורת על ספרו של יוסי לוי "נמות ולא נתגייס, מסע אישי ולאומי לפתרון הבעיה שקורעת את ישראל מבפנים", 2025 הוצאת סלע מאיר
מאמר דעה: איור: Open AI
סוגיית גיוס החרדים לצה"ל ניצבת במשך עשרות שנים במרכזו של ויכוח ציבורי, משפטי ופוליטי במדינת ישראל. שורשיה של הסוגייה נעוצים כבר בשנת 1948 בהחלטת ראש הממשלה לאפשר פטור מגיוס למספר קטן של תלמידי ישיבות ש"תורתם אמונתם" אשר הלך והתרחב עם השנים.1 ההסדר ההיסטורי הפך עם הזמן לבסיס מחלוקת רחבה יותר בשאלות של שוויון בנטל, חופש דת ;והיחסים שבין דת למדינה. במהלך השנים נעשו ניסיונות חקיקה להסדרת מעמדם של החרדים במערך השירות הצבאי.
המרכזי שבהם הוא חוק טל משנת 2012 שנפסל ע"י בגץ בטענה כי אינו עומד בעקרון השוויון.2 גם הניסיונות הבאים לרבות חוק שירות ביטחון (תיקון מס 19) מ2014 וחוק הגיוס מה מ2017 – עוררו התנגדויות רבות ונפסלו או הוקפאו תוך ביקורת מתמשכת מצד בית המשפט העליון על העדר פתרון מערכתי המאזן בין צרכי הביטחון לבין זכויות יסוד3 השיח הציבורי סביב גיוס החרדים משקף מתחים רחבים יותר בחברה הישראלית, הנוגעים לתפיסות של אזרחות, שייכות , תחומי אחריות הדדיים. בעיני רבים בציבור החילוני והכללי, הפטור שניתן לציבור החרדי נתפס כהפרת חוזה חברתי בסיסי במדינה דמוקרטית4. זאת בעד שבחלקים מן הציבור החרדי רואים בגיוס החובה איום על אורח החיים הדתי והקהילתי5.
מאמר ביקורת זה על ספרו של יוסי לוי "נמות ולא נתגייס" (הוצאת סלע מאיר) מעבר לביקורת על הספר הספציפי יבקש לבחון את ההתפתחות ההיסטורית והמשפטית של סוגיית גיוס החרדים ואת התגובות החברתיות השונות לה, ואת המודלים האפשריים לגיבוש מדיניות בת קיימא תוך הסתמכות על מקורות משפטיים, סוציולוגים ומדינתיים.
המאמר ישאף להבין כיצד ניתן לגשר על הפערים בין צרכי הביטחון של המדינה לבין עקרונות יסוד של שוויון וחופש דת. המחבר אינו רק סוקר הסוגיות אלא גם מציע פתרונות משל עצמו.
מבוא
הספר ומכיל מידע מגוון , הן על דרכו האישית של המחבר, שאף ייסד את הגדוד החרדי "נצח יהודה", ובעיקר – על סוגיית השירות והפטור משירות החרדים בצבא. על סוגיה זו נכתבו מחקרים לא מעטים, אציין מספר מהם: 1. שטדלר נורית- הצבא בעיני החרדים חלום, פנטזיה ויצר הרע.6. 2.שלח עופר– חוק הגיוס: כשלים בהצעות הקיימות והמלצות לחקיקה רצויה.73 חקק יוחאי- מאוהלה של תורה למאהל טירונים מפגש בין מודלים תרבותיים8. 4. גל ראובן- חוק טל: הרקע, הצורך, האילוצים וקווים לפתרון אפשרי9. 5.מלחי אסף- התנדבות ושירות צבאי במגזר החרדי.10 6. דרורי זאב- בין אמונה לצבא, גדוד הנחל החרדי- סיכונים וסיכויים11.7. רובינסון שלי, סלומון יובל, שמע לית(מחברים)- גיוס חרדים מנקודת המבט החרדית: עמדות, מוטיבציות.12 8. יוחאי חקק – מאוהלה של תורה למאהל טירוניים: מפגש בין מודלים תרבותיים13. 9. גל ראובן – חוק טל: הרקע, הצורך, האילוצים, וקווים לפתרון אפשרי14. 11. אסף מלחי – התנדבות ושירות צבאי במגזר החרדי15. 12.
זאב דרורי- בין אומה לצבא: גדוד הנח"ל החרדי- סיכונים וסיכויים16.13. שלי רובינסון, יובל סלומון, גלית שמע- גיוס חרדים מנקודת המבט החרדית: עמדות, מוטיבציות ותפיסות חברתיות17.
חתך הסקירה כולל את הנושאים הבאים: 1. יחס החרדים לשירות הצבאי.2. דרכי שירות החרדים בצבא. 3. החקיקה, הועדות והמדיניות לגבי השירות הצבאי של החרדים .
על מחבר הספר
המחבר יוסי לוי כותב מעט על עצמו בגישה ישירה לסוגיות הנדונות. מדרכו זו עולים קשיי הגיוס של החרדים לצבא. הוא החליט להתגייס לנח"ל החרדי מה שהיה עבורו קפיצה לתוך "הזרמים המורכבים של החיים בהוויה הישראלית- יהודית חרדית- בין המסורת לחידוש. בין הזהות החרדית לישראליות"18.
בטירונות שאל מפקד המחלקה מה המשמעות של השירות ואת הדעות סיכם במילים הבאות: "עומדת בפניכם מטרה מקודשת- שמירה על עם ישראל, במדינת ישראל. אתם כאן כדי להגן בכל מחיר על המשפחה ועל הבית"19.
המסלול הקרבי דורש מוכנות מסוימת מראש וזו הסיבה שמבדיקה עולה ש"ממוצע הנשירה של חרדים במסלול הקרבי הוא 28%, לעומת נתון הנשירה הכללי של לוחמים בצה"ל, שעומד על 11%"20. יש לציין שבהיות הגדוד, גדוד חרדי היה מאפיין נוסף לגדוד והיא העובדה שהמסגרת ההלכתית נשמרה בדבקות.
המחבר מעיד על עצמו שזיהה את הרבנים עם עולם הישיבות ,ולא עם עולם המאובק של הצבא.
מול ההתנגדות לשירות הצבאי של החרדים (בהמשך) זוכר המחבר את הרב יצחק בר חיים, מייסד הנח"ל החרדי עומד וצועק שזכינו לקיים מצווה גדולה בכך שאנו משרתים בצבא – מצוות "ואהבת לרעך כמוך"….לא האמנתי שהדובר הוא רב חרדי, השירות הצבאי הוא מצווה?!".21בתום שנה לגיוס: טירונות, אימון מתקדם ופלוגת מסלול יצא יוסי לוי לקורס מפקדי כיתות ואחר כךלקורס קצינים בבה"ד 1. שם התעמת עם ידע חדש ולא מוכר הגם שהינו בסיסי לבוגרי החינוך בתי הספר הממלכתיים -"ההיסטוריה של מדינת ישראל, סיפורי הנשיאים והרמטכ"לים ומפגש ראשוני עם מלחמות ישראל מאז תקומתה…המלחמות היחידות שנחשפנו אליהן היו אלה שהתרחשו בתנ"ך ובימי המכבים"22. זו נקודה משמעותית שבדרך כלל אין דיון ציבורי עליה אלא על מקצועות הליבה הפותחים את השער לעולם המודרני. נקודה חשובה אחרת עולה מהציטוט הבא -" חשוב לציין היבט משמעותי שבולט בצבא ומנוגד לאורח החיים שממנו הגעתי. בעולם החרדי אין כמעט התייחסות לגוף, בלשון המעטה, וודאי שלא לכושר גופני. למרות זאת, אולי בשל גנטיקה טובה שירשתי, מרגע הגיוס הצטיינתי בספורט, ובמיוחד בריצות. בקורס הקצינים עברתי את המיונים הראשונים של בה"ד 1 לנבחרת הריצה, המורכבת מכלל הצוערים של חטיבות החי"ר והסיירות המובילות בצה"ל, וזכיתי להיכלל ב—15 האצנים של נבחרת בה"ד 1 המתחרה באליפות צה"ל"23.
לוי המשיך להתקדם בסולם הצבאי. אחרי ששימש סגן מפקד פלוגה זומן לפגישה אצל מפקד הגדוד בעקבותיה נשלח לקורס מפקדי פלוגות. ושיא הקריירה היה הפיקוד על גדוד "נצח יהודה", ראשון הגדודים החרדים במסגרת תפיסה הגורסת הקמת חטיבה חרדית.
בשלב מסוים במהלך השירות הוא עושה חשבון נפש עם עצמו לאור פגישותיו עם אנשים דתיים או חילוניים שעימם ניהל שיחות ממושכות ורק אז הבין "שלא קבלתי מעולם החינוך החרדי מספיק כלי מחשבה ואמונה כדי לעמוד איתן מול העולם בחוץ. הבנתי שהמסגרת החינוכית שבה גדלתי הולידה חוסר יכולת להתמודד עם כל דבר שמערער ומאיים על מערכת הערכים שלי ועל הזהות שלי. גיליתי שהמקום הזה מסוכן לי מבחינה רוחנית, אפילו אם מדובר רק בוויכוח קטנטן על שאלה תאולוגית. רק לאחר השירות הצבאי הבנתי שרבים בציבור החרדי מעדיפים שלא לעסוק בסוגיות כאלו, אלא לדבוק במחשבה פשוטה שאינה מאתגרת את תפיסת העולם, כדי לא לסכן את האמונה התמימה"24.
גיוס משנת האפס- מלחמת העצמאות והלאה
מלחמת העצמאות הייתה השלב הראשון ביחסי החרדים עם הצבא. לאחר פרוץ הקרבות פרסמה אגודת ישראל מסמך פומבי הפונה "לכל אלה אשר טרם נענו לקריאה זו, אנו פונים עתה באופן אישי כדי לעוררם על חובתם לעמם ולארצם בשעה קשה זו. יד המרצחים מתנכל(ת) לכל מי אשר בשם ישראל יכונה. לכן, אין איש מישראל אשר יהיה פטור מלהגן על הנפש והרכוש."האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?, אגודת ישראל תפעל אפוא בכל חומר האחריות כדי להוקיע את ההשתמטות בכל צורה שהיא"25. יש להוסיף ולציין שבעקבות החלטת החלוקה של האו"ם ומעשי האיבה שהתגברו בעקבותיה, פרסמו המוסדות הלאומיים של היישוב העברי צווי התייצבות לכלל הגברים והנשים בגילאי 17 עד 25.
מועצת גדולה התורה של אגודת ישראל התכנסה כדי לדון במשמעותו של הצו כלפי היהדות החרדית, ופרסמה חוות דעת הלכתית אשר לא שללה גיוס חרדים, אלא הגדירה אותו באמצעות הכללים הבאים "הגיוס לא יכלול נשים ולא בני ישיבה, יהיה אוכל כשכר במחנות הצבא, אימונים לא יתקיימו בשבתות ובחגים ויוקמו פלוגות נפרדות לדתיים, בדומה ליחידות הדתיות שהתקיימו בארגון ההגנה"26.
בעקבות חוות הדעת נכנסה מערכת הגיוס החרדית לפעולה. כרוז שפורסם ע"י אגודת ישראל קרא לגברים להתגייס ולשרת במרוכז ביחידות הדתיות. מרבית בני הנוער החרדי היו חדורי מוטיבציה להשתתף במאמץ המלחמתי, וכך מאות חרדים מקובצים במחלקות דתיות או באופן פרטי, מצאו את עצמם לוחמים בקרבות שונים במלחמה. בין מתגייסי בני ברק לדוגמא -"הייתה מחלקה מחסידי גור שבלטו בבגדיהם המיוחדים: מעיל ארוך, מכנסים שקצוותיהם נתונים בתוך הגרביים, פאות וזקנים"27.
אגב זאת, הרב חיים קנייבסקי, מגדולי רבני הציבור החרדי סיפר לימים כיצד גויס להגנה על הגבול הדרומי ומבלי שניתן לו נשק28.
על היקף החרדים המתגייסים יעידו מאות בחורי הישבה שעזבו את בתי המדרש והתייצבו בלשכות הגיוס. חלקם אף נהרג. כך למשל מתוך 83 תלמידי הישיבה החרדית הידועה "קול תורה" בירושלים, נהרגו 12 בקרבות29.
עם החרפת המצב הבטחוני וההתגייסות הנרחבות של בני הישיבות החרדיות, נוסד "גדוד טוביה"-"ככל הנראה הגדוד החרדי הראשון בעולם מאז ימי בר כוכבא, שמנה כ-370 תלמידי ישיבות, אשר עסקו בעבודות ביצורים צבאיות ברחבי ירושלים.12 מהם נהרגו בקרבות"30. אגב הגדוד פעל בלילות כדי לא להפריע לסדרי הלימוד בישיבה והוא נקרא ע"ש מפקדו, טוביה ביר- חרדי בן 23 חבר ה"הגנה" ובוגר ישיבת קול התורה. הגדוד התקיים עד סוף שנת 1948 ואז פורק.
השלב הבא בגיוס חרדים לצבא הוא שלב הנח"ל החרדי, שלא היה תוצר של החלטת ממשלה אלא צורך מהותי שהגיע מהשטח- ראשי ישיבות החלו לזהות בחורים המתקשים בלימודים ומנגד יכולים לקחת חלק בעשייה הביטחונית. היחידה הוקמה ב1961 ביוזמת הרב משה ארנסטר, בגיבויו של האדמור מוויז'ניץ ובתמיכת דב"ג. החיילים , חלקם בני האליטה של הציבור החרדי שילבו שירות צבאי עם לימוד תורה והקפדה על אורח חיים דתי והשתתפו במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
בשנת 1974 במסיבות שעד היום יש מחלוקת עליהן31, נסגר הגדוד.
חוג החנית של שילוב חרדים בצבא הוא הגדוד המוכר בשם" נצח יהודה" השייך לחטיבת כפיר או בשמו המוכר יותר- הנח"ל החרדי. השורש אמנם היה בנח"ל החרדי(1961-1974) ובשנת 1998 הוקם גדוד נצח יהודה בדומה לנסיבות הקמת גדוד הנ"ל. מי שקידם מאוד את ההתארגנות היה תא"ל יהודה דובדבני, ראש אגף הנוער בבקעה ובערבה של הנח"ל שהביא לכך שבינואר 1999 הוקם הנח"ל החרדי מחדש כיחידה חרדית בתוך גדוד 903 – גדוד ההיאחזויות של הנח"ל. גדוד הנח"ל מנה 31 חיילים והמשימה הצבאית הראשונה שלו הייתה כניסה למוצב ינשוף שבבקעת הירדן. יש לציין שהקשיים שליוו את הקמתו היו כאין וכאפס לעומת הקשיים שליוו את הופעתו בעולם החרדי. התקיימו הפגנות סוערות מול בתי הרבנים המייסדים: הרב יצחק בר חיים והרב דוד פוקס. מחאות נוספות התקיימו מול מוסדות החינוך של ילדיהם ובכיכר השבת נערכו הפגנות בהשתתפות אלפי חרדים ופורסם פשקוויל בו נכתב שהגדוד הוא "פרצה נוראה בחומת תוה"ק תורת הקודש) ואחריתו מי ישורנו". הרב שמואל אוירבך, ממנהיגי הפלג הירושלמי הליטאי פרסם מכתב חריף בו מחה על "הפרצה הנוראית בעשיית הסכמים ומסגרות עם הצבא לבחורים חרדים"32. אולם אף המחיר האישי והקהילתי ששילמו גילו הרבנים נחישות להוסיף ולהרחיב את הגיוס לגדוד וממחזור למחזור גדל מספר המגויסים כך שבשנת 2002 הושלמה מצבת הלוחמים המתאימים לגדוד חי"ר, והפלוגה הפכה לגדוד עצמאי הכולל שלוש פלוגות. עם הזמן פתח הגדוד את שורותיו לבני הציונות הדתית לאומית וכיום בניה מהווים כ30% מחיילי הגדוד.
זאת ועוד. במסגרת גיוס לוחמים נוספים הוקמה חטיבת מילואים בשם "חטיבת השומר" שתפקידה להגן על גבולות הארץ בתוכה הוקם גדוד מילואים חדש המורכב רובו ככולו מבוגרי "נצח יהודה" שלא נקראו למילואים והוא נקרא "מגן דוד".
מלחמת "חרבות ברזל" הגבירה את הצורך בגיוס חרדים, מה שהביא לראשונה לפתיחת מסלול חדש של הכשרת רובאי 03 בשלב ב', שאפשר את שילוב חרדים בכיתות הכוננות השונות ו"עד לכתיבת ספר זה נפתחו שלושה מחזורי גיוס, שהביאו להשתלבותם של כ-250 לוחמים חרדים ביחידות הגמ"ר שונות- בעיר ביתר עילית וביישובים החרדים עמנואל, מיצר ומעלה עמוס"33.
הסיבות לאי גיוס חרדים לצבא
יש לציין שלצד רבנים בכירים שתמכו בגיוס, חלקם התנגד הן מהצורך לשקם את עולם הישיבות לאחרהשואה והן מפני החשש מההשפעה השלילית של הצבא על אורח החיים הדתי, טענה שתחזור במחזוריות משך השנים מאז ועד ימינו. "החזון איש" דרש את שחרור בני הישיבות מחובת הגיוס והרב צבי פסח פרנק, רבה האשכנזי של ירושלים פרסם כרוז בו נקראו מפקדי הצבא-"לא לשלוח יד בבני הישיבות. וכל אלה אשר תורתם אמונתם, חלילה להוציאם ולנתקם מאהלי התורה ולשעבדם לצבא המלחמה ואימונים או שאר עבודות(…) וכל אלה העומדים במערכת הקרב עם האויב מוגנים בזכות לומדי התורה"34.
השימוש בביטוי "שבט יהודה", מתייחס לפסיקת הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל שלפיה היחידים מעם ישראל הפטורים מהשתתפות בלחימה הם בני שבט לוי אשר "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל (פרק יג', הלכה י"ב). הסיבה לכך היא ששבט זה "הובדל לעבוד את ה' ,לשרתו ולהורות דרכיו הישרים במשפטיו הצדיקים לרבים". הרמב"ם מוסיף וכותב: " ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש…אשר נדבה רוחו אותו…להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו"35.
בדומה לשבט לוי, בחלקים מן הציבור החרדי רואים ערך עליון בהקדשת החיים לעבודת השם, גם לעומת פעולות אחרות הנתפסות כחשובות. הקצנה של תפיסה זו באה לידי ביטוי בסלוגן "נמות ולא נתגייס".
היסטורית חשוב לזכור שמיליוני יהודים אורתודוכסים נספו בשואה שהחריבה קהילות וישיבות רבות.
מאידך התנועה הציונית השקיעיה מאמץ כביר לשוות ליהדות האורתודוכסית תדמית של "יהודים ישנים וגלותיים שאינם רלבנטיים למציאות של "היהודים החדשים" הישראלים- מה שהביא לאיום על עולמם, .
של בני הישיבות. כלומר מדובר במאבק תרבותי על הצביון הקהילתי של הקהילות החרדיות מפני אלו המבקשים לפרוץ את חומות ההגנה של הקהילה. "כך קרה שעד היום, פריצת מעטפת ההגנה הזו היא מנקודת מבט חרדית, אובדן מוחלט של זהות. מצב כזה מעמיד בסכנה קיומית את כל מה שיקר, משמעותי ואמיתי, אפילו יותר מהחיים עצמם. זה בדיוק המשמעות של גיוס לצבא או אף כניסה לאקדמיה"36. ביטוי חד וברור לכך ובתקופת מלחמת 'חרבות ברזל' נתן לכך הרב יהושע אייכנשטיין במכתב בו כתב הדברים הבאים-" אנו חיים כעת בעומק גלות ישמעאל, ומבואר בכתבי מורנו הרב חיים ויטאל, שהאופן להינצל מגלות ישמעאל הוא דווקא כאשר מבטלים את המושג "כוחי ועוצם ידי" ומכירים שאין לנו להישען אלא על אבינו שבשמיים, ולה' הישועה. ככל שמתחזקים בתורה ובתפילה ומכירים בכך שהכול תלוי בידי שמיים, כך זוכרים לישועה והצלה"37. הוא עמד כל כך שהלחימה היא רק בגדר "השתדלות" בלבד בעוד שהתוצאות תלויות בהשגחה האלוהית התלויה בשמירת מצוות ולימוד התורה.
לפי תפיסה זו כפי שכתב הרב יצחק פנגר(רב מקובל במגזר החרדי) -"כשם שכל צבא איננו יכול להיות מושלם ללא החילות השונים הכוללים…- כך אין צבא ישראל יכול להיות מושלם ללא חיל האנרגיה הרוחנית , החיל המעניק את החוסן והעוצמה למכלול חילות הצבא, הלא הוא חיל בני הישיבות"38. ניתן לומר כי מנקודת מבט חרדית רווחת, ערך לימוד התורה נתפס כחשוב יותר מיישוב ארץ ישראל ואף מן המדינה עצמה, משום שהוא נתפס כמהותו של עם ישראל וככוח ששמר עליו במשך מאות שנים. יחד עם זאת יש לזכור שהציבור החרדי אינו עשוי מקשה אחת. בחלקים נרחבים מן המגזר הליטאי היחס לצבא הוא שלילי. מי שביטאו מגמה זו באופן החריף ביותר הם אנשי הפלג הירושלמי המונה 70 אלף איש שהתפצלו מהזרם הליטאי.
לעומתם הזרם הספרדי של ש"ס נחשב כמתון אם כי על אף אהדתו לחיילים, עסק הרב יוסף ללא ליאות בהקמת עולם תורה ספרדי עצמאי וגם צידד באי גיוס בני תורה ספרדים. הזרם השלישי הוא הזרם החסידי בו קיימים זרמים שונים החל מחסידות סאטמר האנטי ציונית ועד לחסידות גור הגדולה בחסידיות, שיש בה זרם יותר מתון ביחס לגיוס לצבא כמו גם חסידות קרלין המקיימת קשר עם גורמי צבא כולל תמיכה שקטה בגיוס של מי שאינם לומדים תורה. זאת ועוד, חסידות חב"ד וברסלב נוטות לאפשר ואף לעודד במידה מסוימת שירות מלא בצה"ל.
בסכמו את המכשלות בגיוס החרדים לצבא בעשור האחרון עומד המחבר על הסיבות הבאות:1. מניעים אידיאולוגיים וחברתיים עמוקים, המשפיעים על חלקים בחברה החרדית ומחזקים התנגדות רחבה לגיוס. 2. דרך השכנוע וההידברות המבוססות על שימוש בערכים שאינם בעלי משמעות במגזר החרדי, כגון "שוויון בנטל" או "צבא העם" , שאינם אפקטיביים באשר החרדים דוברים שפה אחרת.
כלומר מדובר באי גישור תרבותי. 3. חקיקה הנתפסת כאגרסיבית, הכוללת סנקציות פליליות או כלכליות ופגיעה בעולם הישיבות, הוכחה כבלתי יעילה. יתרה מכך, היא מעוררת התנגדות חריפה בקרב חלקים במגזר החרדי, ומסיגה לאחור גם את אלה העומדים על סיפו של הגיוס לצה"ל. "חוק המעונות, לדוגמה, משפיע רק על חרדים נשואים, שאינם קהל היעד של צה"ל לגיוס. לנער חרדי בן 18 סנקציה כזו אינה רלוונטית"39.
4. הצבא גם התקשה בבניית אמון בקרב הציבור החרדי אשר נותר חסר בטחן בכך שצעיר חרדי המתגייס לצבא יצליח לשמור על אורח חייו החרדי במלואו ולהגן על זהותו החרדית. זאת לצד חוסר אמון בדבר הצורך האמיתי בכוח האדם, לפחות עד פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'. 5. זאת עוד. חוק אינו בגדר תוכנית עבודה ולכן חוק טל (עליו בהמשך) שהיה טוב מיסודו לא מימש את תכליתו. ממשלת ישראל לא גיבשה לאורך השנים, למרות דחיפות הסוגייה וחשיבותה, תוכנית מעשית וכוללת לגיוס חרדים לצה"ל 6. חרדים המתגייסים לצבא, גם למסלול איכותי נחשבים כפתרון שהוא "הרע במיעוטו" ואף כסוג ב' ומשלמים מחיר אישי כבד "כתוצאה מכך ארגונים חברתיים שנועדו לפעול עם נוער חרדי נושר והממומנים ע"י הרשויות במאות מיליוני שקלים, אינם מציעים את השירות הצבאי כאופציה. אחת הערים הגדולות, לדוגמה, הקימה ארגון ייחודי למניעת נשירה בחברה החרדית במימון נרחב, אך גיוס לצבא כלל לא הופיע בסל הפתרונות שהיא הציעה לתופעה"40.
פטור
פועל יוצא של אי גיוס חרדים לצבא או קושיי בגיוסם נסב סביב סוגית הפטור משירות. תחילה היה פטור זמני, זה שניתן ע"י בן גוריון למאות תלמידי ישיבה מתוך ההכרה בצורך לשמר את גחלת התורה לאחר השואה. "נהוג לנקוב במספר 400 כמספר הפטורים שבן גוריון העניק, ואכן מקורו של המספר הוא בפרוטוקול של ישיבת ועדת הביטחון של מועצת המדינה ב-1 באוקטובר 1948. במסמך זה מצוטט בן גוריון המתאר כיצד פנו אליו אנשי אגודת ישראל וביקשו לפטור 400 בחורי ישיבות מגיוסם, כיוון שגיוסם יביא לסגירת בתי מדרש. בפועל מומש הפטור רק עבור כ250 מתוכם, ומרבית הגברים החרדים המשיכו לשרת בצה"ל או בשירות לאומי.
לאחר חקיקת חוק שירות הביטחון בשנת 1949 הסכים בן גוריון להמשיך ולפטור את בחורי הישיבות משירות צבאי תוך הבאת חשש מגידול ממספרם. בשנת 1950 הוא שחרר את בחורי הישיבה משירות סדיר על בסי סעיף 12 דאז בחוק שירות הבטחון, שאפשר לשר הביטחון לפטור את אזרחים משירות ,"מטעמים אחדים". אך בן גוריון הבהיר ש"שחרור זה חל רק על בחורי הישיבה העוסקים בפועלבלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות (….) במקרה שיימצאו "בחורי ישיבה"מחוץ למקום לימודם בישיבה, ולו גם בשליחות איזו שהיא- על המשטרה הצבאית לאסור בחורים אלה, אם לא יוכיחו ששירתו בצבא כחוק ולהביאם למקלט צבאי"41. בשנים הבאות הלך וגדל מספר מקבלי דחיית הגיוס וכשביקש לבון שר הביטחון לגייס את כל תלמידי הישיבות שגיוסם נדחה מעבר לארבע שנים התעוררה מחאה חריפה מצד ראשי הישיבות ולכן הורה רה"מ שרת על ביטול החלטת לבון.
בשנת 1957 הפכה השלמתו הזמנית של דב"ג עם ה-400 הפטורים, להסכם בעל מעמד חוקי ללא התייחסות למספר אלא לקריטריונים והם:1.תלמיד ישיבה שיעזוב אותה עד גיל 25 יגויס לשירות מלא.2. תלמיד ישיבה שיעזוב אותה בגילאי 25-29 יתגייס לשלושה חודשים ולאחר מכן ישרת במערך המילואים. 3. תלמיד ישיבה שיעזוב לאחר גיל 29 יחויב בשירות מילואים בלבד. מספר דחיות השירותעלה וגדל והגיע בשנת 1953 ל-1240.
אם לתמצת את היסטוריית החקיקה בנושא הגיוס יתקבלו הנתונים הבאים: 1968 ועדת משה דיין (שר הביטחון דאז) הגבילה את מספר דחויי השירות ל-800. במסגרת הסכם קואליציוני שעשה רה"מ מנחם בגין עם אגודת ישראל ניתן ביטול גורף לכל החרדים והוסרה המגבלה על מספר דחוי השירות.
ההסכמים הקואליציוניים הביאו לזינוק חד במספר החרדים שנכללו בהסדר "תורתו אומנותו" וגרף המבטא את גיוס החרדים לצה"ל החל לרדת בתלילות. בין 1977 ל-1999 גדל מאוד מספר מקבלי הפטור משירות צבאי. בשנת 1974 למשל רק 2.4% משנתון הגיוס בישראל היו חרדים שמימשו את הפטורים מגיוס. בעוד שכעבור 25 שנים שיעור הפטורים לחרדים משנתון הגיוס הכללי עמד על 10%, כלומר פי ארבע. מגמת ההשתלבות נבלמה ובחלקים נרחבים בחברה החרדית התחזקה מאוד ההתנגדות לשירות.
כבר בשנת 1986 הוקמה ועדה ממשלתית בראשות ח"כ הרב מנחם הכהן שקבעה ש"מספר השחרורים הגיע לממדים ולהיקף של רבבות" ולכן "אין מנוס מבחינה מחודשת של ההסדר ותוקפו"42.
הוועדה המליצה ליצור הגבלות חדשות, לחזור לשיטת המכסות ולקבוע מכסה של שלושה אחוזים מכל שנתון גיוס שיוכלו להצטרף להסדר ולסנן את תלמידי הישיבות המובחרים כך שרק הם יזכו לפטור. אך מסיבות בעיקר פוליטיות ההמלצות לא יושמו…בשנת 1993, שלוש שנים לאחר עליית ממשלת רבין לשלטון (המהפך השני) הקים רה"מ ועדה נוספת לבחינת הפטור. הוועדה המליצה על קביעת קריטריונים להכרה בישיבות התורניות, הרחבת החובות הנדרשות ממקבלי הפטור תוך פיקוח אחר התלמידים שהפסיקו את לימודיהם והסדרה בחוק שירות הביטחון את נושא דחיית הגיוס." שתי ההמלצות האחרונות לא יושמו"43.
בשנת 1998 קבע בג"ץ רובינשטיין (משינוי) כי שר הביטחון אינו יכול להמשיך ולקבוע פטור גורף לחרדים וכי יש לחוקק חוק חדש. החקיקה התעכבה ובשנת 2000 היו כבר 31,000 דחויי שירות.
בשנת 2002 נחקק חוק ועדת טל, שהיה חוק הגיוס הראשון והאחרון שחוקק. השופט צבי טל נמנע מלהנחית המלצות "מלמעלה" ובמקום זאת לקח את חברי הוועדה לסיורים בשכונות החרדיות לשם פגישות עם מנהגי הציבור החרדי. תוך מספר חודשים רכש השופט את אמונו של ציבור חרדי רחב ובכלל זאת של הרב שטיינמן – נשיא מועצת גדולי התורה. בשנת 2000 תוך הסכמה עם מרבית ההנהגה החרדית הוגשו המלצות הוועדה שכללו: מסלולי שירות ייחודים לחרדים ומסלול התנדבות לשירות לאומי, ובעיקר מתן "שנת הכרעה" שבמהלכה יכול תלמיד ישיבה חרדי לצאת לשוק העבודה האזרחי מבלי לאבד את מעמדו כתלמיד ישיבה. לאחר שנה עליו או לשוב לספסל הלימודים או להתגייס לשירות צבאי מקוצר ולאחריו להשתלב בתעסוקה מלאה. לימים כשכתב המחבר את התיזה שלו במסגרת לימודי התואר השני באוניברסיטה העברית הוא חקר את ההליך שהוביל לחקיקת חוק טל מנקודת מבט יזמית. אחת מהמסקנות המרכזיות הייתה כי השופט טל תפקד בסיטואציה כיזם של ממש, הסיורים שערך לחברי הוועדה בישיבות החרדיות גרמו להם לחוות את הדחף החרדי העצום ללמוד תורה ולשמור עליה בכל משמר. הם ראו בעיניהם כיצד צעירים חרדים לומדים תורה בהתמדה משבע בבוקר עד הלילה ללא לאות.
בשנת 2012 פסק בג"ץ שחוק טל איננו תחוקתי וביטלו. נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש החליטה לאור מספרם הזעום של החרדים שמימשו את "שנת ההכרעה" ש"הזמן הוכיח שהחוק לא הגשים את התכליות שביסודו, ובפועל עיגן החוק רובו ככולו, את הסדר דחיית השירות שהיה קיים טרם חקיקתו…חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב -2002… שנמצא בעבר כי הוא פוגע בזכות לשוויון כחלק מן הזכות לכבוד האדם- אינו מקיים את תנאי המידתיות שבפסקת ההגבלה, ולפיכך אינו חוקתי44". בהקשר זה יש לציין שביטול חוק טל גרם לפיצול בזרם החרדי – ליטאי ולמעשה חילק מחדש את הציבור החרדי לשני חלקים: קבוצה גדולה שהמשיכה לשתף פעולה עם השלטונות, וקבוצה קטנה ובדלנית המוכרת בשם הפלג הירושלמי, השואפת לנתק כל קשר עם צה"לועם מוסדות המדינה. במקביל, בשל ביטול החוק ע"י בית המשפט ניסתה הכנסת לגבש פתרונות אחרים לגיוס בני המגזר החרדי. כך הוקמה בשנת 2012 ועדת פלסנר שהתפרקה מבלי להותיר חותם משמעותי. אחריה הוקמה ועדת פרי (2013) שגיבשה תזכיר חוק שלפיו יש להעניק עד 1,800 פטורים לתלמידי ישיבה מובחרים בכל מחזור גיוס תוך אכיפת הגיוס על השאר כולל הטלת סנקציות כלכליות על ישיבות שלא יעמדו ביעדי הגיוס ואף פתיחת הליך פלילי כנגד סרבני גיוס חרדים. בעקבות ההמלצות גיבשה הממשלה שתי הצעות חוק, אחת להסדרת גיוסם של בני הישיבות, והשנייה לשילוב בני הישיבות בשירות האזרחי. לניסוח החוק בצורה אפקטיבית הקימה הממשלה בשנת 2014 את ועדת שקד בראשות איילת שקד ממפלגת הבית היהודי. הוועדה הכינה את הצעת החוק והמליצה על מכסות גיוס שנתיות הגדלות באופן מודרג. כך למשל בשנה הראשונה יגויסו 3,800 חרדים, ובשנה השנייה 4,500.וכך הלאה עד גיוס קבוע של 8,000 חרדים מגויסים מדי שנה. הכוונה לאשר את החוק גרמה לתסיסה בציבור החרדי, הגם שהממשלה הייתה ללא נציגות לציבור זה. לפיכך התכנסו יחד מועצות: גדולי התורה של אגודת ישראל ,דגל התורה וש"ס והחליטו על קיום הפגנה נגד מה שהוגדר-"מרידה במלכות שמיים, גזרת הגיוס בכפייה לתלמידי הישיבות והכוללים, והכוונה לגזור על עקירת התורה ולהשית על לומדי התורה שתורתם אומנותם עונש פלילי עד כדי השלכתם לבית הכלא"45. מאות אלפי חרדים, בין 300 ל600 אלף יצאו לרחובות למה שכונה "עצרת המיליון". למרות זאת עבר תיקון מס 19 לחוק שירות ביטחון46 שכלל סנקציות פליליות כנגד החרדים המסרבים להתגייס. בעקבות זאת, לראשונה בתולדות המדינה הגיעה המשטרה הצבאית לתוך השכונות החרדיות לעצור סרבי גיוס. הדבר הגביר את את ההתנגדות העזה ולעיתים האלימה כלפי חרדים לובשי מדים במטרה להשפיל ולבזותם ובמהלך הקמפיין נטבע המונח חרד"ק- חרדי קל דעת "וכוונת ההוגים הייתה לשייך את החיילים החרדים למוטיב החיידק, אובייקט זר ומזיק בגוף, שאנו רוצים להוקיע מאיתנו"47.
בשנת 2015 עבר תיקון מס' 21 לחוק השירות הביטחון שכלל הארכת תקופת ההסתגלות ליעדי הגיוס והסרת הסנקציות הפליליות. כלומר החוק החזיר לשר הבטחון (בלחצן של המפלגות החרדיות שהצטרפו לממשלה) את שיקול הדעת בעניין מכסות הגיוס ודחה את האפשרות להטיל סנקציות פליליות. בעקבות עתירה של התנועה למען איכות השלטון בישראל ויש עתיד ביטל בית המשפט העליון בשנת 2017 את תיקון 21 לחוק בטענה לעמימות בנושא חובת הגיוס לאחר גיל 21 וכן משום שרוח החוק נוגדת את ערכי השוויון48. בתגובה ביקשה הממשלה שוב ושוב לדחות את פקיעת התיקונים תוך הקמת ועדות המנסות לגבש חוק. כך בשנת 2022 נחקק תיקון 26 לחוק שירות הביטחון שקבע את גיל הפטור:21-23, וכן יעדי גיוס מדורגים. בשנת 2023 פקע תיקון מס 21 לחוק שירות הביטחון שתוקן בשנת 2015 ובג"ץ קבע כי על כל החרדים להתגייס. (המצב בשנת 2024 היה שהיו 66 אלף דחוי שירות עד גיל 24). לאור פסיקתו ההיסטורית של בג"ץ כי על המדינה לפעול למען גיוס בני הישיבות. השופטים פסקו כי בהעדר מסגרת חוקית המאפשרת להבחין בין תלמידי הישיבות ובין יתר המיועדים לשרת- אין למדינה סמכות להורות על הימנעות גורפת מגיוסם. השופטים הדגישו שהתנהלות המדינה מאז פקיעת החוק הקודם הייתה בניגוד לדין ויצרה אפליה קשה בין אלה הנדרשים לשרת ואין אלה שלא ואף קבעו כי בעת מלחמה, אי השוויון בנטל חריף במיוחד ומחייב פתרון דחוף. כתוצאה מהפסיקה נקבע כי החל מאפריל 2024 לא ניתן להמשיך להעביר כספי תמיכות לישיבות עבור תלמידים שלא קיבלו פטור או דחיית שירות כדין49. בעקבות פסיקת בג"ץ פרסמה ביוני 2024 היועצת המשפטית לממשלה הנחיות מפורטות ליישום הפסיקה וקראה לפעול מידית לגיוס 3,000 תלמידי ישיבות נוסף על 1,250 בשנת הגיוס הנוכחית." היא הדגישה כי מדובר במספר ראשוני בלבד, ודרשה ממערכת הבטחון להציג תוכנית להגדלתו בהתאם לצרכי הצבא ולקידום השוויון בנטל. כמו כן, בעקבות פסיקת בג"ץ הנחתה בהרב- מיארה להימנע מהעברת כספים ישירה או עקיפה לישיבות שתלמידיהן אינם מתגייסים או עוקפים את פסיקת בג"ץ, וכן לעצור את סבסוד מעונות היום לילידיהם של מי שנדרשו להתגייס ולא התיצבו"50.
הנחיות אלו גרמו להתנגדות עזה לגיוס לצה"ל בקרב רבנים חרדים ולראשונה היו גם מתנגדים מקרב רבנים מהמגזר הספרדי המתון לגיוס ונשמעה התנגדות גם לגיוס הנושרים מהישיבות.
צה"ל מבחינתו מימש שליש מהחלטת היועצת לממשלה ושלח אלף צווי גיוס, מה שהביא רק לגיוס עשרות כשמול המתגייסים מפגינים מאות שניסו לפגוע בהם. לאור זאת מסכם יוסי לוי את סוגיית הגיוסהחרדי וקובע ש"המסקנה המרכזית שלי היא שהמאבקים ההולכים ומסתבכים סביב גיוס חרדים לצבא מעידים כאלף עידים על כך שהפתרון אינו יכול להגיע בהנחתה מלמעלה. שינויים אמיתיים צומחים מלמטה, בהדרגה ומתוך הקשבה ושיח עם הציבור"51.
מלחמת חרבות ברזל
המלחמה החזירה את סוגיית הגיוס החרדי למרכז השיח הציבורי בישראל. בחודשים הראשונים של המלחמה נדמה היה שחל שינוי פרדיגמטי בעמדת העולם החרדי. לא מעטים מקרב הציבור החרדי רצו להתגייס ורבנים מוכרים ואף כאלו שמעולם לא תמכו בפומבי בצה"ל או בגדוד נצח יהודה הגיעו בעצמם לבסיסים ולשטחי כינוס כדי לחזק את רוחם של הלוחמים. המחבר מספר על חרדים רבים שחלקם אף הגיע להתנדב ביישובי עוטף עזה לעידוד החיילים ולסייע בארוחות ובשיחות. ברם עם שוך ההפתעה הגדולה מהמתקפה וההתגייסות ההמונית לטובת המפונים והלוחמים ועם פסיקת בג"צ והנחיות היועצת המשפטית לממשלה התחזק בחלקים מן החברה החרדית השיח המתנגד והלעומתי מה שהביא לירידה בנתוני הגיוס.
במלחמה עצמה הוזעק המחבר ע"י המג"ד לשמש כסמג"ד בגדוד 21 שהחליף את גדוד 202 של הצנחנים בגזרת יהודה ושומרון. ב-8.10.23 הוא יצא למבצע חילוץ פרטי באחד מקיבוצי עוטף עזה.
בחודשים הבאים פעל גדודו בגזרת חטיבת עציון ביהודה ולחם במחבלים במחנות פליטים. בעת סיור בעזה הוא ניפגש את גדודי המילואים של נצח יהודה שחלקם שירתו ביס"ר (יחידות סריקה)- יחידות המבצעות תפקידים דומים לזק"א. לאחר חודשים ארוכים, בחודש מרץ 2024 סיים המחבר את פרק המילואים הראשון שלו.
המלצות המחבר
המחבר מציע (וזו תרומה משמעותית לספר) מתווה המבוסס על שני צירים מרכזים: ציר החקיקה וציר הפעולות בשטח. ביחס לאוכלוסיות היעד לגיוס הוא גורס כי החקיקה צריכה לקחת בחשבון את הסדרת כלל החרדים בחוק, כדי שלא יהיו פערים גדולים ביניהם. הוא מציע שגיל הפטור יהיה 24 גיל המוסכם על ההנהגה החרדית באופן גורף שכן מי שכבר עבר את גיל זה תרומתו לצה"ל תהיה מוגבלת שכן בשלב זה הצעירים כבר נשואים ואפילו הורים לילדים. מבחינת החקיקה יש לתקן את ההגדרה בחוק לסוגיה-"מיהו חרדי". כיום המבחן העיקרי שהצעיר למד בגילאי 14-18 בישיבה חרדית משך שנתיים. מבחן זה אינו מספק מענה הולם באשר חוזרים בתשובה אינם מוגדרים חרדים, בעוד שיוצאים בשאלה מוגדרים כך. לדעת המחבר תלמיד ישיבה יידרש להגיש הצהרת חרדיות ולעבור ריאיון אישי עם רב חרדי אזרחי בלשכת הגיוס. כן סבור המחבר שיש להגדיר בחוק סעיף המכיר בערך לומדי התורה כשומרי ה"גחלת" והמסורת היהודית.
כמו כן יש להגדיר מחדש מי נכלל תחת הקטגוריה "תורתו אומנותו", ומהו מספר שעות הלימוד התורה המינימאלי המזכה בהכרה זו ומי הגורם המפקח והמבקר כך שיהיה ייצוג אמיתי של בעלי הזכאות ללמוד בישיבה חרדית הדוחים את שירותם הצבאי. על חשיבות הביקורת זו תעיד למשל העובדה שבשנת 2011 התקבלה החלטה להדק את הביקורות ונמצא שבשנה זו נפלטו מהישיבות "קרוב ל-3,000 בחורים שלא למדו בפועל"52. מדובר בציבור שמרבית ההנהגה החרדית סבורה שהוא יכול לשרת בצבא.
את יעדי הגיוס יש לקבוע בחקיקה תוך יצירת תוכנית תמריצים. חשוב לציין שלדעת המחבר היעדים ימדדו רק על פי אלו המשרתים שירות מלא- קרבי או תומכי לחימה. צעד נוסף הוא הכרת החוק במסגרות ההסדר החרדיות והמכינות הקדם צבאיות והגדרת מודל תקצוב משמעותי המאפשר לישיבות הסדר והמכינות הקדם צבאיות צמיחה מהירה ומשמעותית. בדומה לאיגודים הקיימים לישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות במגזר הציוני דתי יוכר איגוד הישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות החרדיות כגוף המייצג ומתאם באופן רשמי בין המוסדות ובין הממשלה וצה"ל. זאת ועוד. המחבר מציע הגדרה של גוף תיאום קישור אזרחי שיהיה הגוף המקשר בין המגזר החרדי לצה"ל. זה יוגדר בחוק כגוף הרשמי המקדם את הקשר בין ההנהגה החרדית המרכזית לשירות חרדים בצה"ל, רותם אנשי חינוך, קהילות וציבור חרדי לתמיכה בשירות החרדים, מפקח על מימוש מדיניות צה"ל לשירות החרדים, מדווח לרמטכ"ל ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
בנוגע לציר הפעולות בשטח עומד המחבר כי לפני 25 שנים לא שירתו כמעט חרדים בצבא וכיום כתוצאה מעבודת שטח מעמיקה משרתים 9% מכל שנתון חרדי. למעלה מ-100 מוסדות חינוך חרדיים ועשרות ארגונים אזרחיים עוסקים ביעוץ לבני נוער חרדיים. "שילוב נכון של חקיקה מאוזנת עם עבודת שטח אינטנסיבית ומתואמת הוא לדעתי המפתח להרחבה משמעותית של גיוס חרדים לצבא"53.
מדובר בעבודת שטח הכוללת מצד הצבא השקעת מאמצים בהתמקדות בפיתוח גיוון והתאמת התוכניתהאסטרטגית לשילוב חרדים בצבא. על הצבא לייצר מסגרות מותאמות שבהן יישמרו באדיקות מספר כללים: שירות מגדרי המותאם לגברים בלבד, כשרות מלאה, שמירת שבת בכל המוצבים החרדים וקליטת חרדים בלבד למסלולים הייעודיים ."אני מציע כי צה"ל יגדיר בפקודות המטה הכללי מתן ליווי אזרחי רבני לחיילים חרדים. מטרת ליווי זה לתווך למתגייסים את השירות הצבאי הזר להם, לחזק את הקשר עם משפחותיהם ולייצור גשר בין הקהילה החרדית לצה"ל. העיקרון המנחה צריך להיות: "מי שנכנס חרדי- יוצא חרדי"54. מכאן נגזרים: כשרות האוכל, אי שירות של חיילות וכיו"ב.
הרחבת מגוון המסלולים והתאמתם לצורכי הציבור החרדי עשויה להיות מפתח להגדלת מספר המשרתים החרדים.
מבחינת המסלולים המוצעים לצורך לחימה מדובר על:1. הקמת החטיבה החרדית הראשונה מה שאומר הרחבת חטיבת החשמונאים למתכונת של צוות קרב חטיבתי מתמרן מלא הכולל שני מסלולים אפקטיביים: שריון והנדסה. 2. הקמת חטיבת תפר חרדית במתכונת של שירות סדיר קצר טווח ובמודל שירות הדומה למשמר הגבול. 3. גיוס מקוצר של חרדים לאחר גיל הגיוס והפניה לאחר טירונות קצרה להתמקצעות שתאפשר תעסוקה בשוק העבודה :נהגים, מלגזנים, חשמלאים ועוד4. חרדים לתורה: פיתוח מסלול מח"ר (משרתים חרדים) המיועד לחרדים בגיל 23-26 הנמשך שנתיים ומשלב שירות צבאי עם לימוד תורני משמעותי. 5. גיוס חרדים לשירות צבאי המשלב תעסוקה בקצה לתפקידי תומכי לחימה. מדובר במקצועות טכנולוגיים. 6. מלבד הצבא סבור המחבר שיש להגדיל את הקצאת החיילים המיועדים למשטרת ישראל מתוך פוטנציאל הגיוס לצה"ל. 7. משמר הגבול יפתח תוכנית לקליטת אלף חרדים בשנתיים הקרובות תוך התאמת התנאים והסביבה לשירות החרדים. 8..גיוס חרדים למשמר הלאומי. 9. מיסוד התנדבות החרדים לכיתות הכוננות והגנה בקהילותיהם.10. גיוס למסלולים הדורשים הכרה רשמית מהמדינה כמו :איחוד הצלה ומד"א.
לינק לספר : נמות ולא נתגייס, מחבר: יוסי לוי
הערות
1 שלגי י "פטור מגיוס- ברית היסטוריית או אפליה? בתוך: גיוס או פטור? הדיון הציבורי סבב גיוס החרדים, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2007.
2 בגץ 6298/07
3 בגץ 1877/14
4 משה פרידמן "חברה בזרם- חרדים בישראל בין מסורת למודרנה, ירושלים מכון ון ליר, 2015.
5 יוסף בלנק "דת מדינה וזכויות יסוד" מתוך משפט וממשל 14 (1) 2012 עמ' 45-68.
6 סוציולוגיה ישראלית, שנת 2004 כרך / עמ' 69-90
7 המכון למחקרי ביטחון לאומי בת"א ,2024
8 מכון פלורסהימר למחקרי מדיניות.
9 מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע וטכנולוגיה, 2012
10 משרד התמ"ת. אין ציון שנת הוצאה.
11 מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות,2016.
12 המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2024.
13 מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות 2022.
14 מוסד שמואל נאמן למחקר מתקדם במדע ובטכנולוגיה, 2012.
15 משרד התמ"ת 2020.
16 מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות ,2018.
17 המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2024.
18 יוסי לוי, עמ' 25.
19 שם, עמ' 26.
20 שם, עמ' 27
21 שם, עמ' 28.
22 שם, עמ' 34.
23 שם, עמ' 35
24 שם, עמ' 89-90.
25 שם, עמ' 59.
26 שם, עמ' 59-60.
27 בנימין בראון,- מדריך לחברה החרדית: אמונות וזרמים, הוצאת עם עובד, 1988, עמ' 299.
28 שם, עמ' 299.
29 משה ארנולד- בחרדים במלחמת העצמאות, הוצאת מודן, 2017, עמ' 292.
30 יוסי לוי, עמ' 60.
31 פירוט ראה שם עמ' 69
32 שם עמ' 159-160.
33 שם, עמ' 184-185
34 שם, עמ' 61.
35 שם, עמ' 74.
36 שם ' עמ' 77-78.
37 , 26.3.24 איצלה כץ ,"למה החרדים לא מתגייסים ? הגר"י אייכנשטיין עושה סדר בסוגיה הכי בוערת" כיכר ה שבת
38 הרב יצחק פנגר,"למה חרדים לא מתגייסים לצבא?" אתר הידברות.
39 יוסי לוי עמ' 204.
40 שם, עמ' 205
41 בראון עמ' 301.
42 דו"ח ועדת פלסנר,2012 , עמ' 17 אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
43 לוי, עמ' 110.
44 ניתן בתאריך 21.2.12 בג,ץ 6298/0
45 "מה הוחלט בעצרת הרבבות? קריאות העצרת" אתר שטיבל 2.3.2014
46 חוק שירות ביטחון (תיקון מס 19) ,התשע"ד-2014.
47 יוסי לוי עמ' 117.
48 בגץ 1877/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח' נ' הכנסת ואח' ניתן בתאריך 12.9.17.
49 בגץ 6198/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח' נ' דר הביטחון ואח' ניתן בתאריך 25.6.24.
50 יוסי לוי עמ' 122.
51 שם, עמ' 123.
52 שם, עמ' 211
53 שם, עמ' 208.
54 שם, עמ' 218.
הכותב יוסי ברנע הוא בוגר החוג למדע המדינה ויחסים בינלאומים באוניברסיטה העברית. מוסמך ללמודי דמןקרטיה באוניברסיטה הפתוחה. ממייסדי ומזכיר עמותת אני ישראלי בראשות עוזי אורנן שפעלה להכרה בלאום הישראלי.
*הבהרת המערכת: סטטוס מפרסם מאמרי דעה וניתוח במגוון סוגיות ניהוליות, חברתיות וציבוריות, מתוך רצון לעודד דיון מקצועי. הדעות המובעות במאמר זה הן של המחבר בלבד.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
עוד בסטטוס:
הפרדת הדת מהמדינה: ד"ר יוסי שניר בראיון למגזין המנהלים "סטטוס"
ללמוד מחדש: על קריירה רפלקטיבית, סייבר, פילוסופיה והעתיד המורכב של האקדמיה
