מפרויקט לאומי מעורר השראה ליצואנית פליטים – מה יכולים מנהלים ללמוד מסיפורה של מדינה שהחמיצה את יתרונותיה האסטרטגיים? ד"ר עדנה פשר בשיחה עם פרופ' חגי ארליך לרגל צאת ספרו החדש "אריתריאה במדרון ההיסטוריה": כיצד מדינה בעלת מיקום אסטרטגי יוצא דופן הפכה למדינה כושלת, מה תפקידה של מנהיגות בעיצוב גורלן של חברות, ומדוע דווקא ההיסטוריה מספקת למנהלים כלי חיוני להבנת העתיד
צילום: יח"צ פורסם: 4.6.26
בריאיון מרתק ל"סטטוס" מציג פרופ' חגי ארליך, מבכירי חוקרי אפריקה והמזרח התיכון בישראל, את סיפור עלייתה ונפילתה של אריתריאה – מדינה קטנה השוכנת לחופי הים האדום, אשר הפכה ממושא לתקוות גדולות ולמודל של מאבק לשחרור לאומי לאחת המדינות הסגורות והעניות בעולם. אלא שמעבר לסיפור ההיסטורי, ארליך מציע לקוראים שיעור עמוק על מנהיגות, אסטרטגיה, ניצול הזדמנויות והסכנות הטמונות בהסתגרות.
בלב הספר עומדת פרדוקס היסטורי: כיצד מדינה הנמצאת על אחד מנתיבי הסחר החשובים בעולם, לחופי הים האדום ובסמוך למעבר באב אל-מנדב, הפכה למדינה שמייצאת בעיקר פליטים. בעוד מדינות רבות היו רואות במיקומן הגיאוגרפי מנוף לצמיחה ולשגשוג, אריתריאה בחרה בדרך אחרת – דרך של הסתגרות, גיוס מתמשך וחיפוש אויבים.
לדברי ארליך, התשובה נעוצה פחות בגיאוגרפיה ויותר במנהיגות. לאחר שלושים שנות מלחמת שחרור מול אתיופיה זכתה אריתריאה בעצמאותה ב-1991. העולם ראה בה סיפור הצלחה: חברה מגוונת, תנועת שחרור נערצת, פוטנציאל כלכלי משמעותי וקהילות משכילות של גולים ברחבי העולם שהיו מוכנות לחזור ולסייע בבניית המדינה. אלא שבמקום לממש את הפוטנציאל הזה, המדינה התכנסה תחת שלטונו של איסאיאס אפוורקי, מנהיג כריזמטי שהוביל את המדינה למסלול של ריכוז כוח, גיוס חובה ממושך ודיכוי יוזמות עצמאיות.
מכאן צומחת אחת התובנות המרכזיות של השיחה: יתרונות אסטרטגיים אינם מממשים את עצמם. גם ארגון בעל משאבים מעולים, טכנולוגיה מתקדמת או מיקום ייחודי עלול להיכשל אם מנהיגיו אינם יודעים לתרגם את היתרונות הללו להזדמנויות. אריתריאה, מסביר ארליך, בחרה למעשה להפנות את גבה לים – אותו ים שהיה יכול לחבר אותה לעולם, למסחר ולפיתוח. סמל המדינה, הגמל, משקף בעיניו את הבחירה הזו: הפניית המבט אל המדבר ואל ההסתגרות במקום אל המרחב והחיבור.
השיחה מתרחבת גם אל סוגיית המנהיגות עצמה. האם המנהיג יוצר את החברה, או שהחברה יוצרת את המנהיג? ארליך אינו מציע תשובה חד-משמעית, אך מדגיש את כוחם של יחידים בצמתי הכרעה היסטוריים. סטלין, היטלר, מוסוליני, נאצר, צ'רצ'יל – כל אחד מהם עיצב את מסלולן של מדינות ושל עמים. גם אריתריאה, הוא טוען, היא דוגמה למקרה שבו אישיותו של מנהיג הצליחה לכוון את גורלה של מדינה שלמה במשך עשרות שנים.
עבור מנהלים, זוהי תזכורת לכך שמנהיגות אינה רק תהליך ניהולי או אוסף מיומנויות. מנהיגים מעצבים תרבות, קובעים סדרי עדיפויות ויוצרים אווירה של פתיחות או פחד. לעיתים החלטה אחת, תפיסת עולם אחת או חשש אחד של המנהיג משפיעים על הארגון הרבה יותר מכל תוכנית אסטרטגית.
נושא נוסף שעולה בשיחה הוא חשיבותה של פרספקטיבה היסטורית. ארליך מתאר את עבודתו כהיסטוריון כתנועה מתמדת בין "הפרטים הקטנים שעל הקרקע" לבין "מבט מגובה 30 אלף רגל". לדבריו, ההיסטוריון חייב להבין גם את הסיפור המקומי וגם את הכוחות הרחבים שמעצבים אותו. מנהלים ניצבים בפני אתגר דומה: להבין את הפרטים התפעוליים של הארגון מבלי לאבד את התמונה הגדולה.
בהקשר זה מזכיר ארליך כי רבים מהמנהיגים והאסטרטגים הגדולים בהיסטוריה נכשלו דווקא בניבוי העתיד. צ'מברלין לא חזה את היטלר, סטלין לא האמין שהגרמנים יתקפו, הצרפתים סמכו על קו מז'ינו, והיפנים לא הבינו את עוצמת התגובה האמריקאית לפרל הארבור. גם צ'רצ'יל, שזיהה טוב מכולם את הסכנה הנאצית, הפסיד בבחירות מיד לאחר הניצחון במלחמה. המסקנה היא צניעות אסטרטגית: גם כאשר המידע רב והאנליזה מעמיקה, העתיד נשאר בלתי צפוי.
הדיון גולש גם אל סוגיות עכשוויות של גלובליזציה, הגירה ועלייתה של סין. ארליך מדגיש כי כוחה של המערב אינו רק בטכנולוגיה או בכלכלה, אלא בתרבות של פתיחות, חדשנות ויכולת ללמוד ולהשתנות. לדבריו, היתרון היחסי של חברות פתוחות טמון ביכולתן לעודד יצירתיות, ביקורת וחשיבה עצמאית – אותם מרכיבים שמאפשרים להן להתחדש שוב ושוב גם בתקופות משבר.
בסיום השיחה חוזר ארליך לאריתריאה. למרות מצבה הקשה כיום, הוא שומר על אופטימיות זהירה. מדינות, כמו ארגונים, אינן נשארות לנצח באותו מצב. כאשר מנהיגים מתחלפים ונפתחות הזדמנויות חדשות, גם חברות שנראו תקועות יכולות לשנות כיוון. השאלה המרכזית היא האם יהיו מי שידעו לזהות את ההזדמנות ולנצל אותה.
בסיכומו של דבר, "אריתריאה במדרון ההיסטוריה" איננו רק ספר על מדינה אפריקאית רחוקה. זהו סיפור על ההבדל בין פתיחות להסתגרות, בין חזון לפחד, ובין מנהיגות שבונה עתיד לבין מנהיגות שעוצרת אותו. עבור מנהלים, זהו שיעור חשוב לא פחות מאשר עבור היסטוריונים: גם ארגונים, כמו מדינות, עלולים להידרדר במדרון כאשר הם מפסיקים ללמוד, להיפתח ולהביט מעבר לאופק.
לרכישת הספר היכנסו לאתר רסלינג
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
עוד בסטטוס:
הפרדת הדת מהמדינה: ד"ר יוסי שניר בראיון למגזין המנהלים "סטטוס"
ללמוד מחדש: על קריירה רפלקטיבית, סייבר, פילוסופיה והעתיד המורכב של האקדמיה
האם צה"ל הוא ארגון לומד?: תא"ל מיל' אמציה חן (פצי) על לקחי מלחמות ישראל
Tags: אסטרטגיה ניהול תרבות ארגונית
