אנו זקוקים למנהיגים-משרתי ציבור יותר מאשר לשליטים
פורסם: 19.10.17 צילום: יח"צ
ב-No Room for Small Dreams (אין מקום לחלומות קטנים), ספר זיכרונותיו שפורסם לאחרונה, מתעד הנשיא לשעבר שמעון פרס ז״ל את מסע חייו, משך שבעה עשורים של שירות ציבורי.
חלפה שנה מאז הלך פרס לעולמו. שום כותרת, תיאור או שבח לא יוכלו ללכוד במלואה את התרומה האדירה שלו – לא רק לישראל, אלא לכל אדם אשר שואף להפוך את העולם למקום טוב, שוחר שלום והוגן יותר.
מה שאני רוצה לחלוק איתכם הוא מפגש אישי של פרס ובני, לב, שהותיר עלינו חותם עמוק. משהו מיוחד קרן ממנו כאשר שוחח עם ילדים. המסר שלו היה טהור ופשוט מאין כמותו, וכלל את ההיבט שהיה חשוב לו יותר מכל – תקווה. לב היה בן שמונה כאשר נערך המפגש ביניהם. לקחתי אותו לישראל לביקור וכיוון שרציתי שהחוויה שלו תהיה בלתי נשכחת, קבעתי מפגש עם שמעון פרס ב-31 באוגוסט 2016 – ביום הראשון של הביקור שלנו. עבורי, הנשיא גילם את המהות האמיתית של התקווה, העוצמה והרוח הישראלית – את החלומות, האידאלים והמתחים של ישראל. פרס היה אדיב דיו כדי להיפגש עם בני, רעייתי ואיתי במרכז פרס לשלום וחדשנות ביפו. אז לא ידענו שיהיה זה אחד ממפגשיו האחרונים.
במהלך השיחה ביקשתי מפרס לספר ללב איך הצליח – למרות 93 שנותיו – להישאר צעיר כל כך. ״לב״, אמר הנשיא, ״כשאני מתעורר בכל בוקר אני סופר את הישגי״. לא יכולתי לא להתערב בשיחה והדגשתי – ״ובני, לפרס היו אינספור הישגים יוצאי דופן״. צחקנו ופרס המשיך: ״ואז אני סופר את החלומות שמרחפים בראשי. כל עוד יש לי יותר חלומות מאשר הישגים – אני צעיר״.
כאשר הבטתי בשניהם יחד הבנתי שהמציאות התעלתה על ציפיותיי. לאחר מכן לב ציין מה מהדברים הותירו עליו רושם עמוק במיוחד. כשהגענו למלון הוא התיישב מיד מול המחשב, החל לרשום כמה שיותר פרטים מהמפגש שנערך אחר הצהריים וניסח שבע תובנות מתוך השיחה.
לב גם ביקש להתלוות אלי כאשר נפגשתי אשתקד בניו יורק עם חמי פרס – ידיד קרוב שלי. הוא רצה להראות לו את המאמר שכתב על אביו. אני זוכר כיצד לב הביט בו בתערובת של ציפייה נרגשת וגאווה, ממתין שחמי יסיים לקרוא את התובנות של אביו כפי שנתפסו בעיניו של הילד בעודו מחייך לעצמו.
חמי נשא את עיניו מהדף והישיר מבט אל בני: ״אם זה היה מבחן על אבא שלי, היית מקבל 100״, אמר לו. לב קרן, עיניו הבוהקות מלאות תקווה והשראה חדשות. אני, מצדי, התמלאתי כמובן גאווה אבהית כאשר הבטתי ביד הצעירה שהצטרפה לאחיזה בלפיד התבונה שפרס העביר לכל אחד משלושתנו. אני רוצה לחלוק כאן את התובנות של לב – אתחיל במילים שלו ואליהן אוסיף את ההרחבה והדגשים שלי. אני סבור שאתם, שקוראים זאת כמבוגרים, יכולים להסכים איתי לגבי הרלוונטיות והערך האוניברסליים שיש להן.
דב סיידמן עם הנשיא פרס, מרץ 2014, צילום: יח"צ
- בכל הנוגע לאנשים אחרים, יש שתי אפשרויות: לשלוט או לסייע. העולם לא זקוק לשליטים, אלא למי שרוצים לסייע לאחרים.
מבחינת פרס, ההבדל בין שליטה לבין סיוע לא היה רק עניין של שכנוע פנימי, אלא דבר שהשפיע על המדיניות וההחלטות שלו. מה שהניע אותו, כתב בספרו, היה ״קוד מוסרי״, על פיו ״ישראל לא נוסדה כדי לשלוט באנשים אחרים, כיוון שהדבר עומד בסתירה עמוקה למורשת שלנו […] ישראל מינורית מבחינה גיאוגרפית, אבל חייבת להיות מובילה בכל הנוגע לצדק״.
בעוד העולם הופך מישות מחוברת לחברה שבה יש תלות הדדית חובקת כל, כזו שבמסגרתה אנחנו מצליחים ונכשלים ביחד יותר מתמיד ומעטים יכולים להשפיע במידה רבה ומרחיקת לכת על רבים – כך גוברת חשיבותה של ההבחנה בין שליטה לבין סיוע. האסטרטגיה היחידה להנהגה, שלטון ושגשוג בעולם היא זו שבה אנחנו יוצרים תלות הדדית בריאה, כזו שמאפשרת לנו להצליח יחד בלי להיכשל. כדי להגשים את המטרה החשובה הזו, אנו זקוקים למנהיגים-משרתים יותר מאשר לשליטים.
- הוא הציג נוסחה שמאפשרת לקבוע האם אתה צעיר: מונים את כל ההישגים ואז סופרים את כל החלומות. אם מספר החלומות גדול יותר – זה סימן שאתה צעיר. הדבר המדהים הוא, שפרס הוא אדם בן 93 עם אינספור הישגים, ובכל זאת יש לו יותר חלומות.
פרס הסביר ללב שהיה ילד סקרן מאין כמותו, עם אנרגיות בלתי נדלות; אחד הדברים האהובים עליו היו חיבור נאומים והופעה בפני הוריו וחבריהם. בקרב המבוגרים, הדבר הקנה לו מוניטין של ילד מוכשר לגילו, אבל גם הבדיל אותו מחבריו לכיתה. הוא אמר: ״בגיל 93 אני עדיין ילד סקרן, מרותק לשאלות קשות, תאב חלומות ולא שועה לספקנותם של אחרים״.
- טכנולוגיה נטולת מוסר מולידה אסון. הפתרון לעתיד טוב יותר טמון בטכנולוגיה ומדע אשר משלבים בתוכם מוסריות.
פרס הבין אלמנט בסיסי של הטכנולוגיה: היא לא מערבת שיקולי מוסר. בני האדם צריכים להשתמש בתכונות כמו תבונה, הגיון וחמלה כדי לייצר טכנולוגיה שתשמש למטרות מוסריות – במילים אחרות, להשתמש בה לטוב ולא לרע.
- למרות שמכונות חזקות וחכמות יותר, אין ולא יהיה להן לעולם דמיון. יש להן זכרון גדול כמו לפילים; אבל פילים לא יכולים לפגוע או לסייע לבני אדם או לשלוט בעולם, כי אין להם דמיון. לו היה להם דמיון היינו בצרה צרורה.
התובנה הזו ממחישה כיצד חוכמתו של פרס בכל הנוגע לטכנולוגיה נוגעת גם בתחום הבינה המלאכותית. הכלכלות המפותחות של העולם הפכו במהלך המאה העשרים מכאלה המבוססות על תעשייה לכאלה המבוססות על ידע. הכלכלה התעשייתית התמקדה בידיים עובדות. כלכלת הידע התמקדה בגיוס מוחות. המהפכה הטכנולוגית מביאה אותנו אל הכלכלה האנושית, אשר תתמקד ביצירת ערך באמצעות גיוס לבבות – כל המאפיינים שאי אפשר לשלב בתוכנה, כמו תשוקה, אופי ורוח של שיתוף פעולה. כל אלה הן תכונות שפרס גילם באופיו.
- ההיסטוריה היהודית עוסקת במלכים ובנביאים גם יחד; מלכים התמקדו בעבר בעוד נביאים סמלו את העתיד.
המעורבות העמוקה של פרס ביהדות ובהיסטוריה היהודית ניצבה בבסיס כל היבט של חייו ועבודתו. כאשר אני מהרהר בדברים שאמר ללב על מלכים ונביאים, אני חושב על אדם שהיה בקי בהיסטוריה באופן נלהב ומלא כבוד, אבל אף פעם לא שכח את העובדה שהאחריות שלו היא כלפי העתיד. הוא שאב כוח הן מהכבוד העצום שרחש למה שהיה לפניו והן מהתקווה לגבי מה שעתיד להתרחש.
- לקוחות יישארו נאמנים לעסקים כל עוד אלה יתייחסו אליהם היטב. עסקים שלא יקיימו את הבטחותיהם יאבדו את הלקוחות. פוליטיקאים, לחילופין, מנסים לשלוט באנשים ולהישאר בשלטון, ולכן המערכת הפוליטית מקולקלת.
בהתבסס על התובנה הראשונה, פרס מבטא נקודה רלוונטית לעסקים ולפוליטיקאים גם יחד: מי שנמצאים בעמדת כוח נמצאים בה כדי לשרת. כאשר חברות, פוליטיקאים או ממשלות מועלים באחריות הזו הם מאבדים – בצדק – את אמון הציבור. יותר מנהיגים צריכים להתחרות על בסיס היכולת שלהם לקיים את ההבטחות שלהם, ואלה ה משרתים אחרים יזכו באמון רב יותר. מדברי פרס: ״מדוע אני ממשיך לשרת? אני מניח שאף פעם לא שקלתי את החלופה״.
- גלובליות עובדת משום שטכנולוגיה, מדע וכסף יכולים להשתלב יחדיו בכל מקום בעולם.
הקריירה של פרס התפתחה בתקופה שבה התלות ההדדית של העולם התגברה. אך טבעי שמדינאי כה מעורב בעולם שמחוץ לישראל – כולל תפקידים במשרד החוץ הישראלי – פיתח הבנה מעמיקה של התלות ההדדית הזו.
זוהי השקפת עולם שלא ניתן להפרידה ממורשתו ומזהותו של פרס.
אני חושב שכולנו יכולים להסכים על כך שהעולם זקוק לתיקון, ואימוץ התובנות של פרס הוא הצעד המשמעותי הראשון שאפשר לעשות במסע הזה. אני משוכנע שבני יפנים את התובנות האלה והן מעוררות בי השראה להצטרף אליו.
Jonathan Bloom
* *דב סיידמן הוא פילוסוף בינלאומי, מומחה לתרבות אירגונית אתית, מחבר הספר: "איך זה הכל" (בהוצאת מטר), מייסד ומנכ"ל LRN. משנת 1994, LRN סייעה למאות חברות בו-זמנית לנווט בסביבות משפטיות ותחיקתיות ולאמץ סביבה אתית. בשנת 2008, LRN רכשה את חברת היזמות הסביבתית, GreenOrder. כיום, LRN פועלת ברחבי העולם, ומגיעה, עובדת ומסייעת לעצב תרבויות ארגוניות מנצחות הפועלות על-פי ערכי קיימות במאות חברות, המעסיקות למעלה מ-20 מיליון איש העובדים בכ-100 מדינות סביב העולם. מגזין פורצ'ן קראה לדב "היועץ הכי לוהט במעגל היועצים העסקיים", והוא אף נכנס לרשימת ה-"60 בעלי הדעה הבינלאומית המובילים בעשור האחרון" של האקונומיק טיימס. חברתו של דב היא הזוכה הבלעדית בפרס האתיקה של מכון אלי ויזל לשנת 2008. סיידמן בוגר בית הספר למשפט של אוניברסיטת הרווארד, בוגר תואר ראשון ושני בפילוסופיה אתית מאוניברסיטת UCLA ותואר ראשון בהצטיינות בפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה מאוניברסיטת אוקספורד. הוא הופיע בתוכניות "צ'ארלי רוז", "בוקר טוב אמריקה", ו-CNN.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אחריות חברתית חדשנות מורשת מנהיגות קריירה תרבות ארגונית
