"LEAN IN", ספרה של שריל סנדברג – סמנכ"ל התפעול של חברת פייסבוק ואחת מנשות העסקים המשפיעות ביותר כיום, הוא לא לחינם אחד הספרים היותר מעוררי מחלוקת שיצאו בשנים האחרונות

"LEAN IN", ספרה של שריל סנדברג – סמנכ"ל התפעול של חברת פייסבוק ואחת מנשות העסקים המשפיעות ביותר כיום, הוא לא לחינם אחד הספרים היותר מעוררי מחלוקת שיצאו בשנים האחרונות

מאת: ד"ר יעל יצחקי,צילום: Financial Times, World Economic Forum
פורסם 26/06/13

שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, טוענת בספרה החדש – Lean In, שהעובדה שנשים התקדמו בשוק העבודה ושהמצב עלול היה להיות גרוע יותר מבחינתן, לא צריך לעצור בעדן מלנסות להמשיך ולשפר אותו. על פי סנדברג, מעט מידי מקומות עבודה מציעים עבודה בשעות גמישות, שלעיתים הכרחיות לניהול קריירה במקביל לגידול ילדים. ובכלל, נשים נדרשות להוכיח את עצמן הרבה יותר מגברים. סנדברג טוענת שנשים הפסיקו להתקדם אל עבר עמדות המפתח של כל תעשייה, מה שאומר שקולן לא נשמע כשבאים לקבל החלטות קריטיות שמשפיעות על עולמנו. סנדברג מציגה בספרה סיטואציות שונות בהן נשים נתקלות במהלך הקריירה שלהן ומסבירה כיצד יש לנהוג בהן כדי להגיע הכי גבוה שאפשר. היא חולקת מניסיונה ומציינת פעולות רבות שנשים יכולות לעשות כדי לשפר את מצבן בעולם העבודה. הטענה העיקרית היא שנשים עוצרות בעד עצמן מלהתקדם אולם המסר שבספר אינו להאשים נשים, "יש דברים רבים שאנחנו כן שולטות בהן  ואנחנו יכולות לעשות למען עצמנו".

סנדברג ערה לחסמים החיצוניים, העומדים בפני נשות קריירה, ביניהם אפליה והטרדות מיניות, חוסר הערכה מובנה, סקסיזם בוטה ועוד. אלא שהיא מתמקדת בספרה בעיקר בחסמים הפנימיים של נשים, אותם היא מבדילה מהחסמים החיצוניים, ה"אמיתיים", לדבריה. נשים מעכבות את התקדמותן בדרכים שונות: בהעדר ביטחון עצמי, בכך שאינן משמיעות את קולן ועל ידי הצטמצמות דווקא בתקופה שהן צריכות להשקיע את המקסימום. סנדברג טוענת שכדי להשיג כוח ולהצליח יש להילחם גם בחסמים החיצוניים וגם בפנימיים.

אלא שגם החסמים הפנימיים הם אמיתיים ולכל הפחות קשים לשינוי כמו החיצוניים, למרות שסנדברג בוחרת שלא להתייחס אליהם באופן הזה. הם אמיתיים משום שנולדו מסוציאליזציה שהסבירה לנשים מה מקומן ביחס לגברים – לא לצידם, אלא מאחור, אולי כגיבוי, ודרשה צניעות והצטמצמות, תוך העמדת צרכי האחרים מעל לצרכיהן (בעיקר צרכי הבית והילדים). כמו החסמים "האמיתיים", החיצוניים, של סנדברג, גם החסמים הפנימיים מובילים את הנשים להתפשר בקריירה ולבחור בעבודה עם אפשרות לשעות פנאי רבות, שיוקדשו לילדים, תוך הזנחה או דחייה של השאיפות לקרייריה לעתיד. לכן, ידרש זמן רב להשריש את הקריאה של סנדברג לנשים לא לוותר מראש על קריירה מעניינת, על בחירת מקצוע ותפקיד מתוך תשוקה ולהגיע לפשרות רק אחרי הולדת הילדים, ולא מראש.

סנדברג מתארת ישיבה בה היא קראה לנשים לשבת ליד שולחן הישיבות, אך הנשים העדיפו לשבת רחוק יותר. לו סנדברג בעצמה, כאישה ומנהלת בכירה, הייתה מתעקשת על כך שהנשים תשבנה ליד השולחן, היה בזה צעד מקדם. גם הביישנים וחסרי הביטחון ביותר יביעו את דעתם אם היא תתבקש ואם לא יצטרכו לפלס את קולם דרך צעקות האחרים. לעתים, הרעיונות המובעים בשקט הם המשמעותיים ביותר. סנדברג צודקת, חשוב להביא להתנהגות יותר אסרטיבית אצל נשים, אך חשוב לא פחות להסתכל על הצד השני של המטבע ולהעביר מסר למנהלים ולמקבלי ההחלטות: יש מקום ללמידה שלכם. פיקחו את עיניכם לתופעות שלא הכרתם כדי שארגז הכלים הניהולי שלכם יכסה צרכים נוספים, שלא הייתם מודעים לקיומם. קיימות פעולות פשוטות שיכולות לעזור לנשים להתגבר על חוסר ביטחון עצמי.

סנדברג מייעצת לנשים לאמץ התנהגות של גברים שמיד מוכנים לקבל כל תפקיד שמציעים להם, לעומת נשים שמתלבטות, שוקלות בעד ונגד ונזהרות מלקבל תפקידים שאינן בטוחות שיוכלו לבצע. הפער בין גברים לנשים בנושא זה הוא גדול ואף מין אינו פועל בצורה אופטימאלית או לטובת הארגון. אין סיבה להעריך יתר על המידה גבר שמיד מתנדב לבצע תפקיד בשיטת ה"יהיה בסדר", מתוך כוונה שילמד תוך כדי תנועה. מנגד, אין סיבה לבקר את האישה שרוצה להיות בטוחה שהיא מתאימה לתפקיד (בין השאר, משום שאם היא תיכשל בתפקידה החדש, הסנקציות נגדה יהיו הרבה יותר כבדות מאשר נגד גבר). מנהלים שמחפשים לאייש תפקיד אינם צריכים להתלהב מגבר בעל ביטחון עצמי או להסס מול אישה שמעלה שאלות לגבי התפקיד. חקירה מעט מעמיקה של המועמדים, עם הבנה אודות התכונות המגדריות העשויות להתלוות למועמדים, תביא לגיוס עובד/ת אופטימלי/ת.

ההתנפלות והביקורת שנשמעת לא אחת על עמדותיה על סנדברג אינה מובנת. אמנם סנדברג מטילה את רוב האחריות למצבן של נשים בשוק העבודה על הנשים עצמן, אך למרות הטלת האחריות יש להסתכל על ספרה כעל מדריך לנשים, כיצד להתקדם בשוק העבודה ולא רק כספר ששופט את המין הנשי. הגיע הזמן לשנות את הגישה, לא ניתן להמשיך במצב הקיים שבו אישה מרוויחה בממוצע 66% משכרו של גבר באותו תפקיד ו- 5.4% בלבד מהנשים מועסקות בתפקידי ניהול בכירים. הכוח לשנות נמצא פעמים רבות בידי הנשים והגיע הזמן שגם הן יפנימו זאת ויפעלו בהתאם.

נשים ברחבי העולם בהחלט צריכות להתייחס ברצינות לעמדותיה של סנדברג, ולשאוף ליישמן. עם זאת, חשוב שכולם – נשים וגברים כאחד, יפנימו כי שינוי מהותי ומשמעותי ביכולתן של נשים להגיע לעמדות ניהול גבוהות, יכול להתקיים רק כאשר שני הצדדים מחויבים לכך.

ד"ר יעל יצחקי היא מנכ"לית נטע – המרכז לפיתוח קריירה   צילום: ג'ודי בן יוד