סיקור הכנס השנתי של העמותה לניהול, פיתוח וחקר משאבי האנוש בישראל: "להוון את העתיד – האדם בעידן טכנולוגי ומשתנה"

סיקור הכנס השנתי של העמותה לניהול, פיתוח וחקר משאבי האנוש בישראל: "להוון את העתיד – האדם בעידן טכנולוגי ומשתנה"

מאת: ניצן פארן
פורסם 26/05/13

בתמונה: ד"ר עדנה פשר בכיתת האמן שתקיימה בכנס

ביום שני, ה-20.5, התקיים במלון "הרודס" בתל אביב הכנס השנתי של העמותה לניהול, פיתוח וחקר משאבי האנוש בישראל. נושא הכנס היה: "להוון את העתיד – האדם בעידן טכנולוגי ומשתנה", ואכן, במהלך היום עלו נושאים מהותיים הנוגעים למציאות המורכבת שמשתנה בקצב מהיר, ושאלות לגבי מציאות זו בארגונים: כיצד משלבים עבר מול הווה ועתיד בארגון? מה מקומם של העובדים הוותיקים ואף המייסדים בארגון של היום? כיצד עושים שינויים והתאמות מבלי לפגוע בריגשותיהם? ומצד שני, כיצד מנצלים את הידע הקיים בראשם של העובדים הוותיקים ועושים בו שימוש חוזר לטובת הארגון? התשובות שניתנו לשאלות אלו ועוד רבות אחרות היו מעניינות, אך לא פחות מעניינות היו השאלות עצמן, שפתחו כיוונים חדשים למחשבה.

את היום פתחה פרופ' אורלי יחזקאל, מרצה, חוקרת ויועצת בתחום של, בין השאר, ניהול מערכות אירגוניות מורכבות בסביבה דינמית. פרופ' יחזקאל דיברה על ניהול שינויים בממדי עבר ועתיד, ועל כך שתחום משאבי האנוש חייב להיות תחום הרואה רוחב ולא רק עומק, תוך הבנת כל התחומים הקשורים אליו, ואולי אף כאלה שנדמים כלא קשורים. כדי לתמוך בטענתה בפועל, הציגה פרופ' יחזקאל דוגמאות מתחומים שונים ומגוונים, החל מסיפור בריאת העולם, וכלה בספרי ילדים ובמחאת קיץ 2011. התובנות מדוגמאות אלו היו  שהשינוי אינו פוסק, ובאופן מתמיד הוא מוביל לשינויים נוספים, ועל כן יש לתפוס אותו גם כדינמי וגם כקבוע. יש להבין כי העולם בכלל וארגונים בפרט, מתקיימים במצב כאוטי, בו כוחות סותרים מושכים אותנו לכיוונים מנוגדים באופן תמידי. מנהל טוב הוא מנהל אשר יכול להכיל את המורכבות הזו, את ה"גם וגם", המתרחשים כל הזמן.

בהמשך היום דיבר פרופ' אורן קפלן, דיקאן בית הספר למנהל עסקים במכללה למנהל, המתמחה בפסיכולוגיה עסקית וניהולית, על מגמות בפסיכולוגיה חברתית, חוסן אישי וארגוני. לפי פרופ' קפלן, מנהלים שיתמודדו בצורה טובה עם סטרס, יתרמו לחוסן הארגוני של ארגונם. כיצד עושים זאת? פרופ' קפלן הציג על קצה המזלג את ה"פסיכולוגיה החיובית", שאומרת שהנחת היסוד של כל אחד מאיתנו, היא שאנחנו מניחים שמה שאנחנו חושבים הוא נכון (במיוחד כשמדובר במחשבות שליליות, לדוגמא: "הבוס שלי שונא אותי"). השלב הראשון ביצירת חוסן נפשי הוא לנסות ולחשוב שמה שאנחנו חושבים אינו בהכרח נכון, להמציא אלטרנטיבה, ואז לתמוך בה בעזרת ראיות. המטרה היא לאפשר גמישות מחשבתית, שהיא מהווה את הבסיס לחוסן נפשי.

פרופ' קפלן דיבר גם על "חקר מוקיר", שפירושו לחקור את מה שעובד, ולא רק את מה שלא עובד. הנחת היסוד היא שדברים רעים יקרו בכל מקרה, ופעמים רבות הם יקרו באופן אקראי, שלא בהכרח קשור אלינו. אם ננתח דברים טובים שקרו לנו לעומת זאת, נוכל למצוא בהם איזשהו DNAשכן קשור אלינו, וברגע שנהיה מודעים אליו, נוכל ליצור עוד אירועים חיוביים. אם ניקח איזשהו משאב קיים ונפתח אותו, ונשנה את ה"בסדר" למצוין – זו מהות הפסיכולוגיה החיובית.

אל"מ במיל' עפרה בן ישי, יועצת לתהליכים, מתודולוגיות הערכות מצב לפיתוח מנהיגות ולקבלת החלטות בתנאי מורכבות ואי וודאות, דיברה על המרחב העתידי בין מנהיגים למונהגים. בן ישי מכנה את המנהיגות של היום "מנהיגות העתיד בעידן המורכבות". בעיניה, המנהיגות השתנתה, אך הבעיה היא שהמושגים שאנחנו משתמשים בהם כדי להגדיר אותה לא השתנו. נדמה לנו שמנהיגות היתה ותהיה לעולם, אבל הקשר בין מנהיגים למונהגים השתנה ואף התהפך. לפי בן ישי, המנהיגות היום היא הרבה יותר משיוך של תכונה לאדם, היא זיקה בין אנשים. מה שמייחד מנהיגים בעולם של היום והופך אותם לטובים הוא התכונה שהם מוכנים להפריד את ה"ברוך" מן הברכה, כפי שבן ישי מציגה זאת, שלרוב, הם באים יחד.

בכנס השנה הוצג קונספט חדש של דיון, בצורה של כיתות אומן: קבוצה מונחית, בהשתתפות אמן ופאנל מומחים. במהלך היום התקיימו שתי כיתות אומן, בהנחייתה של אורית פרץ, מנחת קבוצות, מנהלת ויזמית. כיתת האמן הראשונה נקראה "בחזרה לעתיד", ועסקה בנושא החדש מול הישן, מורשת עבר מול עתיד, מבוגרים בארגון מול צעירים, והעלתה שאלות כמו האם אפשרי להיות ארגון חדשני מבלי לאבד את המורשת? מה תפקידם של עובדים ותיקים בארגון שמבקש להתחדש? האמנית בכיתת האמן היתה השחקנית שירי זלמן, שהציגה את נושא המושב והמרצים בצורה הומוריסטית ומשעשעת. פאנל המומחים הורכב משוש קמחי, מנהלת אגף פיתוח והדרכה בבנק דיסקונט, וד"ר עדנה פשר, מ"קבוצת ד"ר עדנה פשר ושות' – יועצים לניהול".

גברת קמחי דיברה על שילוב עבר עם הווה בשני מובנים: ראשית, קמפיין של הבנק, המציג פניה לכל המשפחה, תוך התייחסות לכל דור ולצרכיו המיוחדים, ובאופן פנים ארגוני – הקמת מוזיאון "הרצלילינבלום", מוזיאון לבנקאות ונוסטלגיה תל אביבית, המשלב עבר עם עתיד בכמה מובנים. ראשית, בחזותו: המוזיאון ממוקם במבנה לשימור בפינת הרחובות הרצל ולילינבלום, שהיה מבתיה הראשונים של תל אביב. שנית, המוזיאון מציג את ההיסטוריה של הבנקאות בארץ ישראל, מאז ועד היום. ולבסוף, העובדים במוזיאון הם מהעובדים הותיקים של הבנק, אשר להם זו מעין קריירה שניה. הבנק אף פונה באופן ממוקד לבתי ספר ותיכונים על מנת להביא תלמידים למוזיאון, במטרה לגשר בין הדורות, ובין עבר להווה.

ד"ר עדנה פשר דיברה על הארגון הבריא כמשפחה בריאה, הנותנת מקום וביטוי לשלושה דורות וממצה את הפוטנציאל של כל דור לטובת מה שהוא יכול לתת עבור הארגון, תוך מתן דוגמאות מעולם הרפואה, הצבא והמשפחה הפרטית והעיסקית שלה. כדוגמא קונקרטית לשילוב הדורות בארגון נתנה ד"ר פשר את הדוגמא של ספר מורשת ארגוני, שתפקידו להעביר את המסורת והערכים שבתוך הארגון, תוך סקירת תולדות החברה ומיתוגה בעיני חבריה והמחשת התרבות הארגונית שנוצרה בו.

בכיתת האמן השניה, שהנושא שלה היה "האדם בעידן דיגיטלי – הילכו שניהם יחדיו?", השתתפו  ד"ר זיו נאמן, אמן ופעיל חברתי ממכללת שנקר, ד"ר שלומית   קמינקא, מנכ"ל העמותה לניהול, פיתוח וחקר משאבי אנוש ואורית הרשקוביץ', סמנכ"ל מש"א ב-IBM. כיתת האמן הונחתה בידי אורית פרץ, והאמן היה פיטר מלץ, פסל ואמן, אשר המחיש ונתן ביטוי ויזואלי לנושאי השיחה בציוריו המרשימים תוך כדי הדיון.

המסקנות מכיתת האמן היו שאמנם הטכנולוגיה משתנה ללא הרף, דבר אשר משפיע רבות גם על יחסי עובד-מעביד, אך עולה השאלה כיצד ניתן לנצל את הטכנולוגיה לטובת הארגון, לדוגמא, אין ספק ששיחות בהודעות טקסט ולא פנים אל פנים מוסיפות אלמנט של ניכור לחיי היום יום שלנו, אבל מהצד השני, פתיחת קבוצת דיון בתוכנה סלולרית חינמית, בה יכולים להשתתף חברי הארגון, יכולה דווקא לחזק את הקשרים הבין אישיים ולהקל על העברת מסרים. נקודה למחשבה היא כיצד לא לאבד את המגע עם העובד ולשמור על האנושיות בעולם הטכנולוגי.

דבר נוסף ששולב השנה בכנס השנתי היה טקסים: בטקס הארגון המוסמך, קיבלה "מכבי שירותי בריאות" את אות "הארגון המוסמך במשאבי אנוש" הראשון בישראל. לאחרונה הוסמכו במכבי למעלה מ-30 אנשי מקצוע באגף משאבי האנוש, שהצטרפו למעל עשרה מנהלים שכבר הוסמכו בשנים קודמות. בכך הפכו המוסמכים את מכבי לארגון המוסמך הראשון: ארגון אשר הסמיך את מרבית צוות משאבי האנוש שלו – כ-50 אנשי מקצוע מובילים ופורצי דרך.

טקס נוסף שהתקיים בכנס היה השקת "מדד מקצוענות במשאבי אנוש", שהושק לראשונה בישראל, במטרה לקדם את רמת המקצוענות במשאבי אנוש.הכוונה היא לקבוע סטנדרטים של מקצוענות במשאבי אנוש ולהטמיעם כנורמה. הקריטריונים למקצוענות בכל תחומי העיסוק השונים פותחו ע"י אנשי מקצוע מובילים, ומבוססים על מסמכים שהכינה העמותה לוועדה בינלאומית שעוסקת בבניית תקן בינלאומי למשאבי אנוש. לבמה עלה מספר לא קטן של ארגונים, אשר לקחו על עצמם להיות החלוצים בנושא, ומגיע להם יישר כוח על כך.

לקראת סוף היום שמענו את הרצאתה של פרופ' רות בן ישראל, פרופסור אמריטוס למשפטים באוניברסיטת תל אביב וכלת פרס ישראל לחקר המשפט. ההרצאה נקראה "מאין אני באה ולאן אני הולכת – הלכה למעשה". פרופ' בן ישראל פתחה בהסבר על המהפכה הדמוגרפית, שהביאה למצב בו אנו חיים יותר שנים, אך עדיין נאלצים לפרוש משוק העבודה בגיל, שיחסית לתוחלת החיים הנוכחית, הוא די מוקדם.

כתוצאה מכך, החברה הופכת להיות רב גילית, אך לדור המבוגר לא מסופקת כל תעסוקה לאחר פרישתו משוק העבודה. יתר על כן, לעבודה ישנה ערכים נוספים בחברה, מלבד פרנסה ועיסוק, של יוקרה וערך חברתי, דברים הנשללים מבני הגיל השלישי.

הפתרון של פרופ' בן ישראל – פנאי מובנה וקריירה רב מימדית, ובהמשך ההרצאה היא סיפרה כיצד יישמה פתרונות אלו בחייה הלכה למעשה: איך במהלך חייה החליפה קריירה מספר פעמים בעקבות נסיבות החיים,  ואיך בגיל 74 החליטה להמשיך להחליף קריירה כל 5 שנים, ללא אילוצים אלא מתוך החלטה מודעת.

אז לאחר קריירות של לימודים בארץ ובחו"ל, ניהול מפעל, קריירה אקדמית, משפטית וכו', בגיל 74 החלה פרופ' בן ישראל בקריירות של ציור, ריקוד, משחק, כתיבה והיד עוד נטויה.

תובנתה של רות אולי מובנת מאליה: שלא חשוב איך שנראים אלא איך שמרגישים, אך לאחר ששמענו על עבר כה מרהיב, עוצרים לרגע אחד מלעסוק בבעיות אשר מטרידות אותנו בהווה, ומסתכלים אל העתיד – מלאי השראה, מההרצאה בפרט, ומהכנס בכלל.