בחודשים האחרונים אנו שומעים הרבה מאוד דברים לא נכונים בכל הקשור לשווי עסק ושווי מוניטין לצרכי גירושין. במאמר זה ננסה לעשות סדר בנישה הזו הנקראת הערכת שווי עסק ושווי מוניטין לצרכי גירושין ושלא לצרכי גירושין. במסגרת המאמר, נציג תמצית הערכת השווי שביצענו למשרד עורכי דין קטן (להלן: "המשרד"), במסגרת חוות דעת אקטוארית בנושא שווי המשרד לצורך איזון משאבים בין בני זוג עקב הליך גירושין. להערכתנו שווי הפעילות העסקית של המשרד נאמד לפי השווי הנכסי בלבד, בגדול שווי אפס או שווי לא מהותי

צילום: shutterstock

• מה הכוונה ב"שווי עסק"?

נשאלת השאלה, למה מתכוונים כשאומרים "שווי עסק"? האם הכוונה היא ל"שווי חברה" או שמא ל"שווי פעילות"? ברגיל, מעריכי שווי מימון תאגידי מבצעים הערכות שווי של פרוייקטים, חברות  ופעילויות. המונח "שווי עסק" אינו קיים בספרות המקצועית של תחום הערכות השווי, הואיל ותחום זה נגזר  מתחום המימון התאגידי העוסק דווקא בתאגידים המאוגדים כחברות בע"מ. לדעתנו, "שווי עסק" הוא למעשה: האקוויוולנט ל"שווי חברה" כאשר נשוא הערכת השווי איננו חברה בע"מ (כגון: עוסק מורשה/פטור, שותפות, עמותה וכיוצא באלה). לפיכך, אם כבר נעשה שימוש במונח "שווי עסק" הרי שהכוונה היא דווקא ל"שווי חברה" (קרי, לשווי ההון העצמי או לשווי האקוויטי) ולא ל"שווי פעילות" (קרי, לשווי התפעולי או שווי הפירמה).  

• למה אין דבר כזה שווי חברה?

דבר נוסף שחשוב להבהיר הוא שלמרות שמעריכי שווי קובעים ברגיל שווי לחברות, הרי שאין במציאות דבר כזה שווי חברה. מדוע? הואיל והחברה כשלעצמה איננה "מטבע עובר לסוחר", אלא רק הזכויות שהחברה הנפיקה. עורכי דין ובעלי מקצוע רבים טועים באומרם "שווי חברה", הואיל והם אינם מבינים שלעולם אין מסחר בחברה עצמה (חברות ציבוריות אינן נסחרות בבורסה אלא מניותיהן. חברות פרטיות אינן נמכרות אלא מניותיהן). לפיכך, כאשר מעריכים "שווי חברה", מבחינה כלכלית-מימונית נכון יותר לקרוא לשווי המתקבל שווי סך ההון העצמי של החברה כ"מקשה אחת" (כי מדובר בסך הצברם של מכשירי ההון השונים של החברה) ולא "שווי חברה".

• הגדרות

האקטואר רועי פולניצר הגדיר בכתבה שכותרתה "שווי עסק לעולם מורכב מ- ANAV ומוניטין, כאשר למוניטין אישי אין שווי כי הוא איננו נכס בר-העברה ולכן הוא אינו נכס בר-איזון" שפורסם ביום ה- 24.10.2022 באתר שווי פנימי את ההגדרות הבאות:

• שווי חברה (MV- Market Value) כ-: "השווי (הכלכלי) של סך ההון העצמי של החברה (אשר יכול לכלול בנוסף למניות הרגילות גם ריבוי שכבות של מניות מועדפות, הלוואות המירות, כתבי אופציות למניות רגילות לעובדים בתוכנית ESOP, כתבי אופציה מסוג Warrants למניות רגילות ולמניות בכורה שהונפקו למשקיעים וכן הסכמי SAFE)".
• שווי פעילות (EV- Enterprise Value) כ-: "סך הצברם של שווי החברה כמוגדר לעיל והשווי המאזני של ההתחייבויות הפיננסיות של החברה (החוב הפיננסי שלה לבנקים ולבעלי אגרות חוב) בניכוי השווי המאזני של הנכסים הפיננסיים של החברה (יתרות מזומן, שווי מזומן והשקעות נזילות)".
• שווי עסק (Business Value) כ-: "שקיל האפקטיבי לשווי חברה (בין אם נשוא הערכת השווי היא חברה בע"מ ובין אם לאו)". "שווי עסק" מורכב מ- 2 קומפננטות: השווי הנכסי הנקי המתואם של העסק (ANAV- Adjusted Net Asset Value); ו- 2) מוניטין העסק (Goodwill).
• שווי נכסי נקי מתואם של עסק (ANAV- Adjusted Net Asset Value) כ-: "הינו ההפרש שבין השווי הכלכלי של נכסי העסק לבין השווי הכלכלי של ההתחייבויות העסק, בהנחה שהעסק הוא עסק חי, כאשר שווי כלכלי הוא שווי בעסקה בין קונה ומוכר ברצון ללא לחץ על אחד הצדדים לביצוע מהיר של העסקה"
• מוניטין (Goodwill) כ-:"יכולת של עסק לייצר "רווחים עודפים" לאורך זמן באופן מובהק סטטיסטי, כאשר "רווחים עודפים" פירושם ההפרש שבין הרווחים התפעוליים הצפויים מהעסק המוערך לבין התשואה ההוגנת על ההון החוזר והרכוש הקבוע של העסק". המוניטין מחושב כהפרש שבין השווי הכלכלי של ההון העצמי (ה- ANPV- Adjusted Net Present Value) לבין השווי הנכסי הנקי של ההון העצמי (ה- ANAV).
• שווי כלכלי של הון עצמי (ה- ANPV- Adjusted Net Present Value) כ-: "כשווי הכלכלי של ההון העצמי של העסק הכולל הן את הנכסים המוחשיים והן את הנכסים הבלתי מוחשיים (המוניטין) בעסק". ה- ANPV מחושב כערך הנוכחי של זרמי המזומנים הצפויים לנבוע מהפעילות (EV), לאחר היוונם למועד הערכת השווי באמצעות שיעור היוון מותאם לסיכון, בניכוי החוב הפיננסי ברוטו של העסק, שאותו נסמן באות D (Debt, חוב פיננסי של העסק לבנקים ולבעלי אגרות חוב בספרי העסק) ובתוספת המזומן של העסק, שאותו נסמן באות C (Cash, יתרות מזומן, שווי מזומן והשקעות נזילות של העסק בספרי העסק). בשיטת ה- ANPV יש לערוך תחזית לגבי מרכיבי ההכנסות וההוצאות של העסק, השקעותיו ברכוש קבוע ובהון חוזר, הערכת פוטנציאל הצמיחה שלו, הערכת סביבת הסיכון שבו הוא פועל, והערכת שווי העסק בתום תקופת התחזית (Exit Value).
• מוניטין עסקי (Entity Goodwill) כ-: "יכולת של עסק להניב תזרימי מזומנים חיוביים (Inflows) לאורך זמן באופן מובהק סטטיסטי, ללא כל תלות באדם מסוים". דוגמאות למוניטין עסקי בעסק יכולות להיות קיומו של נכס בלתי מוחשי כגון: "קשרי לקוחות" (ריטיינרים / לקוחות חוזרים), סימן מסחרי/מותג, הסכם ספציפי עם הטבה, זיכיון, פטנט, טכנולוגיה ועוד. מוניטין עסקי בעסק הוא נכס עביר (Transferable) ועל כן יש לו שווי. לצרכי גירושין, מדובר בנכס בר-איזון.
• מוניטין אישי (Personal Goodwill) מוגדר על דרך השלילה כ-: "היעדר היכולת של עסק להניב תזרימי מזומנים חיוביים (Inflows) לאורך זמן באופן מובהק סטטיסטי, ללא כל תלות באדם מסוים". דוגמא למוניטין אישי יכול להיות כאשר מדובר בעסק של נותן שירותים יחיד, לחילופין אן קיים בעסק נכס בלתי מוחשי מסוג "הסכם אי תחרות" מול עובד בעסק, או לחילופי חילופין אם כל לקוחות העסק הינם לקוחות מזדמנים שאינם חוזרים. מוניטין אישי הוא נכס לא עביר (Untransferable) ועל כן אין לו שווי. לצרכי גירושין, מדובר בנכס שאיננו בר-איזון.
• נכס בר-איזון כ-: "נכס עובר לסוחר. נכס שניתן למכור אותו לצד ג' כלשהו". בעוד ש- ANAV ומוניטין עסקי הינם נכסים ברי איזון, הרי שמוניטין אישי איננו נכס בר-איזון. חשוב להבין שכאשר סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "החוק")  מדבר על נכס, הוא מדבר על משהו ש"עובד" ללא תלות באדם מסוים. למשל, אם בבעלותי דירה להשכרה – אז זהו נכס. למה? כי אני משכיר אותה למישהו והדירה עובדת לבד, מייצרת לי כסף. אז בפריזמה הזו בדיוק צריך גם להסתכל על העסק. כלומר, האם העסק יכול לעבוד לבד ללא בעל העסק, או אם לאו. לאמור- האם בעסק המוערך קיים מנגנון כזה שמישהו אחר יוכל לקחת אותו ולנהל אותו, ללא בעל העסק? כי אם כן, אז מדובר במוניטין עסקי, ואם לא, אז מדובר במוניטין אישי.
• תיאור גרפי של שווי עסק

מאחר ועורכי דין כמו גם שופטים ודיינים לרוב אינם מכירים את המונחים לעיל ועושים שימוש במונח "שווי עסק" לתיאור שווי חברה בע"מ, שווי שותפות, שווי של עצמאי או שווי של כל משלח יד אחר, אזי מצאנו לנכון לתת תיאור גרפי למהו שווי עסק. בתרשים הבא נראה ששווי כל עסק הוא סך הצברם (סכום, אינטגרציה) של שני מרכיבים: 1) שווי נכסי נקי (ANAV); ו- 2) מוניטין (Goodwill).

• ממה מורכב מוניטין?

מוניטין מחושב כערך השייר (שווי שיורי, שווי שאריתי) של השווי הכלכלי של העסק (ANPV) לאחר ניכוי השווי הנכסי הנקי של העסק (ANAV). במכלול מצבי האפשריים, מוניטין יכול להיות מורכב ממוניטין עסקי (Entity Goodwill) בלבד, לחילופין ממוניטין אישי (Personal Goodwill) בלבד, או לחילופי חילופין מקומבינציה של שניהם.

• שווי של עסק שבו כל המוניטין הוא מוניטין עסקי

במצב שבו כל המוניטין של עסק מסוים הוא מוניטין עסקי (קרי, מצב שבו העסק מייצר תזרים מזומנים חיובי לאורך זמן באופן מובהק סטטיסטי, ללא כל תלות באדם מסוים), הרי ששווי העסק המוערך יהיה שווה לסך הצברם של ה- ANAV והמוניטין (כי אז למוניטין יש שווי חיובי כי הוא מורכב כולו ממוניטין עסקי אשר הוא בתורו נכס עביר ולכן הוא נכס בר-איזון). 

• שווי של עסק שבו כל המוניטין הוא מוניטין אישי

במצב שבו כל המוניטין של עסק מסוים הוא מוניטין אישי (קרי, מצב שבו העסק איננו מסוגל לייצר תזרים מזומנים חיובי לאורך זמן באופן מובהק סטטיסטי, ללא כל תלות באדם מסוים), הרי ששווי העסק המוערך יהיה שווה רק ל- ANAV (כי אז למוניטין יש שווי אפס כי הוא מורכב כולו ממוניטין אישי אשר הוא בתורו נכס לא עביר ולכן הוא אינו נכס בר-איזון). 

• שווי של עסק שבו חלק מהמוניטין הוא עסקי וחלק הוא אישי

במצב שבו חלק מהמוניטין של עסק מסוים הוא מוניטין עסקי (קרי, מצב שבו העסק מייצר תזרים מזומנים חיובי לאורך זמן באופן מובהק סטטיסטי, ללא כל תלות באדם מסוים) וחלק הוא מוניטין אישי (קרי, מצב שבו העסק איננו מסוגל לייצר תזרים מזומנים חיובי לאורך זמן באופן מובהק סטטיסטי, ללא כל תלות באדם מסוים), הרי ששווי העסק המוערך יהיה שווה לסך הצברם של ה- ANAV והמוניטין העסקי בלבד. למה? כי השווי של המוניטין האישי הוא אפס והשווי של המוניטין העסקי הוא חיובי.

• הערכת שווי משרד עורכי הדין

ט.1. אודות המשרד

המשרד נוסד בשנת 2016 והוא משרד בתחום דיני העבודה. המשרד מהווה מסגרת חשבונאית לפעילותו העסקית של בעל המשרד, שעל העוסק המורשה (ע.מ.) שלו פועל המשרד. לפי מה שנמסר לנו, למשרד אין רשיונות או אישורים רגולטוריים כלשהם לעסוק בעריכת דין. פעילותו של המשרד נסמכת על רישיון עריכת הדין שיש לבעל המשרד באופן אישי.

במשך השנים ניהל המשרד תיקים בסדר גודל קטן יחסית של פיטורין שלא כדין, התעמרות בעבודה, שימוע לפני פיטורים, יחסי עובד מעביד, הטרדה מינית, הרעת תנאים, פגיעה בפרטיות העובד, אחריות פלילית של מנהלים ונושאי משרה, איסור הפליה בעבודה, פיטורי בהריון, תאונות עבודה, חדלות פירעון ושיקום כלכלי. המשרד מעסיק 4 עורכי דין אשר משמשים כ"תומכי לחימה" ומסייעים בכתיבה המשפטית. אופי פעילות המשרד, אינו מאפשר לבנות למשרד תחזית עתידית משום שלכאורה לא ברור אלו תיקים יתקבלו במשרד בעתיד.

כפי שנראה המשרד מקבל תיקים בתחומי דיני העבודה בעיקר. אופי קבלת העבודה הוא על בסיס לקוחות מזדמנים ובהיקפים שונים בין תיק לתיק גם מן הבחינה הכספית וגם מבחינת זמני ניהול התיק. לפיכך קיים קושי רב לאמוד את היקפי העבודה של המשרד בעתיד, שכן הדבר מושפע ממגוון תנאים אשר חלקם תלויי שוק וחלקם תלויים במוניטין העסקי של בעל המשרד בכושר עבודתו ויכולותיו המקצועיות. חשוב להבין שלמרות העובדה שהמשרד מעסיק 3 עורכי דין נוספים (לכאורה בעלי מקצוע נוספים), הוא איננו יכול להרחיב את פוטנציאל הביצוע של המשרד.

חשוב להבין שעל מנת להעסיק עובדים שיעשו את העבודה כפי שבעל המשרד רוצה, עליו לדאוג, מעבר להבאת תיקים למשרד וניהולם E2E (End-to-End, מקצה-לקצה), ליצור מערכת יחסי אנוש טובה בין העובדים ולדעת "לנצח על התזמורת". לשיטתו אם העובדים יסתובבו במשרד בהרגשה רעה שלא טוב להם, הם יכולים חלילה להפיל לבעל המשרד תיקים. על מנת שהעסק לא יושתת על עובדים שמועסקים בעסק לתקופת זמן קצרה, עושים נזקים, עוזבים ובמקומם באים עובדים מאותו הסוג (כי אז בעל המשרד ישקיע בלימוד עובדים זמניים, לימוד שירד לטמיון מדי כמה חודשים). רוצה לומר, בעל המשרד לא יכול להיות כל היום בפגישות מחוץ למשרד, אלא חייב להיות פיזית במשרד פעם אחת על מנת למנוע מריבות בין העובדים ופעם שנייה לוודא שהעובדים אכן עושים את העבודה כהלכה.

לבעל המשרד אין סגן או משנה שיכול להחליפו. בעל המשרד נכנס למשא ומתן שכשל עם שותף פוטנציאלי עקב יחסים עכורים עובדי המשרד.

ט.2. מסקנות חוות הדעת

• למשרד המוערך כעסק יש שווי נמוך והוא בעיקר משמש כאמצעי למימוש נכסי הקריירה של הבעל הוא בעל המשרד. הנכסים וההתחייבויות של המשרד חולקו לנכסים והתחייבויות השייכים לפעילות העסקית של המשרד ולכאלה שאינם בהכרח נחוצים לפעילות העסקית של המשרד. במשרד האומדן מראה על עודף נכסים לחלוקה, המוטל בספק נוכח סיכויי הגבייה הלא ברורים של חובות לקוחות, על מנת שניתן יהיה לאמוד את הסכום הניתן לגבייה יש לקבל מהמשרד רשימה מסודרת של חייבים עם גיול החוב ואומדן של סיכויי הגבייה.
• את ציוד המשרד (האקווריום והריהוט) יש להעריך לפי העלות המופחתת למועד הקרע ולחלקם בין בני הזוג. 
• את כלי הרכב יש להעריך לפי מחירון לוי יצחק למועד הקרע ולחלקם בין בני הזוג.
• יתרות המזומן בחשבון העסקי של בעל המשרד שאינו דרוש לפעילות העסקית העתידית יש לאמוד למועד הקרע, ובעיקר לברר לגבי חובות אבודים ומסופקים, כאשר היתרה הריאלית תחולק בין בני הזוג כאמור.

ט.3. מתודולוגיה

קיימות מספר גישות בסיסיות לביצוע הערכות שווי של עסקים.

ט.1.3. גישת הערך הנכסי הנקי (Net Asset Value)

גישה זו מבוססת על הערכת שווי של נכסי עסק למועד נתון, כאשר משווי הנכסים יש להפחית את ההתחייבויות  ויש לבצע הפרשה למס, שהיה חל על רווחי השיערוך. השימוש בגישה זו מקובל בהערכת עסקים בעלי אופי נכסי (חברות להשכרת מבנים וכד'). כמו כן משתמשים בשיטה זו בשילוב עם שיטות אחרות, כאשר בעסק אחד מתקיימת פעילות עסקית אך יש בו גם נכסים שאינם תורמים או נדרשים לפעילות העסקית ועומדים בפני עצמם. כמו כן, השיטה משמשת גם כאשר יש החלטה על פירוק העסק ויש לשערך את נכסיו לטובת פירעון החובות. נכסי נדל"ן משוערכים ע"י שמאי מקרקעין ונכסים, כגון ציוד ומכונות, על ידי שמאי ציוד מתאימים.  

ט.2.3. גישת העלות (Cost Approach)

גישה זו מבוססת על עלויות היסטוריות או השקעות שבוצעו בתהליך יצירת העסק המוערך. יחד עם זאת, חשוב להבחין בין עלות לערך. עלויות היסטוריות אינן בהכרח מבטאות את הערך הכלכלי של העסק במועד ההערכה. ברור שעלויות אינן חייבות לבטא באופן ישיר את שווי הנכס המוערך שכן אין בינן לבין תזרים הרווחים הצפוי מעסק זה בהכרח קשר. למרות זאת, בניתוח כלכלי בעת השקעה ורכישה של עסק, קיימת הציפייה ונערך החישוב של כיסוי ההשקעה בעסק באמצעות תזרים רווחים עתידי. יתר על כן, חישוב עלות העסק צריכה לבטא גם את עלות שיחלופו (ללא התייחסות לאלמנט הזמן) ולעיתים ההערכה הטובה ביותר של שווי העסק היא כמה עולה לרכוש או להקים עסק דומה. גישה זו אינה מתאימה למקרה שלפנינו.

ט.3.3. גישת השוק (Market Approach)

גישה זו מבוססת על איתור וזיהוי של עסקות בעסקים דומים שאינן נגועות בשיקולים זרים, היינו "עסקה ממוכר מרצון לקונה מרצון" בלתי תלויים. העסקה הנ"ל צריכה לקיים מספר קריטריונים: ראשית, דמיון גבוה במידת האפשר של העסק נשוא העסקה לעסק אותו מעריכים. שנית, שהמידע על העסקה, שמהווה בסיס להערכת השווי, יהיה מלא וגלוי וברמה שתאפשרלהתבסס על מידע זה כבסיס להערכת השווי. שלישית, פער הזמן בין מועד העסקה הנ"ל למועד הערכת השווי צריך להיות קצר אם הפער עולה על מספר חודשים ובאותה תקופה השתנו פרמטרים מאקרו כלכליים ספק אם העסקה יכולה להוות בסיס להערכה. לכן, מחיר ההון שנגזר מהעסקה הדומה ניתן ליישום לצורך הערכת העסק. הבעיה היא שלא תמיד ניתן למצוא עסקה דומה המקיימת את כל הכללים שחלקם הוצג לעיל ושבוצעה בסביבה הגיאוגרפית והכלכלית בה קיים נשוא ההערכה. במקרה שלפנינו אי אפשר להסתמך על שיטה זו.

ט.4.3. גישת ההכנסות (Income Approach)

גישה זו, מתבססת על כך שערכו הכלכלי של עסק שווה לערך הנוכחי של תזרים המזומנים הצפוי ממנו. זה נכון גם בהתייחס לנכסים לא מוחשיים.

ערך נוכחי של תזרים המזומנים החזוי של הנכס המוערך (DCF) – יישום גישה זו דורשת הכנה של תחזית תזרים מזומנים הנובע ממצבור הנכסים של העסק, הגדרה של אורך חיי תזרים המזומנים והגדרה של שיעור ההחזר הנדרש על סוג כזה של עסק (שיעור ההיוון) שנקבע על בסיס חישוב "התשואה להון" באמצעות קביעת שיעור התשואה על ההון ה- CAPM וקביעת שיעור ההיוון הממוצע המשוקלל (WACC) של רכיבי ההון וההתחייבויות של העסק. שיעור זה מושפע מרמת הסיכון הטמונה בפעילות העסקית על פי ניתוח סיכונים-ענף, גודל עסק, רמת הסחירות שלו, סיכון פיננסי ועוד. כאמור, הערך הנוכחי של תזרים המזומנים הוא שווי הפעילות הנמדדת. לשווי הפעילות יש להוסיף את עודף הנכסים הפיננסיים ו/או להפחית ההתחייבויות הפיננסיות.

שיטת המכפיל – שיטת המכפיל, מקרה פרטי של שיטת ה- DCF והיא למעשה היא תת-גישה בתוך "גישת ההכנסות", כאשר למעשה נוהגים להשתמש בה כאשר מעריכים עסק אשר באופיו אינו מותאם לצמיחה. זה מצב המייתר את הצורך בתחזית של מספר שנים, שכן כל התחזיות הנ"ל יראו דומות. לכן, מקובל לבצע תחזית של העסק לשנה מייצגת, ועליה מפעילים את המכפיל. בשיטת המכפיל מוערך העסק על בסיס השוואה בינו לבין חברות דומות וזאת על בסיס ההנחה שחברות באותו ענף מאופיינות במכפילים וביחסים פיננסיים דומים. ההשוואה נעשית על בסיס היחס המחושב בין שווי השוק של החברה לבין מדד נבחר של ביצוע, בדרך כלל מדד חשבונאי. יחס זה נקרא "מכפיל". שיטות המתבססות על מכפילים השוואתיים מניחות, כי ניתן להעריך את השווי לבעלי המניות, על בסיס מכפלה של מספר מסוים, הזהה לחברות בעלות מאפיינים דומים בפרמטרים הייחודיים לעסק המוערך. במקרה זה נבדקים הפרמטרים הייחודיים לעסק המוערך כגון היקף המכירות שלו, הרווח הגולמי שלו והרווח התפעולי שלו. יישום השיטה פשוט ומהיר, ובכך יתרונה; כל שנדרש הוא לבחון מספר חברות ציבוריות דומות, לחלץ על בסיס שווי השוק שלהן והפרמטרים השונים את המכפילים, ולהפעילם על העסק שאת שוויו מעוניינים להעריך. יש כמובן להיזהר כאשר מעריכים עסק בלתי סחיר באמצעות מכפילים השוואתיים של חברות נסחרות במקרה כזה, יש "לתקן" את המכפיל הן לבעיית העדר הסחירות (DLOM) והן לבעיית הגודל.

ט.5.3. הגישה שנבחרה

כדי לבחור את הגישה המתאימה להערכת שווי המשרד, יש לקבוע קודם כל האם קיימת זיקה וקשר בין הפעילות העסקית המתבצעת בתוך המשרד לבין המשרד כישות העומד בפני עצמו. מניתוח הנתונים, כפי שהוצגו לעיל, המסקנה היא שקיומו של המשרד כגוף העומד בפני עצמו, מוטל בספק רב אם בכלל. הסיבות לכך הן:

• אין למשרד עצמו אישור רגולטורי כלשהו לעסוק בתחומי העיסוק שלו והוא נסמך לצורך כך, ברישיון עריכת הדין של בעל המשרד.
• ההסתכלות על מצבת העובדים של המשרד לבדה מייצרת מצג מטעה של מיני הרצוג-פוקס-נאמן (משרד עורכי דין גדול). על פניו נכנסים לאתר המשרד ורואים שהוא מעסיק 3 עורכי דין ועל פניו זה נראה עסק עם מנגנון עסקי. עורכי הדין המועסקים במשרד לא מביאים תיקים, הם לא מנהלים תיקים, הם מדברים רק עם בעל המשרד (כי הלקוחות לא רוצים לדבר עם העובדים), הם עושים את העבודה מאחורי הקלעים והם לא מדברים עם הלקוחות. אם צריך לדבר עם לקוח על התיק או אם לחילופין צריך לעשות גביה כי למשל צ'ק של לקוח חוזר, אין זה מעניינם של העובדים והם אינם פועלים לבצע גבייה זו.
• במשרד המוערך מועסקים ועובדים מספר עורכי דין אך הגענו למסקנה שהעסקתם לא הופכת את המשרד לעסק. מדוע? כי בעל המשרד הוא האחראי היחיד לקליטת תיקים וסגירת הסכמי שכר טרחה, הוא פותר מחלוקות ומשברים עם לקוחות והוא נושא בסיכונים כלכליים לבדו, במצבים בהם המחאות חוזרות או כאשר לקוחות בוחרים שלא לשלם גם אם קיבלו שירות מלא.
• עורכי הדין המועסקים במשרד מועסקים בשכר גלובלי ואינם נושאים באף אחד מהסיכונים שבהם נושא בעל המשרד. משמעותם של דברים אלה הוא שבעל המשרד, שאגב עושה ליטיגציה במרבית התיקים, עובד לבד. עורכי הדין המועסקים על ידו הם "תומכי לחימה". הם אמונים על כתיבת כתבי הטענות, בקשות וכל ניירת משפטית אחרת שאגב יוצאת ו/או מועברת ללקוח או לבתי המשפט השונים, רק לאחר שבעל המשרד "עובר עליה" ומאשר אותה. 
• למשרד אין לקוחות שהם ריטיינרים, אין הכנסה קבועה וכל הלקוחות הם מזדמנים. הלקוחות המזדמנים מגיעים למשרד לאור יחסי האנוש הטובים של בעל המשרד והכימיה הנוצרת בינו לבינם טרם החתימה על הסכם שכר הטרחה היא זו שמביאה אותם לחתום עמו. לאמור- על אף הפרסום, התחרות בשוק עריכת הדין היא גדולה, ואלמלא יחסי האנוש הטובים של בעל המשרד, האישיות שלו, הידע המגוון שלו המגיע מעולמות תוכן שונים (לא רק משפטיים), לא היו לקוחות ולא היה משרד גם אם היו כל יתר המרכיבים שצוינו לעיל. בקיצור, למשרד אין אפילו ריטיינר אחד. כל לקוחותיו הם מזדמנים (מקבלים שירות ולא חוזרים). כל התיקים הם ספונטניים (אין לקוח קבוע שמכניס מדי חודש הכנסה קבוע). אין לעסק רשימת לקוחות שאותה ניתן למכור.
• עלתה טענה על ידי האישה שבעל המשרד יכול למכור הסכמים עם לקוחות שטרם הסתיימו למשרד עורכי דין אחר. בדקנו טענה זו ומסקנתנו היא שהדבר איננו אפשרי כי הלקוחות לא יסכימו לכך. הלקוחות יודעים שבעל המשרד עובד על התיקים שלהם ואם הלקוחות ידעו שמישהו אחר עובד על התיקים שלהם – תהיה תרעומת על כך שיהיו לה השלכות שליליות.
• טענה נוספת שהעלתה האישה הוא שבעל המשרד עדיין יכול להחליף ייצוג ללקוחות ללא הסכמתם. בדקנו מספר הסכמי התקשרות של המשרד. שמנו לב שבהסכמי ההתקשרות של המשרד היה כתוב במקור שבעל המשרד רשאי יהיה להחליף את הייצוג ללקוח, אבל שמנו לב שהלקוחות לא היו מוכנים לכך ומסרו כי "באנו אליך כי אנחנו רוצים שאתה תטפל לנו בתיק. אנחנו לא מוכנים שעורך דין אחר יטפל לנו בתיק".
• בעל המשרד הוא בעל המקצוע היחיד שהעסק מעסיק שנותן דה-פקטו השירותים ללקוחות. בעל המשרד עובד ללא לאות במשרד, אין לו יום ואין לו לילה. כאשר בעל המשרד טס לחו"ל, אז הוא זמין בנייד ולוקח איתו לפטופ (סוג של עובד מהבית). בעל המשרד לא יכול להיות ביום חופש – כי העובדים מתקשרים אליו כל היום. בעל המשרד נותן מדי יום משימות לעובדיו. ולכן למרות שהמשרד מעסיק מספר עורכי דין באופן קבוע, הרי שעזיבתו של בעל העסק את העסק תפסיק את קיומו.
• למעשה, אין בעסק גורמי ייצור הכרחיים כדי לבצע את העבודה, פרט לבעל המשרד עצמו.
• המשרד הוא תשתית חשבונאית לפעילות מקצועית של בעל המשרד במקצועו כעורך דין. בדומה למשרדים שהוקמו סביב פעילות של בעל מקצוע בודד בתחומי פעילות רבים ומגוונים (רואה חשבון, אדריכל, רופא ופסיכולוג).
• המוניטין אינו של המשרד אלא של בעל המשרד עצמו. לא ניתן למכור את המשרד ללא התקשרות חוזית ארוכת טווח עם בעל המשרד.

מאחר שזו מסקנתנו, פיצלנו את נכסי המשרד והתחייבויותיו לשני חלקים: נכסים עסקיים הדרושים להמשך הפעילות של בעל המשרד כעצמאי – רכוש קבוע כנדרש לרמת פעילותו הנוכחית, כל יתר הנכסים בניכוי יתר ההתחייבויות שאינם דרושים להמשך הפעילות הוערכו בגישת ה-NAV הערך הנכסי הנקי.

כאמור נותקו מהמשרד כל הנכסים וההתחייבויות שקשורים להמשך הפעילות העסקית. פעילות זו שהופרדה מהמשרד יוחסה ל"נכסי קריירה" של בעל המשרד, על פי הגישות המקובלות לאומדן שווי של "נכסי קריירה" לצורך איזון משאבים בין בני זוג.

מאחר והזכרנו את המונח נכסי קריירה, אז ניתן סקירה מסוימת לגביו.

י.1. מהם נכסי קריירה?

נכסי קריירה הינם נכסים בלתי מוחשיים אשר ערכם אינו נמדד על פי הקריטריונים הרגילים (דוגמת ערך דירה, רכב, חשבון בנק, זכויות פנסיה וכדומה), אלא המדובר למעשה ב"כושר ההשתכרות העודף" של אדם. נכסי קריירה משקפים את העלייה ב"פוטנציאל ההשתכרות" של אדם עקב לימודים, רכישת מקצוע, רכישת תואר, יצירת מוניטין (שם טוב) וכדומה.

נכסי קריירה הם נכסים חשובים ומשמעותיים מהבחינה הכלכלית אצל מרבית האנשים. כאשר מדובר בבני זוג, לא אחת מקריב צד אחד את התפתחותו המקצועית והכלכלית האישית (קרי: כושר השתכרותו האישי), לטובת התפתחותו המקצועית והכלכלית האישית של בן/בת זוגו. "הקרבה" זו נעשית, בדרך כלל מתוך תפיסת הקשר הזוגי כ"יחידה כלכלית משותפת", בה בני הזוג נוקטים מאמץ משותף לקיים חיי משפחה ולהשתדרג כלכלית בעת ובעונה אחת.

י.2. נכסי קריירה כנכסים ברי איזון

בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה בבתי המשפט בישראל ליצירת שוויון בחלוקת המשאבים בין בני הזוג ומתוך כך צמחה גם ההכרה בנכסי הקריירה כבנכסים ברי חלוקה ואיזון בין בני הזוג. ביום 26.8.2007 ניתן פסק דינו התקדימי של בית המשפט העליון (בע"מ 4623/04), המוכר כ"הלכת רואה החשבון" בו נקבע לראשונה בישראל כי, ככלל, יש לכלול "נכסי קריירה" שצבר בן זוג במהלך הנישואין, כנכסים ברי חלוקה בין בני הזוג עם פקיעת הנישואין.

"הצורך להיזקק לחלוקה של נכסי קריירה יתעורר בעיקר במקרים מובהקים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם – פער שנובע מכך שאחד מבני הזוג נטל על עצמו ויתור משמעותי מבחינת התפתחותו המקצועית והתמקד במרחב הביתי, ובכך אפשר לבן הזוג להשיא את כושר השתכרותו".

בפסק הדין תקדימי זה נקבעו העקרונות להלכות המתפתחות במשפט הישראלי ביחס לנכסי הקריירה כדלקמן:

• נכסי קריירה הינם נכסים ברי איזון;
• ההכרה בנכסי הקריירה כבנכסים ברי חלוקה איננה משעבדת את בעל הנכס לבן/בת זוגו;
• אין המדובר בחלוקה של נכסים עתידיים שטרם באו לעולם;
• גם אם ההכרה בנכסי הקריירה כברי איזון עלולה לגרום להמשך הקשר הכלכלי בין בני הזוג הפרודים אין בכך כדי לשלול את הזכות לאיזונם;
• האיזון ייעשה אך ורק ביחס לפער ההשתכרות שנוצר בין בני הזוג תוך כדי מהלך תקופת הנישואין ועקב הנישואין;

אלמנטים נוספים שיובאו בתחשיב האיזון: משך הנישואין, גיל בני הזוג, הפרשי השכר, אופק השתכרותם, רמת ההשכלה, צבירת הניסיון והמוניטין, וכן מידת הוויתור שעשה בן הזוג האחר.

י.3. התפתחות הפסיקה בישראל

גם לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט העליון ב"הלכת רואה החשבון", המשיכו בתי המשפט בישראל, לרבות בתי הדין הרבניים, לפתח את ההלכות המכירות בנכסי הקריירה כבנכסים ברי חלוקה בין בני הזוג עם פקיעת הנישואין. אולם במקביל היו מקרים בהם נדחתה תביעת בן/בת הזוג לזכויות ב"נכסי הקריירה" של הצד השני- בעיקר בנימוק שבאותם מקרים ספציפיים לא התקיימו התנאים המחייבים את חלוקת נכסי הקריירה בין שני בני הזוג.

למרות שנושא נכסי הקריירה הוכרע באופן עקרוני, בישראל, טרם הוכרע על ידי בתי המשפט מהי הפרקטיקה המקובלת לגבי שיטת ההערכה של נכסי הקריירה. להבדיל מארה"ב שם קיים יתרון לגודל מבחינת בסיס המידע, מאגר הנתונים ומספר המקרים (כמות ההערכות שכבר בוצעו) ולפיכך מקובלות גישות כלכליות שונות להערכת נכסי קריירה, הרי שבישראל טרם התגבשה מתודה מקובלת להערכת נכסי הקריירה. כפי שציין כב' השופט ויצמן בפסק דינו בתמ"ש 22190/09 ט.מ ואח' נ' א.מ (ניתן ביום 9.10.11).

" …שכן מתוך פסיקותיהם הרבות של בתי המשפט לענייני משפחה שניתנו לאחר הילכת פלוני, ניתן היה ללמוד על הקושי העצום בהערכת הנכס האמורפי שכונה "מוניטין" או נכסי קריירה. דומה כי לא נמצא אפילו פסק דין אחד החוזר על אותה נוסחה שמצא חברו לחישוב ערכו של נכס זה והתחושה שנוצרה הייתה כי לא עסקינן בחישוב חשבונאי המצוי בתחום התמחותם של רואי חשבון וכלכלנים אלא בסוג של הערכה שרב בה הניחוש וחיזוי העתיד על אומדן ריאלי ראוי".

עמדת המחוקק שלא להכליל את נכסי הקריירה בהגדרת נכס מאפשרת לבית המשפט שיקול דעת רחב יותר אם וכיצד לחלק את נכסי העתיד. סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, המקנה לביהמ"ש סמכות לסטות מהכלל הקבוע בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, ולקבוע שאיזון שווי הנכסים כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה. בתמ"ש (קריות) 18044-02-09 ע.י נ' פ.י, פירט כבוד השופט ניצן סילמן את שלשות הסוגים העקרוניים של הנסיבות המיוחדות:

• נסיבות הקשורות ביכולות הכלכליות של כל אחד מהצדדים לאחר גירושיהם (יכולת הכנסה, נכסי קריירה וכיו"ב); אלה הן נסיבות "קלאסיות" העונות על הגדרת כבוד בית המשפט המחוזי של "חוסר איזון בולט באופן מיוחד", מבחינה כלכלית.
• נסיבות מיוחדות הקשורות בצבירות הנכסים על שם מי מבני הזוג- מקרה בו לאחד מהצדדים נכסים "חיצוניים" רבים (מירושה או ממתנות), מקרה בו אחד הצדדים בחר להכניס את זכויותיו החיצוניות לתוך הקופה המשותפת בעוד השני מסרב לעשות כן, וכיוצ"ב.
• נסיבות הקשורות בהתנהגות מי מהצדדים- מקרים בהם התנהגות הצדדים מביאה לכך שתחושת הצדק מתקוממת כנגד יישום פשטני של הוראות חוק יחסי ממון.

כבוד השופטת גליק סיכמה בתמ"ש 52231-09 מ.ב נ' ע.ב. את שלושת התנאים הנדרשים לצורך הענקת "פיצוי" בגין הפרשים בכושר ההשתכרות:

"ההלכה המשפטית גורסת כי הכללת כושר ההשתכרות ב"נכסי הנישואין" תיעשה בכפוף לתנאים מסוימים ובהם ניתן למנות מ"מעוף הציפור", שלושה יסודות (כאשר בד"כ הטענה היא כי בן הזוג הביתי הוא שאפשר לבן הזוג האחר לפתח את הקריירה שלו):

א) בן זוג" ביתי" מחד גיסא ובן זוג "קרייריסטי" מאידך גיסא;

ב) קיים "פער דרמטי" בכושר ההשתכרות של בני הזוג:

ג) נישואים לאורך זמן.

לפיכך מוניטין ייקבע לעיתים בגין כושר השתכרות "ביתר" או צבירה ביתר, וכפיצוי הצד שהקריב את הקריירה שלו לטובת התא המשפחתי".

חשוב לציין כי, במקומות בהן נפסקים מזונות לבן/בת הזוג לאחר הגירושין (המחושבים, בין היתר, בהתאם לרמת כושר ההשתכרות של בן הזוג המשלם), נודעת חשיבות יתרה לוודא כי לא תיווצר כפילות תשלום נוספת על ידי פסיקת סכום מזונות גבוה יותר המגלם בתוכו את כושר ההשתכרות הגבוה של משלם המזונות עקב רכישת הרשיון המקצועי על ידו. זאת, להבדיל ממזונות לילדים המהווים השתתפות בהוצאות.

• אודות הכותבים

רועי פולניצר

בוגר תואר ראשון בכלכלה ואקטואריה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בוגר תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בוגר לימודי אקטואריה בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל ואקטואר מוסמך מטעם לשכה זאת.

רועי הוא האקטואר הראשי של "שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים" משנת 2010 ועד היום. משנת 2006 עורך חוות דעת אקטואריות, יועץ לתאגידים פיננסיים וציבוריים ומתמנה ע"י בתי משפט ובתי דין כאקטואר וככלכלן מוסמך.

הנושאים בהם מר פולניצר עוסק: היוון התחייבות מעביד לפי IAS-19, הערכות שווי חברות, הערכות שווי אופציות ומניות, הערכות שווי קניין רוחני, נכסי קריירה, איזון משאבים בגירושין, חישובי ריבית, חישובי הפסדי שכר ופנסיה, תמחור חוזי ביטוח חיים, עריכת מחקרים, בניית מודלים אקטואריים, הלוואות ומשכנתאות, חישובי ביטוח לאומי, היוון מדור, היוון מזונות ושערוך מזונות שלא שולמו במועדם ועוד.

חבר מלא בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל, F.IL.A.V.F.A , באגודה העולמית לאקטוארים ובאגודה הישראלית לאקטוארים. 

​

דוד בכר

בוגר לימודי חתמות בביטוח חיים במכללה לביטוח בישראל ו- CLU מוסמך מטעם ה- American College. בוגר לימודי תכנון פיננסי באיגוד המתכננים הפיננסיים בישראל ו- CFP מוסמך מטעם ה- FPSB, סוכן ביטוח פנסיוני מורשה מטעם משרד האוצר.

מנכ"ל אומדנות חשבונאים ויועצים בע"מ משנת 1969. משנת 1980 עורך חוות דעת חשבונאיות וכלכליות, יועץ לחברות ביטוח, עורכי דין, רואי חשבון ושמאים ונשכר מעת לעת כשמאי מוסמך ע"י חברת חשמל, פרקליטות המדינה, צה"ל, מס רכוש וקרן הפיצויים.

הנושאים בהם מר בכר עוסק: חוות דעת חשבונאיות לכימות נזקי רכוש, חוות דעת כלכליות לאובדן רווחים, הערכת שווי מלאי שניזוק/שניגנב, בדיקת מעילות והונאות, פנסיה מקרן פנסיה חדשה, פנסיה מקרן פנסיה וותיקה, פנסיה תקציבית, פנסיה מוקדמת, ביטוחי מנהלים, קרנות השתלמות, קופות תגמולים, השלמת פיצויים, מענקי פרישה ופדיון ימי מחלה וחופשה, מענקים מיוחדים (כולל מענק יובל), בדיקה של הברחות כספים והסתרת נכסים, בדיקת תוכניות ביטוח חיים ופנסיה ועוד.

חבר בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל, בלשכת המתכננים הפיננסים בישראל, באיגוד שמאי הביטוח בישראל ובלשכת סוכני הביטוח בישראל.

מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 

Tags:  אקטואריה גירושין הערכת שווי חדשנות כלכלה פיננסים

---