מנהל שאל אותי לאחרונה בדיון, שבו הדגשתי את חוסר הודאות בעולמנו, ושאנו חייבים ללמוד להשלים ולהתמודד איתו: "לפחות אי אחד של יציבות יש לך בשבילי?" ואני עניתי: "יש! חברות! הלקוחות נאמנים, כשהם חברים שלך. הספקים מוכנים לסייע מעבר להסכם הפורמאלי, כשהם חברים, וגם העמיתים, כשהם חברים, נרתמים לסייע גם כשזה לא בהגדרת תפקידם."  

פורסם: 19.6.17   צילום: shutterstock

לב ליבה של חברות היא היכולת לתת אמון בחבר, להרגיש, שיש על מי לסמוך. זה, כמובן, קודם כול נפלא בהיבט הרגשי, וזה גם נכון כלכלית! כך נחסכים זמן וכסף  – מה שקרוי היום כלכלת אמון!

בעולם, שבו הטכנולוגיה מייצרת יותר שקיפות, הלקוחות מצפים מן העסקים לסטנדרטים גבוהים יותר של אמון ללא פשרות. היתרון היחסי היחידי שהוא בר-קיימא הוא אמון ! כדי להשיג זאת אנו חייבים לשמור על האינטרס של הלקוח, גם כשאינו שם לב. למשל, אם אתה רוצה לקנות אפליקציה לנייד שלך, שכבר יש לך אותה, תקבל הודעה על כך מן הספק!  זה יוצר אמון כזה, שגורם לנו לעבור מהתנהלות מסחרית של מניעים כספיים לעולם של חברות, שיתוף והדדיות.

בתרבות הישראלית ערך הרעות צרוב היטב בתודעת כולנו. הוא עוצב בקרב הלוחמים לפני הקמת המדינה וממשיך להיות מונחל בצה"ל עד עצם היום הזה. ניזכר במילים מן השיר המפורסם:

"הרעות נשאנוך בלי מילים 
אפורה עקשנית ושותקת 
מלילות האימה הגדולים 
את נותרת בהירה ודולקת. 

הרעות כנערייך כולם 
שוב בשמך נחייך ונלכה."

ואכן זה יתרון יחסי חזק מאוד שלנו הישראלים. זו אחת הסיבות, שחברות היי-טק גדולות מארה"ב הקימו בארץ מרכזי פיתוח כבר לפני שנים רבות. הן גילו, שאצלנו חברים בצוות פיתוח לא עוזבים פרוייקט לפני סופו בגלל פיתוי כספי של מתחרה, כפי ששכיח בארה"ב. הרעות ככוח מניע עוברת בישראל משדה הקרב גם לחיי היום יום. חברות עמוקה כפי שקיימת במקומותינו, נדירה במקומות אחרים. כדאי להמשיך לטפחה בכל המעגלים – בעבודה ומחוצה לה.

לפעמים יש אכזבות. אתה נותן אמון במישהו, סומך על החברות ביניכם, והוא מאכזב. בעולם של כלכלת אמון – עדיף לקחת סיכון כזה מאשר לשמור על ריחוק זהיר מכולם ומאימוץ התנהלות חשדנית ומסרסת. שהרי כשאינך נותן אמון – תחמיץ הזדמנויות, תבזבז זמן על הכנת הגנות בעזרת חוזים מורכבים, תשלם כסף מיותר לעורכי דין.

התנהלות על פי מצפן כזה מקלה גם על בניית ארגונים בריאים. שיטת "חבר מביא חבר" שמקובלת בסיירות המובחרות בצה"ל, מצליחה מאוד גם בארגונים עסקיים. כשמגיע מישהו שהוא חבר של מישהו אחר, נחסכים משאבים רבים, שהרי אפשר לסמוך על החבר, שמי שהיגיע אכן מתאים לארגון. ארגונים אף לומדים, שכדאי לטפח קשרי חברות טובים עם תלמידי תיכון, שעבדו אצלם חלקית, גם בתקופת הצבא. כך מגיעים אליהם בוגרי צבא, שאפשר לסמוך עליהם, ולחסוך זמן של איתור, מיון וגיוס עובדים חדשים.

בעולם של התפוצצות מידע ופרסום, הסתמכות על חברים, שמכירים אותך, טעמך, צרכיך, נטיותיך, מועילה אף היא. אתה יכול לסמוך על המלצת חבר בקנייה, בחיפוש עבודה, בחיפוש מקום מגורים בחיפוש בן או בת זוג. כמובן, מדובר בחברים אמיתיים ולא ב"חברים" ברשת חברתית שבחוסר תשומת לב אישרת את "חברותם" וחשפת עצמך אולי גם לקשרים לא רצויים. אין ספק, שהפייסבוק ודומיה גרמו זילות למושג חבר. לא לחברים כאלה אני מתכוונת כאן. כלכלת אמון יכולה להתקיים רק כשהחברות היא רעות אמיתית, כמו זו שבשיר הרעות – שאפשר שוב בשמה לחייך וללכת קדימה !

אם לא נסתפק ב"כל ישראל חברים זה לזה" כסיסמא, ונטפח קשרי רעות ברוח השיר עם כל המקיפים אותנו, נגלה שוב את עוצמת החוויה והיתרון היחסי שלנו הישראלים בעולם גלובלי סוער ומפתיע, שבו אין ודאות בשום תחום, אבל יש חברים, שאפשר לסמוך עליהם "ביום, בליל, בערפל" (אגב, גם ביטוי זה לקוח משיר ידוע מימי ראשית המדינה). מברכת אתכם שתשכילו לאתר חברים ראויים ולטפח את החברות איתם לאורך זמן. כך יהיה לכם גם נעים יותר וגם יעיל יותר בעידן של "כלכלת אמון".

___________

*הכותבת היא יו"ר קבוצת פשר יועצים לניהול והשותפה המייסדת של סטטוס, כתב העת לחשיבה ניהולית.

מגזין "סטטוס" מופק ע"י: