יתרונה הבולט של עיר מטרופולין הוא בפתרונות משולבים ויעילים

פורסם: 23.1.17   צילום: תמר הירדני (ויקיפדיה)

בימים אלה הגישה ועדת החקירה לבחינת אפשרות איחוד הערים בת ים ותל אביב יפו שמינה שר הפנים לפני שנתיים ימים את מסקנותיה, והמליצה על איחוד שתי הערים. הנימוק להקמת הועדה היה חלוקה בלתי צודקת של משאבי הלאום בין תושבי הערים. לדעת מומחים יש להרחיב המנדט ולבחון אפשרות סיפוחן של בני ברק הענייה, רמת גן העשירה, גבעתיים חולון ואזור – לתל אביב לשם יצירת עיר מטרופולין בעלת רצף טריטוריאלי, לטובת כל תושביה.

בת ים שהתפתחה מיישוב הספר הזעיר והמבודד בית וגן שנוסד בשנת 1926 בדיונות דרומית לחולון, זכה לשובם של תושביו שפונו בפרעות תרפ"ט, ולעדנה תעשייתית עם עליית יהודי גרמניה בשנות ה 30. לאחר קום המדינה נקלטו בבת ים עולים מיוצאי ארצות ערב. בסוף שנות ה 60 ובראשית ה 70 היותה בת ים אבן שואבת ליוצאי פרס ותורכיה. מאמצע שנות ה 90 זכתה לגל אדיר של יוצאי בריה"מ המהווים כיום כ % 30 מהתושבים. היש לבת ים מאפיין תרבותי מסוים או שמא העדפות שונות מאלה של תל אביב, רמת גן, חולון או גבעתיים ?

שטחה המוניציפלי של בני ברק קטן ב % 10 משטח שיפוט בת ים (7,300 דונם לעומת 8,100), צפיפות תושביה גבוהה ב % 45 (23,000 לעומת 16,000  לקמ"ר), ודרוגה החברתי נמוך ב 3 דרגות (3 לעומת 6 בסולם מ 1 – 10). מכאן שהיא הראשונה בתור להסתפח לאחת משכנותיה החזקות: תל אביב, או רמת גן שזכו לדירוג 8 ו 7 בסולם החברתי. הטיעון שבת ים נעדרת רזרבות קרקע להמשך צמיחה ופיתוח נופלות מול הדוגמא של גבעתיים המוקפת מכל עבר ע"י טבעת "חנק" של שכנותיה, בשטח מזערי של 3,200 דונם בלבד, רמת צפיפות גבוהה ביותר, שניה רק לבני ברק (17,000 תושב לקמ"ר), אך חוסן סוציו כלכלי: דרגה 8 בסולם.

הא-סימטריה בין כל צמד ערים בטבעת הפנימית של המטרופולין, בולטת לעין: בת ים צפופה וצרה זכתה ברצף חופים באורך 3 ק"מ מגבעת עליה ועד לראשון לציון. חולון לעומתה, נעדרת כליל חופים, אך זכתה בחולות ודיונות לרוב, חלקם משמשים לפיתוח עירוני מושכל, ויתרם מחוייבי שימור קפדני כפארק טבע עירוני. אזור תקועה בתווך בין עורקי התחבורה הארציים: דרך מספר 1, דרך מספר 4; דרך 44 חוצה אותה (מופיעה על סמל הישוב), מפרידה חלק  מאזור התעשייה הצמוד לזה של שכנתה חולון. אין סיבה מקצועית בעולם שאזור לא תאוחד עם חולון.

יתרונה הבולט של עיר מטרופולין הוא בפתרונות משולבים ויעילים של תחבורה, תשתיות אספקת מים, ניקוז וביוב, טיפול באשפה ובפסולת בניין; חסכונות עתק באיחוד שרותי גבייה, אכיפה, רכש ואספקת שירותים מעבר להוזלה ניכרת כתוצאה מיתרון לגודל (לא רק בישוב בן 10,000 נפש). כל זאת מעבר להימנעות מכפל עשרות רבות של ראשי רשויות, סגנים ומ"מ על מנגנוניהם.

החשש מאובדן ייחוד לכל אחת מערי המטרופולין עם הקמת עיריית גג, תיענה  בהקמת מינהלות רובע אוטונומיות חזקות, שתתננה ביטוי  לצרכי התושבים (דוגמת המשלמה ליפו). כבר כיום אין קשר בין תושבי שכונת התקווה או שפירא לתושבי צהלה או המשתלה, שכולן שייכות לתל אביב. תושבי ה"גוש הגדול" או  מגדלי יו אינם מתחברים  בשום אופן לקהילות החרדיות בתחומי העיר הלבנה או בצפון מזרח ת"א.  כל אחת מערי הטבעת הטרוגנית כשלעצמה. אפילו בני ברק החרדית כוללת שכונות מעורבות כפרדס כ"ץ, ו"חצרות" חרדיות השונות זו מזו ברמתן הסוציו כלכלית. גבעתיים השכנה כבר מזמן אינה עיר פועלים. אפילו פועלי חולון כבר במנוחת עדן.

רק עיר מטרופולין חזקה תאפשר פיתוח מקיים, מאוזן מבחינה פיזית, סביבתית  ותחבורתית – בחלק החשוב והרגיש של מישור החוף של ישראל, ובה בעת תתרום לצדק חברתי וסביבתי שאנו כה חסרים.

מגזין "סטטוס" מופק ע"י: