על מערכת החינוך בצד השני של הגבעה

איור: מיכל נדף

חָמֵשׁ דַּקּוֹת מִבֵּית הַחוֹלִים "שִׁיפֶּה" בְּעַזָּה הַמֻּפְגֶּזֶת

עֲרֵמָה שֶׁל דְּיוּנוֹת וַהֲרִיסוֹת שֶׁל  בָּתִּים בַּשְּׁכוּנָה קוֹרֶסֶת

יֶרִי שֶׁל מֵאַגְּ, שְׁרִיקוֹת שֶׁל אַלְפֵי כַּדּוּרִים,

רְסִיסִים לְכָל הַכִּוּוּנִים

וּלְיַד הַמַּאֲפִיָּה הַסְּגוּרָה מַמָּשׁ בְּמוֹרַד הָרְחוֹב 

מִתְגַּלֶּה מִבְנֶה שֶׁל בֵּית – הַסֵּפֶר עִם שֶׁלֶט וּכְתוּבִיּוֹת בְּצָהֹב

מִבַּחוּץ נִרְאֶה בֵּית – הַסֵּפֶר כְּמוֹ בָּתֵּי – סֵפֶר רַבִּים שֶׁאָנוּ מַכִּירִים

עִם חָצֵר, בִּרְזִיָּה  וְכַמָּה עֵצִים בּוֹדְדִים

בִּנְיָן הַבָּנוּי מִשָּׁלוֹשׁ קוֹמוֹת וּלְיָדוֹ מִגְרַשׁ כַּדּוּר-רֶגֶל לִילָדִים 

בְּמַזְכִּירוּת לֹא נִתְלָה   "תַּקָּנוֹן" בַּיִת – סִפְרִי אוֹ מִפְגָּשׁ שֶׁל מוֹעֶצֶת תַּלְמִידִים.

חֲדַר מַדָּעִים, מוּסִיקָה, גֵּאוֹגְרַפְיָה כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ, רַק  הַכְּתוּבִיּוֹת בְּעַרְבִית

רַק שֶׁכָּאן יֵשׁ כָּבוֹד לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת "שֶׁהָאֵיד"

בְּעַזָּה כְּמוֹ בְּעַזָּה בֵּית – סֵפֶר הוּא לֹא רַק בֵּית – סֵפֶר

כָּאן יֵשׁ חֶדֶר מְיֻחָד  הַמַּכְשִׁיר אֶת בּוֹגְרָיו לְהִתְמוֹדֵד עִם כָּל נְקֻדַּת שֶׁבֶר

חֲדַר  תַּחְמֹשֶׁת נִמְצָא בְּסוֹף הַמִּסְדְּרוֹן לְיַד הַשֵּׁרוּתִים

בּוֹ מַעֲרֹם שֶׁל פצמ"רים, פְּצָצוֹת מַרְגֵּמָה לְיִצּוּר רָקֵטוֹת  וּמְאוֹת רִמּוֹנִים

בְּהַפְסָקוֹת אֶפְשָׁר לְהִתְאַמֵּן עִם קְלָאצִ'ים מִפְּלַסְטִיק מִתּוֹךְ שַׁעֲשׁוּעַ

לְתַרְגֵּל "עַל יָבֵשׁ" אֵיךְ לִפְגֹּעַ בְּכָל מִי  שִׁכְנוּעַ

בִּמְקוֹם לִתְלוֹת תְּמוּנָה שֶׁל זוֹכֵה פְּרַס נוֹבֵּל אוֹ דְּמוּת מוֹפֵת חֲשׁוּבָה

תּוֹלִים תְּמוּנָה שֶׁל מְחַבֵּל-שֶׁהָאֵיד  עִם פְּצָצָה

וּבִמְקוֹם יוֹנָה עִם עָלָה שֶׁל זַיִת תּוֹלִים שָׁם תְּמוּנוֹת שֶׁל עָרִיצִים

קְבוּצָה גְּדוֹלָה שֶׁל מְרַצְּחִים

לֹא נִמְצָא כָּאן אֶת פִּנַּת "מַשְׁכִּינֵי הַשָּׁלוֹם"

אוֹ פִּנַּת "אֵיךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ הַיּוֹם"

בְּמָקוֹם אֵלֶּה תְּלוּיִים דְּיוּקְנָאוֹת שֶׁל  הַשִּׂיחַ יַאסִין וְשָׂהִידִים קְדוֹשִׁים

אֲשֶׁר מְשַׁמְּשִׁים מוֹדֵל לְחִקּוּי לְכָל הַתַּלְמִידִים 

לְכֻלָּם יֵשׁ דָּם עַל הַיָּדַיִם

רָצְחוּ עֲשָׂרוֹת לִפְנֵי שֶׁעָלוּ לַשָּׁמַיִם

כָּךְ לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם שֶׁל הַלּוֹמְדִים דְּמוּתָם הַנֶּאֱצֶלֶת

שֶׁל כָּל הַמְּרַצְּחִים בְּעַזָּה הַמְּדַמֶּמֶת

כָּאן הָרֶגֶשׁ לֹא חָשׁוּב, חֲשׁוּבָה הָרִשְׁעוּת

בֶּטַח לֹא הַסּוֹלִידָרִיּוּת, הַקְּהִלָּתִיּוּת וְהָרֵעוּת

כָּךְ לוֹמְדִים דּוֹרוֹת שֶׁל תַּלְמִידִים לִהְיוֹת צִמְאֵי דָּם

עִם נְקָמָה בְּעֵינַיִם כָּזוֹ שֶׁלֹּא בָּרָא הַשָּׂטָן

אֵין מָקוֹם לַחֲבָרוֹת, רָעוֹת אוֹ לִקְדֻשַּׁת הַחַיִּים

כָּךְ לְאַט לְאַט הַלֵּב שֶׁלָּהֶם מֵת מִבִּפְנִים

ד"ר אורן כהן זדה –המכללה האקדמית תלפיות

מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 

Tags:  אסטרגיה חינוך מלחמת חרבות ברזל

---