מאות אלפי ישראלים צפו בהתלהבות ובשקיקה בתחרות הסיבולת, מהקשות בתבל, ג'ירו ד' איטליה בשלושת הימים עת חלפה בערי ישראל ובכבישיה; בירושלים מחיפה, עכו, תל אביב באר שבע ואילת. התקשורת יצאה מגדרה, אפילו הגבלות תנועה חמורות עד לסגירה הרמטית של דרכים התקבלה הפעם בהבנה ובחיוך. לאור זאת ממש לא מובן היחס השלילי לאופנים ככלי תחבורה לכל דבר וענין, בעיקר מצד נהגים
פורסם: 17.5.18 צילום: יח"צ
לאחרונה שבתי מסיור מקצועי בצ'ילה ובארגנטינה, ארצות פחות מתקדמות ומפותחות מישראל. הופתעתי להיווכח עד כמה הן מתקדמות בעשיית שימוש באופניים ככלי תחבורה. נתיבי האופניים בערים מופרדים פיזית ע"י אבני שפה בולטות הן מהכביש, כמו גם מהמדרכה. במרחב הבין עירוני משתמשים רוכבי האופניים בשולי הדרך, כאשר תמרור אזהרה מיוחד מופנה לנהגים ואוסר עליהם להתקרב לרוכב מהצד פחות מ 1.5 מ'.(רצ"ב תצלומי המחשה). שמא נאמץ גם אנו כלל ברזל זה, ונחסוך בחיי רוכבים הנקטלים ונפצעים?
סעיף 129 סימן ג' בפרק השלישי בתקנות התעבורה בדרכים אומר: "לא ירכב אדם על אופנים על מדרכה או על חלק מהדרך המיועד להולכי רגל בלבד" . חד וחלק, אופנים הם כלי רכב לכל דבר ועניין ומקומם בדרך (בכביש) ולא במדרכה. יתרה מזאת, ההפרדה הסטטוטורית המלאכותית שהוביל שר התחבורה בין אופניים חשמליים לאופנים אחרים, אינה במקומה, מקוממת, ובעיקר – מזיקה תחבורתית.
צילום: יח"צ
תל אביב מתגאה באורך המרבי של שבילי אופניים יעודים ( 120 ק"מ); מרביתם על מדרכות, קטעים קצרים ובלתי רציפים, כמעט ללא הפרדה פיזית כל שהיא (למעט שדרות משה דיין, ורחובות בלוך ופנקס), נקטעים ע"י תחנות אוטובוס, עצים, צמתים או רכבים חונים, וייתרם, במיוחד בשדרות – נתפסים ע"י הולכי רגל.
כמעט כל חנות או בית עסק שנסגר לאחרונה – הופך באחת לחנות לאופניים חשמליים. מנגד: תפוצתם אין סופית, ומדי שנה נוספים למעלה מרבע מיליון זוגות למאות האלפים שכבר נעים על מדרכות ערינו וכבישינו – כמענה הולם ויעיל לגודש בדרכים, להעדר תחבורה ציבורית יעילה, ולמצוקת החנייה.
כמתכנן תחבורה מצאתי גם קרן אור: רבות מנסיעות רוכבי האופניים לטווח העולה על קילומטר, תבוצענה לחלופין במכונית של הורה, אח בוגר, שכן או – בנהיגה עצמית. השימוש באופניים, מחליף שימוש עירוני נרחב בכלי רכב מנועיים, מוריד הגודש בדרכים, מקל מצוקת החנייה, חוסך דלק ומשפר איכות האוויר בערים.
צילום: יח"צ
שר התחבורה והבטיחות בדרכים נדרש לערוך רביזיה מחשבתית וחוקית ביחס למכלול נושאי האופניים: להחזיר את חוק חובת חבישת קסדת מגן ע"י כל רוכבת ורוכב; להתקין תקנה שתחייב כל זוג אופניים (למעט אופני ילדים) ברישוי, במבחן שנתי קצר ופשוט (לעזרי בטיחות), בנשיאת לוחית עם מספר רישוי מזהה (כפי שהיה לפני 60 שנה), בחריטת המספר בשלדה (למניעת גניבות), ובעיקר בחובת ביטוח בסיסי. רק כך תובטח בקרה על עוצמת המנוע של החשמליים, למהירות מרבית של 25 קמ"ש.
באופן זה תובטח האחריות השילוחית של הורים כלפי ילדיהם הקטינים. רוכב אופניים פוגע לא יהיה אלמוני החומק מזיהוי ומאחריות; יובטח גם עתידם הכלכלי של הנפגעים.
*הכותב דניאל מורגנשטרן – הוא מתכנן סביבתי, יו"ר ועדת הביקורת של איגוד המתכננים בישראל וחבר מייסד במכון הישראלי לערים חכמות
.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אחריות חברתית אסטרטגיה חדשנות מכירות תרבות ארגונית
