איך יכול השימוש בטכנולוגיה לאפשר לחברות ולאנשים שבתוכן לקבל החלטות טובות יותר ולהשפיע באופן חיובי יותר על עולמנו? האם מוחות יצירתיים יכולים לעזור לנו לבחון מחדש איך העסק שלנו פועל? האם קבוצת האנשים הנכונה יכולה לעבוד יחד, לבחון מחדש ולשקם את החוזה החברתי בין העסק לבין החברה?

איך יכול השימוש בטכנולוגיה לאפשר לחברות ולאנשים שבתוכן לקבל החלטות טובות יותר ולהשפיע באופן חיובי יותר על עולמנו? האם מוחות יצירתיים יכולים לעזור לנו לבחון מחדש איך העסק שלנו פועל? האם קבוצת האנשים הנכונה יכולה לעבוד יחד, לבחון מחדש ולשקם את החוזה החברתי בין העסק לבין החברה?

מאת: דב סיידמן, צילום: shutterstock
פורסם 02/06/13

מדד האושר הגולמי של בהוטן, כחלופה לתוצר הלאומי הגולמי זכה לאהדה רבה בבריטניה ובצרפת. בצילום : נזירים בהוטנים מתאמנים בריקוד בודהיסטי לקראת פסטיבל, ספטמבר 2012.

 "בתקופה שבה הרשתות החברתיות מאפשרות שיתוף ושקיפות גדולים יותר, חברות יוכלו להצליח כלכלית רק אם יצליחו ליצור תגמולים ארוכי טווח לא רק למחזיקי המניות שלהם, אלא גם לטובת הכלל".

רוב החברות יצדדו בנקודת המבט הזאת, אך הניתוק בין העסקים לחברה (וכפי שמראים המחקרים, בין ההנהלה לבין העובדים) קיים מעבר לכל ספק. מהמחאה החברתית ועד מכתבי התפטרות פומביים בניו יורק טיימס, "פער האמון" ההולך ומתרחב בין העסק לחברה גדול מכדי שיהיה אפשר להתעלם ממנו.

טור שפורסם לא מכבר ב"אקונומיסט" טוען כי יש להסיט את מוקד העניין של חברות מהמוניטין שלהן לאופן שבו הן פועלות. ואכן, הולכת ומתפשטת הדרישה מצד צרכנים ואזרחים ליצור תאימות בין הצהרותיה של חברה להתנהגותה, הרבה מעבר ל"הצהרות מטרה", "קודי התנהגות" ותוכניות של "אחריות חברתית תאגידית". בעיני הצרכנים והאזרחים של היום, יושרה פירושה שההחלטות וההתנהגות של חברה תואמות ביסודיות ובעקביות לערכיה ולעקרונותיה, וכן לאלה של בעלי המניות שלה (ובהם החברה בכלל). המשברים הנוכחיים שלנו – הכספיים, הסביבתיים, משבר האבטלה, החובות ומשברים אחרים – אינם נובעים מאסונות לא צפויים או ממחזורי שוק טבעיים, אלא מההתנהגות שלנו, מאיך אנחנו מתנהגים כאנשים וכמוסדות.

אך משבר הקפיטליזם אינו רק משבר אופי, הוא גם משבר של תכלית ומשמעות. עוד ועוד עובדים מביעים תשוקה עזה לתכלית, מעבר לרווחים, ועוד ועוד צרכנים מעדיפים לקנות מחברות מצפוניות, ואפילו כתב העת הרווארד ביזנס ריוויו תומך באושר כפרדיגמה כלכלית חדשה; זה כנראה הזמן המתאים להמצאה מחדש. העולם הולך ונעשה מקושר ומצוי בתלות הדדית, הגבול מיטשטש בין התאגידי לבין החברתי, בין המקצועי לבין האישי, והדור הצעיר של אזרחי האינטרנט מצפה במיוחד לרמות גבוהות יותר של שקיפות, אחריות והשראה – הן כצרכנים, הן כעובדים. לא מספיק אפוא "לחפש מצוינות"; חברות ומנהליהן צריכים כעת לחפש משמעות.

הגשמת החזון הזה דורשת חידושים בשני ממדים חשובים של הכלכלה שלנו: מה שאנחנו רואים בו "ערך" והערכים המנחים אותנו איך ליצור אותו. אנו זקוקים להגדרת ערך אוניברסלית יותר, המכבדת את צורכיהם של כל בעלי המניות, בתיאום מלא עם ערכים אנושיים החורגים מתחומי העסקה גרידא, ואנו זקוקים לדגמים אוניברסליים של יצירת ערכים שהחברתיות מובנית בהם. יש בידינו ליצור ערכים מערכים.

אחד המחסומים הגדולים ביותר לאימוץ נרחב של הרעיון הזה הוא העובדה שבמשך זמן רב מדי אמדנו את ההצלחות והכישלונות שלנו בהתבסס על רעיונות של גדילה ופריון הייצור מהמאה התשע-עשרה והעשרים. אימרה ישנה אומרת, "את אשר תמדוד תנהל". נעשינו מצוינים במדידת "כמה" והתרגלנו לנהל במושגים של "כמה" – למשל "כמה" תוצר מקומי גולמי, חוב, תמריצים, משאבים, הכנסות, רווחים, חברים, עוקבים, צפיות בעמוד וכיוצא באלה. בעולם המקושר יותר והמצוי יותר בתלות הדדית, שאלות של "כמה" חשובות הרבה פחות מאשר הרעיון של איך (למשל איך אנחנו חושבים, מתנהגים, מנהיגים, מושלים, פועלים, צורכים, יוצרים אמון בקשרים שלנו, ומתייחסים לאחרים). במקום לשאול את עצמנו "כמה", אנחנו זקוקים למדדים חדשים שיעזרו לנו ליצור ארגונים, חברות, מוסדות, ממשלות ועסקים שישקפו את הערכים העמוקים ביותר שלנו.

ברמה המאקרו-כלכלית, מדד האושר הגולמי של בהוטן, כחלופה לתוצר הלאומי הגולמי, זכה לאהדה רבה, וממשלות צרפת ובריטניה החלו לחקות אותו. יתרה מזו, ארגונים על-לאומיים וארגונים לא ממשלתיים כגון קרן הכלכלה החדשה בבריטניה הציעו כבר לפני זמן רב סמנים חדשים להתקדמות כלכלית, המבוססים על האמונה שנחוצה לנו הבנה הוליסטית ומשולבת יותר של הכלכלה, במקום הבנה המבוססת אך ורק על מושגים כספיים.

ברמה התאגידית, הרשתות החברתיות משבשות את הפרדיגמות המסורתיות של פריון הייצור ושל התנהגות ארגונית; הן נתנו תוקף לדגמים שיתופיים של יצירת ערכים, המנצלים את הפוטנציאל האנושי במלואו באמצעות מינוף של טכנולוגיות חברתיות לניצול מרבי של ההון החברתי (למשל רשתות חברתיות עסקיות, ומיקור המונים (crowd sourcing). בעקבות זאת, העסקים החברתיים של המאה העשרים ואחת מכירים בעובדה שההון החברתי – במילים אחרות: כישרון, בתוך הארגון ומחוצה לו – הוא הנכס החשוב ביותר שלהם.

עם עליית ה"כישרוניזם", הצורך בהבנה אמיתית של הערכים האנושיים המשותפים המחברים בין ארגונים לבין פרטים נעשה חשוב מתמיד. שקיפות, אוניברסליות, השראה וקשב ארגוני הם בעלי חשיבות מכריעה לטיפוח המארג החברתי בעסק ולעידוד האמפתיה ושיתוף הפעולה. אך האתגר נותר בעינו: איך נתרגם את הערכים האלה להתנהגות תאגידית יומיומית ולחוויות אישיות מוחשיות? איך יכולות חברות להיות לארגונים פתוחים המנצלים הון חברתי ובונים אותו, הן בתוך גבולות המוסד והן מחוצה להם?

צריך למעשה "להמציא מחדש עסקים". המצאה מחדש של ממש יכולה לקרות רק כשבעלי מניות רבים תורמים לפתרון, משתפים זה את זה ברעיונותיהם מלמטה למעלה ולא רק מלמעלה למטה. אם מדובר באפליקציה לסמארטפון, המשתמשת במשוב בזמן אמיתי מרשתות חברתיות כדי לטפל בבעיות אתיות, ואם במכשיר ויזואליזציית נתונים המאייר את ההשלכות הלא מכוונות ואת ההשפעות החיצוניות של החלטות, או ב"אפליקציית אמפתיה" שמאפשרת לראות את העולם מבעד לעיניו של אחר, יש צורך ליצור תפישות חדשות בעזרת אנשים שמוכנים לשתף פעולה ולהמציא פתרונות המביאים בחשבון שאנחנו חיים בעולם מקושר יותר, שמצוי בתלות הדדית גדולה יותר, שאנחנו קמים ונופלים בו יחד.

בעזרת העוצמה של הטכנולוגיה החברתית, יש לנו הפוטנציאל לשחרר את האנושיות שבתוך ארגונים ולהניח להם לשנות את העולם בדרכים חדשות וחיוביות. יש לנו ההזדמנות לעצב התנהגויות חדשות שייצרו יתרונות תחרותיים ומקורות גדילה בעידן החדש הזה. יש לנו היכולת לשנות עסקים מבפנים.

 פורסם לראשונה בפורבס.