בהתאם להנחיות ה-OECD , בכדי לבחון האם שינוי מבנה עסקי בוצע כעסקה בלתי תלויה בין קונה מרצון למוכר מרצון בלתי תלויים (arm's length), יש לבחון את שינוי המבנה העסקי על בסיס ניתוח הקריטריונים העיקריים הבאים: ניתוח של הפונקציות המבוצעות, הנכסים בהם משתמשים, הסיכונים שהצדדים נוטלים, ניתוח התנאים החוזיים, הנסיבות הכלכליות והאסטרטגיות העסקיות
פורסם: 10.6.18 צילום: יח"צ
מתודולוגית זיהוי הנכסים (המשך מהמאמר מיסוי בין לאומי – מחירי העברה בתנאי At Arm’s Length)
- פרמטרים לבחינה
- הנחיות ה– OECD
בהתאם להנחיות ה-OECD , בכדי לבחון האם שינוי מבנה עסקי בוצע כעסקה בלתי תלויה בין קונה מרצון למוכר מרצון בלתי תלויים (arm's length), יש לבחון את שינוי המבנה העסקי על בסיס ניתוח הקריטריונים העיקריים הבאים: ניתוח של הפונקציות המבוצעות, הנכסים בהם משתמשים, הסיכונים שהצדדים נוטלים, ניתוח התנאים החוזיים, הנסיבות הכלכליות והאסטרטגיות העסקיות:
"The determination of whether the conditions made or imposed in a business restructuring transaction are arm’s length will generally be informed by a comparability analysis, and in particular by an examination of the functions performed, assets used and risks assumed by the parties, as well as of the contractual terms, economic circumstances and business strategies"
בפרק 1 של מסמך קווי ההנחיה מפורטות ההנחיות לבחינה בכל אחד מהקריטריונים:
- מאפייני הנכס- ניתוח והגדרת הנכסים שהועברו. במסגרת זו יש להתייחס לנכסים מוחשיים ומאפייניהם. במקרה של נכסים בלתי מוחשיים, יש להתייחס לאופי העסקה, לסוג הנכס ולתועלות הצפויות משימוש בנכס.
- ניתוח הפונקציות והסיכונים:
- ניתוח הפונקציות הפועלות – יש לבצע ניתוח של הפונקציות הקיימות לפני ההעברה והפונקציות המועברות. זיהוי הפעילות המהותית מבחינה כלכלית, מיהו הצד שנושא באחריות, בחובות ובזכויות. חשוב לציין כי ניתוח המבנה הארגוני הינו כלי עזר חשוב לצורך הניתוח הפונקציונאלי אך זיהוי הפונקציות תלוי באחריות והסיכונים שלוקח כל צד.
- בחינת הסיכונים – יש לבצע ניתוח של הסיכונים השונים, מיהו הצד בעסקה הנושא בסיכונים השונים, סיכוני ההשקעה ברכוש קבוע ובמו"פ, סיכונים פיננסיים, סיכוני אשראי, סיכוני שוק וכו'. חייבים להתקיים קשרי גומלין בין הסיכון שנלקח לתשואה שתידרש על ידי לוקח הסיכון.
- תנאים חוזיים – יש לבצע ניתוח של התנאים החוזיים בין הצדדים. חוזה העסקה אמור להגדיר מהן הפונקציות המועברות ומהן הפונקציות אשר אינן מועברות. חשוב לציין, כפי שכתוב במפורש בקווי ההנחיה, הניתוח החוזי אינו עומד בפני עצמו, אלא תומך בניתוח הפונקציונאלי לעיל. כמו כן, בקווי ההנחיה מכיר ה-OECD שבפרקטיקה, החוזים הרלוונטיים לרוב לא יהיו זמינים. במקרים אלו וכן במקרים בהם התנאי החוזי לא נאכף, מנחה ה- OECD לבחון את התנהלות החברות וללמוד מכך מהם תנאיה האמיתיים של העסקה.
- נסיבות כלכליות – יש לבצע בחינה לזיהוי הנסיבות והמאפיינים הכלכליים ובכלל זה השוק הרלוונטי, המיקום הגיאוגרפי של הפעילות, גודל השוק, היקף התחרות, המיצוב התחרותי בשוק הפעילות (קונים ומוכרים), זמינות תחליפים, היצע וביקוש, כוח קנייה, השפעות רגולציה ממשלתית על הפעילות, מבנה העלויות, לקוחות קצה, עיתוי העסקה, השלב במחזור העסקי, עונתיות ועוד. מטרת הניתוח של הנסיבות הכלכליות, הינה לבחון האם השינויים בתנאי השוק מקשים על ביצוע ההשוואה בין מצבה של החברה לפני שינוי המבנה העסקי ואחריו.
- אסטרטגיה עסקית – הדגש בקווי ההנחיה הוא על בחינת התועלות שצפויות מהמהלך. בהתאם יש לבחון מהו האינטרס העסקי בביצוע שינוי המבנה העסקי. זיהוי האינטרס מסייע בזיהוי הנכסים שהועברו שכן חברה לא תבצע מהלך שינוי מבנה עסקי הכולל העברת נכסים (מוחשיים ובלתי מוחשיים) במידה ומהלך שכזה נוגד את האינטרס העסקי שלה. בניתוח זה יש לבחון מה האינטרס והתועלות לצדדים השונים לביצוע השינויים ומהן החלופות הרלוונטיות מנקודת מבטה שלחברה בלתי תלויה.
מתודולוגית הערכת השווי
- מתודולוגיית ה- OECD
על פי ה- OECD כאשר מושא ההעברה הינו עסק חי, יש לבחון את הפעילות המועברת כעסק חי בכללותו ולא לפי רכיביו מאחר ובמקרים רבים השווי של מכלול של פעילויות המועברות אינו דומה לשווי המצרפי של כל אחת מהפעילויות בנפרד וחישוב כזה עלול לעוות את הערכת השווי:
"9.93 Business restructurings sometimes involve the transfer of an ongoing concern, i.e. a functioning, economically integrated business unit. The transfer of an ongoing concern in this context means the transfer of assets, bundled with the ability to perform certain functions and bear certain risks. Such functions, assets and risks may include, among other things: tangible and intangible property; liabilities associated with holding certain assets and performing certain functions, such as R&D and manufacturing; the capacity to carry on the activities that the transferor carried on before the transfer; and any resource, capabilities, and rights. The valuation of a transfer of an ongoing concern should reflect all the valuable elements that would be remunerated between independent parties in comparable circumstances. For example, in the case of a business restructuring that involves the transfer of a business unit that includes, among other things, research facilities staffed with an experienced research team, the valuation of such ongoing concern should reflect, among other things, the value of the facility and the value (if any) of the workforce in place that would be agreed upon at arm’s length.
9.94 The determination of the arm’s length compensation for a transfer of an ongoing concern does not necessarily amount to the sum of the separate valuations of each separate element that comprises the aggregate transfer. In particular, if the transfer of an ongoing concern comprises multiple contemporaneous transfers of interrelated assets, risks, or functions, valuation of those transfers on an aggregate basis may be necessary to achieve the most reliable measure of the arm’s length price for the ongoing concern. Valuation methods that are used, in acquisition deals, between independent parties may prove useful to valuing the transfer of an ongoing concern between associated enterprises.
9.95 An example is the case where a manufacturing activity that used to be performed by M1, one entity of the MNE group, is re-located to another entity, M2 (e.g. to benefit from location savings). Assume M1 transfers to M2 its machinery and equipment, inventories, patents, manufacturing processes and know-how, and key contracts with suppliers and clients. Assume that several employees of M1 are relocated to M2 in order to assist M2 in the start of the manufacturing activity so relocated. Assume such a transfer would be regarded as a transfer of an ongoing concern, should it take place between independent parties. In order to determine the arm’s length remuneration, if any, of such a transfer between associated enterprises, it should be compared with a transfer of an ongoing concern between independent parties rather than with a transfer of isolated assets."
לפיכך, יש לבחון את מושא ההעברה כמכלול וכהגדרתה של "מכירה" בסעיף 88 לפקודת המס, ולא כהעברה של נכסים בלתי מוחשיים נפרדים.
על מנת להגיע למחיר אורך הזרוע עבור הפעילות המועברת יש לנסות להעריך את המחיר אותו הייתה החברה המוכרת מבקשת בגין מכירת הפונקציות, הנכסים והסיכונים לחברה דומה לרוכשת/מתחרה של הרוכשת, בלתי קשורה, בעסקה תיאורטית של קונה מרצון ומוכר מרצון לצד בלתי קשור, אילו הייתה מבצעת אותה בנקודת זמן בודדת במקום לאורך תקופה.
- בחירת שיטת הערכה
קביעת שווי אורך הזרוע חייבת להיקבע בהתאם לשיטה המתאימה ביותר לכך, בהתחשב במאפייני העסקה הספציפיים. קביעת השיטה הנבחרת הינה בעלת חשיבות גבוהה ביותר. בהתאם לתקנות מס הכנסה, עסקה בין לאומית תושווה לעסקאות דומות לפי אחת מהשיטות הבאות להלן ובהתאם להיררכיה הבאה:
- שיטת השוואת המחיר ("CUP- Comparable Uncontrolled Price Method").
- שיטות המשוות את שיעור הרווחיות או שיטה המשווה בין העסקאות על בסיס חלוקת הרווח.
- שיטה אחרת המתאימה ביותר בנסיבות העניין לצורך השוואה.
- שיטת השוואת המחיר ("CUP- Comparable Uncontrolled Price Method")
שיטת השוואת המחיר היא שיטה המשווה בין המחיר שנקבע בעסקה לבין המחיר שנקבע בעסקה דומה עם צדדים בלתי קשורים. שיטה זו הינה השיטה המועדפת על פי תקנות מס הכנסה 78 . בהתאם לחוזר מס הכנסה מס' 3/2008 בנושא מחירי העברה, השיטה מחייבת זהות במאפייני ההשוואה, אולם ניתן להשתמש בשיטה זו גם כאשר ההבדלים מזעריים, ההבדלים זוהו והשפעתם נוטרלה. שימוש בשיטה זו נעשה על פי רוב הן על בסיס עסקאות דומות שנעשו בשוק ומחירי שוק של חברות דומות, להלן "שיטת המכפילים" והן על בסיס עסקת הרכישה המקורית כעסקה דומה (מאחר ומדובר בעסקה דומה שהתבצעה בין צדדים בלתי תלויים).
יש לשים לב כי שימוש בשיטת המכפילים אינו עונה באופן מלא על הגדרת שיטת "השוואת המחיר" מאחר ומדובר במגוון עסקאות דומות המספקות אומדן לשווי ואין מדובר בעסקאות זהות. כיוון שכך, להערכתנו שיטה זו לעיתים פחות מהימנה משיטות אחרות (ראו פירוט בהמשך) לאומדן שווי אורך הזרוע ויש להשתמש בה כאינדיקציה בלבד.
להלן שיטות אחרות אפשריות לבחינת מחיר אורך הזרוע:
- שיטת שיעור הרווחיות
שיטת שיעור הרווחיות משווה מדדי שיעור רווחיות בין העסקה הנידונה ועסקאות בודדות דומות או פעילות של גופים העסוקים בתחומים דומים. מדד הרווחיות יקבע בהתאם לנסיבות העניין, כך שהמדד וההשוואה ישקפו בצורה מיטבית את מאפייני העסקה. מדדי שיעור הרווחיות שנקבעו בתקנות הינם:
- רווח בשיעור קבוע המתווסף לעלויות הישירות.
- רווח גולמי בשיעור קבוע מהמכירות.
במידה ולא ניתן לקבוע את שיעור הרווח בשיטות דלעיל, מדד רווחיות אחר כולל יחס רווח תפעולי למכירות או יחס רווח לנכסים, להתחייבויות, להון או מדד רווחיות אחר המתאים ביותר בנסיבות העניין.
- שיטת חלוקת הרווח ("Profit Split Method")
שיטת חלוקת הרווח מחלקת את הרווח או הפסד מהעסקה הקשורה על ידי הגדרת תרומתו של כל צד לעסקה, לרווח שנוצר. תרומה זו חייבת להיקבע, בין היתר, באופן אשר ישקף את הפונקציות אשר בוצעו, הסיכונים שנלקחו, המשאבים שהועסקו והעלויות ששולמו על ידי כל צד לעסקה. שיטה זו מתאימה לבחינת רווחיות בעסקאות בהן תרומתו של צד אחד שלובה בתרומתו של הצד השני, כלומר, הצדדים הקשורים פועלים כיחידה כלכלית אחת בעסקה של מיזם משותף. בהתאם להוראות לחוזר מס הכנסה מס' 3/2008 בנושא מחירי העברה, קיימות שתי שיטות מקובלות לחלוקת הרווח:
- רווח בר השוואה- מציאת אחוז הרווח של כל צד בעסקאות דומות, ויחוס הרווח התפעולי המאוחד של העסקה הבין לאומית באופן יחסי בין הצדדים הקשורים.
- הרווח העודף- ייחוס הרווח מתבצע בשני שלבים:
- ניתוח התשומות שמשקיעים הצדדים הקשורים בעסקה הבין לאומית, וזיהוי תשומות שגרתיות (תשומות הדומות לתשומות שמשקיעים צדדים שאינם קשורים בעסקאות מקבילות), וחלוקת הרווח המקובל בשוק בהתאם לתשומות שזוהו.
- הקצאת הרווח המאוחד העודף בין הצדדים בעסקה, בהתאם לתשומות הלא שגרתיות של כל צד בעסקה.
- שיטות אחרות
במידה ולא ניתן להשתמש באחת השיטות שפורטו עד כה, ניתן להשתמש בכל שיטה אחרת המתאימה בנסיבות העניין לצורך השוואה בין העסקה הבינלאומית לעסקאות דומות.
השימוש בשיטות האחרות יעשה רק לאחר שכל השיטות שצוינו לעיל לא הניבו מידע מהימן או שאינן ישימות. במידה וכל השיטות שפורטו עד כה נפסלו, יכול מעריך השווי לבחור לעשות שימוש בשיטה אחרת – חישוב שווי נכס מועבר באופן עצמאי על בסיס ההנחות והניתוח שעל בסיסו בוצעה הרכישה בפועל, להלן "שיטת ה- DCF". שיטה זו נבחרה כשיטת ההערכה הראשית, וכן כפי שקבע ביהמ"ש העליון.
- גישת היוון תזרימי המזומנים – DCF
הערכת שווים של מכלול הפונקציות, הנכסים והסיכונים המועברים, המהווה למעשה עסק חי, נעשה בגישת ההכנסות, בשיטת DCF (Discounted Cash Flow) המתאימה והמקובלת ביותר להערכת עסק חי. שיטה זו עקבית עם התיאוריה הכלכלית והמימונית ומוגדרת כפרקטיקה המיטבית. שיטתDCF הינה שיטה להערכת שווי פעילות כלכלית, לרבות חברות או פעילויות עצמאיות, המתמקדת בתזרימי המזומנים הנובעים מהפעילות המוערכת. על פי שיטה זו, זרם המזומנים הצפוי לפירמה משקף את ערכה הכלכלי ונותן ביטוי לכל שינוי צפוי בפעילות החברה. חריגה משיטת DCF רלוונטית במקרים נדירים מאוד.
כשמדובר בהערכת שווי הונה העצמי של חברה (Equity Value), יש להעריך תחילה את שווי פעילותה של החברה (Enterprise Value), דהיינו, את ערכן הנוכחי של תזרימי המזומנים החופשיים הבלתי ממונפים שלה המיוצרים בתקופת התחזית שנקבעה (על פי רוב 5 שנים קדימה), בתוספת ערכן הנוכחי של תזרימי המזומנים החופשיים הבלתי ממונפים שלה מתקופת התחזית ועד לאינסוף (Terminal Value). סכום זה מייצג כאמור את שווי פעילות החברה. לסכום זה יש להוסיף את ערך הנכסים הפנויים שאינם משמשים בייצור ההכנסה העסקית ומזומנים. העיקרון הבסיסי המונח ביסוד הניתוח הינו כי החברה הינה "עסק חי" ופעיל (Ongoing Concern), אשר יפעל באופן מתמיד ומכאן המטרה היא להגיע לשווי הנוכחי של תחזית תזרימי המזומנים לטווח הארוך מאוד.
הבסיס להערכה בשיטה זו הינו ניתוח ואומדן יכולת העסק ליצר תזרימי מזומנים ולהגדיל רווחיות בעתיד. תזרימים אלו מהוונים בשערי היוון מתאימים ושונים הנותנים תחום ערכים סביר לחברה. ניתוח זה חייב להתבסס על פירוט וניתוח פעילות החברה למרכיביה השונים, והערכות לעתיד בתסריטים שונים (מבחני רגישות).
ישנן שתי גישות עיקריות לחישוב שיעור ההיוון לצורך שימוש בשיטת היוון תזרימי המזומנים לשם קביעת שווי פעילות החברה. הפעלת הגישה המתאימה נגזרת מסוג הנתונים והמקרה בפניו אנו ניצבים.
- NOI – גישת היוון תזרים תפעולי
גישה זו עושה שימוש בתזרים התפעולי של החברה לאחר מס, כלומר השווי המתקבל הוא של פעילות החברה, הכולל את שווי הונה העצמי של החברה בתוספת שווי החוב, נטו (על מנת להגיע לשווי ההון העצמי יש להפחית את החוב הפיננסי, נטו). לכן, לרוב, נשתמש בגישה זו בביצוע הערכת שווי לחברות ממונפות. על מנת לבצע חישוב זה יש להשתמש במחיר ההון המשוקלל של הפעילות (WACC – Weighted Average Cost of Capital):
WACC= Ke* E/(E+D) + Kd (1-T)*D/(E+D)
כאשר Ke הוא שיעור התשואה על ההון העצמי, Kd הוא מחיר החוב הנורמטיבי לחברה, D/(E+D) הוא יחס המנוף הפיננסי הנורמטיבי ארוך הטווח, המשקף את תמהיל, מקורות ההון של הפעילות, E/(E+D) הוא המשלים ל- 1 של היחס D/(E+D)ו-T הוא שיעור המס התאגידי הסטטוטורי השולי הנורמטיבי לטווח ארוך אשר חל על החברה.
כאמור, על מנת להגיע לשווי ההון העצמי יש להפחית משווי הפעילות, השווי המהוון לפי שיעור ההיוון לעיל, את החוב הפיננסי, נטו.
- NI – גישת היוון התזרים הנקי
גישה זו עושה שימוש בתזרים הנקי של החברה אחרי מס, כלומר לוקחת בחשבון את הוצאות המימון של החברה. לרוב, יש להשתמש בגישה זו בחברות לא ממונפות או בעלות שיעור מינוף נמוך ו/או משתנה על פני זמן. התוצאה המתקבלת לפי גישה זו היא שווי הונה העצמי של החברה. על מנת לבצע חישוב זה יש להשתמש בשיעור התשואה על ההון העצמי, שיעור ההיוון הנדרש על ידי בעלי המניות, באמצעות שימוש במודל ה- CAPM (Capital Asset Pricing Model):
CAPM: Ke = Rf + β*(Rm – Rf)
כאשר Rf הינו שיעור הריבית חסרת הסיכון ארוכת הטווח במטבע הדיווח של החברה, (Rm – Rf) הינו רכיב פרמיית הסיכון בשוק ההון שבו פועלת החברה ו- β היא ה"ביתא" (הממונפת) המשקפת את עוצמת התנודתיות של תשואות המניה ביחס לתנודתיות של תשואות תיק השוק והינה המדד ל"סיכון הסיסטמטי" של החברה.
- תיקונים למודלים מקובלים לאמידת שיעור התשואה על ההון העצמי
במהלך השנים האחרונות עלו טענות שונות כי מודל ה- CAPM הינו מוגבל ביכולתו לטפל ולשקף פרמיות סיכון ספציפיות הרלוונטיות לחברות מסוימות. על מנת לפתור בעיה זו, התפתחה פרקטיקה המוסיפה לשיעור התשואה על ההון העצמי פרמיות ספציפיות אשר מטרתן לשקף את הסיכון הספציפי הנובע ממאפייני הפעילות אותה יש להעריך.
- התאמת שיעור התשואה על ההון העצמי לגודל החברה
אחת ההתאמות הנפוצות בפרקטיקה של הערכת שווי הפירמות היא התאמה של שיעור התשואה על ההון העצמי לגודל היחסי של החברות, על מנת לשקף גורמי סיכון נוספים האופייניים לחברות קטנות, כגון, מיצוב זניח בשוק, קשיי נגישות למקורות מימון, חוסר יציבות תזרימית, תלות בלקוח גדול או בכמות קטנה של לקוחות, חסרון לגודל בעלות רכישת מלאי, אי סחירות של המניה בבורסה והיעדר מידע לצורך הערכת הסיכון. כלומר, הגודל לכשעצמו איננו מהווה פרמטר שעל בסיסו יש להגדיל את שיעור התשואה על ההון העצמי באופן אוטומטי, אלא יש לבצע בחינה ספציפית של החברה ושל הפרמטרים אליהם יש לייחס לגודל סיכון נוסף על מנת לקבוע האם מאפיינים אלו מתקיימים בחברה, ובמידה ולא, אין להקצות תוספת לשיעור התשואה על ההון העצמי בשל גודל.
- תוספת סיכון מדינה
אחת הסיבות העיקריות להוספת סיכון למדינה היא חוסר יכולת של המשקיע הסביר (המחזיק במניה) לבזר את השקעותיו ולהקטין את הסיכון הנובע ממדינת הפעילות של החברה הנרכשת. כלומר, תוספת זו תלויה במספר גורמים, כגון, זהות המשקיע הספציפי, הסיכון היחסי של המדינה ביחס לשוק הייחוס (למשל, ארה"ב) ואפשרויות להקטין סיכון זה ועוד. כל אחד מהגורמים הנ"ל צריך להשתקף בהחלטה על תוספת למחיר ההון, בשל הסיכון למדינה. במידה ומדובר בחברה מקומית, שפעילותה מתבצעת באותה מדינה, נהוג להוסיף פרמיית סיכון התואמת את הסיכון של אותה מדינה. עבור חברה גלובאלית, יש לתת את הדעת לגבי המדינות בהן מתבצעת הפעילות ומכאן לגזור את הסיכון הייחודי לחברה באופן שמשקלל את הסיכון היחסי שניתן לייחס לכל מדינות הפעילות.
לסיכום, המונח מחירי העברה מתייחס למחיר שיש לייחס לעסקאות הנעשות בין צדדים שמתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים.
לעסקאות בינלאומיות יש משמעות מיוחדת בהיבט המס לאור העובדה שקביעת המחיר באופן בלתי נאות בין הצדדים, עשויה לחלק את כלל הרווח מהעסקה כך שחלק ממנו הראוי להתחייב במס בישראל עשוי שלא להתחייב בה ולא יראו אותו כרווח שהופק או נצמח בישראל על פי הכללים הרגילים. מסגרת תיקון 132 לפקודת מס הכנסה חוקק סעיף 85א בו התייחס המחוקק באופן מפורש לקביעת מחיר בעסקאות בינלאומיות הנערכות בין צדדים שקיימים ביניהם יחסים מיוחדים.
מטרת סעיף 85א, להבטיח כי מחיר ו/או תנאים שנקבעו בעסקה שהתבצעה בין צדדים שמתקיימים ביניהם "יחסים מיוחדים" נקבע באותו מחיר ו/או תנאים שהיה נקבע אילו הייתה העסקה מתבצעת בין צדדים שלא מתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים, תנאי שוק.
התקנות מכוח סעיף 85 א קובעות כללים אובייקטיביים שאמורים לשמש את הנישומים בקביעת תנאי השוק לעסקה בינלאומית וכן אמורים לשמש את רשויות המס בבדיקת אותן עסקאות. כמו כן, הוטלה על הנישום חובת עריכת תיעוד והצגת מסמכים בנוגע לעסקה בינלאומית.
סעיף 85 א והתקנות מכוחו מאמצים את עקרון ה- arm's length, עקרון שאומץ על ידי ה-OECD (ב- OECD Transfer Pricing Guidelines), רשות המיסים האמריקאית (ב-Section 482 to the Internal Revenue Code) ובמרבית המדינות המתפתחות.
התקנות חלות על כל סוגי העסקאות הבין-לאומיות לרבות מכירה ורכישה של טובין, שירותים ודמי ניהול, מתן זכויות שימוש בנכסים בלתי מוחשיים, הלוואות וערבויות. התקנות קובעות כללים אובייקטיביים שאמורים לשמש את הנישומים בקביעת תנאי השוק לעסקה בין-לאומית וכן אמורים לשמש את רשויות המס בבדיקת אותן עסקאות. כמו כן, הוטלה על הנישום מכוח התקנות חובת עריכת תיעוד והצגת מסמכים בנוגע לעסקה בין לאומית.
על פי חוזר מס הכנסה, הדרך היחידה להוכיח כי עסקה בין-לאומית בוצעה בתנאי שוק, היא דרך עריכת חקר שוק (Study). לכן, כל עסקה בינלאומית חייבת ב- Study (למעט עסקה חד פעמית).
יש לזכור כי במקרה בו העסקה הבינלאומית לא דווחה במחיר השוק, יש לסווג מחדש, לצורכי מס, את ההפרש בין המחיר שנקבע בין הצדדים הקשורים למחיר השוק ולראות בו כעסקה נוספת אחרת כגון מתן הלוואה או חלוקת דיבידנד בהתאם לנסיבות העניין. סיווג מחדש של העסקה למחיר השוק יוצר חבות מס נוספת בגין הכנסות מימון/דיבידנד לפי העניין.
המשך במאמר הבא…
*למען גילוי נאות הכותבים הינם מעריכי שווי העורכים חוות דעת אקטואריות וכלכליות, נותנים ייעוץ בתחומי הערכות השווי של תאגידים, נכסים בלתי מוחשיים ומכשירים פיננסיים מורכבים וכן מתמנים ע"י בתי משפט ובתי דין כמעריכי שווי מוסמכים. הנושאים בהם עוסקים הכותבים בתחום הערכות שווי מימון תאגידי הינם, בין היתר: הערכת שווי תאגידים, מגזרים ויחסי מיזוג; הערכות שווי נכסים בלתי מוחשיים לפי 38 IAS; ייחוס עודף עלות הרכישה (PPA- Purchase Price Allocation) לפי 3 IFRS; בדיקות פגימה (Impairment) למוניטין לפי 36 IAS; הערכת שווי אופציות משובצות, אופציות ריאליות, ערבויות והלוואות לפי 39 IAS; הערכת שווי כלכלי של כתבי אופציות לעובדים (ESOP) לפי 2 IFRS לרבות כלל ה- 409A של ה- IRS; פיצול רכיבי אקוויטי ומכשירי הון/ התחייבות מורכבים (PWERM / CVM / OPM) לפי 32 IAS; הערכת שווי התחייבויות למדען הראשי לפי 20 IAS; קביעת שווי הוגן למחירי העברה בין חברתיים ובין לאומיים (At Arm’s Length) וכיוצא באלה הערכות שווי מימון תאגידי.
מעריכת השווי האחראית מטעם שניידר, נאור ושות': רו"ח ליטל נאור, QFV
מעריכת השווי הראשית של שניידר, נאור ושות', רו"ח ליטל נאור, בעלת הסמכות מעריכת שווי מימון תאגידי (CFV), מעריכת שווי מימון כמותי (QFV), מודליסטית פיננסית וכלכלית (FEM), אקטוארית סיכונים תפעוליים (ORA), אקטוארית סיכוני חיים (LRA) ואקטוארית סיכונים פנסיוניים (PRA) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ובעלת רישיון ישראלי לראיית חשבון.
שניידר, נאור ושות' – רואי חשבון חבר בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ומתמחה הן במתן ייעוץ בתחום הביקורת החקירתית (איסוף וניתוח נתונים חשבונאים וכלכליים, באופן שיהוו ראיה קבילה בהליכים משפטיים) והן במתן ייעוץ כלכלי והערכות שווי מקצועיות לצורכי עסקאות, דיווח כספי וכחוות דעת מומחה לבתי משפט, בתי דין רבניים ורשויות רגולטוריות וסטטוטוריות שונות. המשרד מעסיק צוות של רואי חשבון וכלכלנים הבקיאים בתחומי הייעוץ הכלכלי והערכות השווי. בין לקוחות המשרד נמנים, בין היתר, משרדי רואי חשבון, משרדי עורכי דין, חברות פרטיות וציבוריות בארץ ובחו"ל, מבקרים פנימיים ועוד.
מעריך השווי האחראי מטעם שווי פנימי: אקטואר רועי פולניצר, QFV
מעריך השווי הראשי של שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים, אקטואר רועי פולניצר, מכהן כיו"ר ומנכ"ל לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA), בעל הסמכות מעריך שווי מימון תאגידי (CFV), מעריך שווי מימון כמותי (QFV), מודליסט פיננסי וכלכלי (FEM), אקטואר סיכוני שוק (MRA), אקטואר סיכוני אשראי (CRA), אקטואר סיכונים תפעוליים (ORA), אקטואר סיכוני השקעות (IRA), אקטואר סיכוני חיים (LRA) ואקטואר סיכונים פנסיוניים (PRA) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA), בעל הסמכת מנהל סיכונים פיננסיים (FRM) מטעם האיגוד העולמי למומחי סיכונים (GARP) ובעל הסמכת מומחה לניהול סיכונים (CRM) מטעם האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים (IARM).
שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים חבר בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ומתמחה הן בציטוט של מטריצות ריביות להיוון מכשירים (נכסים והתחייבויות) פיננסיים והתחייבויות פנסיוניות והן במתן ייעוץ כלכלי וניתוחים כמותיים במכשירים פיננסיים ובמדידת סיכונים לצורכי יישום הוראות רגולטוריות, תקינה חשבונאית, פיתוח, יישום ותיקוף מודלים בתחומי האקטואריה, ניהול הסיכונים, והערכות שווי למטרות מס, עסקאות, דוחות כספיים ולצרכים משפטיים. בין לקוחות המשרד נמנים, בין היתר, משרדי רואי חשבון, משרדי ייעוץ כלכלי וחברות פרטיות וציבוריות בארץ.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אקטואריה הערכת שווי כלכלה פיננסים תשואה
