על החשיבות שבניהול חדשנות: אין הצלחות ללא נטילת סיכון, אבל כשאתה מנסה להגשים חזון – אפשר למזער סיכונים, אם אתה אופטימי זהיר
צילום: GettyImages פורסם: 18.9.14
בקבוצת הייעוץ שלנו אנחנו לומדים כמה קשה לשכנע ארגונים שניהול חדשנות הוא לא מותרות אלא הכרח קיומי. אכן, חשוב מאוד לחסוך בהוצאות בתקופה כזו, אבל תהיה זו טעות ניהולית קשה לפגוע ביכולת הארגון לצמוח, ביכולתו למצות הזדמנויות.
הסיכון שבשמירה על הקיים
בעולם המשתנה בקצבים הולכים וגדלים, מסוכן מאוד לחסוך בחדשנות, שכן מה שהיה מוצלח בעבר – כשהתנאים היו שונים – לא בהכרח יצליח בעתיד ובמציאות החדשה.
אולם למרות עובדה זו, רובנו לא רואים בשמירה על הקיים סיכון. סיכון מתקשר בתודעה לחדשנות בלבד. קרן הון סיכון מטפלת בחדשנות. נוטים לקשור את הסיכונים להתנעת מיזם חדש מחוץ לארגון, או לפרויקט חדש בתוך הארגון. ואכן – לא כל הדברים החדשים יצליחו, אבל בסביבה סוערת, אם רק נתאמץ לשמר את הקיים ניכשל בוודאות.
אין הצלחות ללא נטילת סיכון; אבל כשאתה מנסה להגשים חזון – אפשר למזער סיכונים, אם אתה אופטימי זהיר אפילו התייעלות, שאנחנו מצווים עליה תמיד, גם היא זקוקה לחדשנות כדי להצליח! ניסיון להתייעל בדרכים שגרתיות עלול לגרום ליותר נזק מתועלת.
בעבודתנו כיועצים למנהלים, אנחנו מתמודדים עם האתגר תמיד: איך מחוללים את השינוי הגדול הזה בתפישת הניהול – מאמונה שהחדשנות היא מסוכנת, להבנה שיש בה הסתברות גדולה יותר להצליח מאשר בשמירה על הקיים? שכן, מניסיוננו למדנו, שההצלחה בנושא ניהול החדשנות מתחילה בטיפוח תרבות מעודדת יזמות ונטילת סיכונים. אם אתה מעודד את אנשיך ליזום; אם אתה מעריך ומוקיר אותם גם כשהיוזמה לא הצליחה במלואה, או אפילו לא הצליחה כלל; אם אתה מגדיר את היוזמה והחדשנות כערכים מרכזיים בארגון – אתה בדרך המובילה לניהול סיכונים מוצלח.
במקום ניהול סיכונים – ניהול אופטימיות
ניהול סיכונים הוא כלי לעידוד חדשנות. והנה רעיון חדשני שלמדתי מעמית בחו"ל – להחליף את המונח ניהול סיכון ב"ניהול אופטימיות". אם במושג "ניהול" אנחנו מתכוונים ל"שליטה בהקצאה של משאבים" – אזי סיכון הוא מחוץ לשליטתנו, אבל אנחנו יכולים לנהל את הגישה שלנו לסיכון.
טעות נפוצה בניהול היא אופטימיות יתר, האמונה שאפשר לגבש תוכניות ולצפות שהדברים יתרחשו כמתוכנן. אמנם, בניהול פרויקטים יש לאופטימיות מקום חשוב. היא מרכיב מרכזי ביזמות, ויזמות היא סוג הניהול שפרויקטים זקוקים לו. אבל אופטימיות היא "מחלתם המקצועית" של מנהלים בסביבה פרויקטאלית – ממנכ"לים של חברות סטרט-אפ ועד למנהלי פרויקטים בארגונים גדולים – והיא תורמת לכישלונם של פרויקטים מתוך עיוורון לסיכונים שבפרויקט.
לכן, כדאי באמת "לנהל אופטימיות" ולא סיכונים, והיעד הוא להגיע לאופטימיות זהירה.
בליווי מנהלים בפרויקטים גדולים ומורכבים מצאנו שאכן זה סוד ההצלחה. ולהזכירכם, רק כשליש מהפרויקטים מצליחים לעמוד ביעדי הפרויקט המרכזיים – איכות, זמן ותקציב. לעתים מתברר לנו, שאנחנו משמשים כמנוע העזר לאופטימיות זהירה לצוות המנהל את הפרויקט.
ניהול אופטימיות זהירה
אופטימיות היא גישה חיובית, מעצימה ורציונאלית. זו גישה לכל אירוע בחיים מתוך אמונה, שאתה יכול להשפיע על התוצאה לטובה. גישה אופטימית זהירה טובה ממנה. היא אינה מתעלמת מן המציאות, מסימני אזהרה, מאירועים, מאנשים, ממחשבות ומרגשות לא נעימים, אבל היא מאפשרת להשתחרר מן ההיבטים השליליים בחיים על-ידי התמקדות באותן החלופות, שיש להן סיכוי ליצור תוצאות מועילות.
לרעיון חדש שמשלב להט של יזם עם ידע קיים בארגון ומחויבות לתרום לליבה שלו – יש סיכויי מימוש טובים יותר. האופטימי הזהיר פורץ גבולות באמצעות בחינה רציונאלית וחשיבה יצירתית, בעוד שהפסימיסט פשוט לא מחפש פתרון, ואילו האופטימי הלא זהיר שבוי בקונספציה מסוכנת גם מול מציאות משתנה. אופטימיות זהירה יוצרת ביטחון עצמי המבוסס על הערכה עצמית בסיסית, והוא מאפשר לאדם לדמיין ולממש את חלומותיו. לא מדובר באשליה, אלא בהבנה של תפקידך ושל אחריותך בדרך להשגת יעדים ריאליים.
אין הצלחות ללא נטילת סיכון; אבל כשאתה מנסה להגשים חזון – אפשר למזער סיכונים, אם אתה אופטימי זהיר. איך עושים זאת? מניחים מראש שהתוכנית מכילה סיכונים ומשפרים אותה שוב ושוב תוך כדי תנועה. ממשיכים לאתר במרץ הזדמנויות לשיפור. ממשיכים לחפש, ללא פחד, איומים למימושה ומטפלים בהם. עושים סימולציות כדי לבחון מה אפשרי; יוצרים פיילוטים ככל הניתן; משתפים פעולה עם אחרים כדי לשלב יכולות ולפזר סיכונים (אנחנו לא רק מטיפים לאחרים אלא נוהגים כך בעצמנו – בקבוצת הייעוץ שלנו, ומשתפים פעולה אפילו עם מתחרים, כדי להתחדש בעצמנו ולסייע ללקוחותינו להתחדש).
מבחן הדופק המואץ
בתקופה של האטה כלכלית, כולם בודקים את הארנק. למדנו מרנדי קומיסר, יועץ לחדשנות בעמק הסיליקון ומרצה באוניברסיטת סטנפורד, "לבדוק את הדופק לפני שבודקים את הארנק". בימים קשים הכל בודקים קודם כל את הסיכונים הפיננסיים ואת המשמעויות הכלכליות בדרך למימוש החלומות. אבל לדעת קומיסר – השאלה החשובה היא שאלת הלב ולא שאלת הארנק. הוא מייעץ: שאל את עצמך – האם הרעיון החדש מאיץ את הדופק שלך?
קומיסר עובד רק עם חברות שמאיצות את הדופק שלו. הוא מאמין, שרק החלטות אותנטיות, כאלה שמונעות על-ידי הערכים האמיתיים שלנו על-ידי מה שחשוב לנו באמת בחיינו – מובילות אותנו להצלחה. גם אנחנו בכל ארגון בוחנים את המורשת הארגונית, כדי לאתר מה הביא אותו בהצלחה עד הלום – שם טמונים ערכי האמת שלו – מתוכם ניתן לצאת לדרך חדשה עם סיכויי הצלחה טובים.
למדנו שלרעיונות חדשים – המנותקים מן היכולת הארגונית, מיתרונו היחסי של הארגון ומההיסטוריה שלו – אין סיכוי טוב להצליח. לעומת זאת, לרעיון חדש שמשלב להט של יזם עם ידע קיים בארגון ומחויבות לתרום לליבה שלו – יש סיכויי מימוש טובים יותר.
מנהיגות בניהול בסביבה מסוכנת
כאמור, בעולם של חוסר ודאות, אנשים נוטים להימנע מסיכונים, הם מפחדים ונרתעים מיוזמה. תפקידם של מנהיגים לעזור לארגון לצלוח את המצבים שנתפשים כמסוכנים מאוד, בשל חוסר הוודאות, ולספוג חלק מאותו חוסר ודאות על-ידי גיבוש הנחות עבודה, שלפיהן יחליטו ויפעלו בארגון.
כמנהל, כשאינך יודע מה יקרה – תניח מה יקרה ותנחה את אנשיך לפעול בהתאם. הסכנה הגדולה ביותר במצב של חוסר ודאות היא שארגונים ייכנסו לקיפאון, שבו לא קורה כלום, כי כולם ממתינים למידע, להתבהרות המצב. כמנהל עליך לספוג לפחות חלק מחוסר הוודאות שמשתקת את אנשיך ולקבוע יעדים – וכך תחזיר להם את הביטחון לנוע קדימה.
לדאבוני, אנחנו מוצאים לא פעם ארגונים, שבהם גם המנהלים נותנים לחרדות שמקורן בחוסר הוודאות להשתלט עליהם ומשדרים זאת לאנשיהם, וכך הארגון כולו לוקה בשיתוק – תופעה מסוכנת לכשעצמה.
אסור להיכנס לפאניקה ולחרדה. עדיף להיות זהירים תמיד, ואולי אפילו פרנואידים תמיד, כמו שלמדנו מאנדי גרוב, המנהל האגדי של אינטל. עדיפה פאניקה מוקדמת, שמייצרת פעילות למזעור הסיכון, מאשר פאניקה מאוחרת ומשתקת.
* הכותבת היא השותפה המייסת של מגזין "סטוטוס" ומנכ"ל קבוצת היועצים ד"ר עדנה פשר ושות' המטמיעים תרבות של חדשנות, יזמות וניהול סיכונים בראגונים (Intrapreneurship)
עוד בסטטוס: בין חדשנות לניהול סיכונים – חלק ב'
Tags: המשבר הכלכלי כלכלה ניהול ניהול אסטרטגי ניהול סיכונים ניהול עסקי עסקים