הטל, כמו הגשם הוא מקור מים חיים יקר מפז בארץ שחונה באזור ספר מדבר כשלנו. לאחר 5 שנים שחונות של בצורת, איננו רשאים עוד להתעלם ממקור מים זה
פורסם: 27.6.19 צילום: Luc Viatour (ויקיפדיה)
שלוש פעמים ביום: בשחרית, במנחה ובמעריב, בין אחרון של פסח לשמחת תורה נושא יהודי תפילה לבורא עולם "מוריד הטל". בארץ ישראל אנו זוכים למעשה לא רק ל 180 לילות בשנה בהן יורד הטל אלא להרבה יותר. בעמק יזרעאל ושפלת החוף 200 לילות טל, בצפון הנגב 250, בבקע הירדן – בכנרת, ים המלח והערבה 320 לילות טל בשנה. אפילו באזור ההרים נצבר הטל בממוצע של 150 – 180 לילות בשנה.
תופעת הטל נוצרת כתוצאה מהתעבות הלחות שבאוויר ומפל הטמפרטורות שבין הלילה ליום. כבר בעולם העתיק ידעו הקדמונים ל"קצור" טל באמצעות חלוקי נחל או אבני בזלת מחוררות שהיו מתחממות ביום. עם התקררותן בשעות הלילה היו נאגרים עליהן מי הטל. כאשר האבנים נשתלו בצפיפות מסביב לבית שורשים של עץ בוגר הם סיפקו לו את המים הדרושים לקיומו בחודשי הקיץ החרבים.
ההוכחה הניצחת לקיומה של טכנולוגיה זו הם כרמי גפן היין בהר חברון שפרותיהם מוכרים באיכותם הייחודית כ"ענב אל חליל" בזכות 180 לילות טל בממוצע רב שנתי. כרמים אלה זוכים עד היום רק לאוורור הקרקע ללא כל השקיית עזר.
לשאלה המקצועית כמה מים מכיל הטל ? התשובה משתנה מאזור לאזור ומשנה למשניה. יבול הטל גדול ככל שאחוז הלחות באוויר גבוהה. יבול הטל נמצא ביחס ישר למפל הטמפרטורות שבין השיא ביום לשפל בלילה. משתנה שלישי הוא טיב החומר האוצר את הטל.
ניסוי שערכנו בגג מתכת (אסכורית) בשטח צנוע של 30 מ"ר בשפלה הפנימית (בישוב מתן) הניב יבול ממוצע של 10 – 9 ליטרים ללילה. יוצא איפוא שקציר הטל במשך חודש ממוצע, מגג צנוע אחד, הניב יבול של 280 ליטר, למעלה מ 1/4 מ"ק , שדי בו להשקות 8 עצי פרי בוגרים במשך החודש. תנאי לכך הוא איסוף מי הטל מהגג למיכל, והפנייתם לבית השורשים של העץ באופן מרוכז אחת לשבועיים שלושה, בהתאם לגודל העץ, טיב הקרקע, והטמפרטורה הממוצעת.
קבוצה משולבת של חוקרים הודים וצרפתים (3) ערכו ניסויים לקציר טל בכפר קוטארה במחוז קאטאש בהודו. בעונת המונסונים מקבל האזור 300 מ"מ נגר עילי במרוצת 20 – 25 ימים. העונה השחונה נמשכת מאוקטובר עד מאי וכוללת 100 – 115 לילות טל בהן קצרו 500 ליטר בלילה או בממוצע שנתי 20 – 25 מ"מ.
המערכת שפותחה הורכבה מפנלים באורך 18 מ' ברוחב 1 מטר דו צדדי, אשר מורכבים על מסגרת מתכת הניצבת בגובה 1.5 מ' מהקרקע. הפנל עשוי מסנדביץ' של פולימר מוקצף בעובי 25 מ"מ הנתון בין 2 יריעות סינטטיות, באופן שהוא מתקרר בלילה מהקרינה החוזרת.
המערכת הצליחה לקצור 150,000 ליטר טל (150 מ"ק) בשנה, וע"י העברת המים שהובלו ממרזבים בתחתית הפנלים למכלי טיפול וסינון הפכו לאחר 2 סינונים למי שתיה העומדים בתקן ארגון הבריאות העולמי WHO. במהלך עבודתם גילו החוקרים את הדו-שימושיות של המערכת גם לאסוף מי הנגר העילי. כתוצאה השתפרה גם הכדאיות הכלכלית ומחיר המים ירד ל 0.5 רופיה לליטר מי שתית (פחות ממחיר מים מותפלים בתהליך של אוסמוזה הפוכה.
יבול קציר הטל מגגות מתכת יהיה בעל יעילות מרבית. גג העשוי מלוחות אסבסט, רעפים, או גג מבטון (שטוח או משופע) יניב כמות קטנה יותר של מי טל בכל בוקר. זאת בתנאי שהגג בעל שיפוע המאפשר ניקוז נכון של מים הנצברים עליו, הוא בעל מרזב ומיכל אצירה בגודל מתאים.
שדה קציר הטל במחוז קאטאש נראה למתבונן כשדה סולרי לכל דבר וענין, ולא בכדי. למעשה ניתן להשתמש בפנלים סולריים גם כקולטי טל בתנאי שבתחתיתם יותקן מרזב אשר יפנה את המים הנאגרים למכלי אצירה מתאימים.
השאלה האגרונומית המתבקשת: האם לא ניתן להסתפק בהתעבות הטל ובפיזורו על פני כל שטח הקרקע, כולל מלוא הנוף של עצים ? מדוע צריך ל"קצור" את הטל ולרכז את המים במכלי אצירה ? משום שכמות הטל שתצטבר על כל יחידת שטח תהא מספיק זעירה רק כדי להרטיב את פני השטח העליונים. הטמפרטורה הגבוהה בימי הקיץ תגרום להתאדות אותה רטיבות, ולהחזרתה לאוויר. באופן זה יאבד גורם ההשקיה והחדירה לבית השורשים, לא רק ביחס לעצים בוגרים, אלא אפילו ביחס לשתילים צעירים בעלי בית שורשים שטוח ובלתי עמוק.
לסיכום: הטל, כמו הגשם הוא מקור מים חיים יקר מפז בארץ שחונה באזור ספר מדבר כשלנו. לאחר 5 שנים שחונות של בצורת, איננו רשאים עוד להתעלם ממקור מים זה, ועלינו לעודד פיתוח מערכות לקציר הטל, עדיף כמערכות דו שימושיות משולבות לקציר טל ומי נגר עילי. כל גג, סככה מתבן, חממה ואפילו מערכות סולריות לקליטת קרינת השמש יכולות להוות אמצעי להפקת מים חיים במחיר כלכלי השווה לכל נפש ולהרוות כל צמא מהחי הצומח ועד ליצורי אנוש.
חבר מייסד במכון הישראלי לערים חכמות https://www.smartcitiesisrael.org/
- מיכל כהן פריינטה – אדריכלית נוף בעלת משרד Landcare
- Giriaja Sharan ; Anil Kumar Roy from DAIICT ; Laurent Royon from International Organization for Dew Utilization (OPUR) ; Daniel Beysons from Pierre and Marie Cury University
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
Tags: אסטרטגיה ערים חכמות
