פיתוח בר-קיימא יכול להתקיים לאורך זמן, כיוון שאינו פוגע בבסיס המשאבים עליהם הוא נשען
צילום: יח"צ פורסם 27.11.24
תהליך העיור המואץ מביא לכך שכ-%54 מאוכלוסיית העולם מתגוררת כיום באזורים עירוניים ועד שנת 2050 חלקם עלול לגדול ל- 66% (דו"ח או"ם,2014). הבינוי העירוני המוגבר, התיעוש, התחבורה וההתחממות הגלובלית, גורמים למטרדים סביבתיים לאדם במגוון תחומים ביניהם: התחממות יתר, שינויים מיקרו-אקלימיים כמו העלאת ערכי הטמפרטורה והתפתחות אי חום עירוני, הצפות בשל בעיות בניקוז מי נגר, עליה במפלס הרעש ובריכוזי מזהמים באוויר. מטרדים אלה משפיעים גם על תחושת הדחק הרגשית של האדם וגורמים לעקה סביבתית שעלולה להזיק לבריאותם ולרווחתם של תושבי הערים.
חשוב לנו כתושבי הערים, כמנהיגים קהילתיים וכמקבלי החלטות, להציע רעיונות ותכניות להילחם בתופעה וליצור סביבות מחיה נוחות, איכותיות ובנות קיימא. התפיסה של פיתוח עירוני בר-קיימא שמה לה למטרה להמשיך את הפיתוח העירוני, על פי צרכי הדור הנוכחי, לשפר את איכות החיים בעיר מבחינה אקולוגית, תרבותית, פוליטית, חברתית וכלכלית מבלי לרושש את משאבי הטבע והסביבה לדורות הבאים.
כדי להשיג פיתוח בר-קיימא המערכות האקולוגיות של כדור הארץ צריכות להישמר במצב בריא, וניצול המשאבים צריך להיעשות בקצב המאפשר לתהליכים הטבעיים לחדש את המשאבים שנוצלו. פיתוח בר-קיימא יכול להתקיים לאורך זמן, כיוון שאינו פוגע בבסיס המשאבים עליהם הוא נשען, בשונה מפיתוח קונבנציונלי שפוגע ביכולת של משאבי הטבע להתחדש, ובכך מסכן את איכות החיים של הדורות הנוכחיים והדורות הבאים. למרות שהאנושות הופכת עירונית יותר ויותר, היא ממשיכה להיות תלויה בטבע להישרדותה. ערים תלויות במערכות אקולוגיות שמעבר לגבולות העיר, אך נהנות גם ממערכות אקולוגיות עירוניות פנימיות. "שירותי מערכת אקולוגית" מתייחסים ליתרונות שאוכלוסיות אנושיות מפיקות ממערכות אקולוגיות כגון: עצי רחוב; מדשאות / פארקים; יערות עירוניים; אדמה מעובדת; ביצות; אגמים / ים; ונחלים. ללא חוסן משאבי הטבע, המערכות האקולוגיות עלולות לקרוס ואיתן גם החברה והכלכלה, התלויות באופן ישיר ועקיף במערכות אלו. לפיכך, יש להתייחס אליהן בתכנון שימושי קרקע ולמקסם את השפעתן החיובית על איכות החיים באזורים עירוניים.
בעידן המודרני, קיימות נתפסת בדרך כלל כיעד ארוך טווח כשאיפה עליונה להשגת פיתוח בר־קיימא ומתייחסת לאמצעים ולדרכים שיובילו ליעד הזה. בהמשך לחשיבה זו, התפתחו במדינות, בישובים עירוניים ובקהילות שונות גופים העוסקים בקיימות שתפקידם לספק כלים וכישורים על מנת ליצור רשת של גורמים שונים שעוסקים בקיימות מקומית, כמו למשל תכנון בר קיימא, חקלאות בת־קיימא, צרכנות בת־קיימא, מינהל תקין, חינוך מקיים, צדק חברתי ועוד. במסגרת זו מאמצות הרשויות את עקרונות אג'נדה 21 משנת 1992 (שם, 2005), ושואפות בין היתר לקדם מדדים לפיתוח בר-קיימא ולאמץ גישות תכנון הוליסטיות להתמודדות עם האתגרים שלפתחן.
לצורך לקידום וניהול קיימות ופיתוח בר קיימא חשוב להתמקד בהעלאת המודעות לנושאים הרבים ולפעול בצורה הדרגתית להטמעת הרעיונות בתחומים מגוונים:
א. תכנון מודע אקלים – רתימת מערכת התכנון המרחבית (אזורית, ארצית ומקומית) להתמודדות עם שינויי האקלים ותעסוק בנושאים כגון: תהליך המידבור, שינויים בעיתוי המשקעים, הצפות ושטפונות, ניהול מערכות ניקוז ואיסוף מי נגר.
ב. תכנון אקולגי – פיתוח כלים להערכה סביבתית של סביבות החיים העירוניות/מקומית ככלי עזר בתהליך קבלת ההחלטות תכנוניות. אימוץ תפיסה אינטגרטיבית של אדריכלות אקולוגית אשר הולמות את מגמת הפיתוח העירוני בר-קיימא. לדוגמא: ההכרה בחשיבותה של הצמחיה העירונית (עצי רחוב, גגות וקירות ירוקים) ככלי מרכזי להצללת המרחב הציבורי שיכול לסייע בהפחתת אי החום העירוני, בסינון אבק וחלקיקים בהפחתת רעש, בניהול ובוויסות מי נגר ועוד.
ג. עיצוב תואם אקלים – תיעדוף תכנון המיטיב עם הסביבה ועם השוכנים בה, ממתן עקות אקלימיות (עומס חום או קור קיצוניים) במרחב הציבורי, מעודד ייעור עירוני ושימוש מושכל בהצללות בנויות שונות (פרגולות, סככות ענק) צינון המרחבים הציבוריים בעת הצורך, מעודד חיסכון באנרגיה ובמים, ומווסת את היחס בין השטחים הפתוחים ירוקים בערים לבין אלה הבנויים והמרוצפים.
ד. תכנון משאבי הקרקע והמים ותקינה ואכיפה של בניה ירוקה – טיפול בזיהום קרקעות, שימוש מושכל במשאבי טבע כגון חופי הים, האגמים והנחלים, בראייה של צדק חברתי. אימוץ גישות תכנון הוליסטיות בבניה ירוקה ברבדים שונים כגון: בחירת מיקום נכון של מבנן/שכונה/רובע/אזור/ עיר ושימוש בחומרי גלם יעילים ותואמים לתנאי הסביבה.
ה. תקינה ואכיפת חוקי איכות הסביבה – ניטור רציף של איכות האויר, פיתוח מדד סיכונים בריאותיים לאדם, נקיטת פעולות להקטנת העקה והתחלואה ממפגעי זיהום אויר (סופות חול ואבק, פליטות תעשיתיות מסוכנות) וממפגעי רעש וריח ברמה המקומית.
ו. תכנון תחבורה ברת-קיימא – פיתוח כלי רכב המונעים על ידי אנרגיות נקיות ומתחדשות, פיתוח תשתיות יעילות, שינוי דפוסי התנהגות תחבורתיים ודרכי התניידות (תחבורה ציבורית, נסיעה משותפת, מסלולי אופניים, עידוד הליכתיות באיזורי מסחר ותעסוקה).
ז. שמירת המגוון הבילוגי – הגנה על בעלי חיים ושמירה על המגוון הביולוגי ביבשה, בים, בחופים ובאויר במרחב הארצי והמקומי.
ח. כלכלת קיימות – תפיסה שתביא בחשבון עלות כלכלית של זיהום, תתמקד בפיתוח אנרגיה מתחדשת ממקורות שאינם מתכלים (שמש, רוח, גלים) תעסוק בקיימות בסביבה העסקית, ותדאג לחוסן מרחבי בתכנון עירוני או אזורי.
כאשר האנושות נחשבת לחלק מהטבע, אזי הערים עצמן יכולות להיחשב כרשת עולמית של מערכות אקולוגיות, ועלינו מוטלת החובה להטמיע את הרעיונות והתפיסות הללו במגוון הנושאים אשר להם השפעה ישירה על קידום עירוניות איכותית, בריאה ומקיימת ולשפר את יכולת ההתמודדות של האנושות עם הבעיות הסביבתיות הרובצות לפתחה.
*הכותבת ד"ר פנינית כהן היא מומחית לקלימטולוגיה יישומית וקיימות סביבתית.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
עוד ב"סטטוס":
Tags: חדשנות טכנולוגיה סטרטאפים ערים חכמות פיתוח בר קיימא
