האתגר הגדול ביותר שלנו הוא לנהל את העניינים גם בבית וגם בעבודה, כשאנו משוחררים ממוסכמות שגויות ולומדים ממקורות ראויים. מה כדאי ללמוד מהמדע, הטבע, האמנות, ההיסטוריה והמשפחה?
פורסם: 22.2.11 אילוסטרציה: ingimage
כשייסדנו את "סטטוס" לפני עשרים שנה, חלמתי שהוא יהיה מקור השראה למנהלים. בשבילי כתבי עת הם תמיד מקור להשראה – אני מחפשת בהם מידע מעודכן, ממצאי מחקר חדשים, זוויות ראייה רעננות, ואני נהנית לגלות, שגם מנהלים וגם מרצים וסטודנטים לניהול וגם עמיתים שלנו בתחום הייעוץ וההדרכה למנהלים – כולם שואבים דעת מ"סטטוס".
קראנו לו בכותרת משנה: הירחון לחשיבה ניהולית (ובהמשך הדרך הוספנו גם "אסטרטגית" – כדי להבליט את השליחות ש"סטטוס" נטל על עצמו לתרום לשיח הניהולי האסטרטגי במדינה). כדי לחשוב, אנחנו זקוקים להשראה. השראה אינה באה משפע ולא משביעות רצון וממדושנות עונג. השראה נובעת ממצוקה, מבעיה לא פתורה, מאי נחת מן הקיים. "סטטוס" אמור להבליט את אלה, כדי שהקוראים יוכלו להתחיל לחשוב על מה רלוונטי להם בכל הנושאים הטעונים שינוי וכיצד יתמודדו איתם כמנהלים – שהרי בזה עיסוקם – באיתור הטעון שינוי, בעיצוב השינוי הרצוי ובניהול המעבר מן המצוי לרצוי.
כבר בגיליון הראשון התמודד "סטטוס" עם סוגיה כזו, וברמה ממלכתית. העיתוי – לאחר מלחמת המפרץ הראשונה והטראומה, שחווינו כולנו, בהיערכות לקראתה; בפעם הראשונה נחשפנו לצורך להתגונן גם בפני מלחמה בלתי קונוונציונלית עם מסכות אב"כ והיערכות לחדרים אטומים מפני מרעין בישין בלתי ידועים.
בדיעבד הסתבר, שמה שהיה חשוב יותר לעת ההיא היו מקלטים טובים, שיגנו עלינו מפני טילים קונוונציונליים – וזו סוגיה שלא תוכננה כהלכה ולא נוהלה כהלכה, והשאירה את כולנו חסרי מידע אמין על היערכות אפקטיבית בחירום.
כך יצאנו לדרך לפני עשרים שנה עם סוגיית "החדר האטום". והנה עברו עשרים שנה, ואני תוהה, האם היום אנחנו ערוכים כהלכה במדינה בכל תחומי חיינו, ומה יכול "סטטוס" לתרום עכשיו עם הפנים אל העתיד.
מדוע עבר זמנו של פס הייצור
הנבואה, כידוע, ניתנה רק לשוטים. אבל פיתוח כושר התאוששות הוא חיוני לכולנו, ואנו יכולים לפתחו – לעצמנו, למשפחותינו ולארגונים שאנו מנהלים, אולם הכלים הישנים שנעזרנו בהם בעבר, בעולם יציב יותר, כבר מזמן אינם תקפים; לא ברור לי אם הם היו תקפים באמת אי פעם, או ש-100 שנות ניהול "מדעי" ניזונו ממודלים, שמלכתחילה לא היו אפקטיביים.
למשל: אחד ממקורות ההשראה של עולם הניהול בעידן התעשייתי היה רצפת הייצור של בתי החרושת. גולת הכותרת של העידן ההוא – פס הייצור הידוע של מפעלי פורד עם ההתמחות עד לרמת הבורג הבודד של כל עובד ליד המכונה – יצרו תרבות, שבה ציפו מעובדים להגיע לעבודה ולהשאיר את החשיבה בבית.
משימה ממוקדת הייה עיקר עיסוקו של העובד,וחלילה לו לשנות ממה שהוטל עליו בכל דרך שהיא. האומנם כך מגיעים לפריון גבוה? וולוו הוכיחה כבר ברבע האחרון של המאה העשרים שהרכבת מכונית בצוות – ולא בפס הייצור – מביאה לפריון גבוה יותר. על אחת כמה וכמה בעידן המידע והידע, שבו עיקר הערך המוסף הנוצר בארגונים הוא פרי עבודת מוח ולא עבודת כפיים, שהולכת ומוחלפת במכונות שנעשות יותר ויותר חכמות.
אפילו ברצפת הייצור של היום – העובד פותר בעיות בעצמו והפריון שלו נובע מרצונו החופשי ומיכולותיו, שחלקן פותחו לפני שהגיע למקום העבודה, וחלקן על חשבון מקום העבודה – אבל כולן הן הון אנושי – רכושו שלו – ואיש אינו יכול להכריח אותו לתרום אותו למקום העבודה, אם אינו רוצה בכך.
כיצד אם כך מנהלים במציאות כזו? זו השאלה הגדולה הניצבת בפנינו, וכדי לפתור אותה אנו חייבים קודם כל לשכוח את הנחות העבודה שאינן תקפות, ואולי כאמור לא היו תקפות מעולם, ולחפש מקורות השראה חדשים.
מה ניתן ללמוד מהטבע
האתגר הגדול ביותר של כולנו הוא כיצד להתארגן בדרך הטובה ביותר ולנהל את ענייננו גם בבית וגם בעבודה, כשאנו משוחררים ממוסכמות שגויות ולומדים ממקורות ראויים.
עולם המדע מתפתח על-ידי אנשים שיש להם חופש מוחלט כמעט לעסוק במה שמסקרן אותם ומלהיב אותם ומטריד אותם באמת; אלה אנשי מדע, שיש להם כידוע חופש אקדמי מלא – הם מקור ראשון להשראה ובשני אופנים לפחות: ראשית, יש הרבה ללמוד מדרך הפעילות שלהם עצמם, שמביאה לפריצות דרך מרשימות ביותר – וכמובן לא בדרכי ההתארגנות של מפעלי הייצור המסורתיים! זה כשלעצמו חומר חשוב למחשבה ואף מקור לחיקוי: יותר חופש, יותר אוטונומיה יביאו, קרוב לוודאי, לתוצאות טובות יותר גם בארגונים, שאינם אקדמיים – בבתי ספר, בחברות כלכליות, בבתי חולים ובכל מקום שבו אנו מצפים מאנשים לעשות את עבודתם במסירות ובהתלהבות.
מעבר לכך – בזכותם של המדענים אנו לומדים עוד ועוד על הטבע, שהוא תוצר של אבולוציה רבת שנים. ודאי יש מה ללמוד ממנו, כיצד כדאי להתארגן כדי להצליח. ואכן, תחום גדול וחשוב הולך ומתפתח גם במדעי הטבע, ובהשראתם גם במדעי החברה, שבתוכם גם מדעי הניהול – התפיסה שכל אורגניזם חי הוא תולדה של אבולוציה ארוכה, ושסוד קיומו בצמיחה הרמונית עם הסביבה שבה הוא קיים, ובהסתגלות מתמדת לשינויים באותה סביבה; כפי שלמדנו מדרווין – The Survival of The Fittest.
ובטבע – זכר ונקבה ברא אותם – והם ביחד, בתוך השונות הבסיסית הזו, בוראים עולם חדש – את העתיד. שונות היא כנראה מה שדרוש לנו יותר בארגונים. גם כאן אנו רואים התפתחות כזו בעולם האקדמיה – יותר פעילות רב-תחומית, הקמת מכונים שבהם משלבים דיסציפלינות מדעיות יחד. המגמה הזו התחילה מחוץ לאקדמיה, במכוני מחקר עצמאיים, דוגמת המכון הידוע בסנטה-פה בארה"ב, והיום הולכת ומתפתחת באוניברסיטאות ובמכללות. הבעיות מורכבות והן זקוקות לפתרונות מורכבים, ואלה זקוקים לשונות ולניגודים משלימים, כדי ליצור משהו חדש – כמו ביצירת חיים חדשים – זכר ונקבה!
מה ניתן ללמוד מהאמנות
מקור נוסף להשראה ל"סטטוס" ולקוראיו בשנים הבאות יהיה קרוב לוודאי גם עולם האומנות. האומנות במיטבה שואבת ללכוד את המהות, את נשמת העניין, את האמת. היכולת שלה לחשוף משהו הסמוי מן העין היא כוחה הגדול. היא מסוגלת בשיר, במחזה, במוזיקה, בתמונה או בפסל – לגעת בלב לבה של נשמת התקופה, ברוח הזמן; משהו שמורכב מפרטים רבים, והאמן מצליח לגעת בו טוב יותר מאחרים.
בעבודתנו כיועצים לניהול, אנו מנסים ללמוד עם מוזיקאים ואנשי תיאטרון, וגם השותף שלי ב"סטטוס" – עודד פלדמן – ניהל מוסדות תרבות רבים, ביניהם תיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה, ואנחנו מנסים ללמוד גם ממנו כיצד מנהלים מוסדות תרבות, כי ארגונים טובים נעשים דומים יותר ויותר לתזמורות טובות, ללהקות מחול מצטיינות, לקבוצות תיאטרון מעוררות השראה; ונגנים ורקדנים ושחקנים לא מנהלים בשיטות של העידן התעשייתי. אלה – כמו המדענים – מגיעים להישגים משמעותיים באמצעות ניהול מסוג אחר: מנהיגות סוחפת, מעצבת, מאפשרת, מלהיבה, רגישה.
מה ניתן ללמוד מהמשפחה
מאפיינים אלה מזכירים לנו משהו קרוב – את עולם המשפחה – מדענים, אמנים ומי שפיטר דרוקר, אבי תורת הניהול, קרא להם כבר לפני עשרות שנים "עובדי ידע" – יש לגדל כמו ילדים – בחום, באהבה, ברגישות.
וכך נחזור ללמוד גם מהורים טובים וממורים וממחנכים מצטיינים, כיצד להיות מנהלים טובים. בעבודתנו אנו עוסקים בימים אלה בהקניית מיומנויות הדרכה למנהלים, שכן המנהל כמדריך היא כנראה תפיסת ניהול מתאימה יותר מאשר המנהל כמפקח. וחשוב להבין כיצד אנשים לומדים באמת, כדי לעשות זאת בהצלחה. והנה עולם הפדגוגיה – גם הוא מקור חשוב להשראה לניהול.
מה ניתן ללמוד מההיסטוריה
ועוד מעיין נובע רב ערך מצפה שנחזור אליו כמקור להשראה בניהול – ההיסטוריה. גם כאן פוטנציאל ההשראה עשיר. אפשר ללמוד מן ההיסטוריה של הארגון עצמו: כיצד להוביל אותו להצלחה בעתיד – גם מסיפורי הצלחה וגם מסיפורי כישלון (וגם זה מסר חשוב למנהלים – כוחם של סיפורים בניהול!).
אפשר גם ללמוד מההיסטוריה של אחרים ובעיקר מן ההיסטוריה של מנהיגים דגולים. למשל, אני שואבת השראה מהרצל, כשאני מסייעת לארגונים בתהליכים אסטרטגיים. כוחו של הרצל, לאחר אלפיים שנות גלות, היה בראש ובראשונה ביצירת תמונת עתיד מלהיבה, שהצליחה לסחוף את המוני בית ישראל. מה שלא עשתה "לשנה הבאה בירושלים", עשתה "מדינת היהודים" – הניעה לפעולה! זו מנהיגות שכדאי ללמוד ממנה!
ועל מנהיגות צנועה, המנהיג שמכיר בגבולות היכולת שלו ומבין שניהול מחייב מנהיגות בצוות, אני לומדת ממשה רבנו, שבהיותו כבד לשון, צירף אליו את אהרון אחיו, שיהיה לו לפה. האם לא הגיע הזמן להחזיר את ערך הצניעות לעולם הניהול?
עוד מנהיג שלנו המהווה מקור השראה חשוב בעיניי הוא דוד בן גוריון – ממנו אני שואבת שוב ושוב את התובנה של חשיבות האומץ הניהולי מעל תכונות רבות אחרות. האומץ לא להחמיץ הזדמנות גדולה – גם אם הדבר כרוך בסיכונים. זו השראה אמיתית ומתאימה כל-כך לגיליון "סטטוס" שחוגג 20 שנה בחודש מאי – חודש יום העצמאות שלנו.
איזה אומץ אדיר היה לבן גוריון להכריז על עצמאותנו באותו יום שהבריטי האחרון עזב את הארץ! איפה התעוזה הזו בימינו? מדוע איננו מצמיחים מתוכנו מנהיגים כאלה בכל התחומים – בפוליטיקה, בחינוך, בביטחון? אולי כי אנחנו לא שואבים די כוח מן ההיסטוריה שלנו? אולי אנחנו לא מכירים אותה מספיק? אולי הגיע הזמן להביא היסטוריונים לארגונים, כדי שיסייעו לנו בכך.
מה ניתן ללמוד מהפילוסופיה ומהתרבות
עוד מקור להשראה בלתי מנוצל בעיני הוא הפילוסופיה. בעולם שבו כולנו מקושרים ומעתיקים זה מזה והכול נעשה בקצב הולך וגדל – מקור היתרון היחסי המתמשך הוא במה שקשה להעתיק, ומעל לכולם – התרבות! קשה מאוד להעתיק תרבות. למזלנו, יש לנו תרבות לאומית עם יתרון יחסי גדול; היזמות המניעה רבים מאיתנו והיא הקטר גם של הכלכלה שלנו.
ומה לגבי המשפחה ולגבי הארגון שבו אנו עובדים? מהם הערכים שראוי להנחיל לבנינו ומהם הערכים שראוי להנחיל לעובדינו? גם כאן כדאי להתחיל עם ההיסטוריה ולגלות מהם ערכי הליבה במורשת הארגונית. אולם לאחר שחשפנו אותם, יש לרענן אותם ולתרגם אותם לכללי התנהגות מתאימים: מצוות עשה ואל תעשה, שכוחם רב אף יותר מאסטרטגיה בעולם משתנה.
כיווני מאמץ ניתנים לשינוי בקלות רבה יותר מאשר נורמות של התנהגות. הדיונים הפילוסופיים על הטוב לעומת הרע, האמת לעומת השקר, העיקר לעומת הטפל – חייבים להיות מרכיב חשוב בניהול.
"האדם מחפש משמעות", למדנו מוויקטור פרנקל, ואני מאמינה שאנחנו מחפשים משמעות גם בעבודה. כדי להצליח ליצור צוות עובדים נלהב, נצטרך לעסוק בסוגיות של שליחות, ערכים, אתיקה; והפילוסופיה היא מקור השראה חשוב בסוגיות עמוקות אלו.
וכך אני מקווה, שנשכיל בעתיד להרחיב גם את הבמה של "סטטוס" לחשיבה ניהולית ואסטרטגית, שמקורותיה רבים ומגוונים, כזו שנשענת על שיח רב-תחומי עשיר בזוויות ראייה ומקורות השראה שישרתו את קוראינו בעולם סוער ומורכב, שאנו כבר חיים בו, וכנראה, כזה יהיה יותר ויותר גם בעתיד.
* הכותבת היא השותפה המייסדת של סטטוס ויו”ר קבוצת פשר יועצים לניהול
המגזין סטטוס מופק ע"י: 
Tags: ניהול ניהול ידע סטטוס
