תפוסה ממוצעת של יציעי מגרשי הכדורגל בישראל לא עלתה על 6,622 צופים למשחק וסה"כ 1.66 מיליון צופים בכל העונה
פורסם: 28.6.16 צילום: Assaf Yekuel
275 מיליון ₪ כספי ציבור יבוזבזו על שיפוץ אצטדיון בלומפילד ביפו המכיל 14,413 מושבים שיוותרו במקומם. היציע המערבי ייקורה בגג, ובעיקר – יחודשו ה"קרביים" של המתקן: שירותים, מלתחות, מזנונים, וחדרי עיתונאים. טרם הונף פטיש האוויר להרס הקיים, וכבר נשמעים קולות טרוניה מהאוהדים הקובלים על הגשם בחורף בדרישה לקרוי כל היציעים, בעלות נוספת של 400 מיליון ₪.
חיפה הרהיבה עוז בקונסטרוקציות הבטון והפלדה ע"ש סמי עופר במבואותיה הדרומיים. השקעת העתק של מעל 500 מיליון ₪ באצטדיון סמי עופר פרי תכנונם של האדריכלים מנספלד קהת, והוא מכיל 30,696 מושבים. באופק עוד מצהלות הגאווה מברכת חנון ב"בירת" הספורט של ישראל (נתניה), בה נחנך לפני שנתיים אצטדיון עירוני בעל 14,800 מושבים בעלות מעל 250 מיליון ₪ . בימים אלה מתקינה חברה מסחרית בענף הבניה את מתקניה – בירכתי האצטדיון.
ירושלים הרחיבה את אצטדיון טדי במלחה לקיבול 31,600 צופים בהשקעה של 100 מיליון ₪. באר שבע השלימה את אצטדיון טרנר ל 16,126 מושבים בהשקעה של 220 מיליון ₪; לאחר שקולפו כיסויי הפלסטיק מאצטדיון המושבה בפתח תקווה, נחשפו 11,500 המושבים, התגלתה השקעה של 200 מיליון ₪. ועוד מדברים על הריסת האצטדיון הלאומי ברמת גן המכיל 41,583 מושבים לטובת גדול וחדיש ממנו, בעל 55,000 מושבים. בהשקעה של מאות רבות של מיליוני ₪.
ומנגד נתוני מנהלת הליגה: תפוסה ממוצעת של יציעי מגרשי הכדורגל בישראל לא עלתה על 6,622 צופים למשחק וסה"כ 1.66 מיליון צופים בכל העונה. מנתוני פיפ"א עולה שתפוסת האצטדיונים בגרמניה פי 5; אפילו בשבדיה מספר הצופים דומה לשלנו: 6,540 צופים במשחק..
לאור זאת חייבת להישאל השאלה: למי באמת דרושים כל האצטדיונים האלה בהשקעה לאומית של מיליארדי ₪ ? ועוד בימי מצוקה חברתית ומחסור בדיור ? מי וכיצד יממן תחזוקה ראויה שלהם לאחר גזירת הסרטים.? והאם באמת לא ניתן להסתדר היטב רק עם חלקם לצד שתי עשרות אצטדיונים קטנים נוספים ?
לסיכום: איננו מעצמת כדורגל, ובדורות הבאים לא נהיה כזו. ברוח הסיסמא "ספורט לאלפים ולא רק לאלופים", ניטיב להשקיע את כספי הלוטו, הטוטו והמועצה להסדר הימורים בספורט במגרשי אימון בשכונות, באולמות ספורט, בבריכות שחיה פתוחות ומקורות, כאשר כולם משותפים לבתי ספר ולמתנ"סים, ולשבילי אופניים מופרדים – בתנאי שישכילו לתחזקם כראוי. רק כך נגדל דור של ספורטאים אמיתיים, ולא רק אוהדי צעקות ומתפרעים באצטדיוני פאר התפוסים רק כמה מאות שעות בכל שנה.
* הכותב דניאל מורגנשטרן הוא ספורטאי חובב, יועץ כלכלי וסביבתי, יו"ר ועדת הביקורת באיגוד המתכננים ועמית במכון הישראלי לערים חכמות.
Tags: אחריות חברתית מורשת ניהול פרויקטים ספורט ערים חכמות תרבות ארגונית
