מוקדש לבני דור ה X ומאותגריו, או בקיצור, חברי מועדון גיל ה40
פורסם: 6.8.19 צילום: יח"צ
הקסם בתקופה לא מוגדרת כתקופת יצרנות תעסוקתית ושלא על ידי המדינה, היא תקופה שיש בה קסם רב.
אתמול, באופן ספונטני בעליל, נפגשתי עם ידיד למפגש צהריים בחוף הצוק הדרומי בתל אביב לשיחת לב והשראה על…. גלים. גלים וגלישת גלים.
"אני יכול שעות להיות בים ולגלוש"
מה הם הגלים בשבילך? "גלים בשבילי הם ה חיים. החיים באים בגלים".
מה אתה עושה אם לא מגיע גל?
"מחכה בסבלנות אבל.. חותר למגע". אני מחייכת ולוקחת נשימה עמוקה.
מביטה בו בעיניים משתאות… הבטן מופעלות והלב שלי דופק חזק. איך למען השם, בלב ים, אתה גם מצליח להתנהל מתוך סבלנות חרישית, וגם לא לאבד ריכוז ולחתור למגע עם הגל שעוד רגע יגיע.
"זו ההתרגשות והציפייה לבואו של הגל- על מה שהוא יביא איתו. זה מה שמשאיר אותי דרוך, סבלן וחותר למגע. בציפייה ובתמונה בראש שרואה אותי גולש עליו."
מה ההמתנה הזו גורמת לך?
היא מפתחת את מיומנות ההמתנה והסבלנות. היא מפתחת לי את גמישות האגו ומאפשרת לי לצמצם אותו למקסימום, הסבלנות מפתחת לי יצירתיות . אני שונא להיות בתוכה, אבל אני מבין שאין לי ברירה.
ומה זו הצלחה מבחינתך?
"הצלחה מבחינתי זה מלשון לצלוח, לעבור לשלב הבא. מי ששאפתן, השגת היעד היא לא המטרה.הסבלנות מכבדת את התהליך לצלוח לשלב הבא, לגל הבא שאני הולך לתפוס.
גלים זו אנרגיה, גלים באים בגלים. גלים הם הכוחות שמזיזים את המים.
כשאני לא תופס את הגל שאני חושב שאני מוכן לו, אני חש כאב, וחוסר ביטחון. זה מתחלף לצער ופחד שמא הגל לא יחזור , ואז מתעוררת הסבלנות וההשלמה, ומתפתחת האמביציה ,וההשתוקקות לצפות לגל הבא.
ואני מגלגלת בראשי את כל אותן פעמים, מצבים, רגעים, התמודדויות, מפגשים בהם חשתי את אותן תחושות שגולש הגלים חש בים. מדהים כמה הים הוא מטאפורת החיים עצמם…
למה משרתת אותך החליפה?
"היא שומרת עליי בימים קרים, שומרת על צרכים בסיסיים של חום."
ומה תפקידו של הגלשן?
"גלשן זה כמו חבר. אני שומר עליו. הוא שומר עליי. הוא מאפשר לי עוד דרך לבטא את עצמי. הוא לא מבקש שום דבר, הוא לא צריך ממני הרבה. אני סומך עליו. פעם הוא שבר לי את האף באחת הגלישות. והאף התעקם לגמרי. כמה שנים אחרי זה, אדם נתן לי מכה באזור ואז האף התיישר באורח פלא ובאופן סימטרי- זה היה רגע של הודיה לגלשן, שברור שהכל התחיל כבר אז."
"בוא נדבר על המזח- הוא תומך או מגביל לגלים?"
המזח מאלץ את הגלים לחשב כל פעם מסלול מחדש. גם האדמה וקו החוף הם אילוץ. אם נחפור עמוק, נגלה מים. מים שקטים…המים מעצבים את היבשה, כמו רגש. הם תמיד יתנקזו וישאפו להגיע למקור.
"מתי אתה מרגיש תחושה של נירוונה בים?"
כשיש הלימה מוחלטת , זו נקודת על, יש שם שקט. בצינור של הגל- שאני בחלק החלול שלו, אין לי שליטה וכל שנותר לי זה ללכת עם הגל. רגע מושלם שאין מלים לתאר אותו. זה לא קורה הרבה ואם הרגע הזה מתקיים, הוא מתקיים לשבריר שנייה. יש גולשים שחיים חיים שלמים בשביל הרגעים הבודדים הללו, כדי לשאוף ולהיות בזה כל הזמן.
כל גל הוא אחד, יחיד ומיוחד, אין אותו גל פעמיים….
אני יושבת, נפעמת מרותקת ומבינה שאני גולשת גלים של החיים שלי במיוחד בתקופה הנוכחית, כמו שלא הייתי מעולם. וכמותי גם אחרים, מנהלים ו/ או פונקציות מקצועיות יחידות, שכל חיינו הסתובבנו בעולם של שכירים. גדלנו לתוך הוויה של יצרנות ושירות התאגיד.
והיום, בעולם משתנה, מתפתח, מאד גלי וסוער, מתעוררת בנו נקודת מבט חדשה של גולש גלים. ומה זה אומר להיות גולש/ת גלים בן 40 פלוס?…
* הכותבת היא סמנ"לית משאן
מגזין סטטוס מופק ע"י:
