בישראל קיים מחסור הולך וגדל בתרומת אברים, הביקוש עולה בהתמדה והמוטיבציה לתרום נמוכה משמעותית ביחס למדינות מערביות רבות כאשר ישראל מדורגת במקום 25 מתוך 36 מדינות
פורסם: 18.12.19 צילום: יח"צ
תרומת איברים – המכללה האקדמית רמת גן
מאמר דעה
מאז הוקמה אד"י, העמותה לקידום השתלות בשנת 1978, ישראלים רבים חתמו על נכונותם לתרום איברים במידה וימצאו מתאימים לתורם לאחר מותם (כמיליון כיום). מעבר לכרטיס ירוק וחביב שאותו ניתן לשאת בארנק כאות לאזרחות טובה להתפאר בה, במקרה והחותמים יזדקקו לתרומת איבר הם צפויים לקבל קדימות מסוימת בתור להשתלה ולהנצחה במסגרת פעילויות שונות. עם זאת, למרות המספר המרשים, שאירי המשפחה צריכים גם הם לאשר את התרומה לאחר מות התורם. בנוסף, צריך לזכור שלא כל אחד יכול להימצא מתאים לתרומת איברים לאחר המוות.
אז מהי בדיוק הסיבה לפער במוטיבציה לתרום איברים בין הישראלים לשאר המדינות המפותחות? התשובה הראשונה שעולה לראש היא שכנראה מדובר בעניין דתי הלכתי, אך בירור קצר מעלה שרבנים רבים ומקובלים דווקא מתירים לתרום איברים ואף רואים בתרומה דבר בעל חשיבות ראשונה במעלה. הרב ישראל לאו, הרב הראשי לתל אביב אמר "כשהתורה אומרת ורפא ירפא, היא מתכוונת לא רק לתת רשות לרופא, אלא לחייב כל מי שבידו להציל חיי אדם, לעשות כל שניתן כדי להצילו." הרב שלמה אבינר גורס "אין ספק שמצווה גדולה לתרום איברים, כבוד המת נדחה בזכות פיקוח נפש". אם כך, הפרקטיקה היהודית-דתית אינה מהווה מחסום לתרומת איברים.
חוקרים ממדינות שונות ניסו להעריך את המשתנים שיכולים לחזות את נכונותו של אדם לתרום איברים עפ"י מאפיינים ברמת המיקרו של הפרט הבודד כגון: גיל, מין והשכלה. לעומת זאת, מחקר בהובלתי ניסה לחזות את נכונות האדם לתרום איברים עפ"י מאפיינים ברמת המאקרו במדינתו כגון: מדד ג'יני לאי שוויון וההוצאה הפרטית והציבורית לבריאות. למעשה נחקר הקשר בין הנכונות לתרום איברים, לבין מידת ההשקעה של המדינה ברווחת ובבריאות תושביה. הנתונים עובדו סטטיסטית ממספר מקורות לשנת 2016 ובהם: OECD מאגר ההוצאות לבריאות, ארגון הבריאות העולמי, ארגון הבנק העולמי, ורישום הבינלאומי לתרומת איברים והשתלה. במחקר נמצאו קשרים משמעותיים ושליליים בין מדד ג'יני לאחר תשלומי מיסים והנכונות לתרום איברים מהנפטר, ובין ההוצאה הפרטית לבריאות לבין הנכונות לתרום איברים של הנפטר. כלומר, מדיניות ממשלתית המרחיבה את מעטפת השירותים לאזרח בשילוב מערכת מס פרוגרסיבית הפועלת לצמצום פערים בהכנסות – יש בכוחם להגביר את המוטיבציה של האזרחים לתרום איברים ולהואיל לבריאות הציבור. כשחושבים על זה, רק הגיוני שאלטרואיסטיות אנושית תצמח ותשגשג בסביבה סולידרית שערך הערבות ההדדית מיושם הלכה למעשה על ידי הריבון שלהחלטותיו השפעות נורמטיבית על האזרחים.
ביחס למדינות המפותחות (OECD, 2016) מדד אי השוויון בישראל גבוה יחסית (0.37 לעומת 0.314 כאשר 1 שווה שוויון מוחלט), ההוצאה הציבורית על בריאות ביחס לתוצר מבין הנמוכות מכלל מדינות הארגון ומספר מיטות אשפוז, מספר רופאים ומספר אחיות לאלף נפש נמוכים מהממוצע. הדבר יכול להסביר את הפער הקיים בין ישראל לשאר המדינות המפותחות בנכונות לתרום איברים. רבות נכתב על ההשפעות השליליות של אי השוויון ומערכת הבריאות המדלדלת בישראל, פגיעה בנכונות הציבור לתרום איברים היא אם כך סיבה נוספת, גם אם לא עיקרית, לפעול לצמצום אי השוויון ולהרחבת סל השירותים החברתיים בישראל.
*ד"ר אסתי אנגלצ'ין-ניסן, ראש תכנית כלכלה במתכונת דו- חוגית , האקדמית רמת- גן.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
