קשה למצוא הרבה מנהלים שיודו ביוזמתם על כישלון ב-Failure Talks משום שמנהלים יכולים לעשות מניפולציות ולצבוע כישלון בצבעים כדי להקשות על איתורו
פורסם: 3.8.15 צילום: shutterstock
לילות TED הפכו מכבר להתכנסויות מוצלחות, של אנשים מוצלחים שמדברים בפני אנשים שרוצים להצליח. "אפשר ללמוד מאנשים שעשו את זה" אומרים אנשים שהשתתפו במפגשים הללו "אבל, החיים הם לא סיפור הצלחה כזה גדול ועל כל הצלחה, יש מאה כישלונות". כשותף לדעה זו, נדמה שיצירת ערבי כישלונות בנוסח TED יותר נאמנים למציאות ויכולים ללמד יותר כיצד להצליח.
ככה זה, אגב גם בטבע (מדהים לגלות עד כמה אנחנו לא שונים מחיות, ציפורים, דגים ושאר חרקים) בו קיים מצב תמידי של ציידים וניצודים. כחובב סרטי טבע אני נדהם כל פעם מחדש מהסרטים המראים ניסיונות צייד שלא צלחו בפעם הראשונה, אך צלחו בפעם השנייה. מאלף לראות את הנמר הצעיר המנסה לצוד איילה ולא מצליח משום חוסר ניסיונו או משום שהטקטיקה בה נקט הייתה שגויה (שאננות, יחיד מול קבוצה, פזיזות והתלהבות יתר וכד'). אותו נמר מנתח את הכישלון ומנסח לעצמו טקטיקה חדשה, בה ישתמש בפעם הבאה…ושם זה מצליח לו.
זה נכון בטבע וזה נכון גם בספורט. בספרו “Players First” כותב מאמן הכדורסל John Calipari שחשוב מאד ששחקן יכשל מהר ככל האפשר, כדי שיוכל לבצע מקצה שיפורים, ללמוד מהכישלון ולסגל שיטות שימנעו כישלון נוסף. חזרה מהירה מכישלון, תביא להצלחה מהירה, הוא מדגיש. אפילו אם אנחנו לא מסכימים ב – % 100 עם אמירה זו, עלינו להודות שעולם הספורט מקביל לחלוטין לעולם העסקים ומה שטוב שם, מן הסתם טוב גם כאן. מוכרים מאמני ספורט בעולם שמוזמנים להרצות בפני אנשי עסקים. נדמה, שלא במקרה המונח Coach אומץ על ידי הקהילה העסקית (Coaching).
בקהילה העסקית, כישלונות מתחלקים לשתי רמות: כישלונות של מנהלים וכישלונות של עובדים. אצל הקבוצה השנייה איתור כישלון הוא קל ויש הרבה דרכים "לעבוד" עם העובד על הכישלון, לנתח את סיבותיו ולנסות להפוך אותו למנוע להצלחה. הבעיה היא אצל המנהלים. כאן האגו משחק ולא נמצא הרבה מנהלים שיודו ביוזמתם על כישלון. קשה לאתר אותו אצל הקבוצה הזו, משום שמנהלים יכולים לעשות מניפולציות ולצבוע כישלון בצבעים כדי להקשות על איתורם. תהליך ההישרדות אצל המנהלים מפותח יותר מאשר אצל העובדים. זו עובדה מצערת משום שכאשר הכישלון מתגלה, הוא כבר קשה לתיקון.
קשה לצפות ממנהלים לעלות לבמה באחד מערבי Failure Talks ולספר על כישלון שלא נלמד ולא תוקן ובהמשך הפך להצלחה וזה בסדר, משום שהרעיון הוא שהמשתתפים ילמדו ויאמצו את הדרך כדי להתמודד עם סוג כזה או אחר של כישלון במערכת שלהם ושבסופו רשומה הצלחה. למה הדבר דומה, להבדיל אלף הבדלות? יאמרו פסיכולוגים שכאשר אנחנו משתתפים בהלוויה, קורה שאנחנו מזילים דמעה. האם על המת אנו בוכים? לאו דווקא. אנחנו בוכים על עצמנו. כך גם כאן, אנחנו משליכים את המקרה של המנהל על עצמנו.
היפה ב – Failure Talks הוא שלא רק על כישלון בפועל משתפים את הקהל, אלא גם על הזדמנויות שפוספסו. מתי אנחנו מודעים לכך שנכשלנו באיתור הזדמנות עסקית? כאשר אנחנו נחשפים להצלחתה אצל חברה אחרת. או אז, אנחנו מייסרים עצמנו וחושבים איך לא לחזור על כך בעתיד.
לסיכום, לא בושה לשתף אחרים בכישלונות שלנו. יש בכך הרבה גדלות נפש ושווה לשתף אחרים כדי שהם ילמדו…..וגם אנחנו. אם זה עובד בטבע, אין סיבה שזה לא יעבוד בעסקים.
- הכותב יצחק שלו הוא מארגן תערוכות שעוסק בין השאר ביזמות עיסקית. Isaac@itex.co.il http://itex.co.il
Tags: אימון אסטרטגיה כישלונות ניהול פיתוח אישי תרבות ארגונית
