יש לנצל את המשאב הבלתי מנוצל: הבזבוז של משקי הבית בישראל שהגיע לשיעור של 40% מסך הצריכה הביתית
פורסם: 9.7.18 צילום: וויקיפדיה
לפני 15 שנים ניהלו טייקונים וקבוצות יזמים "מסע הסברה" אגרסיבי ונמרץ: ישראל מתייבשת ! אם לא תתקבל מהר החלטה על התפלת מי ים, שתלווה בהקמת 3 עד 4 מתקני התפלה, בהספק שנתי של 600 מיליון מ"ק, לא יהיו מי שתיה בברזים, צריך יהא לייבש גינות, בקיצור – מצב אסוני.
לדאבון הלב הלחץ עבד והממשלה לא שעתה לקריאות האזהרה של קבוצת מומחים ואנשי מקצוע בכירים מתריעים בשער שטענו שקודם להליכה לצעד דרסטי ובלתי הפיך – של התפלת מי ים תיכון המכילים 3,500 מל"ג מלחים, תוך השקעה אדירה של אנרגיה המופקת מדלק מחצבי, יש לנצל את המשאב הבלתי מנוצל: הבזבוז של משקי הבית בישראל שהגיע לשיעור של % 40 מסך הצריכה הביתית, שעמדה אז על 800 מיליון מ"ק לשנה. הפעלת צעדי חסכון נמרצים עשויה היתה לחסוך 250 – 300 מיליון מ"ק מים שפירים, השווים לתפוקת 2 יחידות התפלה.
קבלה שורת החלטות על הקמת מתקני התפלה, הקצאת שטחים למתקנים לאורך חופי ישראל והערכות להענקת זיכיונות ארוכי טווח ל 25 שנים בעלות של מיליארדי ₪ כל אחד הם כאמור הרי גורל ביחס למסד הפיזי של החופים, כלכלת המדינה ובעיקר – היותם בלתי הפיכים.
כתוצאה, זכינו למספר שנות חסד של חיים באשליה חלומית כאילו אנו בארץ עשירה במים, וניתן להמשיך במדיניות הבזבוז. תנופת החלפת ברזים ישנים בחסכמים מסובסדים נעלמה כלא היתה. מי שלא חויב ע"י תקן 5281 לבניינים ידידותיים לסביבה, לא נקף אצבע בכיוון. פעולות לשימור מי נגר עילי, איגומם בפינות מגרשים, והחדרתם לאוגר מי התהום הוזנחו; השקיית גינות לא הוגבלה עוד לשעות הלילה, ואפילו רחיצת מכוניות בזרמי מים מצינור לא נחשבה מעשה מגונה. סנגורי ההתפלה הסתתרו מאחורי הטיעון שאין כלל מחסור במים, וממילא המבזבז משלם.
כמעט שכחנו שהתפלת מי הים הביאה עלינו גם מכות נוספות: המים התפלים נעדרו כליל מינרלים ומתכות, בכללם סידן ומגנזיום וכן חנקן, החיוניים לבניין תאי הצומח והחי. תוך זמן קצר התברר שגידולים חקלאיים באזור אשקלון אינם מתפתחים כנדרש או אף קמלים. פתרון דחוק נמצא ע"י מיהול מים מותפלים במי קידוחים כדי לפצות לפחות על חלק מהמחסור בסידן ובחנקן. העדר מגנזיום בעייתי לאורגניזם אנושי עד כי נשקלה אפשרות לתוספת מגנזיום למי השתייה באופן גורף.
רק לאחרונה עם תום חורף חמישי חרב הוכרז שוב מצב חרום במשק המים. שבנו לראות במודעות רחוב, מעל דפי העיתון ובמרקע הקטן, את מיודעתנו סדוקת הפנים מנסה לשכנע כי אנו שוב במצוקה אמיתית של בצורת מתמשכת ומחסור במים, על אף התפלה נרחבת, מביני עניין בחינוך ובתקשורת המונים מזהירים כי הפעם יקשה עד מאוד, אם בכלל, לשכנע את הציבור הרחב לחזור ולאמץ נורמת התנהגות של חסכון במים, אחרי התרת רסן חסרת אחריות בעבר, במחשבה קצרת רואי, אם לא בטיפשות.
המסקנה המתבקשת בשעת חרום לא לסמוך על הרצון הטוב של משקי הבית והמשפחות לחסוך במים מרצונם הטוב, אלא לאמץ את גישת השוט הנהוגה במגזר החקלאי: מכסות מים קצובות לפי גודל משק הבית והגינה, והחורג מהם יאוים בסגירת המגוף.
*הכותב דניאל מורגנשטרן – יועץ כלכלי וסביבתי, יו"ר ועדת הביקורת איגוד המתכננים בישראל וחבר מייסד במכון הישראלי לערים חכמות
.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אחריות חברתית ניהול ניהול פרויקטים ערים חכמות תרבות ארגונית
