הילארי קלינטון הייתה זו שהטמיעה את המשפט "דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד" ("It takes a village to raise a child"), שמקורו כנראה באמרה אפריקאית, משפט שמשמעותו היא שאדם יכול לפעול רק במסגרת של קהילה וחברה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בחינוך ילדים, מכיוון שאין ביכולתו של אדם אחד לשאת על כתפיו את האחריות הכבדה הזו ועליו להשתמש במספר רב של שותפים על מנת שהמשימה תצלח
פורסם: 1.9.20 צילום: shutterstock
עולם העסקים למד זה מכבר כי קשה מאוד להתפתח מבחינה ארגונית ללא שיתופי פעולה. תקופות של מיתון, כשארגונים הופכים יותר ויותר "רזים", מבחינת משאבי אנוש, הדרך העיקרית לשמירה על המצב או לצמיחה היא על ידי שיתופי פעולה עם מתחרים, עם קולגות, עם ארגונים משלימים, עם בתי ספר ואוניברסיטאות ועם הקהילה.
על התחדשות ארגונית
ברנדנברגר מאוניברסיטת הרווארד ונלבף מאוניברסיטת ייל, הם שני חוקרים אשר פרסמו ספר פורץ דרך בשנת 1996, בו הטביעו את המונח – Co-Opetition, המשלב את שתי המילים Cooperation ו- Competition. לדברי החוקרים, יש הרואים בעסקים תחרות בלבד. אלה מניחים שעשיית עסקים היא כמו מלחמה והם אינם יכולים להרוויח אלא אם כן מישהו אחר מפסיד. אחרים רואים את עולם העסקים כשיתוף פעולה מושלם של צוותים ושותפויות. אבל לפי הספר – האמת היא שעסקים הם גם שיתוף פעולה וגם תחרות.
אלן אפואה, פרופסור לאסטרטגיה מבית הספר למִנהל עסקים באוניברסיטת מישיגן, נותן במאמר שפורסם בכתב העת FAST COMPANY"" ב-1999, דוגמה לחשיבות שיתופי הפעולה בתוך מערכת חינוכית: נניח שארבעה סטודנטים נפגשים כדי לנתח אירוע ביחד (שיטה נפוצה מאוד בבתי ספר למִנהל עסקים), ונניח שאני יודע 80% מהחומר ושלושת האחרים יודעים רק 20%. כשאנחנו נפגשים אני נותן 80% מהחומר שהם זקוקים לו ומקבל בחזרה רק 20%. יש מי שיאמר שזה לא כדאי ויחליט לא להשתתף בקבוצת הלימוד, אולם אז מה קורה? אם לא תעבוד עם הצוות, תישאר תקוע עם 80% הידע שכבר יש לך. אם תשתתף ותשתף, תלמד 20% שלא ידעת ותגיע ל-100% מהידע.
למעשה התחדשות משמעותית של ארגונים מתרחשת היום רק תוך שיתופי פעולה, ושיתופי פעולה קורים הכי טוב ברמה העירונית. בעולם עתיר תקשוב ומודע לבעיות אקולוגיות – כדאי לטפח שיתופי פעולה קרוב לבית! התקשוב הפך את העולם כולו לכפר גלובלי והוא גם מאפשר לשכונה להפוך לקהילה של עובדי ידע שיוצרים יחד פתרונות לטובת כל מחזיקי העניין: ביה"ס עם האקדמיה, וזו עם התעשייה, הגופים המוניציפאליים עם הגופים הממשלתיים. ביחידה המוניציפאלית ניתן ליהנות משילוב פורה של קהילה במתכונת היהודית הוותיקה מאז ומתמיד – הקהילה שבה נפגשים ולומדים ביחד ופותרים בעיות ביחד – וזו מועצמת בעזרת התקשוב. אפשר להמשיך גם בעזרתו את מה שלא מספיקים פנים אל פנים. אפשר לתכנן את פגישות הפנים אל פנים ולסכם אותן ולהמשיך את הדיון שנוצר בהן ולשתף במסמכים: מורים והורים, מנהלים ועובדים, מרצים וחוקרים ילדים ומבוגרים, עירייה ותושבים, רשות מקומית ומשרד ממשלתי ועוד ועוד. כך "הכפר המקומי" – בשילוב "הכפר הגלובלי" – מעצים את הדיאלוג לטובת ההווה והדורות הבאים! העיר הופכת ל"עיר ידע"!
"עוצבת היסוד היא הרשות המקומית"
בעקבות מלחמת לבנון השנייה, ייחס האלוף (מי"ל) יאיר גולן שהיה אלוף פיקוד העורף, חשיבות מכרעת לתפקודה של כל רשות מקומית בחירום, אותה הוא כינה "עוצבת היסוד בעורף". למעשה, מאז המלחמה, הודק הקשר בין הפיקוד לרשויות, כך שישנו גוף האחראי באופן שוטף על איסוף מידע באופן סדיר והכנה לתקופות חירום. לדבריו, לא ניתן ללמוד על דיווחים לא מהימנים ומגמתיים של התקשורת ושל הפוליטיקאים, לכן צריך גורם אובייקטיבי, שאוסף מידע באופן שיטתי ומספק תמונה מלאה, וכאן נכנסת לתמונה הרשות המקומית.
שיתופי הפעולה באורט ישראל בין בתי-הספר לרשויות המקומיות
בדיאלוג שערכנו עם ד"ר אבי צפרוני, מנהל המחלקה לחינוך ערכי ומנהל איכות באורט ישראל, בסוגיית חשיבות שיתופי הפעולה בין בתי הספר לרשות המקומית – הוא הגדיר את הערוצים השונים לשיתופי הפעולה הללו כך: "לרשות המקומית תפקיד מרכזי כשותף לעשייתו של ביה"ס. הרשות שותפה שווה בוועד המנהל של ביה"ס, ככזאת היא שותפה מלאה בקביעת התכנית האסטרטגית של ביה"ס על כל ההשלכות הנובעות מכך. היא אחראית לקביעת אזורי הרישום, דבר שמשפיע מאוד על כמות ועל איכות התלמידים הלומדים בביה"ס. הרשות המקומית אחראית לפיתוח הפיסי של ביה"ס ולעיתים מסייעת בגיוס תקציבים לביה"ס. הרשות אף שותפה מלאה במכרזים לבחירת מנהל ביה"ס.
יודגש, שהרשויות המקומיות אינן עשויות מקשה אחת. הדבר תלוי מאוד בראש הרשות ובמידת התעניינותו ונכונותו לתרום באופן מעשי למערכת החינוך. רשויות שמעמידות את החינוך בראש מעייניהן יודעות להקצות משאבים, בנוסף לאלה של אורט, במטרה להבטיח הצלחה גדולה יותר של ביה"ס בכלל ושל התלמידים בפרט. הדבר חשוב להם גם ברמה הפוליטית הלוקאלית".
צפרוני ממשיך ומתאר את התפיסה הערכית של רשת אורט ישראל ביחס למחויבות לקהילה. הוא רואה את בית הספר כמערכת-פתוחה המקיימת קשרי-גומלין עם סביבתה, ובמיוחד עם הקהילה שבה היא ממוקמת. לדבריו, "יחסי-הגומלין בין בית-הספר לקהילה מעוגנים בעיקרון ההדדיות: בית-הספר צריך לתרום לקהילה ולהיתרם ממנה. בדרך זו שואב בית-הספר אנרגיות מחודשות שמטעינות אותו לצמיחה מתמשכת. אחד הערוצים המרכזיים לבניית יחסי-גומלין בין בית-הספר לקהילה קשור למחויבות בית-הספר להסתייע במשאביו האנושיים (תלמידים ומורים) כדי לתרום תרומה בונה לקהילה. לשם כך בית-הספר מכוון את דרכי הפעילות כך שתתרומנה לרמת הבשלות של התלמידים לתרום מזמנם וממרצם למען הקהילה. רמת הבשלות מורכבת משני ממדים:
1. בשלות-תפקודית: העמקת הידע של התלמיד ביחס למטרות השירות שהוא אמור להעניק לקהילה והכשרתו במיומנויות הנדרשות לביצוע תפקידו.
2. בשלות-פסיכולוגית: העמקת המוטיבציה של התלמיד לתרום לקהילה מתוך משמעת-פנימית ומתוך נכונות לנטילת אחריות.
קידום רמת-הבשלות של התלמידים – הפסיכולוגית והתפקודית – לתרום לקהילה נבנה ע"י כך שבית-הספר מזמן לתלמידים התנסויות בפועל בחוויית הנתינה לקהילה, המלוות במפגשי משוב ותמיכה המסייעים לתלמידים להעמיק את הרפלקטיביות שלהם ביחס להתנסויותיהם. בדרך זו נתרמים בו-זמנית הן הקהילה והן התלמידים המתנדבים: הקהילה תיהנה משירותי התלמידים המתנדבים באתריה השונים. התלמידים התורמים יטמיעו את משמעות מחויבותם להיות אזרחים פעילים ואחראיים.
בדרך ההתנסות יפנימו התלמידים שתפיסת האזרחות הטובה איננה מתמצית בעמדה סבילה – אזרח הנאמן למדינה ולחוקיה בחזקת נתין, אלא אזרחות טובה משמעותה אזרחות פעילה, בניסוחו של קרמניצר (1996): 'אזרחות היא העצמה לפעילות ענפה בתחום החברתי והפוליטי, המתבטאת ביכולת להשפיע על עיצוב התחום הציבורי'. 'האזרח הפעיל רואה עצמו כנושא באחריות לנעשה בקהילתו ובמדינתו, הוא חש סולידיות כלפי האחרים, יש לו אמפתיה כלפי החלש, הסובל, הנזקק או מי שנגרם לו עוול… יש לו נטייה לקשר עם בני-אדם לשיתוף פעולה, לשותפות או להנהגה'".
צפרוני ממשיך ואומר, כי חינוך לערכי נתינה איננו יכול להתממש על ידי הטפות מילוליות ודרכי-שכנוע. תכונות מוסריות מוטמעות על ידי אימון והתנסות ממושכים. "כדי לחנך לרגישות לזולת ורצון כן לסייע לו – מוסדות הקהילה ואנשיה מזמנים לתלמידינו התנסות בחוויות של קשר בונה עם הזולת הנזקק לסיוע, ובדרך זו הם חווים על בשרם את חוויית הנתינה, ממנה שואבים הם סיפוק רב. ההוויה של הקהילה מזמנת סיטואציות רבות בהן יכולים התלמידים להתנסות בקשר של עזרה לגורמים שונים בקהילה. התנסויות התלמידים בערכי הנתינה יטמיעו בקרבם את המשמעויות הגלומות בהם. מיסוד פעילות התנדבות בכל קהילה שבה ממוקם למשל מוסד של אורט – יש בו כדי להבליט את מחויבות הרשת לתרום לקהילה, מתוך תפיסת עולם שביה"ס איננו מהווה 'בועה אוטיסטית', אלא תפקידו להשפיע על המתרחש מחוץ לכתליו בדרך בונה. מעורבות חיובית ובונה של רבבות תלמידי אורט במגוון רחב של אתרים בקהילה ובחברה – יש בה כדי להאדיר את שמה של הרשת, כמי שמטפחת בקרב לומדיה ערכים חברתיים חשובים ביותר ומעצימה אותם על ידי תרגום ערכים אלה להתנהגויות בפועל, וכמי שרואה את עצמה מחויבת לתרום לכל קהילה שבה ממוקמים מוסדות של אורט. המיסוד השיטתי והמערכתי של ערכי הנתינה וההתנדבות ברשת-אורט מממש הלכה-למעשה את הנאמר בישעיהו (פרק מ"א, פסוק 6): 'איש את רעהו יעזרו, ולאחיו יאמר חזק'."
משנדרש צפרוני לאפיין את מערכת היחסים של הרשות המקומית עם בית הספר, אמר: "הרשות המקומית שותפה מלאה לאורט ישראל בכל הקשור לעיצובה של הפרוגרמה החינוכית של ביה"ס וליישומה הלכה למעשה. קשרי ביה"ס והרשות המקומית מזינים זה את זה, כשכל צד תורם ונתרם. במטרה להיות קשובים לצורכי השותפים שלנו – הן הרשויות המקומיות והן משרד החינוך, מיסדנו ברשת אורט ישראל החל משנת הלימודים תשס"ד, ראיונות לבחינת שביעות-רצון של גורמי סביבת המערכת מפעילותה של הרשת ומדפוסי שיתוף הפעולה של אנשיה עם גורמי סביבת המערכת. מידי שנה מרואיינים ראשי-רשויות, מנהלי מחוזות במשרד החינוך, משרד התמ"ת, מנהלי אגפי חינוך ברשויות המקומיות ומפקחים כוללים – במטרה לקבל מהם משוב על פעילות הרשת. מדי שנה נבחרים כמה רשויות מקומיות, ובהתאם לכך נקבעים בעלי העניין המרואיינים. הראיונות מתמקדים בנושאים, כמו: מידת המקצועיות והאפקטיביות בעשייה של רשת אורט, דפוסי-שיתוף הפעולה, נקודות הטעונות שיפור ועוד. בעקבות ניתוח ממצאי הראיונות נערכות פעולות מתקנות לשיפור בתחומים הנדרשים".
* ד"ר עדנה פשר היא השותפה המייסדת של מגזין סטטוס ומנכ"ל קבוצת פשר יועצים לניהול
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
Tags: אחריות חברתית אסטרטגיה מורשת תרבות ארגונית
