מאז אסון הרעלת המתיל כספית במפרץ מינימטה שביפן בשנת 1953, אשר היה ציון דרך בעולם איכות הסביבה, עברה יפן כברת דרך ארוכה בהפנמת ערכי הסביבה בכל תחומי החיים. בכל ברז, ציבורי כפרטי, המים ראויים לשתייה ותופעת מים מבוקבקים נדירה למראה
פורסם: 3.6.16 צילום: shutterstock
שטח ארבעת האיים הגדולים ושבעה הקטנים 367,000 קמ"ר (כשטח גרמניה), לאורך 3,000 ק"מ מצפון לדרום. עם אוכלוסייה של 127 מיליון תושבים, תל"ג לנפש 39,370 $ וניגודים מלוא החופן. יפן ארץ הררית ירוקה עם כמות משקעים שנתית שממוצעת של 1,500 מ"מ גשם בכל חודשי השנה. הרים תופסים % 75 משטחה. יערות מכסים % 60 משטח המדינה ללא פלישה וגלישת ישובים לתחומי היער. כיאה לארץ מיוערת מצטיינת יפן בתעשיית עץ מפותחת עד כי אפילו אדני הרכבת, בכל מסילות הברזל, עשויים עץ (אצלנו – בטון מזויין). בסיורי עברתי אלפי ק"מ באי המרכזי, הונשו, ולא הבחנתי במחצבות אבן. לעומת זאת ראיתי מפעלי גריסה לחומרי בנייה בשולי ערוצי נהרות רחבי ידיים ולצדם מפעלים לבטון מוכן.
כארץ צפופה ביותר מנוצלת כל חלקה קטנה, אפילו בערים ובאזורי תעשייה, לגידולים חקלאיים, בעיקר אורז בהצפה, או כגן ירק, במקום גינת פרחים במבואת הבית. קשה למצוא דוגמאות לתיחום שימושי קרקע ( Zoning). זה תואם את הצניעות היפנית.
רמת המינוע ביפן מהגבוהות בעולם 688 ל- 1,000 נפש (בישראל 362).היפני משתמש בעיקר במכונית קטנה, או ברכב מסחרי. כל נסיעות היוממות מבוצעות במערכות תחבורה ציבורית המשלבות בין אמצעים שונים מסילתיים ומנועיים מעל ומתחת לפני הקרקע, בבעלות ציבורית ופרטית, בידי מפעילים שונים. המשלים שלהם הם האופניים: ראיתי בתי חנייה לאלפי זוגות אופניים. אך החשמל טרם הגיע אליהם. סמל המהירות היפני נקרא שינקנסן ומכונה בתואר "רכבת הקליע", מגיע למהירות של 300 קמ"ש ומחבר את ערי השדרה הראשיות של הארץ. רמת הדיוק מדהימה אותנו הישראלים, כמוה גם השקט השורר בכל אמצעי התחבורה הציבורית. איש לא יעלה על הדעת לשוחח בקול במכשיר הטלפון הנייד, והזר מקבל רושם שביפן יותר מכשירים ניידים מתושבים.
מטרופולין טוקיו על ערי הלוויין שלו, הגדול בעולם, עבר כבר את 30 מיליון התושבים. הם נעים בשינקנסן, ברכבות פרבריות JR, ב 13 קווי מטרו המסומנים בצבע ובאות לטינית ובאלפי אוטובוסים היברידיים ממוזגים ונוחים בהם מתבצע התשלום ביציאה בכרטיס מגנטי נטען, או בכסף מזומן אותו משלשלים לתיבה ליד הנהג.
לכל בעל תפקיד מדים וכובע. לנהגי תחבורה ציבורית ושוטרים גם כסיות לבנות. הניקיון שולט בכל. את האשפה מוציאים למדרכה ארוזה בשקיות פלסטיק, ומופרדת לרכיביה. אריזות הקרטון משוטחות וקשורות לצידן. שאר ברי המחזור ארוזים בנפרד, ועל כולם מכסה רשת כילה כחולה המונעת פיזור ע"י רוח או בעלי חיים. יפנים רבים עוטים רטייה לבנה המכסה את הפה והאף כדי להגן על דרכי הנשימה מפני חיידקים ומזהמים. ביפן לא תשמע צופר מכונית. כך כנראה הם מגיעים לתוחלת החיים הגבוהה בעולם, מושא לקנאה למתקדמות שבמדינות. הלוואי עלינו.
יש מה ללמוד מהם,
שבת שלום דניאל מורגנשטרן
* דניאל מורגנשטרן הוא יועץ סביבתי ומתכנן אורבני יו"ר ועדת הביקורת באיגוד המתכננים ועמית במכון הישראלי לערים חכמות.
Tags: חדשנות מורשת ערים חכמות תרבות תרבות ארגונית
