פרופ' צבי אקשטיין לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, מסביר איך הגיע המשק לגירעון כל כך גדול, מנסה להציג פתרונות ריאליים ומרגיע שבסוף יכול להיות פה טוב
צילום: shutterstock
הטעויות של הממשלה הקודמת
דיקן בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל, פרופ' צבי אקשטיין, מבלה זמן רב בחינוך הדור הבא של הכלכלנים, אך גם מעביר שעות לא מעטות בחברת שר האוצר החדש, יאיר לפיד, אשר מתמודד בין היתר עם גרעון של כ-40 מיליארד שקלים, סכום בלתי נתפס עבור רוב אזרחי המדינה.
"התקשורת יוצרת אווירה של משבר, ובעצם אין משבר", אומר פרופ' אקשטיין בראיון מיוחד ל"אוונגרד" (מגזין המכללה הבינתחומית הרצליה) בניסיון להוריד ולו במעט את מפלס החרדה. " בשנתה האחרונה, הממשלה הקודמת לא תפקדה נכון כלכלית בתחום התקציב. התוצאה היא שהגענו לגירעון של כ-40 מיליארד שקלים במקום 20 מיליארד שקלים. הממשלה הקודמת בחרה לנהוג כך כיוון שהבינה שכדי לטפל בבעיה היא צריכה לקבל החלטות בנוגע לתקציב חדש, ובמקום זה היא בחרה ללכת לבחירות ולהגיד לעם שאין בעיה. המצב לא היה צריך להפתיע אף אזרח שקרא עיתונים, הכל כבר היה כתוב בכותרות, פשוט לא כקטסטרופה אלא במספרים. אותם מספרים מופיעים בדוחות של ועדות שונות, ובפרסומים של בנק ישראל".
לדברי פרופ' אקשטיין הממשלה הקודמת טעתה בשני הצדדים של התקציב: ההוצאות וההכנסות. "כבר מ-2011 ניהלה ממשלת נתניהו הקודמת מדיניות של הבטחות, עוד לפני המחאה החברתית", אמר פרופ' אקשטיין. "הממשלה העלתה את השכר לרופאים, למורים, העלתה את תקציב החינוך ועוד. הממשלה הגדילה את ההבטחות, למרות שבחוק שהיא עצמה העבירה נקבע שהוצאות הממשלה יגדלו ב-2013 בגובה מסוים. חוק גידול ההוצאות שהעבירה היה גדול לאין שיעור מכל גידול ההוצאות שהיה ב-10 השנים האחרונות".
"נוסף על כך, מדיניות נתניהו בקדנציה הקודמת הייתה מדיניות הורדת המסים, היא הופסקה רק כתוצאה מוועדת טרכטנברג, זה למעשה היה הוויתור היחיד של נתניהו מול הוועדה", המשיך פרופ' אקשטיין. "עם זאת, מהלך זה של הפסקת הורדת המסים לא הוביל לעלייה בגביית המיסים, למרות שזאת נדרשה על מנת לעמוד ביעדי הגירעון. יש חוסר התאמה בין יעדי ההוצאה ויעדי הגרעון, בהינתן שיעור המסים הקיים, והנטל הזה נופל על כתפיו של שר האוצר החדש".
בעיה נוספת שציין פרופ' אקשטיין הוא התקציב הדו-שנתי של שר האוצר לשבר, יובל שטייניץ. על אף התמיכה הנלהבת של שטייניץ עצמו במהלך קביעת התקציב לשנתיים במקום לשנה, טוען פרופ' אקשטיין כי מדובר הייתה בשגיאה משלל סיבות: "השגיאה הגדולה ביותר הייתה כשהתברר שתוואי ההוצאות וההכנסות של הממשלה לא תואם את יעדי הגירעון. באותו זמן הממשלה הייתה צריכה לטפל בזה, אך בחרה שלא. הממשלה הקודמת הרי ידעה כבר בסוף 2011 שהתוואי שונה ממה שתוכנן. אני התחלתי להתעסק בנושא הזה במרץ 2012, ולכולם בבנק ישראל ובממשלה היה ברור שהולכים מגירעון של 20 מיליארד לגירעון של 30 או אפילו 40 מיליארד".
אוצר חדש, גרעון ישן
ההתמודדות עם המצב הבעייתי מונח כעת על כתפיו של שר האוצר החדש וחסר הניסיון בתחום, יאיר לפיד. לדברי פרופ' אקשטיין, לשר הטרי אין כרגע זמן לנהל מדיניות של שינוי יעדים ולשנות את הכללים גם אם הוא רוצה בכך כיוון שזה דורש דיון ארוך ומקצועי בכלל הגופים הקובעים במשק, על כן בשנים 2013-2014 עליו לעבוד עם הכללים הקיימים ולהיצמד ליעדים של 2013 שנקבעו עבורו מראש.
"לפיד צריך להקטין את עודף ההתחייבויות בהוצאות, להעלות את מסים ולבנות מסגרת יציבה, ורק אחר כך לשנות את תמהיל המסים וההוצאות מבפנים ובכך לתמוך במעמד הביניים בו שני בני זוג עובדים", אמר פרופ' אקשטיין. "לפיד עוסק כרגע בבניית אותו תוואי יציב, וגם בתוך זה יש לו העדפות, לדוגמה דיי ברור שהוא יקצץ בקצבאות הילדים, אם הייתה ממשלה אחרת יכול להיות שזה לא היה קורה. ממשלת נתניהו הקודמת העלתה את קצבאות הילדים ונתנה תקציב למוסדות חינוך שלא מלמדים בהם לימודי ליבה, אלו סעיפים שאפשר לקצץ בהם, אך יש לעשות זאת בעדינות, מדובר בבני אדם. אי אפשר בבת אחת לשנות הכל בצורה משמעותית, אך בתוך המצב הקיים יש ללפיד אפשרות לעשות שינויים שיתאימו ליעדים שהוא הציב. אני חושב שאם הוא ייקח ויעשה כמה שינויים בכיוונים שבשמם נבחר, הוא יקבל אמינות מציבור הבוחרים שלו. הציבור הכללי מבין שהתוואי של הוצאות והכנסות צריך להיות סביר, אף אחד לא רוצה להיות במשבר עוד 5 עד 10 שנים".
ואכן, בעוד לפיד דיבר לפני הבחירות על סיוע למעמד הביניים, בתקציב הקרוב שעדיין לא עבר עלו השערות לגבי העלאות מסים שייתכן ויפגעו דווקא במעמד הביניים. "הגידול המדובר הוא של כאחוז נוסף במס על כלל המקורות – שכר, תצרוכת ורווחי חברות. אין פה שינוי שימוטט משקי בית והמשמעות היא 8-9 מיליארד שקל לקופת המדינה", אמר פרופ' אקשטיין. "אין ספק שמי שמשלם את המסים בישראל זה מעמד הביניים, והמעמד הנמוך משלמים הרבה פחות כי אין הם משלמים מס על שכר, אבל גם הם יצטרכו לשלם. כולם צריכים לשלם קצת".
פרופ' אקשטיין הוסיף כי לדעתו בישראל יש את אחת ממערכות המס הטובות בעולם, כך לדוגמה ההכנסה של בן הזוג המצטרף לשוק העבודה (בעיקר נשים) בארץ פטור ממס עד למשכורת של 5,000 שקל, בעוד שבמדינות כמו ארה"ב וגרמניה המס של בן הזוג משולם מהשקל הראשון כאילו תוספת של בעל ההכנסה העיקרי ולכן שם נשים הן אינן זכאיות לתנאים שכאלו. מצב זה יוצר תמריץ ענק לנשים להשתלב בשוק עבודה. כמו כן הוא מציין לטובה את מערכת המס כפרוגרסיבית מאוד, בעלת שיעורי מס מהנמוכים בעולם עד העשירון השביעי.
עניין נוסף שעלה לדיון לאחרונה בנושא הגירעון הוא העלאת יעד הגירעון, מה שיביא מצד אחד להקלות בקיצוצים ובהעלאות המסים שצפויים אך מצד שני ישאירו את ישראל בגירעון גדול יחסית שמסכן את יציבותה הכלכלית כלפי פנים וכלפי חוץ. "הדיון אצל ראש הממשלה בעניין זה היה אחד מסדרת דיונים סטנדרטיים שמתקיימים בין השניים בנושא בניית התקציב לשנה הבאה", אמר פרופ' אקשטיין. "הגירעון עכשיו, אם לא ישתנה דבר, הוא כ-4.5% מהתוצר שהם 45 מיליארד שקל לפחות ואף יותר כאשר תקבולי המס נמוכים. רוב הדיון עכשיו הוא על מה היעד בתחום הלא ידוע שהוא שנת 2014. תמיד יש מאבק איזונים בין לקבוע יעד שאפתני מדי שישדר לכל העולם שאנחנו רציניים, ובין האמינות. הממשלה הקודמת איבדה הרבה אמינות, לכן יש לקבוע יעד ראלי".
"הישיבות בממשלה עכשיו הן על יעדי התקציב ופרטי התקציב", הסביר פרופ' אקשטיין. "את התקציב בונה שר האוצר אבל הוא תמיד מביא תקציב שראש הממשלה יאשר, הרי אי אפשר להעביר תקציב שראש הממשלה לא תומך בו. גם אז יש התנגדויות וצריך לעשות התאמות ופשרות בממשלה ולאחר מכן בכנסת. המשוכה הגדולה היא להעביר את התקציב אצל ראש הממשלה ובממשלה. אחרי שהאוצר גיבש את עקרונות התקציב, מציג שר האוצר לראש הממשלה לא רק את הנושא הגרעוני אלא את כל ההיבטים, ואחר כך עובדים על הפרטים. ראש הממשלה מעיר את ההערות שלו, מתקנים את התקציב בהתאם, ומביאים את התקציב בפני הממשלה, כמובן שיש לוח זמנים מאוד דחוק לעשות את כל זה. את ההוצאות לשנה הבאה כבר קבעו, מה שלא סגור עדיין הוא כמה צריך לקצץ. המסים נקבעים לפי הגירעון, קביעת יעד הגירעון זה לקבוע כמה מסים צריך לעלות, בעיקר לשנת 2014"
"ריקי כהן מחדרה"
האם לדעתך נכון להתמקד רק במעמד הביניים?
פרופ' אקשטיין: "שר האוצר הוא שר אוצר של כל המשק, וממה שאני חווה כך גם הוא חושב. המונח 'ריקי כהן' נועד יותר כדי לשים את האדם במרכז ההתייחסות. התפיסה שלי בהיבט הזה הוא שהיעד של המשרד צריך להיות גידול בצמיחה הכלכלית וברווחה של כולם תוך צמצום אי השיוויון. מדברים על משפחה שבה שני בני הזוג עובדים, זה בערך המודל המשפחתי המקובל היום, שהוא גם הנושא בנטל, משלם מסים ומקדם את המדינה. אני חושב שכיעד אנחנו רוצים לראות שלזוג הזה, אפילו לאדם הבודד, שיהיה חזון שיכול להיות להם יותר טוב. אני אוהב שיש את ריקי כהן, אני רואה בזה לא את ה-20 אלף שקל ובעל בהייטק, אלא שתשומת הלב היא על הבנאדם. יפה בצורה כזו שפוסט קטן בפייסבוק יצר כזו התייחסות".
פרופ' אקשטיין הוסיף ואמר כי יש לתמרץ לא רק את העובדים, אלא בעיקר את אלו שלא עובדים כדי שיעדיפו לצאת לשוק העבודה. "אנשים צריכים להרגיש שכדאי להם להשקיע בכך שתהיה להם תעסוקה ושכר גבוה. שכר גבוה יתאפשר לא רק מעבודה קשה אלא גם מתפוקה גבוהה. חשוב לעבוד יעיל עם הרבה ידע, הרבה חדשנות ומנהיגות טובה. זה צריך להיות המכלול שינחה כל אחד מההיבטים של איפה להשקיע", אמר פרופ' אקשטיין. "אם נותנים הרבה כסף למשפחה ששני בני הזוג הם בעלי כושר השתכרות אך אינם עובדים, זה בעצם לתת להם תמריץ לא לעבוד. צריך לתת תמריץ לאנשים עובדים, לדוגמה מס הכנסה שלילי, הכשרה מקצועית, פיתוח חדשנות, חינוך טוב ובמיוחד חינוך לכישורי עבודה. לא רק אוניברסיטאות אלא גם חינוך טכנולוגי. לצד זה, צריך לעזור למשפחות בסיכון, לתת שירותי רווחה לבעלי הכנסה נמוכה שלא מסוגלים לעבוד. אבל אלו, אפילו בעלי מוגבלויות, שיכולים לעבוד צריכים לקבל פחות. לא הייתה תשומת לב מספקת בשנים האחרונות לכך, אך השר החדש יכול להביא את הרוח הזאת למשרד".
חינוך לכלכה נכונה
נושא החינוך הוא אכן מהותי ביותר עבור פרופ' אקשטיין לכינון כלכלה יציבה. הדרך ליצור עובד בעל תפוקה גבוהה, כפי שתיאר קודם, מתחילה בחינוך בגיל צעיר במיוחד, עוד בגיל 3-4. הבעיה, לדבריו, היא עם האוכלוסייה בגילאי 20-30 הקיימת כיום בישראל, לה אין את ההכשרה הזו, וגם אין תכניות להשקעה בה, כשחלק משמעותי מאוכלוסייה זו היא חרדית.
"המדינה צריכה לדאוג שיהיו לחרדים כישורים להשתלב בשוק העבודה", אמר פרופ' אקשטיין. "אם החרדים רוצים להיות חלק מהחברה האזרחית במדינה מתקדמת הם מצידם צריכים להשקיע במיומנויות: קריאה וכתיבה בעברית, אנגלית בסיסית, קצת חשבון ובעיקר להיות מוכנים לשוק העבודה. כל עוד הם אינם מעוניינים להיות חלק מהחברה, זה עולה לנו ביוקר, ואנחנו מוכנים לשלם. אם נפסיק לשלם הם כבר ימצאו את דרכם".
"אני מביא לכיתות את מה שלמדתי באקדמיה ובסקטור הציבורי"
לסיום, ציין פרופ' אקשטיין דעותיו בנושא חשיבות ההוראה בתחום הכלכלה, על בית הספר לכלכלה בבינתחומי בראשו הוא עומד ומה הוא צופה ומצפה מדור העתיד של הכלכלנים במדינה ישראל. "אנחנו מלמדים את הסטודנטים פה איך מעצבים ומיישמים מדיניות כלכלית", אמר פרופ' אקשטיין. "כדי ליישם צריך להבין בכלכלה, את זה עושים בשנתיים הראשונות בתואר ראשון, בשנה השלישית מתמקדים בלימוד מדיניות כלכלית: בסמסטר הראשון עוברים עם הסטודנטים על דוחות המדיניות החשובים שנכתבו בשנים האחרונות ואשר הם הרפורמות העיקריות במשק, ומפגישים אותם עם האנשים שהובילו את הדוחות ואת הניתוחים כמו חיים שני על ועדת הריכוזיות, שלמה דוברת על דוח דוברת לחינוך ועוד. לאחר מכן הסטודנטים מכינים דיון בעד ונגד הדוח, המבוסס על מה שלמדו בשנתיים הראשונות, כלומר, הם מחברים בין מה שלמדו ומה שכתוב בדוח. בסמסטר השני של השנה השלישית הסטודנטים מתמקדים בלכתוב ניירות מדיניות כלכלית. עכשיו מתקיים המחזור הראשון שבמסגרתו עובדים הסטודנטים בזוגות על ניירות המדיניות משלהם כמו 'האם לגייס חרדים?'. ניירות המדיניות מתבססים על מאמרים קיימים ועבודות שעשו. שש עבודות ייבחרו כמצטיינות".
"בשנה הבאה אנו מקווים לפתוח תואר שני בכלכלה פיננסית שהוא כולו סביב הכלכלה והעולם הפיננסי בעולם המושפע ממדיניות כלכלית. אנו מתמקדים סביב התובנות של מה צריך לדעת כלכלן טוב בסקטור הציבורי והעסקי כתוצאה ממה שלמדנו במשבר הפיננסי האחרון, והשיפור הוא החיבור בין להבין טוב בכלכלה מודרנית ובין מערכת פיננסית", אמר פרופ' אקשטיין. "יש לנו בבינתחומי את הקבוצה הטובה ביותר בארץ בתחום של מימון ואנחנו מחברים בינם ובין הקבוצה הטובה בכלכלה להקים תכנית M.A מובילה אשר תלמד סטודנטים איך לחשוב על הקשר בין העולם הפיננסי לכלכלי אם מהצד הציבורי או מהצד פרטי. דבר נוסף שמתוכנן הוא פתיחת מכון למדיניות כלכלית בשנה הבאה בו נכתוב דוחות בשיתוף פעולה עם הממשלה וגם עם אנשים מהסקטור הפרטי".
איך אתה רואה את התפקיד שלך כמחנך?
פרופ' אקשטיין: "אני חש מצוין בתפקיד, אני מוביל פה דרך חשיבה אחרת על איך מלמדים כלכלה. כל חיי הייתי אקדמאי, חמש שנים הייתי בסקטור הציבורי אבל לא התנתקתי מהאקדמיה, פה אני מרגיש המון סיפוק כי אני מביא היום לכיתות וגם לדיון הציבורי את מה שלמדתי מכל אחד מהעולמות.
"מעבר לזה הסיפוק הכי גדול שיש זה לראות את הסטודנטים בשנה שלישית רואים בעצמם שהם יכולים לחבר בין התיאוריה והפרקטיקה. מאוד מרגש היה לי שסטודנט, יורי שרמן, אמר 'וואו, אחרי שנתיים של לימודים הגעתי לעבוד ברשות להגבלים עסקים במחלקה הכלכלית, וכולם באו לשאול אותי איך עושים ככה באקונומטריקה'. כשאני שומע את הדברים האלה הריגוש הוא עצום. סטודנט שלנו אחרי שנתיים מגיע למקום מאוד מרכזי שמשפיע על המשק ומרגיש שכבר הוא מסוגל לתרום ולשנות".
הריאיון הופיע במקור ב"אוונגרד"
Tags: אסטרטגיה כלכלה פיננסים תשואה
