מתחילת השנה קיבלתי לא מעט טלפונים מלקוחות פוטנציאליים אשר ביקשו ממני הצעת מחיר לחוות דעת כלכלית או להערכת שווי. מאחר ואני רואה בעצמי אדם ישר והואיל ואני מכיר את תחום הערכות השווי והלקוח לא, והיות ולא קיים מפרט ברור ומוגדר מראש לחוות דעת כלכלית, אז אני מסביר ללקוחות שפונים אליי שיש לי 2 מוצרי מדף. לאחד אני קורא חוות דעת כלכלית ולשני תחשיב שווי
פורסם: 28.9.17 צילום: יח"צ
אז מה ההבדל בין השניים? במילה אחת: המחיר. בעוד שעל תחשיב שווי אני גובה כ- 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, חוות דעת כלכלית מתחילה אצלי ב- 30,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.
פער המחירים האמור נובע מכך שבעוד שבתחשיב שווי אני כמעריך שווי מבצע את התחשיב על בסיס תפיסת שווי (Premise of value, הנחה לגבי מערך הנסיבות הסביר ביותר של עסקה אשר ניתן לישמו בעבודה; לדוגמה, עסק חי או פירוק), הגדרת שווי (Standard of Value, הזיהוי של סוג השווי שבו עושים שימוש בעבודה; לדוגמה, שווי כלכלי פנימי הכולל בחובו שליטה, שווי הוגן לצרכים חשבונאיים, שווי מיעוט, שווי למשקיע ספציפי), גישת הערכת השווי (דרך כללית לקביעת אינדיקציית השווי של עסק, זכות בעלות בעסק, נכס בלתי מוחשי או מכשיר פיננסי תוך שימוש בשיטת הערכת שווי אחת או יותר; לדוגמה, גישת ההכנסות, גישת השוק וגישת העלות) ושיטת הערכת השווי (דרך ספציפית לקבוע של שווי עסק, זכות בעלות בעסק, נכס בלתי מוחשי או מכשיר פיננסי במסגרת גישות הערכת השווי השונות; לדוגמה, שיטת היוון תזרימי המזומנים, שיטת היוון הרווחים, שיטת המכפיל, שיטת השווי הנכסי, שיטת הנכסים המותנים וכו') אשר נקבעות לי על ידי הלקוח, ועליהן אני לא מחווה כל דעה מלבד לתת פסקת גילוי ממוסגרת באותיות מודגשות כדלקמן:
"שינוי בתפיסת השווי, הגדרת השווי, גישת השווי ושיטת הערכת השווי אלו צפוי לשנות באופן מהותי ומשמעותי את תוצאות עבודתנו ולו הייתה מבוצעת הערכת שווי, התוצאות עשויות היו להיות שונות".
למעשה בתחשיב שווי אני והלקוח מסכימים על היקף נוהלי הערכת השווי אשר אותם אני כמעריך שווי יבצע על מנת להגיע לשווי המחושב של נשוא התחשיב (כגון: עסק, זכות בעלות בעסק, נכס בלתי מוחשי או מכשיר פיננסי). במילים אחרות, תחשיב שווי איננו כולל בחובו את כל נוהלי הערכת השווי הנדרשים לביצוע הערכת שווי. גם כאן אני מכניס פסקת גילוי ממוסגרת באותיות מודגשות כדלקמן:
"עבודתנו בוצעה תחת הנחות מסוימות ומצגי לקוח הנמצאים בבסיס עבודתנו, אשר לא נאמדו ולא נבדקו על ידינו. לפיכך, איננו מחווים כל דעת בנוגע למצגים אלה, לרבות הנחות היסוד והתחזיות השונות. בהתאמה יש לראות בעבודתנו ניתוח תרחישי (Scenario based Valuation) לאמור- תחת הנחה כי הנחות היסוד והתחזיות השונות הינן X, מהו שווי נשוא התחשיב?".
מאידך, בחוות דעת כלכלית אני כמעריך שווי חופשי לבצע את העבודה על בסיס תפיסת שווי, הגדרת שווי, גישת הערכת השווי, שיטת הערכת השווי הנאותות בעיניי בנסיבות העניין. הוא הדין לגבי הנחות היסוד, התחזיות והאומדנים.
כך למשל, לפני כשנה הגיע אליי לקוח אשר ביקש שאבצע עבורו הערכת שווי של חברה. הסברתי ללקוח שהערכת שווי של חברה מתחילה אצלי ב- 30 אלף ₪ + מע"מ.
"למה כל כך הרבה?", שאל הלקוח. הסברתי לו שאני גובה 5,000 ₪ + מע"מ עבור למידת החברה וניתוח הדוחות הכספיים שלה, 10,000 ₪ + מע"מ עבור ניתוח הענף והסביבה העסקית, 5,000 ₪ + מע"מ עבור גיבוש שיעור נכיון ראוי להיוון תזרימי המזומנים של החברה, 5,000 ₪ + מע"מ עבור הנחת הנחות יסוד בהערכת השווי ו- 5,000 ₪ + מע"מ עבור בדיקת סבירות אינדיקטיבית באמצעות מכפילי שווי.
"מה אתה יודע לתת לי ב- 5,000 ₪?", שאל הלקוח. "תמורת 5,000 ₪ + מע"מ אני יודע לתת לך עבודה טכנית בעיקרה המבוססת רובה ככולה על מצגים ותצהירים שלך שאני כמעריך שווי לא בודק, לא בוחן ולכן גם לא מחווה דעת לגביהם, וזה יהיה כתוב גם בהסכם ההתקשרות בינינו וגם בעבודה עצמה".
"מה שווה עבודה שכזו?", הקשה הלקוח. "לא הרבה", עניתי, "כי אם אתה צריך אותה לצרכים משפטיים אז עו"ד טוב יפיל לך אותה תוך 2 דקות, לחילופין אם אתה צריך אותה לצורכי עסקה אז היא לא באמת שווה משהו כי סייגת אותה ולחילופי חילופין אם אתה צריך אותה למטרות מס אז גם מנהל תחום הערכות השווי במס הכנסה לא יכיר בעבודה הזו", אמרתי, "לכן, זה לא שאי אפשר לתת לך נייר בכל מיני מחירים – אפשר, אבל אני חושב שכבעל המקצוע חובה עליי (ולא על הלקוח – כי הלקוח לא מכיר את התחום) להגדיר ביחד עם הלקוח איזו עבודה אני הולך לבצע עבורו. האם הוא רוצה את זה כולל בדיקת מצגים או ללא בדיקת מצגים – כי יש לזה מחיר שונה".
חשוב לי להסביר כאן לעמיתיי למקצוע הייעוץ הכלכלי שממש כפי שעורך הדין חייב להסביר ללקוח, כך גם מעריך השווי חייב להסביר ללקוח מהי המשמעות של ההחלטה שלו לקחת תחשיב שווי ולא הערכת שווי – כי הלקוח לא מבין.
לעניות דעתי, על מעריך השווי להסביר ללקוח, כי קיימים שני מוצרים על "המדף", מוצר אחד שנקרא "חוות דעת כלכלית" שהוא מתחיל מ- 30 אלף ₪ + מע"מ ובו מעריך השווי לוקח אחריות על הכל ובודק את הכל ויש מוצר אחר שנקרא "תחשיב שווי" שעולה 5,000 ₪ + מע"מ והוא מבוסס על מצגים ותצהירים של הלקוח שאותם מעריך השווי לא בודק ולא בוחן וזה מוסכם בין הלקוח ומעריך השווי וזה גם כתוב הן בהסכם ההתקשרות ביניהם והן בגוף העבודה. וכך למעשה מעריך השווי מוגן.
בדרך זו, מעריך השווי יכול הלכה למעשה להתחרות בחאפרים שמוכרים הערכות שווי ב- 5,000 ₪, כי הוא עושה באמת עבודה טכנית בעיקרה ולא נכנס לעומקם של דברים ומצד שני אותו מעריך שווי גם לא יפסיד עבודות כלכליות שבהן הלקוח מבין שהוא צריך עבודה שמושקע בה יותר שעות עבודה. כך לדעתי ניתן לפתור את הבעיה הזו.
למעשה אותם חאפרים שמוכרים עבודות כלכליות בזול לא יודעים להגביל את האחריות שלהם בהסכם התקשרות ו/או להסביר ללקוח שהם לא יכנסו פה לבדיקות מעמיקות. וכך יוצא שפעם אחת הם לא מגדרים את עצמם מפני סיכונים המשפטיים שאורבים להם ופעם שניה הם משלים את הלקוח שלא יודע ולא מבין שבשתי דקות "יפילו" לו את העבודה הזו.
על כן כאשר הלקוח משווה את מעריך השווי שמציע לו עבודה ב- 30 אלף ₪ + מע"מ לאלו שמציעים לו על פניו את אותה עבודה תמורת 5,000 ₪ + מע"מ, הוא טועה בענק כי הוא לא מבין שבסיס ההשוואה כאן שונה וכי לא מדובר באמת באותו המוצר.
לפני כשבוע נשאלתי על ידי לקוח שהופנה אליי האם אני יכול להעריך שווי של פטנט תמורת 500 ₪ + מע"מ. עניתי לאותו לקוח שיש לי 2 מוצרים להציע לו. האחד, הוא שאני יכול לעשות הערכת שווי לפטנט שבה אני "פותח" את כל השווקים ובודק את כל הענפים וגם כותב חוברת של 100 עמודים אחרי שחקרתי ובדקתי הכל. והשני, לכתוב משפט אחד על דף " בדקתי את הפטנט ולפי דעתי שווי הפטנט הוא 40 מיליון שקל. למה? ככה, כי אני מומחה ועשיתי חישובים בראש".
אז ברור שעבור עמוד אחד, שבו כתובה רק שורה אחת על בסיס חישובים בראש ולא באקסל אני לא יכול לגבות יותר מ- 1,000 ₪ + מע"מ, אבל כמומחה בינלאומי לניהול סיכונים פיננסיים אני בא ושואל את עצמי מהו הסיכון שלי כתוצאה מהנייר הזה שאני נותן? איזה סיכון יש לי? הרי אף אחד לא אמר לי איך לכתוב את העבודה שלי. ומה קורה אם אני כותב שהשווי הוא 40 מיליון ₪ וזה לצורך עסקה ואחר כך יתברר שלא לקחתי בחשבון כל מיני דברים או שלא ביצעתי ניתוחים מסוימים, האם באמת ניתן יהיה לתבוע אותי? אז אמנם לא ניתן לתבוע אותי על משהו שלא רשמתי, אבל כן ניתן לתבוע אותי על משהו שלא בדקתי או שלא התייחסתי אליו, כי אז מדובר למעשה בהתרשלות. חשוב להבין שהרשלנות איננה בגין טעויות בחישוב אלא בגין זה שלא בדקתי שום דבר. לא לבדוק פירושו להתרשל. ולא להתייחס לגורמים כאלו ואחרים משמעותה להתרשל.
נשאלת השאלה, האם זה אומר שבעל מקצוע שמוכר הערכת שווי ב- 5,000 ₪ + מע"מ ולא מתייחס לדברים, מסתכן? אז יכול להיות שיש לו Pool של עבודות כאלה ושהוא אומר לעצמו מתוך 100 עבודות כל שנה, אחת תחזור בצורת תביעה, אבל עם הכסף שגביתי על כל אותן 100 עבודות, הרי שבתוחלת זה עדיין כדאי לי. יכול להיות שאותו בעל מקצוע חושב שאותם 5,000 ₪ + מע"מ הם בדיוק תוחלת הנזק שלו, כלומר, מכפלת הנזק (נגיד 500,000 ₪ = 5,000 ₪ כפול 100 עבודות בשנה) בהסתברות לקרות הנזק (1% = עבודה אחת מכל 100 עבודות). הרי רק בקרות הנזק הוא יתבע. הבעיה שהוא לא מבין שתביעות בתחום הייעוץ הכלכלי מפולגות בין 2 ל- 4 מיליון ₪ ושכאשר "נופלת" עליך תביעה אז כבר אין הסתברות, כי כשמגיעה תביעה אז ההסתברות "רצה" ישר ל- 100%.
למעשה, יש כאן שאלה מעניינת, כי בעצם למעריך השווי ישנו מאבק פנימי מתמיד בין כמות הבדיקות שאותן עליו לבצע על מנת להיחשב לבעל מקצוע טוב, לבין שכר הטרחה שאותו הוא דורש. הווה אומר, ככל שהלקוח יבקש ממעריך השווי לעבוד תמורת שכ"ט נמוך יותר – כך מעריך שווי יעדיף "לזייף" יותר ולתת עבודה פחות איכותית, נקרא לזה.
על מנת שהקורא יבין את הסוגיה העומדת לפנינו אני אתן דוגמא מעולם אחר, נניח שאתה רוצה שקבלנים יתנו לך הצעת מחיר לעבודת בנייה מסוימת. עכשיו הם מתחרים ביניהם זה בזה. ברור הלו שאם אתה מגיש להם מפרט מדויק של מה שאתה רוצה, כמה אבני בניין, כמה בטון, כמה חול וכמה מלט – אז הם לא יכולים לזייף כי הם מתחייבים לך בחוזה שהם יביאו כך וכך אבני בניין, כך וכך בטון, כך וכך חול וכך וכך מלט. אבל תאר לך שאתה מבקש מהם הצעת מחיר מבלי להגיש להם מפרט. פה אתה בעצם אומר להם בוא תיתנו לי הצעות מחיר לבניית מרפסת וכל אחד מהם נותן לך הצעה אחרת, כי אחד מחליט לפרוס 2 יריעות מבד יוטה ומבחינתו זו מרפסת והשני רוצה לבנות לך ארמון בתור מרפסת.
המסקנה מהדוגמא שהצגתי לעיל היא שלמעשה יש כאן הגדרה סתומה למהי הערכת שווי, דהיינו, כל אחד מפרש את אחרת את המושג "הערכת שווי".
אני אתן דוגמא נוספת. כשאתה קונה דירה חדשה מקבלן, אם תשים לב הוא תמיד רושם "אני אתן לך כך וכך אריחים או שווה ערך". כמעריך שווי אני שואל את עצמי מי קובע כאן מה זה שווה ערך ועל בסיס מה? אתה לא יודע בדיוק מה הוא שם לך בבניין? איזה חול הוא שם? צא מתוך נקודת הנחה שכאשר קבלן בונה בניין, כל חיסכון קטן שהוא עושה בחומרים, מגדיל לו את הרווח בצורה משמעותית. עכשיו אני שואל שוב פעם כמנהל סיכונים, מה מפחיד את הקבלן? מפחיד אותו שהמרפסת תיפול, לא מפחיד אותו שהיא לא תהיה יפה. זאת אומרת, שהוא ישים את הדגש רק על הדברים שבגינם הוא עלול להסתבך אותו. אבל בכל מיני דברים שאני ואתה לא יכולים לבדוק אותו ולא רואים אז הוא "יסבן" אותנו. למשל, הוא יכול לשים לנו מאחורי הקירות קלקר או נייר עיתון.
הוא הדין לגבי תחום הייעוץ הכלכלי. אם אתה בא ומבקש מיועץ כלכלי הערכת שווי ואתה לא מגדיר לו את היקף נוהלי הערכת השווי, אז הוא עושה את זה כמו שהוא מבין. למשל, הוא לא בודק את השוק שאליו משתייכת החברה. עכשיו אם למשל מישהו לא בודק את השוק, וברוב הערכות השווי מעריכי השווי לא ממש בודקים את השוק, אז מה יקרה אם נניח שמעריך השווי לא בדק את השוק ופתאום (לאחר הגשת הערכת השווי ללקוח) יתגלה שבאותו שוק פועל מונופול ושמעריך השווי בכלל לא התייחס לכך בעבודתו –נשאלת השאלה מי אחראי לכך עכשיו?
נקודת האור נעוצה בכך שגם בית המשפט הנכבד לא יכול לבוא ולהגיד שהייתה כאן התרשלות בטענה ש"מעריך שווי סביר היה בודק את השוק" כי אין אותו בית משפט על סמך מה לבוא ולקבוע דבר שכזה בהיעדר גוף סטטוטורי שיגיד מה כן צריך לבדוק ומה לא צריך לבדוק. כלומר, יש כאן מקצוע שאין בו סטנדרטים מקצועיים מוגדרים וידועים.
למשל, כאשר אני כותב בעבודה שלי ללקוח שלא בדקתי את המצגים אלא הסתמכתי על מצגי הלקוח – אז זה למעשה יכול "לנקות" אותי או "להגן" עליי משפטית. הווה אומר, מעריך שווי שכותב בחוות דעת שלו שהוא הסתמך על מצגי לקוח ולא בדק ולא בחן אותם – לא ניתן להאשים אותו אחר כך במאום, כי הוא ביצע עבודה בכפוף לכך שהוא לא בדק את מצגי הלקוח.
למעשה ניתן להבחין בין חוות דעת לבין תחשיב שווי, כאשר תחשיב שווי פירושו שמעריך השווי לא עושה שימוש בכל נהלי הערכת השווי. הבעיה היא שבשוק שלנו אין שום נהלים ברורים, קבועים וידועים.
המסקנה שלי מהדיון לעיל הוא שלמעשה אפשר להציע הערכות שווי בזול, כי אם מעריך השווי יכתוב בהסכם שכר הטרחה שלו שהוא והלקוח מסכימים שהוא לא יבדוק את זה ואת זה ואת זה, אלא בסך הכל רק יעשה חישובים על סמך מצגים שהלקוח יתן לו אז כן אפשר לעשות הערכת שווי ב- 5,000 ₪ + מע"מ כי אז מדובר בעבודה טכנית, הא ותו לא. אבל כמובן שהערכת שווי שכזו לא שווה את הנייר שעליו היא כתובה. אבל יכול להיות שללקוח זה מתאים וזה מה שחשוב.
כעת נחזור לבית המשפט, אם עורך דין טוב שהוא גם מעריך שווי רציני (ואני מכיר אחד כזה) יראה הערכת שווי שכזאת בבית משפט הוא ישר תוקף אותה. נשאלת השאלה, אבל אם ישנה הסכמה בין שני צדדים, מעריך שווי ולקוח, בנוגע להיקף העבודה אז מה זה עניינו של עורך הדין לבוא ולתקוף אותה? אני אסביר. בעבודות לצרכים משפטיים, מעריך השווי נותן ללקוח חוות דעת כלכלית על מנת להוכיח איזושהי טענה משפטית. לדוגמא, לקוח מגיע אליי ומספר לי שהחברה שלו נהרסה והוא רוצה לתבוע 20 מיליון ₪ ממי שלדעתו אחראי להרס החברה. למעשה הוא לא בא אליי על מנת שאלטף אותו. הוא בא אליי כי הוא רוצה שאני כמומחה יכתוב לו חוות דעת שהנזק שנגרם לו נאמד ב- 20 מיליון שקל. כעת נניח לרגע שאני אכן כותב בחוות הדעת שלי שהסתמכתי על מצגי הלקוח שאותם לא בחנתי ולא בדקתי ולכן אינני מחווה כל דעה לגביהם. הרי יכול מאוד להיות שהצד השני יבקש להזמין אותי כמומחה להיחקר בבית המשפט על חוות הדעת הזו. בתוך כך אני עשוי להישאל על ידי עורך הדין של הצד שכנגד את השאלה הבאה: "אם יתברר שהמצגים שהוצגו לך אינם נכונים – האם תסכים איתי שחוות הדעת שלך לא נכונה או שהיא תשתנה בהתאם לראיות החדשות? משמע, שהיא תהיה שונה ממה שהיא עכשיו?".
כדי ליצוק תוכן לדוגמא, נניח שעורך הדין של הצד שכנגד ישאל אותי האם בדקתי את השוק שבו פועלת החברה ואז אני אומר לו שלא ובתור תעודת ביטוח נגד רשלנות אציג לו את הסכם ההתקשרות ביני לבין הלקוח. הרי אותו הסכם התקשרות יראה שחור על גבי לבן שהלקוח פטר אותי מלבדוק את השוק. "אז לא בדקת את השוק", יקבע עורך הדין, "ואם אני אגיד לך שיש מונופול בשוק, האם תסכים איתי שצריך להפחית את השווי שאליו הגעת בחוות הדעת שלך?". אז אני כמומחה יגיד "כן, מונופול זה אומר שיהיה ללקוח קשה יותר בתור חברה "לקחת" נתח שוק". למעשה, כל מה שנותר לצד השני לעשות זה להראות שבשוק קיים גוף מונופוליסטי ואז חוות דעתו שלי 'נופלת' והלא היא הראיה היחידה שלו לגודל הנזק שלטענתו נגרם לו.
המסקנה מהדוגמא שהצגתי לעיל היא שמעריך השווי "מזמין" הלכה למעשה התקפה משפטית על אותם מקומות שבהם הוא סייג את חוות הדעת שלו. רוצה לומר: "היכן שאתה כמעריך שווי הסתייגת – שם בדיוק יחקרו אותך". ואם עורך הדין יראה למעריך השווי שמשהו שאותו הוא סייג אכן שונה ממה שמופיע בחוות דעתו של מעריך השווי, אז אותו מעריך שווי יתבקש על ידי עורך הדין בבית המשפט לאשר לו שאם הוא משנה את אותו נתון או אותה הנחה (כי כבר הוכח שהם אינם מתקיימים במציאות) אז גם חוות הדעת תשתנה.
נשאלת השאלה במה הועילו חאפרים ללקוחותיהם? הרי מעריך שווי רציני אמור לבדוק גם את כל התנאים מסביב, אבל בשביל זה הלקוח צריך לשלם לו 40 אלף ₪ + מע"מ ולא 5,000 ₪ + מע"מ.
אגב, זו לא חוכמה גדולה לבוא ללקוח ולהגיד לו אני כמעריך שווי אסייג את חוות הדעת שלי במקומות האלו והאלו ואז הערכת השווי תעלה לך רק 5,000 ₪ + מע"מ, אבל כשחוות הדעת הזו תגיע לחקירה אז 'יפילו' לך אותה תוך שתי דקות כי עורך הדין של הצד שכנגד יחפש במקומות שבהן החרגתי את האחריות שלי, סתירות אל מול השוק והענף.
עורך הדין של הצד שכנגד יגיד לעצמו "אם מעריך השווי אמר שאת זה ואת זה הוא לא בדק ולא בחן – אז אני אבדוק ואבחן אותם במקומו (בעצמי או בעזרת מעריך שווי אחר) ואם אני אמצא שזה משפיע לטובת מרשי על השווי הנאמד, אז אני אחקור את מעריך השווי בדיוק על הנקודות האלה. והלא מעריך השווי יאשר לי שזה נכון כי הוא הרי אדם ישר. הוא יאשר לי שאם אני אגיד לו שזה ככה וככה אז אכן התוצאה צריכה להשתנות. אני אציג לו הנה אני בדקתי וזה מה שקורה בשוק – אז למעשה הלכה חוות הדעת והלכה הראיה של התובע/הנתבע".
כך בדיוק מפילים בשתי דקות הערכת שווי בבית משפט. אגב, מעריך השווי לא אשם ברשלנות במקרה שכזה אם הלקוח אכן אמר לו לא לבדוק ולא לבחון ועל כן הוא לא בדק ולא בחן. הבעיה היא שאם אתה כבעל מקצוע אומר ללקוח שאתה תיתן לו הערכת שווי ולא אמרת לו מה אתה מסייג בעבודה שלך – אז לא בטוח שההגנה הזו אכן תעמוד לך כמעריך שווי.
למשל, אני ממליץ למעריכי השווי של לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) לכתוב הן בהסכם שכר הטרחה עם הלקוח והן בחוות הדעת שהם לא ביצעו מחקר שוק ושהם הסתמכו אך ורק על מצגי ותצהירי הלקוח. למה? כי מחר יבוא ויגידו למעריך השווי שהוא היה צריך לבדוק בעצמו את השוק. עכשיו אם הלקוח רוצה לשלם פחות כסף אין בעיה – בוא רק נגדיר זאת בהסכם ההתקשרות בינינו שאני לא מבצע מחקר שוק, אבל תדע לך שאם מחר תבוא התקפה על חוות הדעת – אז אתה כלקוח שלי לא מוגן. זאת אומרת, שאדם חכם מהצד השני יכול תוך 2 דקות להפיל לך את חוות הדעת.
מכאן אני גוזר שיכול להיות שישנן רמות שונות של הערכות שווי, כאשר רמת הערכת השווי הינה פונקציה של מה שמעריך השווי סיכם בהסכם ההתקשרות עם הלקוח שהוא יבצע עבורו (את היקף הבדיקות וכמובן שזה יבוא לידי ביטוי גם בגוף הערכת השווי). לאמור- הערכת שווי הינה השתקפות של הסכם ההתקשרות של מעריך השווי עם הלקוח. כך שלקוח שמקבל הערכת שווי ב- 5,000 ₪ + מע"מ צריך להבין שעבודה שכזו תהיה מבוססת כל כולה על מצגים שהוא ימסור למעריך השווי ואם המצגים הללו שגויים אז זו כבר בעיה של הלקוח. ובנוסף על הלקוח להבין שאם יבוא מעריך שווי מהצד השני שקצת מבין וקצת יודע אז הוא גם ימצא את הדרך לתקוף ולהפיל את העורכת השווי. אז אם הלקוח מעוניין בהערכת שווי שכזאת, אז אין בעיה זה 5,000 ₪ + מע"מ במזומן ומראש. מאידך, אם הלקוח מעוניין שמעריך השווי יבצע כל מיני בדיקות בלתי אמצעיות – אז זה כבר מחיר אחר לגמרי.
וכאן טמונה הבעיה. הבעיה היא שישנם אנשי מקצוע אשר מוכרים לא פחות מאשליה של הערכת שווי ולא מוכרים הערכת שווי על באמת. וזה עלול לסכן את אותם אנשי מקצוע, כי אם בהסכם ההתקשרות עם הלקוח לא נכתב במפורש מה הם מחריגים מתחולת חוות הדעת ומה לא, אז אותם אנשי מקצוע אחר כך יואשמו ברשלנות – כי הם אנשי המקצוע ובניגוד ללקוח הם כן יודעים מהי רמת חוות הדעת שהם מוכרים לו.
דבר נוסף שחשוב להבין הוא שמה שמעריך השווי כותב בעבודה שלו זוהי ההגנה שלו מפני צדדים שלישיים, כי צד שלישי לא מכיר את הסכם ההתקשרות של מעריך השווי עם הלקוח. לכן, מאחר וצד שלישי חשוף רק להערכת השווי ולא להסכם ההתקשרות – אז למעשה כל ההגנות שמעריך השווי כותב בהסכם ההתקשרות צריכות לחזור על עצמן גם בגוף הערכת השווי. חשוב להבין למעשה כל אותן הגנות שמעריך השווי כותב בעבודתו, תפקידן להזהיר את הצד השלישי. מאידך, מה שקובע בין מעריך השווי לבין הלקוח זה מה שסוכם בין מעריך השווי והלקוח, דהיינו, הסכם ההתקשרות.
מעריך השווי האחראי מטעם שווי פנימי: האקטואר רועי פולניצר, MRA
מנכ"ל לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ובעליו של משרד הייעוץ הכלכלי שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים, האקטואר רועי פולניצר, בעל הסמכות מעריך שווי מימון תאגידי (CFV), מעריך שווי מימון כמותי (QFV), מודליסט פיננסי וכלכלי (FEM), אקטואר סיכוני שוק (MRA), אקטואר סיכוני אשראי (CRA), אקטואר סיכונים תפעוליים (ORA), אקטואר סיכוני השקעות (IRA), אקטואר סיכוני חיים (LRA) ואקטואר סיכונים פנסיוניים (PRA) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA), בעל הסמכת מנהל סיכונים פיננסיים (FRM) מטעם האיגוד העולמי למומחי סיכונים (GARP) ובעל הסמכת מומחה לניהול סיכונים (CRM) מטעם האיגוד הישראלי למנהלי סיכונים (IARM).
שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים
משרד הייעוץ הכלכלי שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים חבר בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA) ומתמחה הן בציטוט של מטריצות ריביות להיוון מכשירים (נכסים והתחייבויות) פיננסיים והתחייבויות פנסיוניות והן במתן ייעוץ כלכלי וניתוחים כמותיים במכשירים פיננסיים ובמדידת סיכונים לצורכי יישום הוראות רגולטוריות, תקינה חשבונאית, פיתוח, יישום ותיקוף מודלים בתחומי האקטואריה, ניהול הסיכונים, והערכות שווי למטרות מס, עסקאות, דוחות כספיים ולצרכים משפטיים. בין לקוחות המשרד נמנים, בין היתר, משרדי רואי חשבון, משרדי ייעוץ כלכלי וחברות פרטיות וציבוריות בארץ.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אסטרטגיה אקטואריה הערכת שווי כלכלה פיננסים תשואה
