"פוטנציאל ההתייעלות של התעשייה הישראלית גדול ולרוב אין הגיון בהעברת מפעלים לסין"
פורסם: 9.10.16 צילום, יח"צ;
ד"ר זיו אב היה בין דוברי הוועידה הכלכלית השנתית של התעשייה והמגזר הקיבוצי, והשתתף בפאנל שכותרתו: חדשנות, מצוינות והשקעות בתעשייה הקיבוצית, בהנחיית ד"ר עדנה פשר. הוא הציג גישה מעניינת להעלאת כושר התחרות ועל הדרך שבר מספר מוסכמות. לדבריו, "חדשנות ואופטימיזציה בתעשייה המסורתית יוכלו לשפר משמעותית את כושר התחרות של התעשייה הישראלית אל מול שוקי העולם. זאת, לעומת הפתרון הקל שחברות רבות פונות אליו, לא תמיד בצדק, העברת הייצור לסין ולמזרח אסיה."
ש: מה אתה מציע לעשות במקום להעביר את הייצור לסין?
ראשית, חשוב לציין שהתעשייה המסורתית אליה אתייחס כאן, היא בעיקר זו התומכת בתעשיה המתקדמת עתירת החומרה, במילים אחרות: הייטק חומרתי. תעשייה זו משלבת בתוכה חלקים משמעותיים מהתעשייה המסורתית – עיבוד שבבי, עיבוד פח, יציקה, מטלורגיה, מעגלים מודפסים, אופטיקה, הרכבה, אבטחת איכות ועוד. אני מציע לעצור רגע ולבחון את העניין מזווית אחרת: האם העברת הייצור היא אכן הדרך המרכזית להשגת יתרון תחרותי?
ניתן לייעל חלקים משמעותיים מהתעשייה הישראלית ולהוריד את עלויות הייצור בישראל עצמה, גם באשר לתכנון המוצרים וגם באשר לתהליכי הייצור. בנוסף, קיימים מוצרים שדווקא ייצורם בישראל מקנה יתרון יחסי, למשל, מול השוק האירופי, או מוצרים שהנזק מהרחקתם ממרכזי הפיתוח בישראל והעברתם לייצור במזרח אסיה, עולה על התועלת. מעבר לכך, ישנן תעשיות שמיקומן הגיאוגרפי, אינו מהווה כלל פרמטר באשר לכושרן להתחרות, ומיקומן בישראל טוב כמו מיקום בכל מדינה אחרת (יפן, קוריאה, סין וכו')."
ש: התייעלות – למה הכוונה?
כדאי להסתכל על המוצר שלנו ולחשוב: כיצד ניתן לשפר את תכונותיו ובמקביל להפחית עלויות? כיצד נהפוך אותו למוצר 'אופטימלי'?
מתן דגש בזמן הפיתוח, על "הנדסת ערך", כלומר: אופטימיזציה ופישוט המוצר ותהליכי הייצור,עשוי להשיג את יעדי ההוזלה האתגריים ולתרום משמעותית להצלחת המוצר והחברה. יש לשאוף למינימום חלקים, חלקים פשוטים, מקסימום חלקי "מדף" מוכחים, מינימום רגישות לדיוקי ייצור, מינימום צורך בכיוונון, מינימום תנועות מבוקרות, מבנה מודולארי עם ממשקים פשוטים ועוד. במקרים רבים, השקעת שבועיים עבודה של מהנדס טוב, תוכל להפחית 10% מעלות הייצור הישירה, מה שיאפשר מעבר מהפסד לרווח, ועמידה מכובדת בתחרות. מעבר להוזלת עלויות, שיפורים אלה יתרמו גם להוזלת הלוגיסטיקה הנדרשת לייצור ולתמיכה בו לאחר מכירתו, לצמצום משאבי ניהול, ובעיקר – לאיכות המוצר ולאמינותו. "יותר טוב ויותר זול"– רצפט יעיל לניצחון בתחרות".
כמסגרת לדיון על כושר התחרות, חשוב גם לשבור כמה מוסכמות לגבי התעשיה הישראלית. כולנו נוטים לחשוב שייצור, בעיקר בתחום החומרה, יכול להיות תחרותי רק בסין. בהרבה מאוד מקרים זה לא נכון, לדוגמא: אם לוקחים חברות המשוייכות לתעשיית האלקטרוניקה כמו: אורבוטק, לנדא, HP ישראל, חלקים מרפאל, וחלקים מתעשיה אוירית כמו אלתא, מעל 90 אחוז מעלות הייצור הישירה, הינם פרי של התעשייה המסורתית. מדובר בקווי יצור שכוללים מכניקה, אופטיקה, חיווט, הרכבות, וייצור מעגלים מודפסים. יתר על כן, נהוג לחשוב שהתעשיות המסורתיות הן הפחות חכמות, ויצרניות "הייטק" הן הכי חכמות. זו הכללה בלתי מוצדקת, כיוון שדוקא בתעשיות המסורתיות לכאורה צבור המון ידע, חדשנות ותחכום.
איך זה שייצור בישראל עשוי להיות כלכלי יותר מייצור בסין?
"לעיתים, העברת הייצור לסין מסיבה יותר נזק מתועלת. בחלק ניכר מתעשיות ההיי-טק עתירות החומרה, עלות המכר מהווה כשליש בלבד ממחיר המכירה להשגת "נקודת האיזון" הכלכלית. בהעתקת הייצור לסין ולארצות אחרות, אנחנו אמנם עשויים לחסוך בכמה עשרות אחוזים מעלות המכר אבל מייקרים ומסבכים את 2/3 הנותרים, לדוגמא: השקעת זמן אינסופי של אנשי הפיתוח על הקו ישראל-סין. כל פגישה בקו הייצור גוזלת שבוע של המשאב היקר ביותר בחברה – אנשי הפיתוח, ויכול להיות שבסופו של דבר ברמת החברה, העלנו את העלויות ופגענו ברווחיות. אני חושש שזו תוצאה של קבלת החלטות שבה אנשי הרכש הינם דומיננטיים מדי.
לפעמים טוענים שישראל אינה מתאימה לייצור מוצרי צריכה המוניים אולם במקרים רבים אין זה נכון.הבשלות של תעשיית ההייטק החומרתית המקומית אינה דומה לזו של מוצרי צריכה המוניים ומסורתיים. לדוגמה, אם נתבקש להפחית את עלות הייצור הישירה של מאזדה 3 ודומותיה ב-1%, נזדקק להשקיע מספר שנות אדם וספק אם נשיג את היעד. לעומת זאת, אם נתבקש להפחית את עלות הייצור הישירה של המערכות הנ"ל ב-10%-20%, סביר שנוכל לבצע את המשימה בפחות משנת אדם בודדת.
במוצרים שבהם רוב מרכיבי העלות הינם תוצאה של 'מחירים עולמיים' ואילו עלות העבודה הישירה זניחה, העברת הייצור למזרח להפחתת העלות הישירה אינה מוצדקת ולפעמים מוטעית. לדוגמא, בריהוט גן של 'כתר פלסטיק' חומר הגלם מהווה מעל 70% מעלות הייצור הישירה; זמן המכונה (ההון) מעל 10%, התבנית כ- 7% וההובלה והאריזה כ- 5% – כל אלו במחירים עולמיים. העבודה הישירה מהווה פחות מאחוז אחד מעלות הייצור הישירה, ולכן, זה לא משנה אם היא מתבצעת בישראל בעלות של עשרה דולר לשעה או בסין בעלות 'אפס'. לעומת זאת, עבור השוק האירופאי למשל, המשלוח מישראל הרבה יותר זול מהמשלוח מסין ולכן לייצור בישראל עדיפות תחרותית על הייצור בסין, בהתייחס לשוק האירופי.
שיקול נוסף להשארת הייצור בישראל הוא בתעשיות עתירות אוטומציה, בהן מרכיב המשלוח זניח ומכאן שאינן רגישות למיקומן הגיאוגרפי. לדוגמא, מבחינת העמידה בתחרות העולמית, מיקומו של מפעל כלי החיתוך לעיבוד מתכת של ישקר בתפן, שהינו עתיר אוטומציה ורובוטיקה, אינו פחות מתאים ממיקומם של מתחריו בגרמניה, ארה"ב, יפן, סין או קוריאה, בתנאי שאנשי הטכנולוגיה, הלוגיסטיקה והניהול יהיו זמינים בסביבתו".
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אסטרטגיה חדשנות טכנולוגיה ערים חכמות תעשייה תשואה
