ישראל מגינה על הסביבה ? מצחיק

מאת: דניאל מורגנשטרן

פורסם ב 11 נוב 2020 / אין תגובות

אין תגובות

האם באמת קרו דברים טובים לסביבתנו ? ממש לא !

פורסם: 4.3.20 צילום: shutterstock

מאמר דעה

למקרא מאמרו המלומד של אורי מרינוב בגיליון ערב שמחת תורה ("למרות הבעיות הסביבה בישראל היא בין הטובות בעולם", "הארץ" 6.10) שפשתי את עיני ופלטתי: לא, לא מדובר על ישראל ! הרי השבח העצמי, הכתרים המקשרים לאיכות סביבתנו – תלושים מהמציאות !

תיאור ההיסטוריה של המאבק למען הסביבה בישראל יכול להבהיר לנו מהו באמת מצבה של הגנת הסביבה בישראל: בינואר 1970 התכנסנו, 500 חברי החברה להגנת הטבע, באתר מחצבת "נשר" בחרייבה בראש הכרמל להפגנה לסגירתה. שם נבטו ניצני הגן הלאומי בכרמל, ששטחו הנוכחי 68,000 דונם, ונשרף מאז פעמים מספר.

עשור קודם זיהה רופא, ח"כ הד"ר שמעון כנוביץ, זיהום אוויר כבד שפוקדנו וחוקק חוק מסגרת כללי "החוק למניעת מפגעים תשכ"א 1961" הנושא את שמו. בעקבותיו ייסדו השופט צבי ברנזון, עו"ד ידידיה בארי ואחרים עמותת מלר"ז – מועצה לאומית למניעת רעש וזיהום אוויר, כתובת בלעדית לתלונות הציבור, התפרסמה בהתנגדות לתחנת הכוח רדינג. גילוי נאות: בין השנים 2005 – 2014 היה הח"מ חבר ההנהלה.

ב 5 יוני 1972 התכנסה בשטוקהולם ועידת האו"ם הראשונה לדיון בגורל כדור הארץ. ח"כ יוסף תמיר ראש המשלחת. כעבוד שנתיים, שוב החברה להגנת הטבע התנגדה לתוכנית למיקום תחנת הכוח מ"ד בשפך נחל התנינים. ארגנה הפגנת המונים (500 חברים!) ששכנעה את הממשלה למנות את פרופ' משה היל מהטכניון לבחון סוגיית המיקום. היל המליץ על שפך נחל חדרה שכבר היה מזוהם בשפכי תעשיה, והציל נחל התנינים.

הקמת השרות לאיכות הסביבה, שבמשך שנים מנה 10 מומחים לתחומים השונים, סייעה למיסוד תהליכי חשיבה סביבתיים קיימים במשרדי הממשלה ובסוכניותיה: רשות שמורות הטבע, רשות הגנים הלאומיים, אגף התכנון במשרד הפנים, אגף העתיקות…

השרות לאיכ"ס, והמשרד, לא השכילו לעצור הליכי פירבור ערי ישראל והתבדרות צנטריפוגלית שלהם לגבול שטחם המוניציפלי, לשטחים החקלאיים והפתוחים; במקום להתכנס לעבר הגלעין ההיסטורי, תוך ציפוף, עליה לגובה ,ובעיקר – התחדשות עירונית ועירוב שימושי קרקע. המשרד לא מנע שטפון הקמת ערים חדשות: ערי הכוכבים ומודיעין, במקום איחוד רמלוד כמטרופולין תווך בין ירושלים ותל אביב, ביעור קיני עזובה בשתי ערים מעורבות, וזלילה סיטונית קרבקע חקלאית ממושבי הסביבה.

השרות, והמשרד לאיכ"ס לא השכילו לעצור תחנת קול אמריקה בערבה (מתה בנפילת בריה"מ), וסלילת כביש 6 שהאיץ פירבור ישראל מזרחה עד לקו הירוק, להצטיידות ברכב פרטי, הזנחת התחבורה הציבורית וסלילת כבישים ומחלפים – במקום השקעה בעיבוי מסילות הברזל, העדפת תחבורה משולבת. כתוצאה, גודש בדרכים ובישובים עצמם. הגדלת הנסועה, זיהום אוויר קטלני, בזבוז זמן ופגיעה אנושה בפריון ובאיכות החיים..

חוק תסקירי ההשפעה לסביבה מחייב יזם להכינם כרכיב בתוכנית, לוקה בבסיסו: היזם בוחר יועץ – מומחה, ומשלם שכרו. רק ניתוק קשר גורדי ע"י הקמת רשות תסקירי השפעה תייצר תסקירים איכותיים לא "מוזמנים", תקצר תהליכי בקרה ותכנון, ותייתר התנגדויות.

איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון (חדרה), חלוץ היחידות הסביבתיות, הוקם למעקב סביבתי לתחנת הכוח בחדרה, במימון חברת החשמל.. כמוהו איגודי הערים אשדוד ואשקלון. השאר תוצרי "אג'נדה 21" של האו"ם שהטילה בעיות הסביבה לשלטון המקומי.

190 ק"מ חופי ישראל מותירים 4.5 מ"מ לתושב ! מתכנני המשרד לאיכ"ס סימנו 13 עוגנים בתמ"א חופים. המשרד כשל בסיכול הקמת מעגנות הרצליה, אשדוד ואשקלון. פרנסי נתניה חדרה, נהריה, קריית ים חיפה וראשון לציון – תובעים מימוש הפוטנציאל להקמת מעגנות (מיותרות והרסניות) בעריהם.

מעבר מדלק עשיר בגופרית (% 3.5) לפחם דל גופרית (% 1 משוקלל), ולגז טבעי – בתחנות הכוח של חברת החשמל, לא הפחית זיהום האוויר בערי ישראל. בשנות השמונים למאה שעברה הצטיינה ירושלים באווירה הנקי. כיום הוא מזוהם כבערי החוף – מתחבורה מוטורית.

העדר טיפול באשפת ישראל מהכשלים המבישים באיכות הסביבה. פסולת בניין בשולי ערים ושטחים פתוחים. הפרדת האשפה במקור בוטלה לפני 5 שנים; המחזור מדשדש באחוזי אפסיים. 500 מזבלות יישוביות נסגרו אך במגזר המיעוטים עדיין שורפים אשפה. לא נעשה דבר לצמצום כמויות האשפה והיא גדלה ב 5.5% בשנה: הטל ההטמנה, 126 ₪ לטון, ממוטט רשויות מקומיות שאינן יכולות להעבירו ליצרן הפסולת קרן הניקיון מתפוצצת מהמיליארדים.

במקום חקיקת חוק משק סגור לאשפה, שיטיל מלוא העלות על יצרן האשפה, יזם המשרד תוכנית-נפל לחמש משרפות אשפה מרחביות, בדגם אירופי. אשפתנו רטובה ונחותה ב 20% בערכי ההיסק לכדאיות התמרה לאנרגיה. פקידי המשרד וראשיו שבויים בידי התעשיינים משנים. המשרד כשל במימוש תיקון מספר 4 בחוק בפיקדון על מכלי משקה – והחלתו על 750 מיליון המכלים המשפחתיים בשנה (1.5 ליטר+), מה שיביא למהפכה בדפוס ההתנהגות לפסולת.

המשרד להג"ס לא השכיל לממש התחייבות הנשיא פרס בוועידת האקלים בקופנהגן (2009) להגיע לייצור % 20 אנרגיה חילופית – פוטוולטאית בשנת היעד 2020. אפילו תוכניות הפקת הגז הטבעי תמ"א 37/ח נעשו על גב התושבים, תוך סיכון בריאותם, ובזבוז שטח אדיר, בעלויות מרקיעות.

מי השתייה של ישראל הצטיינו תמיד באיכות טובה. כתוצאה מכניעה לטייקוני ההון שיצרו כיאוס של מחסור במים והתייבשות האדם –הצטרף המשרד להגנ"ס למחול הענקת זיכיונות למערכות להתפלת מי-ים, במקום לעודד חסכון במים שפירים, המדינה מבזבזת אנרגיה מחצבית להפוך מי-ים למים תפלים, חסרי מינרלים (במיוחד מגנזיום וסידן), בעייתיים לבריאות.

מרבית נחלי ישראל אינם ראויים אפילו לרחצה (ירקון, קישון, אלכסנדר, נעמן לכיש), בקושי לפעילות נב"ט (נופש בחיק הטבע). הצפיפות והזוהמה בסביבתם בלתי נסבלת. גם בחופי הכנרת הזוהמה שולטת בכפה.

_________________________________