הביאנלה לאמנות בוונציה היא האירוע החשוב בעולם האמנות באירופה. הביאנלה מאפשרת להיחשף לחדשנות בעשייה האמנותית המתרחשת היום בעולם, ולהתעדכן בהלכי רוח שונים באמנות. הביאנלה נותנת במה לטכנולוגיות עדכניות ולחדשנות שהאמנות העכשווית כרוכה בהם
פורסם: 30.5.19 צילום: יח"צ
הביאנלה ה־58 לאמנות בוונציה נפתחה השנה ב־11 במאי ותימשך כחצי שנה עד 24 בנובמבר 2019. אני הגעתי השנה ממש לפתיחה, למשך 3 ימים, מה-12 למאי עד ל-15 במאי. התרשמתי מהתצוגות והייתי חשוף לכל ההסברים כעיתונאי המסקר את התערוכה. זוהי פעם שנייה שאני מבקר בתערוכה כעיתונאי. הפעם הקודמת הייתה בשנת 2011.
אוצר הביאנלה הנבחר לשנה זו הוא ראלף רוגוף, מנהלה של גלריה הייוורד בלונדון – מוסד תרבות ציבורי רדיקלי וחדשני, שבקרתי בו בשנה שעברה. רוגוף העניק לביאנלה את הכותרת האירונית ״שתחיו בזמנים מעניינים״ והסביר את בחירתו: ״בעידן דיגיטלי, שבו פייק ניוז ו׳עובדות אלטרנטיביות׳ מזהמים את השיח הפוליטי וזורעים חוסר אמון, הביטוי, מתייחס לעידן שבו אמת מזויפת ועובדות אלטרנטיביות הן בעלות כוח השפעה כביר על מערכות החוק והשלטון, כפי שקורה בתקופה שבה אנו חיים כעת .כותרת הביאנלה מתייחסת לעולם שבו רטוריקה פיקטיבית בוראת מציאות. התערוכה מדגישה את הגישה שלפיה לאמנות יש תפקיד חברתי ויצירות אמנות נועדו הן לספק הנאה תרבותית ואסתטית והן לקדם חשיבה ביקורתית״.
כבכל שנה כוללת הביאנלה תערוכה מרכזית בינלאומית ותערוכות של אמנים המייצגים עשרות מדינות בעולם. האתרים המרכזיים של התערוכה הם 31 הביתנים הלאומיים הממוקמים ב"ג'ארדיני" והתערוכות ב"ארסנלה. התצוגות בביאנלה משקפות את ההתפתחויות בסצינת האמנות העכשווית הבינלאומית. לצד התערוכות הללו מתקיימות ברחבי העיר תערוכות נלוות רבות במוזיאונים, בארמונות, ובאתרי תצוגה נוספים.
מתחמי הביאנלה – המתחם הראשון – ה"ג'ארדיני"
גני הביאנלה קרואים ה"ג'ארדיני" ( The Giardini). במתחם זה ניצבים 31 מהביתנים הלאומיים של המדינות המשתתפות בביאנלה, במבנה המרכזי מתקיימת תערוכת אמנות באצירת אוצר הביאנלה, שמניסיוני הקודם בביאנלה העדפתי הפעם לפסוח עליה, ולהתרכז בשש השעות שביליתי ב"ג'ארדיני" בביתנים הלאומיים.
מתחמי הביאנלה – המתחם השני – ה"ארסנלה "
ה"ארסנלה" שימש בעבר כמספנה שהייתה בזמנה הגדולה בעולם ואפשרה את בנייתה של אנייה שלמה ביממה. ה"ארסנלה" מארח מדי שנתיים את תערוכת הנושא המרכזי של הביאנלה שהיא תערוכה רבת משתתפים. האמנים והאמניות נבחרים ומוזמנים ע"י האוצר הראשי. השנה לא היה אמן ישראלי בין המוזמנים.
חללי תצוגה נוספים ברחבי העיר וונציה המציגים תערוכות הקשורות לביאנלה
חללי תצוגה אלטרנטיביים משמשים את הביאנלה. ארמונות עתיקים, חללים תעשייתיים ומבנים שונים שמושכרים בתקופת הביאנלה למדינות ולגופים שונים המעוניינים להשתתף באירוע. חלל תצוגה כזה המציג את התערוכה "מעבר לרעלה", בה מוצגות עבודות של כמאה אמניות מהעולם העוסקות במסורת ההתכסות הנשית. מחצית מהאמניות הן ערביות ויהודיות מישראל. ראש הטופסאת התערוכה אצרו איריס אלחנני ודורון פולק.
הביתנים הלאומיים
ביקרתי במספר רב של ביתנים לאומיים וכמובן בביתן הישראלי. הביתנים שהתרשמתי מהם במיוחד השנה היו הביתן הבלגי, הביתן האמריקאי, הביתן ההולנדי והביתן הסרבי, הם היו הבולטים והמעניינים לטעמי.
הביתן הישראלי – רעיון מקסים, הרבה כוונות טובות שלדעתי לא התממשו
את הביתן יצרו האמנית איה בן רון והאצר אבי לובין. הוא בנוי כבית חולים, ששמו הוא FHX (ראשי תבות של Field Hospital X) ומפגיש את המבקרים עם רעות חולות בחברה. נושא ההולם את סיסמת הביאנלה השנה.
עוד לפני הכניסה פגשתי בדרכי שלושה זוגות מבקרים מישראל שספרו לי שהחליטו לוותר על ביקור בביתן בגלל ההמתנה הממושכת בכניסה. בכניסה לבית החולים קבלו המבקרים מספר, והמתינו לתורם באזור הקבלה. חולקו להם עלונים וחוברת שבהם הסברים על בית החולים והטיפולים שהוא מעניק.
בזמן ההמתנה, צפו המבקרים בתוכנית הטלוויזיה של בית החולים (FHX TV Program). ברגע שמספרם הוכרז, הם ניגשו לשולחן הקבלה, משם הם המשיכו לתאים אטומים בהם יכלו להפיק צעקה חזקה, התאים מהווים מקום בטוח שבו איש אינו מביט או מקשיב להם.
מהתא האטום ממשיכים לאזור הטיפול: יש בו 12 כיסאות כחולים הצוות המפעיל מזהה באיזה סרט המבקר בחר, והמבקר צופה רק בו. ישנה הקדמה מפי ויקטוריה חנה, ובסיומו בקורת בשם "Second Opinion " כעין חוות דעת רפואית נוספת. כל סרטון מציג כתב אישום כנגד עוולה, או מהווה עדות לפשע. באחד הסרטונים נחשפת בן רון בטראומת ילדות. הבעיה העיקרית ששמעתי מהמבקרים הייתה בעיית השפה, הסרט הינו בשפה העברית עם תרגום קטן באנגלית בתחתית הסרט. מתאים רק לדוברי עברית או אנגלית.
הסרט שראתה זוגתי היה "Habit" ומציג את התנגדותו של אמן פלסטיני אנונימי לכיבוש הישראלי, הפלסטיני מסרב לשתף פעולה עם התפקידים שמיועדים לו כמי שחי בשטחים הכבושים, ומבצע דה־מיסטיפיקציה לדימוי המוכר של קורבן. הסרט שבו צפיתי היה "Block of Clay", של האמנית רועי ויקטוריה חפץ. במונולוג שלה מדברת רועי ויקטוריה על תחושות ניכור מגופה שלה, ועל שנים ארוכות בהן התכחשה למגדר האמיתי שלה. היא חושפת את עצמה לפני המצלמה במהלך השינוי המגדרי.
ביציאה קבלתי צמיד לבן שבו כתוב מסר מבלבל נוסף: "HERE ANYONE CAN LIVE FREE" . המסר הראשון בביתן הינו מחאה נגד הרעות החולות בחברה. המסר השני – חשבת שבבית החולים יעזרו לך, נכון? מה פתאום. ולפתע מסר שלישי בסתירה מוחלטת , "כאן אתה חופשי". רב המבקרים שדברתי איתם בהמשך, אמרו לי שהם לא הבינו את המסר בביתן הישראלי. הרבה כוונות טובות שלדעתי לא התממשו.
הביתן האמריקאי – התייחסות להיסטוריה האמריקנית.
בביתן האמריקאי לא נכח האמן מרטין פורייר (Martin Puryear)
עצמו, פסל אמריקאי אפריקני בן 77, יוצר פסלים פואטיים בעבודת יד בחומרים מסורתיים כגון עץ, אבן ומתכת, שהציג תחת הכותרת " ליברטי / ליברטה" (“Liberty/Libertà”) תערוכת פיסול שכולה התייחסות להיסטוריה האמריקנית.
החומר שקיבלתי וההסברים שקבלתי מצוות הביתן היו מצויינים. מרטין פורייר טוען ש"טעם וירק את המינימליזם "; אכן, האסתטיקה שלו קרובה יותר למודרניזם המוקדם של ברנקוזי וארפ. הנושא שלו רומז, בעדינות, להיסטוריה, גזע וזהות.
בתוך הביתן נמצאים פסל המוקדש לזכרה של שפחה שהפכה לפילגשו של הנשיא ג’פרסון, פסל לפי כובע חיילים ממלחמת האזרחים האמריקאית, כרכרה של חלוצים – מוצגת כך שעוד נסיעה קצרה תיפול לתהום.
התצוגה משקפת את התעניינותו הממושכת של פורייר בכוחם של אובייקטים בתרבות החזותית וכיצד הם מעוצבים על ידי הקשרים היסטוריים ועכשוויים. בעוד אוצר המילים שלו הוא אמריקאי מובהק, בפועל התצוגה שלו משלבת ביטויים שונים של תרבות החומר מרחבי העולם. באמצעות טכניקות של יצרנים בינלאומיים, פורייר מזמין מקורות השראה שונים כדי ליצור תוכן אסוציאטיבי שמרכז אלמנטים על פני תרבויות, יבשות, תקופות ופרספקטיבות.
הביתן ההולנדי – חקירת מסורות העבר
בביתן ההולנדי, הוצגו יצירותיהם של האמנים רמי יונגרמן ואיריס קנסמיל, בהצגה משותפת של האמן בנו טמפל (מנהל מוזיאון ג'מינטמוס, האג). בתערוכה, שכותרתה "מדידת נוכחות", שני האמנים עשו עבודה חדשה במצגת רב-לאומית, שחוקרת מסורות של העבר, ומביאה אותם למגע עם ההווה.
אייריס קנסמיל יצרה מתקן קיראלי ספציפי לאתר, שבו היא מחברת את החשיבה האוטופית של המודרניזם, ומציירת שבע אינטלקטואליות שחורות ואנשי תרבות שעבודתם מציעה נקודת מבט אופיינית למודרניות ולעתיד.
רמי יונגרמן משלב התייחסויות למודרניזם של דה סטיל עם דפוסים של המרונים של סורינם, וטקסים מדת וינטי. ;הוא ייצר קונסטרוקציות של מוטות פלדה המשולבים לאורך ולרוחב כפסלים ענקיים בהשפעת מסורותיהם של אבות העולם ההולנדים הגדולים כמו הצייר מונדרייאן, וחיבר בין התרבויות השונות .
ביתן הרפובליקה של סרביה – זיכרונות מילדותו של האמן
מבחר מעבודותיו של ז'ורדייה אוזבולט מוצגות תחת הכותרת "שיחזור זיכרון שאבד", בביתן הרפובליקה של סרביה. העבודה מורכבת ממורל (ציור קיר – (mural, המציג נוף מופשט – מטאפורה של נוף נעוריו של האמן. המורל מהווה פלטפורמה שעליה תלויים ציורים, המהווים שברי זיכרונות, כמו פורטלים המנסים לפתוח את עולם הזיכרונות באמצעות חזון אמנותי אישי. הרשימו אותי גם הפסלים הגבוהים בגובה שני מטרים, קטועי אברים, העומדים על הקיר הנגדי, מול הציורים והמורל. זהו דיאלוג בין ציור ופיסול, בהשראת זיכרונות מילדותו של האמן.
הביתן הבלגי – מוזיאון פולקלורי
האמנים המציגים הינם ג'וס דה גרויטר והראלד טיס. התערוכה בנויה כמוזיאון פולקלורי המציג את דמות האדם. המוזיאון מכיל כעשרים בובות, רובן אוטומטיות; סדרה של רישומים גדולים של סצינות פסטורליות.
במרכז הבניין הציגו אומנים – כגון סנדלר, סתת וטווה חוטים, אשר נשארו נאמנים לעצמם ולמקצועות המסורתיים שלהם.
אסיים שהשנה זכה בפרס אריה הזהב היוקרתי על מפעל חיים ג'ימי דורהם (JIMMIE DURHAM). דורהם הינו אמן, מבצע-מופיע (PERFORMER) ומשורר, שהשתתף בחמש ביאנלות בוונציה ובעשרות תערוכות אחרות בעולם.
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
Tags: אמנות חדשנות מיתוג
