ישנה קורלציה ברורה בין צבעים ובין אופיו של אדם. ניתן בעזרת אפיון אופיו של אדם להעריך את הצבע האהוב עליו והפוך, בעזרת הצהרה על הצבע האהוב, ניתן לנחש את אופי האדם

פורספ: 19.1214   צילום: ויקיפדיה

משמעות הצבעים:

 הצבעים הבסיסיים: שחור, אדום, צהוב וכחול מרמזים על אופי קיצוני, ברור וחד משמעי. אין גוונים ואין זיופים. תמיד אותו דבר.

שחור הוא צבע דומיננטי. הוא בולע כל צבע אחר. כל ניסיון התערבות של צבע אחר יתקל בהתנגדות עזה ובסופה יבלע. האדם עם האופי השחור הוא אדם משכיל, אינטליגנטי, דומיננטי לסביבתו, בולט מבלי שיתאמץ, קר ומשדר "אל תתקרבו אלי כי יבולע לכם". בסופו של דבר הוא נשאר בודד מבפנים.

אדום הוא צבע חד משמעי, לוהט, חם, נועז, עצבני, אבל יחד עם זאת רגיש לצבעים אחרים, מוכן להתמזג. הוא צבע שמחפש זוגיות עם צבעים אחרים והתוצאה של התמזגותו היא לידה חדשה של צבע אחר. עם כחול, הוא יוצר את הסגול. עם לבן את הורוד. עם צהוב את הכתום. בעקרון, הוא יכול לחיות לבד, אבל אם באה הצעה מעניינת, מצבע אחר, הוא לא ידחה אותה. הוא מרגיש טוב בזוגיות.

צהוב הוא הפרוע בצבעים. צבע ללא גבולות ומחסומים. הוא מתפרץ לכל כוון. אי אפשר לתחם אותו. כל כתם צבע שנשים על נייר, ייווצרו לו גבולות הצבע. עם הצהוב זה אחרת, הוא לא מותחם, הוא מתפרע ורק התערבות של צבע אחר תגרום לו לנחות.

צהוב הוא דומיננטי ומשפיע מידית על כל צבע אחר שבסביבתו. כשהוא נוכח בשטח, כולם במתח…. עד אשר הוא מתמזג. השפעתו על בן הזוג היא מידית. כשהוא מתמזג עם אדום, הוא ממתן ומתמתן מיד ויוצר את הכתום. כשהוא מתמזג עם כחול, הוא מוציא את הכחול מהדיכאון שלו והופך אותו לירוק שלו ורגוע.

כחול הוא צבע הנתון במחשבות כל העת. רציני להחריד. שקוע בתוך עצמו עד כדי דיכאון עם נטיות למוות. יש לו השפעה שלילית על סביבתו והוא מכבה כל צבע שבא אתו במגע. הוא מוכן להתחבר עם צבע אחר, אבל ההתמזגות אינה יוצרת משהו שמח, עד כדי כך הוא מדכא. רק הצהוב מסתדר אתו ומוציא אותו מעט מהדיכאון לכוון של ירוק שקט ושלו, אבל לא ליותר מזה. מעניין לראות את ההתחברות שלו עם הלבן שעושה אותו תכלת, אבל עדיין אינה מוציאה אותו ממחשבות המוות שהוא נתון בהן. אפילו את האדום הלוהט הוא מצליח לדכא ולהפוך אותו לסגול עצוב.

 הלבן, אינו נחשב לצבע, אבל נמצא בכל זאת בתוך ההגדרה כי הוא משפיע על אחרים, הוא הגרוע שבצבעים. הוא מסמל את הריק המוחלט. צבע שהוא כולו מוות. לא בכדי, עוטפים את המת בתכריכים לבנים. כשהוא נמצא, הוא בעצם איננו. הוא בלתי נראה, בלתי מורגש. אין לו חיים משל עצמו. זכות הקיום/החיות שלו תלויה באחרים, אם ירצו להתחבר אליו. אחרי התחברותו, הוא משפיע לרעה. הוא מצליח למשוך כל צבע לכוון תחתיות האין סוף, בכך שהוא מבהיר אותו לכוון השקוף, הבלתי נראה. הוא גורם לכל צבע לאבד מהחיוניות שלו. הוא מצליח להחוויר את האדום בהפכו אותו לוורוד, את צהוב החי והמתפרץ, הוא מדלל ומנסה לדכא ולהפכו לשקוף. אותו דבר הוא עושה לכחול הרציני והעמוק בהפכו אותו לתכלת ומעלה אותו לשמיים לכוון מרומי האין סוף..

גלגל הצבעים המקורי של גתה 1810, Universität Mannheim

צבעים מעורבים – אופי מעורב

 בני האדם הם אנשים עם אופי מורכב. לא חד משמעי ומובהק כמו צבעי היסוד. לכולנו יש מספר תכונות דומיננטיות שמתחברות ביניהן ויוצרות את זיהוי האופי שלנו.

 אופי ירוק – אנשים שבאישיותם משלבים את הצהוב עם הכחול. הם מצד אחד מתפרצים בכל הכיוונים – בעיקר ביזמות, באמנות, ביצירתיות. קשה לרסן את הרצונות שלהם, אבל אדם אינו יכול לחיות בהתפרצות מתמדת, לכן הוא מכיל גם את  הכחול שמרגיע אותו, מייצב אותו, מרצין אותו ויוצר את הירוק שהופך להיות קו דומיננטי חזותי באופיו. אנשים רואים אותו ירוק שמשדר שלווה, רוגע, טבע, שיקול דעת, אמינות, בגרות. " אפשר לסמוך עליו" יחשבו אנשים. סביבתו של הירוק אינה מודעת למרכיב הצהוב שבאישיותו ולכן אינה מבינה את התנהגותו כאשר הוא יוצא משלוותו ומתפרץ או עושה מעשים נמהרים, בלי "שיקול דעת". הירוק הוא אופי מתעתע למדי, שנתון להשפעת המינון של הצהוב או הכחול, בזמנים מסוימים. רוב הזמן הם נמצאים בהרמוניה.

 אופי כתום – בעיקרון, אפשר לומר על אנשים כתומים שהם אנשים חיוניים, שמחים, יצירתיים, בלתי שגרתיים, לא שקטים, נמצאים בתנועה ולפעמים עצבניים ומעצבנים.

הכל תלוי במינון הזמני של הצהוב והאדום. מחקרים שנעשו בתחום נראות העיצוב, מלמדים כי הכתום נחשב לצבע בעל הנראות הגדולה ביותר. גם בעלי האופי הכתום כאלה. יש להם נוכחות בכל מקום בו ימצאו. הם תמיד יהיו במרכז תשומת הלב. הם מאד מוחצנים.

 אופי חום – החום הוא צבע מאד שורשי, עם הרגליים באדמה. אנשים עם עוגן. תמיד מחוברים, הגיוניים, שקולים, לא נוטים לקבל החלטות נמהרות. החום מכיל בתוכו את כל הצבעים. ולכן בהיווצרו, צבעים מנטרלים אחד את האחר ומונעים בכך בולטות של אחד מהם. יש בו בחום תחושה שהוא מסתיר משהו. יש בו מסתוריות, קדמוניות. הוא מפגין חיבה וחום. הוא משדר תכונות שמניעות אנשים להתחבר אליו. הדבר היחיד שיכול לפורר אותו הוא הצהוב. הוא משתלט עליו והופך אותו לחול, ביוצרו את צבע האוקר.

 אופי אוקר – כאמור האוקר נוצר מהתחברות של הצהוב  אל החום. האוקר הוא חול רך שמבקש שיחפנו אותו, אבל בה בעת, "בורח בין האצבעות". קל לשקוע בתוכו ולהתמכר לו בהיותו כל כך ידידותי. הוא נותן לאחרים לחפור ולהתחפר בו. הוא כחול במדבר. לעתים שקט ורגוע ולעתים סוער ומשתלח בסופה. " אל תאמין למה שאתה רואה במדבר" אומרים הבדואים. האוקר הוא לפעמים פטה מורגנה. פעם אתה רואה את הצהוב שבו ופעם את החום. קשה לדעת מתי מי מהצבעים יהיה דומיננטי ומכאן העניין והסקרנות שהאוקרים יוצרים סביבם.

 אופי סגול – הסגול הוא התחברות של אדום וכחול. האדום נכנע לכחול. האחרון כופה את עצמו ואת המלנכוליה שמאפיינת אותו. הוא מושך את האדום לכוון דיכאוני והורג את שמחת החיים שלו. האנשים הסגולים ניכרים בפסיביות שלהם. הם לא ייזמו, יתנו לאחרים להחליט בשבילם. הם אפטיים עד כדי חדלון, אבל יחד עם זאת, יש להם נוכחות, שנובעת מתוך הרצון לשמח אותם, לטלטל אותם. הסגול הוא הביטוי האולטימטיבי לחוזקו של החלש. הוא יכול לכפות עצמו על סביבתו מהיותו חדל אישים. סביבתו תרצה תמיד לנטרל את הכחול שבו ולהחזירו לחיים. הוא עצמו, לא יטרח.

האפטיות שבסגול מתורגמת לפעמים כמשהו מסתורי על גבול הספיריטואלי, המרמז על כך שמה שרואים, לא בהכרח הוא המציאות.

 אבל זו כאמור אינטרפרטציה לא במקומה, כי מה שרואים היא היא האמת.

* על אופיו של הכותב אפשר ללמוד מאתר האמנות שלו www.shalevart.com

Tags:  טיפים פיתוח אישי קריירה שיווק תרבות ארגונית