ברוב מקומות העבודה התרבות לא מעודדת לומר בגלוי מה אני אוהב לעשות, עם מי אני אוהב לעבוד, מה יגרום לי להיות מאושר כאן. זו מורשת מן העידן התעשייתי

10.4.16   צילום: shutterstock

בנאומו המרתק ומעורר ההשראה בסטנפורד 2005 אמר סטיב ג'ובס את הדברים הבאים:

"אנחנו חייבים למצוא מה אנחנו אוהבים, וזה נכון לעבודה שלכם בדיוק כפי שזה נכון בנוגע לבני הזוג שלכם. העבודה גוזלת חלק גדול מאוד מחייכם והדרך היחידה להיות מסופקים לגמרי היא לעסוק במה שאתם תופסים כג'וב נהדר. והדרך היחידה לעשות עבודה נהדרת, היא לאהוב את מה שאתה עושה. אם לא מצאתם את זה עדיין, תמשיכו לחפש. אל תתפשרו. וכמו תמיד, בענייני הלב, תדעו כשתמצאו. וכמו קשר זוגי נפלא, זה רק הולך ומשתפר עם השנים. אז תמשיכו לחפש עד שתמצאו. אל תתפשרו."

בגיליון 196 של סטטוס פורסם מאמר שלי "מחפשים משמעות בעבודה" (אוקטובר 2007). תשע שנים מאוחר יותר יותר אני עדיין נזקקת לשאלה מה אנשים מחפשים בעבודה.  והפעם התשובה היא אולי אף נועזת יותר: אנשים מחפשים אהבה בעבודה! אין כוונתי לאהבה רומנטית (למרות שזוגות רבים אכן נפגשו בעבודה). אני מתכוונת לאהבה במשמעות רחבה יותר – אהבה שגורמת לאנשים לקשור גורלם למקצוע, לארגון, לצוות. ד"ר בברלי קיי ידידה ועמיתה מארה"ב פרסמה עם שותפתה, שרון ג'ורדן-אבנס, ספר על הנושא בשנת 2002 – "אהב אותם או אבד אותם", ואני אוהבת מאוד את הספר (!) ובהשראתו בחרתי לכתוב את המאמר הזה על "ניהול כישרונות". כי מהו "ניהול כישרונות" אם לא מיקוד בחיפוש, איתור, מיון, גיוס, קליטה, טיפוח ושמירה של אנשים שאתה אוהב, שאיתם אתה רוצה לעבוד, שאיתם אתה רוצה להתקדם, שאיתם אתה רוצה להוביל צוות וארגון מנצח ?!

ראשית חוכמה היא לשאול, מי הם האנשים שאתה אוהב לעבוד איתם: אותם "כישרונות" שאתה רוצה ל"נהל" אותם, אלה שאינך רוצה שיעזבו אותך? התשובה, לדעתי, פשוטה, ואולי בשל פשטותה שכחנו אותה – "כישרונות" הם בראש ובראשונה אנשים שאוהבים מה שהם עושים, ממש כמו האמנים שלא הכסף מניע אותם (למרות שגם הם רוצים להתפרנס מעבודתם). האמנים מונעים על ידי אהבה עמוקה לעיסוק שלהם. העיפרון של הצייר לא נופל מיידו בשעה מסוימת. כשהוא עוסק בעבודתו הוא ישכח לפעמים לאכול ולישון, שכן התשוקה שביצירה ממלאת אותו. הוא במצב של "זרימה" (FLOW)  – מושג (שהוא גם שם ספר) שהמציא אותו הפסיכולוג Mihály Csíkszentmihályi. במצב של FLOW אדם נמצא בפעילות שסוחפת אותו במלואו ובכל מאודו, במיקוד מלא בה כדי להצליח – במצב זה, לדברי המחבר, אנחנו מאושרים.

כשאני מראיינת מועמדים לעבודה – אני מחפשת בראש ובראשונה אנשים שמאוד רוצים לעבוד דווקא אצלנו. מי שבוחר בנו כברירת מחדל, פסול בעיני מראש. רק מי שמאוד רוצה לעסוק במה שאנחנו עוסקים בו ומאוד רוצה לעבוד איתנו וללמוד איתנו – הוא בעיני מועמד ראוי. קל ל"התאהב" באנשים כאלה ולכן גם קל להשיב להם אהבה וכך לשמור אותם אצלך – וזה הרי היעד ב"ניהול כישרונות" – לגרום להם לרצות להישאר אצלך כשאתה רוצה אותם !

לכאורה המשימה קלה – האם לא נועדנו לאהוב? מסתבר שזה אחד הרגשות שאנו מדכאים במהלך השנים. ברוב מקומות העבודה התרבות לא מעודדת לומר בגלוי מה אני אוהב לעשות, עם מי אני אוהב לעבוד, מה יגרום לי להיות מאושר כאן. זו מורשת מן העידן התעשייתי, שבו אנשים לא נתפסו כ"כישרונות" אלא כ"ברגים" ב"מכונת" הארגון. העבודה הייתה ברובה עבודת כפיים מתישה ומפרכת, רמת הידע שנדרשה כדי לבצע אותה בהצלחה הייתה נמוכה, התחרות על מקומות העבודה הייתה גדולה מן התחרות על העובדים. אבל היום אנחנו חיים בעולם אחר לגמרי. בעולם של תחרות קשה לא רק על לקוחות אלא גם על "כישרונות" – על אנשים שהם "שחקני נשמה", שנהנים מעבודתם, אוהבים את הלקוחות, שמחים לשרת אותם וכך גם שומרים עליהם. אנשים כאלה יישארו איתנו, אם נטפל בהם, כפי שאנחנו מצפים שהם יטפלו בלקוחות – באהבה!

בברלי קיי בספר שכבר הזכרתי "אהב אותם או אבד אותם" מזכירה לנו כיצד מבטאים אהבה לעובדים כדי לא לאבד אותם. שהרי לא די ברגש של אהבה – יש צורך לדעת לתרגם את הרגש למעשה. זו הסיבה שיש היום השתלמויות להורים ולפעמים אפילו בתי ספר להורות ויועצים לזוגיות טובה ! אנשים צריכים ללמוד איך לאהוב!  כך גם בעבודה – לא די באהבה – יש ללמוד כיצד להעניק אותה לעובדים בהצלחה. גם זה כלול לטעמי ב"ניהול כישרונות" אפקטיבי.

מהי אהבה?"

רבי הלל התייחס לשאלה זו כבר בתקופת הבית השני:  "ואהבת לרעך כמוך" ופירש –"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". ולי יש הצעת שיפור קטנה – ואהבת לרעך כמוהו ואל תעשה לו מה ששנוא עליו. כמו עם לקוחות – הכול צריך להתחיל בבירור יסודי של הצרכים האמיתיים של העובד האהוב עליך, כפי שזה חשוב, גם כשמדובר בילד או בבן זוג. האירוניה היא שלעיתים קרובות אנחנו נכשלים כבר בשלב הזה. אנחנו לא מעיזים לשאול בפשטות – מה הצרכים שלך, מה מטריד אותך, אילו בעיות בלתי פתורות יש לך, במה אתה מתלבט, מה אתה אוהב, מה אתה רוצה. לרוב אנחנו דומים לאחד הבנים בהגדה של פסח – זה "שאינו יודע לשאול". "אסטרטגית האהבה" הראשונה היא לכן כפי שמציעה ההגדה: "את פתח לו" – נתחיל בהקשבה, בהתעניינות אמיתית, בעובדים שלנו. זו ראשיתה של אהבת אמת – ועובדים יודעים להבחין מהר בין אהבת אמת לבין "טקטיקות ניהוליות".

בשיר הידוע "הכניסיני תחת כנפך" שאל ביאליק: "אומרים אהבה יש בעולם – מהי אהבה?"    צילום: זולטן קלוגר

בסקר מלפני כמה שנים שאלו ילדים בגילים שונים, מה הם מצפים מהוריהם. התשובות התכנסו לשתי ציפיות עיקריות: אהבה ותקיפות ! חשוב לזכור, שאנשים מצפים מן ההורים הביולוגיים שלהם במשפחה ומן ה"הורים המאמצים" שלהם בעבודה – המנהלים שלהם – לתקיפות בצד האהבה. כמו ילדים, כך גם עובדים מחפשים ביטחון שמקורו בגבולות ברורים בין המותר לאסור, בין הנכון לשגוי, בין האיכותי לפסול, בין המקצועי לשטחי. אהבה שאינה מציבה גבולות ברורים – משאירה גם עובד אהוב במצב של חוסר ביטחון, וזו בעיה שיש לפתור אותה כדי שיהיה מאושר בעבודה.

בצד הגבולות – מחפשים עובדים גם אוטונומיה להשיג את יעדי הארגון, אמנם במסגרת הגבולות אבל עם חופש איך לבצע אותם. כמו בני זוג וילדים – כך גם עובדים מחפשים מרחב להתפתח בו באופן עצמאי, ליזום, לעסוק חלק מן הזמן בדברים, שהם בוחרים לעסוק בהם, לשלב בין עבודה ללמידה, בין ביצוע המשימות שלהם לבין סיוע לחברים אחרים בצוות שלהם או בצוות אחר. אם תחנקו אותם – אפילו באהבת יתר – יברחו! העצימו אותם. שדרו להם שאתם סומכים עליהם. קחו סיכון ואמרו כן לרעיון שהציעו. תנו להם לנסות משהו חדש. עודדו אותם לתרום מעבר להגדרת התפקיד שלהם. זה מה שאנשים אוהבים – ואם אתם אוהבים אותם – כבדו את רצונם!

אנשים גם מצפים שתשתפו אותם במידע ובידע. אם אתם אוהבים אותם – אל תמנעו זאת מהם. טפחו תרבות של שקיפות ומעורבות, שלבו הזדמנויות ללמידה בתוך תהליכי העבודה, דאגו למערכות מידע תומכות שיסייעו לעובדים שלכם למצוא מידע רלבנטי ואמין מהר. גם זו אהבה.

עזרו להם להצליח – הדריכו אותם. אל תרוצו לעשות דברים במקומם. אפשרו להם להתנסות ולטעות. ילדים לומדים כך ללכת: לקום, ליפול, לנסות שוב וחוזר חלילה. מדוע אנחנו דורשים מעובדים לעשות דברים נכון בפעם הראשונה? (זו הייתה סיסמת מהפכת האיכות בעידן ה – TQM – עידן "ניהול איכות כוללת"). הרי זה ממש לא אנושי! איך אפשר לצפות ממישהו לעשות משהו נכון בפעם הראשונה ?! איך אפשר לצפות ממישהו שאוהבים להצליח בכל כל הזמן ?! לבטא אהבה לעובדים זה גם לפתח את "הכישרונות" בסבלנות, בסובלנות, באורך רוח ולא למהר להזיזם הצידה ולעשות בעצמכם את עבודתם שלהם. "ההצלה" מסרסת, בולמת, חוסמת, מעכבת.

חשוב גם להקפיד להבחין בין הדרכה אוהבת לשינוי התנהגותי לבין ניסיון לשנות אישיות. זה לא ניתן. אל תנסו לשנות את עובדיכם, זה מתסכל ומרגיז אתכם ואותם. זה לא אפשרי. כאן כדאי לקבל השראה משירו היפה של בילי ג'ואל "אני אוהב אותך בדיוק כפי שהינך". כמה חכם ומרגש! היכולת לקבל את הזולת כפי שהוא היא בבסיס האהבה. זה מאפשר לכבד את האחר, לעזור לו לבחון את חוזקותיו ואת אהבותיו ולמקד אותו בעשייה בתחומים אלה. מוטיבציה נמוכה לעיתים קרובות מקורה בחוסר התאמה בין הפרט לבין המשימה המוטלת עליו. עזרו לעובדיכם לגלות את עצמם –  בדיוק כפי שיש לעזור לילדים לגלות את עצמם. זה צורך אנושי עמוק – וארגון שמאפשר לעובדים להתנסות בקשת רחבה של משימות ולחפש כך במה הם טובים ומה הם אוהבים – "מנהל כישרונות" כהלכה.

עוד דרך לבטא אהבה לעובדיכם היא לאפשר להם לשלב בין משפחה לקריירה. מקומות עבודה ידידותיים למשפחה – אהובים על עובדיהם. התעניינות בעובד מעבר לצרכיו בעבודה תחבב את הארגון עליו. עזרה בפתרון בעיות עם ילדים, עם הורים מזדקנים, פתיחות לאפשר להביא ילד לעבודה בתקופת חופשה מבית הספר – כל אלה עושים את חיי עובדיכם לקלים יותר. גם זו דרך לאהוב אותם!

ולסיום, צירוף מקרים מרגש נוסף: בעוד אני כותבת את המאמר הזה, קיבלתי דוא"ל מידידתי בארה"ב, אותה בברלי קיי המוזכרת בראשית דברי כאן, שבו היא משתפת אותי משם בממצאי מחקר שבוצע כאן באוניברסיטת תל-אביב (!) על חשיבות בניית יחסים טובים בעבודה (הקטע שלהלן הופיע בידיעות אחרונות כתרגום של כתבה מהניו-יורק-טימס):

מתברר, שסביבת עבודה תומכת לא רק מנעימה את יום העבודה ומגבירה את הייצור, אלא אף עשויה להאריך את החיים: מחקר שנערך באוניברסיטת תל-אביב חשף כי יחסים גרועים עם הקולגות מעלים משמעותית את הסיכוי לתמותה, ואילו סביבה תומכת ותחושת שליטה מפחיתות אותו.

החוקרים, מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב בשיתוף אנשי שירותי בריאות כללית, אספו מידע על 800 עובדים בריאים, שהם מדגם מייצג של האוכלוסייה בישראל, אשר ניגשו לבדיקות תקופתיות במשך 20 שנה. במקביל לבדיקות הגופניות נתבקשו הנבדקים למלא שאלוני בריאות ושאלונים פסיכולוגיים ותעסוקתיים.

מטרת המחקר הייתה לבחון אם לחצים בעבודה מנבאים תמותה עתידית. זאת בעקבות מחקרים קודמים שגילו כי אנשים שסובלים מבעיות בעבודה מפתחים בעיות בריאותיות שונות בשכיחות גבוהה יותר מאחרים.

ניתוח התשובות העלה ממצאים מפתיעים. גורם אחד נמצא כבעל השפעה חיובית משמעותית על תוחלת החיים: עבודה בסביבה תומכת של חברים. תמיכה מעשית ורגשית של עמיתים לעבודה הפחיתה משמעותית את התמותה."

מה נותר לי להוסיף? רק איחולים לבביים לכולכם, שאכן תמצאו אהבה ותמיכה בעבודה. מסתבר, שכך תהיו בריאים יותר ותאריכו את חייכם ! והמלצה חמה למנהלים שבכם: צרו סביבה ארגונית מעודדת אהבה וכך תשמרו על ה"כישרונות" בעולם תחרותי של "ציד ראשים". עובד אהוב שמתאפשר לו לעסוק במשימות אהובות עם עמיתים אוהבים ואהובים יישאר איתכם, גם מול פיתויים של מתחרים !

__________________

הכותבת היא יו"ר ומנכ"ל קבוצת פשר יועצים לניהול www.pasher.co.il  והשותפה המייסדת של סטטוס.