
לאחרונה נחשפתי לתופעה מדאיגה – במקום להקנות לילדים כישורי חיים, שיאפשרו להם לתפקד היטב בעידן הדיגיטלי, יש הבוחרים להרחיק אותם לגמרי מן המסכים
פורסם: 3.2.19 צילום: shutterstock
אין ספק, כולנו דבוקים למסכים הדיגיטליים יותר מדי. הרעיון לצמצם את זמן השימוש בכלי תקשוב למיניהם מבורך, אולם במקביל יש ללמד ילדים כיצד לתפקד היטב עם המסכים. הסביבה המתוקשבת היא המציאות שבה אנחנו חיים, ואחריות המבוגרים בבית ובמערכת החינוך להכשיר את הדור הבא כיצד לתפקד בה כהלכה: כיצד למצות את התועלות הרבות של המחשב וכיצד לצמצם את הנזקים שהוא טומן בחובו.
מורי ורבי פרופ׳ ניל פוסטמן, שלמדתי אצלו באוניברסיטת ניו-יורק, טבע את המושג ״עסקת פאוסט שיש לנו עם הטכנולוגיה – הטכנולוגיה נותנת והטכנולוגיה לוקחת״. הוא הבין, כבר בשנות השבעים, שהטכנולוגיה מעצבת מציאות חדשה, שיש להבינה ולהתכונן אליה, בעיקר במערכת החינוך. כחלוץ בתחום, הקים בבית הספר לחינוך באוניברסיטת ניו-יורק תכנית פורצת דרך – ״אקולוגיה של מדיה״ – שבה חקרנו את ההשפעות של הטכנולוגיה על התרבות: כיצד למצות את התועלות ולמזער את הנזקים
אשתף אתכם במענה מעולה לאתגר זה גם עם ילדים בגיל הרך!
ד"ר רנה מיכלוביץ ז"ל הייתה פסיכולוגית התפתחותית ועמדה בראש האגף לחינוך קדם יסודי במשרד החינוך. זכיתי לעבוד איתה יחד בהדרכת מפקחות ובעלות תפקידים בכירים בסוגיות ניהול מורכבות. תמיד התפעלתי מכושר המנהיגות ומיכולות הניהול מעוררות ההשראה שלה . פעם אף הזמנתי אותה לעמותה שלנו "פורום המנהלים" להציג את השקפת העולם הניהולית שלה בפני בכירי המנהלים בארץ שהיו חברי העמותה. כשפרשה ממשרד החינוך, הקימה את הסטארט- אפ הטכנולוגי "גוגלה" יחד עם בנה וכלתה. "גוגלה" היא פלטפורמה דיגיטלית לגיל הרך, המיועדת להשתלב בגן הילדים לצד ארגז החול, פינת הבובות והסביבות המסורתיות האחרות "מחוץ למסך", שכבודם במקומו מונח. בעזרת הגננת, הילדים שמשתמשים ב"גוגלה" לומדים לתפקד בסביבה הדיגיטלית: הם לומדים לחקור בעזרתה, גם כשטרם יודעים קרוא וכתוב, הם רוכשים מושגים בסיסיים במדע ומתמטיקה, הם מתנסים בכתיבת מסר כתוב עם ילדי הגן החולים, עם אבא ואימא בעבודה ועם סבא וסבתא שגרים רחוק – והכול בעזרת סמלים וסרטונים המותאמים לשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים. הם לומדים ממה להיזהר בסביבה המתוקשבת וכיצד להתנהג בה באופן אתי, כדי שלא ידרדרו לשיימינג (ביוש) כשיגיעו ליסודי.
ד"ר רנה מיכלוביץ האמינה שכל מה שאדם צריך לדעת הוא צריך להתחיל ללמוד בגן הילדים. שילוב טכנולוגיה בגן מאפשר למנהלת הגן להציג את מקומה של הטכנולוגיה בקונטקסט היומיומי: שותלים גינת ירק? הילדים יבררו ויבדקו אילו ירקות או צמחים מומלץ לשתול בעונה זו, אחד ההורים טס לאוסטרליה? בודקים היכן נמצאת היבשת ואילו חיות מתגוררות בה…שילוב נכון ומאוזן מאפשר לילד לרכוש מודל שבו הוא מבין כי טכנולוגיה אינה הישות עצמה אלא כלי עזר התומך, כפי שנוהגים לשנן היום, "בחיים עצמם", וזה כולל גם תפקוד באקולוגיה דיגיטלית.
אני אמנם מעוניינת, בעזרת רשימה זו, לסייע לגוגלה לחדור גם לגני ילדים שרוצים להישאר "מחוץ למסך". אבל יותר מאשר לסייע לידידיי שם, ברצוני להמשיך את דרכה של רנה לטובת ילדי ישראל כולם. כשם שאנחנו מדריכים אותם לזהירות בדרכים, כך אנחנו חייבים להדריך אותם לזהירות ברשת ולהתנהלות אתית ומוסרית במרחבים הדיגיטליים. כשם שאנו מלמדים אותם לשחות במים (מצווה מן התלמוד!), כך אנו חייבים ללמד אותם לשחות גם בים המידע, בכל גיל על פי יכולותיהם, אבל ללא דחייה. המסכים הדיגיטליים כל כך מושכים – ממש כמו גלי הים – וההכנה הנאותה אינה הימנעות מהם, אלא למידה כיצד להתנהל בהם בתבונה, בזהירות ובביטחון.
*הכותבת ד"ר עדנה פשר היא יועצת אסטרטגית לגוגלה, יו״ר קבוצת פשר יועצים לניהול ויו״ר המכון הישראלי לערים חכמות
Tags: הכשרת עובדים הערכת שווי חדשנות טכנולוגיה מעבר לדיגיטל סטרטאפים ערים חכמות