מה מעמדו של סעיף אי התחרות בהסכם ולכמה זמן הוא תקף?
פורסם: 14.7.16 צילום:shutterstock
אתם מנהלים חברה מסחרית מכובדת המספקת שירותים מקצועיים. החלטתכם לקלוט למחלקת המכירות בחברה אנשי מכירות על מנת שאלו יאתרו עבורכם לקוחות חדשים שיתקשרו עם החברה וירכשו את שירותיה המקצועיים. החתמתם את עובדי המכירות החדשים על הסכם סודיות ואי תחרות לפרק זמן מוגדר ביחס ללקוחות החברה ולקוחות חדשים שייקלטו בה בעתיד. השקעתם משאבים רבים בהכשרת אנשי המכירות הנמרצים; לימדתם אותם את רזי המכירות, שיטות תמחור, שיטות וחוכמות שיווק שונות, העמדתם לרשותם גם רכב חדש מליסינג ואף רכשתם עבורם מחשב נייד וכמובן טלפון נייד צמוד. שיהיו תמיד זמינים, כך תפגינו תודעת שירות גבוהה. לאחר מס' שנות עבודה בחברה, החליט אחד מאנשי המכירות כי הוא פורש מרצון וכיבדתם את רצונו. חודש לאחר פרישתו, הגיע אליכם במקרה מידע מבוסס היטב, לפיו, אותו עובד המשמש כעת כסוכן מכירות עצמאי של חברה מתחרה המספקת את אותם שירותים מקצועיים שחברתכם מספקת, מתנהל ישירות מול לקוח פעיל של החברה שלכם במטרה להעבירו לחברה המתחרה. כן. מישהו כנראה מעט התבלבל. אכן, עוצמת התסכול שהכתה בכם בגילוי המידע אודות העובד לשעבר שלכם אכן מדירה שינה מעיניכם.
ובכן, התיאור לעיל הינו תמצית מדויקת של האירועים שחוותה חברת שילוח בינלאומי ידועה, שמומחיותה במתן שירותים מקצועיים בתחום השילוח והלוגיסטיקה הבינלאומית, ביחס לאחד מאנשי המכירות לשעבר שהעסיקה. סמוך לאחר גילוי המידע האמור, הגישה חברת השילוח לבית הדין לעבודה בתל אביב בקשה למתן צווים זמניים שמטרתם העיקרית היא להורות לאיש המכירות לשעבר לחדול לאלתר לפנות ללקוחות החברה על מנת להציע שירותים מקצועיים מחברה מתחרה לפרק הזמן שהתחייב לו במסגרת הסכם אי התחרות שנחתם עימו. 2 שאלות עיקריות עולות בנסיבות אלו: האם רשימת הלקוחות היא בגדר "סוד מסחרי"? מה מעמדו של סעיף אי התחרות בהסכם ולכמה זמן הוא תקף? נענה על השאלות לפי סדרן.
סוגיית רשימת הלקוחות קיבלה ביטוי נרחב בפסיקות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה. "סוד מסחרי" כמוגדר בחוק עוולות מסחריות הינו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
הפסיקה אימצה מספר מבחנים, לפיהם ניתן לסווג רשימת לקוחות כסוד מסחרי. נמנה חלק מהמבחנים בקצרה: ראשית יש לבחון האם הרשימה היא סודית, שאינה גלויה ושלא פורסמה לציבור, בבחינת נכס בלעדי המקנה יתרון מסחרי למעסיק, בעל הרשימה, כי אז ייתכן שעשויה רשימת הלקוחות להיחשב כסוד מסחרי. לעומת זאת, חברה המתהדרת ומפרסמת את רשימת לקוחותיה באתר האינטרנט שלה, קרוב לוודאי שלא תזכה רשימתה לחסות בצל הסוד המסחרי.
ככל שהשקעתם זמן, כסף, מאמצים ומשאבים וכו' שתוצאתם יצרה עבורכם רשימת לקוחות – הרי שיש בכך כדי ערך כלכלי מהותי עבורכם. הרשימה הזו שווה כסף ואתם הבעלים המקוריים שלה.
שנית, כשרשימת לקוחות שיצרתם במו ידכם מגיעה, למגינת לבכם, אל חברה מתחרה, יש לבחון האם התחרות היא על אותו פלח שוק ואותו מוצר או שמא עסקינן רק באותו ענף עיסוק. כשמדובר בפלחי שוק ומוצרים החופפים זה לזה, קרי, ייחודיות המוצר ומספר מצומצם של לקוחות המשתמשים בו – אזי קרוב לוודאי להניח כי רשימת הלקוחות עשויה להתכסות באצטלה של סוד מסחרי.
שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. בנוסף, יש להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות.
ומה לגבי סעיפי אי תחרות?
מעסיקים רבים מחתימים את עובדיהם במסגרת הסכמי ההעסקה על סעיפי אי תחרות, שמטרתם למנוע מהעובד במשך תקופה מסוימת ("תקופת צינון") לעבוד בחברה מתחרה. כמובן שלא כל תניית אי תחרות היא לגיטימית ועליה לעמוד בתנאים מסוימים המצדיקים את הפגיעה בחופש העיסוק של העובד, המהווה, כידוע, זכות יסוד חוקתית. כך למשל, נימוקים שנמנו בפסיקה העשויים להצדיק את איסור אי התחרות הינם: חשש מחשיפת סודות מסחריים ע"י העובד בפני עסק מתחרה, קבלת שכר גבוה במיוחד בגין התחייבות העובד לאי תחרות, מתן הכשרה מיוחדת לעובד בתמורה להתחייבות לתקופת עבודה מסויימת, הפרת חמורה של חובת האמון ותום הלב. כלומר, ציון סעיף סתמי האוסר אי תחרות, אינו בר תוקף, אלא אם כן הוא מגן על אינטרס לגיטימי של המעביד. ומהו אינטרס לגיטימי כזה? אותו סוד מסחרי – רשימת לקוחותיו, יציבות העסק ומניעת "זליגת לקוחות".
כבר עתה נדגיש כי ביסוד הבקשה שהגישה חברת השילוח נגד העובד לשעבר לא היתה כל מגמה למנוע ממנו לעסוק בתחום עיסוקו כאיש מכירות, זולת, חדילתו מלהציע ללקוחות הרשומים במאגריה שירותים מקצועיים באמצעות חברה מתחרה.
ככלל, משך הזמן שנקבע ע"י בתי הדין לעבודה, כזמן סביר במסגרתו ניתן יהיה להגביל את העובד באי התחרות עומד על תקופה בת 6 חודשים לכל היותר, ורק במקרים חריגים מאוד יאשר בית הדין תקופה ממושכת. במקרה של אותה חברת שילוח, שיוצגה בתיק ע"י כותב שורות אלו, ניתן פסק דין, לפיו, תקופת ההגבלה נקבעה ל-9 חודשים.
הכותב הינו עו"ד ונוטריון בארגון מנהלי הרכש והלוגיסטיקה בישראל ועוסק במתן ייעוץ לחברות בתחום ניהול שרשרת האספקה , לפרטים נוספים ניתן לפנות 08-9182088
הערה: המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי ביחס לפעולות המתבססות על הדברים האמורים ובכל מקרה יש לקבל ייעוץ משפטי מתאים לכל מקרה.
Tags: אחריות חברתית מיתוג מכירות נכסים בלתי מוחשיים קניין רוחני שיווק
