חילוקי דעות הם תופעה חיובית ומפרה. מכיוון שתפיסת המציאות היא סובייקטיבית ואין אדם רואה אלא מהרהורי לבו, הרי שיש מקום למגוון דעות ולריבוי זוויות ראיה בכל שיח
פורסם: 6.3.16 צילום:Stuvco, יאיר ליברמן (ויקיפדיה)
הבסיס לכל דיאלוג ולכל ויכוח נטוע ביכולת ההקשבה הסבלנות והסובלנות של המשתתפים. הקשבה לדברים הנאמרים ולדברים שאינם נאמרים או לדברים המרומזים. במידה והדיאלוג או הויכוח מתקיימים במפגש של פנים אל פנים, ישנה חשיבות רבה להקשבה לשפת הגוף ולתקשורת הבלתי מילולית המוחלפת בין הצדדים.
פתיח זה נראה ונשמע באנאלי ומובן מאליו, אילמלא המציאות בה מתקיימים הדו שיח או הרב שיח בתרבותנו המתאפיינת בדרך כלל (כמובן שישנם גם יוצאים מן הכלל) בחוסר הקשבה, חוסר סבלנות וחוסר סובלנות לדברי הזולת. ברשימה זו אנסה לאפיין, להבהיר ולהבחין מה בין ויכוח לדיאלוג וכיצד ניתן לגשר ביניהם.
ובכן נפתח ונאמר שחילוקי דעות הם תופעה חיובית ומפרה. מכיוון שתפיסת המציאות היא סובייקטיבית ואין אדם רואה אלא מהרהורי לבו, הרי שיש מקום למגוון דעות ולריבוי זוויות ראיה בכל שיח בין אם הוא פרטי, בין אם הוא ציבורי הנוגע בדברים העומדים ברומו של עולמנו ולעיתים קרובות גם בנפשנו.
המאפיין את תרבות הויכוח במקומותינו, בכנסת וועדותיה, ברשויות המקומיות, בבתי הספר ובבית (במידה רבה בהשראת תכוניות הבידור והחדשות בטלוויזיה שבה כל דאלים גבר) הוא הקרב, התחרות, המאבק, שבו כל צד מנסה להוכיח את צדקתו ובעיקר את טעותו של האחר, בחזקת דרכי או דרכנו היא הנכונה, הראויה והצודקת ואין בילתה. בויכוחים אצלנו אין שום התחשבות בזולת, בדעותיו ובעיקר ברגישויותיו. במידה וקיימת הקשבה לזולת הרי זאת על מנת למצוא נקודות תורפה בטיעונין ולהביסו. המתווכחים עושים כל מה שביכולתם, לאטום עצמם לרעיונות חדשים ולדבוק בדעותיהם בחירוף נפש. ישנם כאלה המייצגים אידיאולוגיות מימין, כאלה משמאל וכולם מהלכים בקווים מקבילים אשר כידוע לעולם לא ייפגשו.
הדיאלוג לעומת הויכוח מתבסס מלכתחילה על פתיחות, שבסיסה הקשבה אמיתית לדברי הזולת. מכאן שדיאלוג הוא שיתוף פעולה בו עובדים יחד על למידה הדדית המעודדת את המשתתפים לזהות מטרות, שאלות משותפות, קשיים בעיות אילוצים, דרכים אפשריות לפתרון והתמודדות. מתוך אלה עולים רעיונות משותפים ונוצרים חדשים.
הנחת היסוד בדיאלוג גורסת שאין דרך אחת נכונה אלא דרכים רבות לפתרון מוצלח. בגישה זו מגלים המשתתפים רגישות רבה יותר לרגשות הזולת, רעיונותיו ותקוותיו.מטבע הדברים אם נכין עצמנו מראש לתרום את מיטב רעיונותינו מתוך פתיחות ומוכנות לשינוי, מתוך כוונה לבנות הבנה והסכמה, נחפש ונמצא את הדברים הטובים ברעיונותיו של הזולת ואז נוכל לשקול ואפילו לשנות את דעתינו מן הקצה אל הקצה.
סוף מעשה השיח התרבותי הינו לא רק במחשבה תחילה, אלא בפתיחות, סבלנות, סובלנות והקשבה תחילה.
אכן חומר למחשבה.
בברכת בראשית דיאלוג פורה ומפרה
*בצילום: ח"כ איילת נחמיאס – ורבין (המחנה הציוני) וח"כ אורן חזן (ליכוד)
יוסי פשר הוא מומחה בפיתוח ארגוני והדרכה בארץ ובחו"ל http://www.pasher.co.il
Tags: אסטרטגיה ניהול משברים פיתוח אישי תרבות ארגונית