כבר בתקופת המשנה והתלמוד ניסו לפתח ראייה מערכתית, שאלת חז"ל בעניין החכם הרואה את הנולד אינה מטרידה מנהלים עסוקים, המעבידים את עצמם עד כלות הנשמה, בעניינים אקטואליים ובנושאים בני-קיימא שעל סדר היום
בצילום: ג'מוסים באגם החולה על רקע החרמון שנות ה-30 או ראשית ה-40 , ויקיפדיה
ההוויה הישראלית אוהבת אנשים שמזיזים דברים, אנשים ערמומיים, מומחים לאימפרוביזציות, מפעילי תכסיסים ותמרונים מוצלחים. המניפולציה מוערכת פי כמה מהאינטלקט. התיאוריה היא תחום נחות, אפילו מגונה, המשמש עיסוק רק למי שזמנם פנוי. היא נועדה ליושבים במגדלי שן, שעתותיהם בידיהם.
אווירה זו יצרה מרחב נוח לצמיחה של שכבת ניהול ופיקוד המסתגרת בדלת אמות מלאכת העשייה, קרי "ביצועיסטים" בשפתם, עמוסים בבעיות יום-יום שוטפות, שאינם מתפנים לחשיבה אסטרטגית, לניתוח וללמידה של התפתחויות צפויות.
חלקם שקועים, כתוצאה מכך, בתוך דפוסים של קונפורמיזם וקיבעון, המסייעים להם לשמור על הקיים ומשחררים אותם מדיונים מַלְאִים, אקסטה-קוריקולריים, שלאיש, בלאו הכי, אין זמן עבורם.
הביצועיזם מושך לפרטים בודדים. הוא אינו ערוך לקלוט ולהבין את המכלול; עיסוקו בחלקים, לא בשָלֵם. תפיסתו אָטוֹמִיסְטִית, לא מערכתית. שיטתו מתעלמת מן האורגניזם ככלל ומתמקדת בפרטים המרכיבים אותו כבודדים.
באופן מטפורי, ניתן לומר כי אנשי הביצוע אינם רואים את היער כולו, אלא מתייחסים אל העצים כאינדיבידואלים. הם מרוכזים בטיפול נקודתי, מציעים פתרונות אד-הוק לבעיות הבוערות ומנטרלים אותן מטבורה של הדיסציפלינה.
שאלת חז"ל בעניין החכם הרואה את הנולד אינה מטרידה מנהלים עסוקים, המעבידים את עצמם עד כלות הנשמה, בעניינים אקטואליים ובנושאים בני-קיימא שעל סדר היום. לוח פגישותיהם עמוס לעייפה עם אנשי מעשה אחרים וזמנם אינו מצוי לחיזוי ולבירור של נושאים החורגים מן המישור המיידי.
קל ונוח הרבה יותר, כמובן, להעסיק את התודעה במציאות, במה שקורה כאן ועכשיו, במקום להקדיש חלק מהזמן לאֶקְסְטְרַפוֹלַצִיוֹת או לבדיקה של התרחשויות אפשריות, להדמיית מצבים צפויים ולהתוויית דרכי התמודדות עמן.
צורת חשיבה פשטנית זו המושפעת מסטריאוטיפים ונטולת מעוף, אחראית לכשלים המתרחשים לנגד עינינו בכל תחום אפשרי: מדיניות, חברה, בריאות, איכות סביבה, ביטחון וכמובן חינוך והכשרה מקצועית. התוצאות מפתיעות את מי שעיניו אינן בראשו.
אילוסטרציה: ASAP photos
להמחשת דברינו נביא כמה דוגמאות למחדלים שיכולים להתרחש בהיעדר חשיבה רחבה, מסודרת ושיטתית.
חסכון בכוח אדם מול מחיר האבטלה
מפעלי פלדה בארה"ב ביקשו לייעל את עבודתם, כדי לשפר ולהרבות ברווחים. הם הזמינו, אפוא, מומחה בעל שם עולמי בתחום הייצור. המומחה צפה בכל עמדות העבודה ולמד אותן, חקר, חישב ומצא כיצד לצמצם את מספר העובדים בכל אחת מהן.
בתום חישוביו המלומדים הגיש הצעה מתוקנת לבעלים, המקצצת באופן משמעותי את כוח האדם המועסק וחוסכת משכורות לא מעטות. והעיקר, התוצר הסופי לא יפגע. ניתן יהיה להשיג תפוקה דומה גם לאחר הצמצום במשאבים האנושיים.
ההצעה המדהימה נתקבלה בהתרגשות רבה על-ידי כולם, עד שהגיעה לאדם בעל תפיסה אינטרדיסציפלינרית רחבה. זה בדק ומצא שהעובדים כולם מתגוררים בעיר ליד המפעלים. כל העסקים והחנויות באותה עיר שייכים אף הם לבעלי המפעלים ונוסדו במיוחד עבור צורכיהם של העובדים הרבים. אם חלק מהעובדים יפוטר, יסבלו העסקים והחנויות הפסדים כבדים. בחשבון אחרון נמצא כי ההפסדים הללו יעלו לאין שיעור על הרווח הצפוי מפיטורי העובדים.
לאור ממצאים אלה נגנזה מיד תוכניתו של המומחה לייצור בעל הראייה הצרה והחלקית. האדם בעל התפיסה הרחבה זכה לקידום על שחסך מהמפעל הפסדים כבדים, פירות הבוסר של המומחה לייצור, אשר לא תפס את התמונה כולה והתעמק רק בחלק ממנה.
מטרה לאומית מול הפסד לאומי
זמן קצר לאחר קום המדינה הוחלט על ייבוש אגם החולה. הפרויקט הוכרז כמפעל לאומי בעל השלכות מרחיקות לכת. המתכננים קיוו להשיג את המטרות הבאות:
שיפור התברואה בעקבות ייבוש "הביצה הממאירה".
רווח של אדמה פורייה בהיקף אלפי דונמים, אשר יימסרו ליישובים הסמוכים ויהפכו לשטחי גידולים חקלאיים.
שילוב מפעל זה עם המוביל הארצי ואולי גם קביעת עובדות מוגמרות בסכסוך עם הסורים, שהתיימרו להיות בעלי זכויות באגם.
יצירת מקומות תעסוקה לאלפי ידיים עובדות.
הצבת מטרה לאומית מלכדת בעקבות אתוס "מייבשי הביצות" הידוע, שדורות של ישראלים גדלו עליו.
התוצאות היו שונות לחלוטין:
אגם החולה שימש פילטר ענק למים המגיעים ממקורות הירדן על-ידי שיקוע חומרים שונים, אורגנים ומינרלים, שכיום זורמים לכינרת.
החולה לא הייתה "ביצה ממאירה", כפי שתוארה, אלא אגם חי בעל אקוסיסטמה מלאת חיות ומיוחדת במינה, עם מספר אזורים ביצתיים. האזורים הבעייתיים (אם היו כאלה) יכלו להיפתר בצורה נקודתית, בהתחשב בכך שהמלריה כבר הודברה מזמן וכמעט לא היוותה בעיה.
אלפי דונמים של אדמה מיובשת ומנוקזת אכן נמסרו ליישובי הסביבה, אך בשל ריכוז גבוה של אדמת כבול רוב האדמה נמצאה בלתי ראויה לגידולים. שימושה העיקרי יכול לבוא מכרייתה ודילולה באדמה רגילה. בשביל זה לא היה צריך לייבש אגם.
יבוש האגם גרם להיעלמות צורות חיים (חי וצומח) מיוחדות במינן, לא רק בישראל, אלא בעולם כולו.
שמורת אלף הדונמים המצומקים מושכת בעיקר חוקרים ואקו-תוריסטים מכל העולם. האגם בשלמותו יכול היה להיות מוקד עליה לרגל ואתר תיירות מכניס ליישובי הסביבה ולמדינה.
חלק ניכר מאדמת החולה הפך לבלתי ראוי לשימוש עקב שקיעתו המתמדת ועליית מי תהום, המציפים אותו במקווים נרחבים ורדודים שאינם ביצה ואינם אדמה מוצקה. ביטול אפקט זה מחייב עבודות תחזוקה שוטפות ויקרות.
ענף הדיג הרווחי של ישובי הסביבה נפגע. אחוז גבוה מהפרנסה של הקיבוצים והיישובים באזור התבסס על דיג באגם. התוצאות החקלאיות והדלות לאחר הייבוש לא פיצו על היעדרו של ענף הדיג הרווחי.
אקורד סיום אירוני לפרשה: מומחה מים שהוזמן לישראל נשאל היכן רצוי להקים מאגר מים נוסף לכינרת, אם יעלה הצורך בכך. המומחה, שלא ידע הרבה על תולדות המים בישראל, בדק וחקר והצביע על המקום שאגם החולה עמד בו.
כיום, כאשר גם אם חורף גשום במיוחד מסוגל למלא את הכינרת, אין היכן לקלוט את עודפי המים לשנים שחונות ולשמור עליהם, לכן מרימים את סכר דגניה ונותנים להם לזרום לים המלח. מים לים-המלח ניתן להזרים גם מהים התיכון. ייבוש החולה גזל מהמדינה מאגר גדול למי שתייה, שהם מצרך נדיר במדינת ישראל.
מלחמת "ניסוי וטעיה" מול הפקת לקחים
מלחמת לבנון השניה היא דוגמא חיה נוספת למעשים שלא התבססו על חשיבה הוליסטית לטווח ארוך. במקום ללמוד מהעבר, להתמקד ולנתח בצורה מושכלת את מעשי האויב, להפיק מתוכם תגובות אפשריות ולהיערך לקראתם, עסקו שועי המדינה במציאות המדומה, התרשמו מן השקט היחסי בגבול הצפוני ולא העמיקו ראות מה מסתתר מטרים ספורים מעברו השני.
האויב פעל לאט ובזהירות רבה; בנה קודם משלט זעיר עם חיילים בודדים וחיכה. כשהבחין שהישראלים אינם מגיבים למרחק של צעד מעבר לאפם, הרחיב את המתחם והפכו למבצר תת-קרקעי. שוב המתין וציפה לראות מה יעשו הישראלים, אבל הם לא ראו את התמונה כולה אלא התרכזו רק בפריטים הקרובים. כך המשיך האויב ובנה מדינה מתחת לקרקע וצייד אותה בכל חידושי הטכנולוגיה, ממש מתחת לעיניים שטחו מראות ולראש ששבת מחשוב.
היציאה לפעולה גם היא התבססה על קבלת החלטות חפוזות ובלתי מתוכננות כהלכה, בשיטת ה"ניסוי והטעיה". כל זרוע צבאית בשיטתה ולפי הבנתה. בהעדר תורה שאמורה להתגבש בעת רגיעה, התקבלו החלטות סותרות והשתנו פקודות חדשות לבקרים. תוך כדי ביצוע הוראות שניתנו, הגיעו צווים חדשים ושונים, וכוחות נעו כסומים באפלה. כבר נכתב על כך די והותר, אך השאלה היא אם ילמדו מהלקחים.
על מהפיכה חינוכית מול מהלכי עקב בצד אגודל
ועדת דברת, כן כן אותה אחת שבישרה פעם על רפורמה בחינוך זוכרים? אילו היו שועי הרפורמה מסתכלים בראייה מעט רחבה יותר ולומדים מן ההיסטוריה את הכלל הפשוט: מהפיכה אינה דרך צלחה. רפורמות צריכות להיעשות בצורה אבולוציונית, עקב בצד אגודל, בסבלנות, עם נתינת שהות לציבור לקלוט, להטמיע, להתרגל, להיווכח שהדרך החדשה טובה מקודמתה. "מיהו החכם", שואלים חז"ל, "הלומד מניסיונם של אחרים", ואינו קופץ בראש וחוזר על השגיאות שהזולת למד והפיק את לקחיו.
חיזוי אופקי ומחקרי עומק
על ראייה לטווח ארוך מלמדנו האסטרטג יתרו כהן מדיין, בדברו אל משה חתנו: "והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון" (שמות יח' פס' כ').
ובלשון ימינו: יתרו ממליץ על פעולה דואלית: הקמת רשות, שמחד גיסא תתווה דרך "והודעת להם את הדרך" (אסטרטגיה), ומאידך גיסא תעשה שימוש מושכל בכלים שעוצבו או גובשו לצורך השגת המטרות "המעשה אשר יעשון" (טקטיקה).
גילוי מקורות האינקובציה של זרעי הפורענות אפשרי, אך מצריך חשיבה אחרת וקביעת סדר עדיפויות שונה, שהשאלות האסטרטגיות תעמודנה במרכזו, מעבר לעיסוקי ההווה של ההוצאה לפועל. הדבר דורש הקמת יחידה לחשיבה אסטרטגית בכל ארגון, אשר תאויש בבעלי אוריינטציה אקדמית, לצד אנשי מעשה, המאופיינים בפתיחות מרבית, בכושר ניתוח אנליטי ובתפיסות בן-תחומיות.
יחידה זו תעסוק בחיזוי אופקי ובמחקרי עומק אסטרטגיים. היא תאבחן התפתחויות ותיצור תסריטים. אנשיה יכינו דוחות תקופתיים, אשר יהוו מצע תיאורטי לעבודת המטה. הרעיונות והתפיסות יתורגמו לכשירות מבצעית, לגיבוש אלטרנטיבות ולהצגתן בפני הדרגים מקבלי ההחלטות.
תפיסתם של מעשים גדולים וחשובים ככל שיהיו, אינה אפשרית בלי להבין את מקומם בזירה הרחבה בה הם מתרחשים. פתרונות מושכלים מצריכים, לשם הוצאתם המוצלחת מן הכוח אל הפועל, התמצאות רחבה בסביבה ובגורמים אשר אפשרו את התפתחות האירועים.
Tags: אסטרטגיה חיזוי אופקי ניהול תפיסה מערכתית