
מרבית המנהלים מכירים ויודעים את התפתחות הניהול המדעי לפרטי פרטים, אך האם עצרתם לרגע לחשוב האם גם היום אנו סוגדים סביב המכונה?
פורסם: 29.1.19 צילום: יח"צ
בעבר הרחוק, עוד הרבה לפני המהפכה התעשייתית ושאר המהפכות החברתיות, העולם היה בנוי מבעלי מקצוע המאוגדים בגילדות שהעבירו את המקצוע שלהם האחד לשני, מאב לבן בתוך המשפחה. במציאות ההיא לא הייתה עוד קיימת משמעות למילה "מנהל", כל הידע והכוח היה מרוכז בידיו של העובד החרוץ שעשה את עבודתו מדור לדור במסירות ובהתמדה. החל מהמאה השמונה עשרה, עם השינויים הרבים שהובילה המהפכה התעשייתית ותהליך העיור שבו עברו לעבודה במפעלי תעשייה גדולים בעיר, התחיל להתפתח מושג "הניהול המדעי". אבי התורה הזו עליו נכתב רבות היה פרידריך טיילור. כמובן שבאותה התקופה היו תיאורטיקנים נוספים שהגו גישות מכניסטיות המשיקות לגישתו של טיילור, כמו אדם סמית', פילוסוף שהגה את התורה הכלכלית ודיבר על דרכים לחלוקת עבודה, הנרי פיול ומקס וובר, שעסקו גם הם בתיאוריות שונות בחלוקת העבודה ושימתה במרכז.
טיילור ניסה להוכיח בדרך המתיימרת להיות אמפירית את הלגיטימציה שקיימת לצורך העז במנהל. במאמרו מ-1891 טיילור משתמש במושגים מדעיים, במספרים שמתיימרים להציג לנו תמונה אמינה ואמפירית לביסוס הדברים, אך הפרדוקס הינו כי לא ניתן להכליל את הממצאים וכי לא היו כלים מדעיים באמת לניסוי (Taylor, 1891).למרות כל זאת, הניסוי והמחקר של טיילור התאימו מאוד לרוח התקופה ונתנו לגיטימציה ללקיחת הכוח שהיה עד אז מושרש בידי העובד ולהעבירו לידי המנהל. מתוך העברת מוקד הכוח מידי העובדים למנהלים התפתח מקצוע הניהול כפרופסיה אותה מלמדים באוניברסיטאות הנחשקות ביותר בכל העולם. באשר לכך, אם נבחן את התפתחות הייעוץ למנהלים או הייעוץ הארגוני או הפיתוח הארגוני בשלל צורותיו ושמותיו, לפי המגמה צריכה גם להגיע לגיטימציה מחקרית כפי שהגיעה לתחום הניהול ולאגד את הייעוץ כפרופסיה עצמאית, אך זוהי סוגיה שלמה לדיון נוסף.
לקיחת הידע והכוח מהעובדים הותיר אותם כזוג ידיים עובדות שניתן להחליפם בזוג ידיים חדשות בכל רגע נתון. התחושה הקשה שליוותה את העובדים בעודם מבצעים רק חלק קטן מתוך המכלול השלם של העבודה ואינם רואים את התוצר הסופי, כל זאת בפעולה מכנית משעממת הנמדדת בזמן אשר יצרו תסכול עז בקרב העובדים. בנוסף, הניסוי של טיילור גרם לכך שהעובדים יעבדו יותר ויתוגמלו פחות. קידוש העבודה וסידור כלל האלמנטים והעובדים סביבה יצר דה הומניזציה והפך את העובדים לפרט שולי ואת המכונה לליבת העשייה.
אני מניחה שמרבית המנהלים מכירים ויודעים את התפתחות הניהול המדעי לפרטי פרטים, אך האם עצרתם לרגע לחשוב האם גם היום אנו סוגדים סביב המכונה? מהי אותה מכונה שמניעה אותנו והופכת אותנו לעבדים אל מולה? האם בעולם כה מודרני הדוגל בזכויות עובדים וביצירתיות של עובדים אנחנו עדיין סוגדים לאותה "מכונה"?
הרגשתי לעיתים היא כי התאוריה כבר מעייפת מידי ולא ניתן לחדש הרבה בנושא. למרבה ההפתעה גיליתי כי החידוש נמצא מתחת לאפנו ואנו שרויים עמוק מידי בתוך הקונספציה בכדי להתבונן בו באמת. המכונה שגיליתי שכולנו עבדים אל מולה הינה הלפטופ המחשב האישי שלנו בעבודה או כל מחשב אחר שאנו לא יכולים שנייה מלעזוב או שלא יהיה קשור אלינו. החברות המובילות היום במשק מייצרות עוד ועוד "מכונות חכמות" שיפעילו אותנו. כך גם נוצרו "שעונים חכמים"- שעון המקושר לנייד וללוח הזמנים שלנו אשר מודד ומורה לנו על מגוון רחב של פעולות מקצועיות ושגרתיות כאחד. הלפטופ שמלווה אותנו בעבודה מחוץ למשרד, בחופשה ואפילו נכנס אתנו לחדרי החדרים בשינוי צורה ממחשב לפלאפון. כפי שטיילור מתאר את העבודה בשעות הארוכות מול המכונה, אנחנו עדיין מבצעים את אותה הפעולה המכנית של הישיבה המהופנטת אל מול האור הכחול הנוצץ מתוך המסכים, יכולים לשהות כך שעות מבלי לשים לב לזמן שעובר.
החידוש הוא שכולנו נותרנו כבולים למכונה רק שהמכונה שינתה את פניה והפכה לקלה, נוחה לנשיאה, ידידותית למשתמש וזמינה ללא הפסקה כל שעות היממה. אם כל אחד מאתנו יעצור ויתבונן בסביבתו נוכל אולי לראות מציאות מעט אחרת, מעט שונה ממה שאנחנו רגילים לראות. אנשים דבוקים למסכים, עסוקים בשליחת מיילים ובלחץ תמידי לביצוע כל המשימות. האם זהו לא טיילוריזם מודרני? ניהול הזמנים שלנו דרך הפלאפונים והיומנים שממשיכים להוביל אותנו ולהזכיר לנו לאן אנחנו צריכים ללכת ומתי הפגישה הבאה ועוד אינספור דוגמאות נוספות המובילות למסקנה כי החיים שלנו אכן השתפרו ויש לנו תנאים טובים הרבה יותר מאשר העובדים במפעלים במהפכה התעשייתית אך אנו רואים כי המכניזם של התיאוריה עדיין חי, נושם וקיים גם במציאות שאנו חיים בה כיום.
בנוסף לאלמנט המכני שיש בפעולות אותן אנו מבצעים בעבודה ובחיי היום יום, קיים אלמנט של פיקוח אשר הצליחו להפוך אותו לפיקוח האולטימטיבי- פיקוח פסיכולוגי. בעבר היה פיקוח צמוד של המנהלים, היה מנהל עבודה שהוא היה אחראי לתפוקות ולכך שהעובדים יעבדו ושלא תהיה אבטלה סמויה. כיום האמצעים לאט משתכללים, קיימות מצלמות במרבית מקומות העבודה ואמצעים נוספים שגורמים לנו להרגיש בבקרה תמידית. הפרדוקס שקיים באמצעי הפיקוח עלינו הינו בכך שככל שמנהלים מאפשרים חופש ומשחררים את השליטה והפיקוח שלהם כך נוצרת שליטה סמויה שמיישרת אותנו אל מול הציפייה הקיימת ומכתיבה את ההתנהגות שלנו גם מבלי שיצפו בנו כל היום. בדומה לשליטה הסמויה באסירים שאותה הציג פוקו בצורת ה-"פנאופטיקן". פנאופטיקן היה מגדל שמירה על אסירים שנבנה בצורה מעגלית וגרם להם לחשוב שצופים עליהם 24 שעות ביממה, למרות שבפועל המגדל בקושי היה מאויש.
מנהלים מאפשרים לעובדים לדווח שעות עבודה מהבית, לעתים יש מקומות עבודה שבהם העובד יכול למלא לעצמו את דוח הנוכחות ולהעביר לשכר. תחומי הפיקוח כביכול נעשו מאוד פרוצים אך מצד שני העובד מרגיש שהיות ונתנו בו אמון כה רב המצפון הפנימי האתי שלו מקשה עליו לסתות מדרך הישר. אנו מעדיפים להרע בזכויותינו מאשר שיעלה ולו בטעות החשד כי רימינו ובכך כל תדמיתנו תיפגע. כאשר קיימת לנו הזדמנות לרמות או לעגל פינות לטובת עצמנו ואף אחד לא ניפגע מסביב וגם המוניטין שלנו לא בסיכון להיפגע מה יעצור אותנו מלרמות לטובתנו? במקרה כזה שאין לנו חשש למוניטין שלנו לא נהסס לרמות על מנת לשפר ולקדם את עצמנו. מנהלים רבים הבינו את השיטה והרעיון העמוק של הפיקוח המנטלי ונתנו יד חופשית לעובדים לבצע את המטלות איפה שירצו בתנאי שכל המשימות יתבצעו בזמן הנדרש ובאיכות הרצויה.
מהו האפקט שנוצר מתוך כל החופש המדומה הזה שהביאו לעובדים. השאלה המתבקשת היא האם זה קידם את העובדים והיטיב עמם? אני סבורה כי הדבר מאוד תלוי באופי, אך מרבית האנשים נכנסים ללחץ כאשר נותנים להם יד חופשית כה רחבה. הלחץ עלול להוביל לכך שהם יהיו תמיד בפחד שמא לא יצליחו לנהל את זמנם היטב ולהספיק לבצע את המשימות בזמן כנדרש. לכן, החופש שהמנהלים נתנו לעובדיהם עלול להוביל לטשטוש בין חיי העבודה לחיי המשפחה. העובדים שנוטים ליתר פרפקציוניזם עלולים לעבוד שעות מרובות ללא הגבלה ואף להזיק לעצמם. הגבלת זמן העבודה ויצירת חיץ אינו תמיד דבר רע וצריך לדעת לעשות את ההתאמות בין סוג הפיקוח לסוג העובד על מנת שגם העובד יהיה מרוצה וגם העבודה תתבצע כשורה.
לסיכום, קיימים אתגרים רבים בעולם המודרני שהתווספו על האתגרים הישנים וניתן לראות זיקה ישירה וביטויים לאותם הקשיים שהתמודדו איתם כבר במאה ה-18 רק בתצורות טכנולוגיות מתקדמות. הרצון שלנו להיות אנשים חופשיים אשר מכתיבים את הזמן באופן הנכון ביותר עבורנו לעיתים אינו בא בהלימה עם כל אותן "המכונות" השולטות בזמננו מתוקף הלגיטימציה שלנו. כל אותן דרכים לפיקוח פסיכולוגי לרוב גורמות לנו לאבד את הגבולות ולתת יותר ממה שאנו יכולים בגלל הפיקוח הנוקשה שלנו את עצמנו. אסיים עם דברי פוקו, 1975 :"הנפש היא הכלא של הגוף", או שמא המכונה היא הכלא של הנפש.
מקורות:
Taylor, F.W. (1911). The principles of scientific management. In: M. J. Handel (Ed.) 2003, The sociology of organizations: Classic, contemporary and critical readings. Thousand Oakes, CA: Sage publications, pp. 24-31
*הכותבת היא יועצת לניהול בקבוצת ד"ר עדנה פשר ושות' – יועצים לניהול בע"מ http://www.pasher.co.il/
Tags: אחריות חברתית אסטרטגיה ניהול ניהול פרויקטים תשואה