סטטוס | יחיד, יחד, יחידה – חיילי היום לעומת חיילי אתמול

יחיד, יחד, יחידה – חיילי היום לעומת חיילי אתמול

מאת: תא"ל מיל' ד"ר אפרים לפיד ואל"מ מיל' ענת סורקיס

פורסם ב 19 אוק 2017 / אין תגובות

אין תגובות

על פי מדד הדמוקרטיה הישראלית זוכה אמון הציבור בצה"ל לציון הגבוה ביותר ביחס לגופים ציבוריים אחרים בקרב הציבור היהודי (יותר מ-90%). להשוואה – הממשלה זוכה לכ-38%. על כן ראוי לדון ביחסים בין הצבא והציבור בכובד ראש

פורסם: 15.10.17 צילום: shutterstock

בהופעתו של הרמטכ"ל איזנקוט בוועדת החוץ והביטחון בכנסת (יולי 2016) אמר כי "הגם שהצבא זוכה לרמת אמון גבוהה בציבור אני רואה בפגיעה אפשרית באמון הציבור בעיה חמורה אשר יכולה להקשות על צבא העם הממלכתי". גם השיעור הגבוה של צעירים המשרתים בשירות חובה מצדיק התעמקות בהשפעת החברה על החיילות והחיילים הצעירים, וכך גם תורמים לעיצוב חוסנה של החברה הישראלית.

בשנים האחרונות עושה צה"ל רבות על מנת להתאים עצמו למלחמה של המחר, למציאות המשתנה, למגוון האיומים המתעצם ומקבל פנים שונות בתכיפות גבוהה, לטכנולוגיות מתקדמות ומאתגרות. לוחמת המב"מ (המערכה בין המלחמות), יחידות העילית, העומק, התווך התת-קרקעי, הסייבר וחיל הטכנולוגיה והאחזקה – אלה מושגים המגלמים חדשנות, עוצמה, חשיבה אסטרטגית, תכנון לטווח ארוך, תחכום ויצירתיות. מאחורי התכנון והביצוע של כל אלה עומדים חיילים ומפקדים שנולדו בסוף המאה הקודמת לתוך מציאות של טכנולוגיה מתקדמת ברוב שטחי החיים, עולם דיגיטלי, תקשורת ומחשבים, שוויון בין המינים (כמעט מלא), ושוויון הזדמנויות (כמעט מלא).

החייל של היום, המשויך לדור ה – Y, רואה במפקד סמכות פורמלית ללא ספק, אך יבחן את אישיותו כמודל להזדהות וזאת בשונה מהסמכות הברורה מאליה, כפי שהיה בעבר. המפקדים עומדים למבחן מתמיד. פיקוד ערכי ואיכותי עם הרבה השקעה ועבודה קשה יביא את התוצאות. כך נרכש האמון וזה יעשה את שלו ברגעי האמת. ולראייה, העמידה במבחן המציאות, באירועי לחימה דוגמת "צוק איתן", בפעילויות המבצעיות, בבט"ש השוחק, באירועי טרור ועוד.

חיילי היום וחיילי האתמול: תמצית תובנות

בשנות ה – 60 וה – 70, כשהמדינה הצעירה היתה נתונה לאיום קיומי מובהק, כל אחד ראה עצמו חלק מהמאמץ הלאומי במלחמת ההישרדות של המדינה. המתגייסים נהרו בהמוניהם, השירות הצבאי נחשב לשליחות, ציונות, חשוב לביטחון המדינה ועתידה. כל תפקיד, שיכול היה לתרום לכך, היה מבוצע ללא ספקות ותהיות, המתגייסים חשו לביצוע כל משימה ללא רתיעה מעבודה קשה ומהלא נודע. דמות המפקד הייתה כה משמעותית וה"אחריי" היה חזק ודומיננטי כמעט באופן עיוור. תכונות כמו אומץ לב, גבורה, חוסן מלאו תפקיד מכריע. המשמעת ההורית של דור זה הייתה נוקשה ביותר, הסמכות ההורית הייתה מובהקת, נשמרה יראת כבוד, ו"מילה של אבא" הייתה מילה. משמעת נוקשה זו הקלה על ההסתגלות למרות הצבאית, להיררכיה, למסגרת המובנית ולמילוי הפקודות כמעט באופן צייתני. החיילים גילו נאמנות מוחלטת, סמכו על ההחלטות שהתקבלו ויצאו למימושם בחירוף נפש עד נכונות להקרבה למען המדינה.

החייל של היום נולד וגדל לתוך עולם טכנולוגי, דיגיטלי, רשתי, זמין ומשתף. משמע, הוא מוקף באמצעים טכנולוגים שונים המספקים לו מידע שוטף בקבועי זמן קצרים, מענה מידי רשתי לכל שאלה, מקיים תקשורת בין אישית המתרחשת באמצעים אלו, ללא צורך להטריח עצמו מעבר לשימוש באצבעותיו. הוא תמציתי וקצר סבלנות, מעוניין בכל רגע לשתף ולקבל פידבק, חי את חווית השיתוף בכל רמ"ח איבריו ודורש תגמול מהיר על כל מהלך שמבצע, שואל, דורש לקבל הסבר, מעלה ספקות ולא נענה למשימה בלי שמבין אותה היטב עד כדי מזדהה עמה על מנת לבצעה. הצעיר והצעירה הם בעלי מודעות עצמית גבוהה וביקורתיות כלפי עצמם וכלפי הסובבים כולל המפקדים, ואינם חוששים להביע אותה בגלוי ולעיתים באופן בוטה, תוך חתירה להשפיע על מנת שהדברים יתרחשו על פי תפיסת עולמם.

לרבים מבני הנוער המפגש עם המערכת הצבאית מהווה סוג של משבר. בשונה מהחינוך והמשמעת הנוקשים אותו קיבלו בני דור ה – X , ההורים בעידן הנוכחי מחוברים טוב יותר לילדיהם, שואפים להיות מעורבים, כמעט חברים של ילדיהם, והדבר משפיע על עיצוב האישיות של הילדים ועל התנהלותם. היציאה הזו מהבית לתקופת השירות הצבאי מאלצת אותם, לראשונה בחייהם, להיות עצמאיים לחלוטין לאחר שהתרגלו להורים מלווים, תומכים, מפנקים, דואגים, מייעצים ומלווים כל שלב וכל שינוי ולו הקטן ביותר בחייהם. הם נאלצים להיגמל לשעות מסוימות ביום מהטלפון הנייד המשוכלל, שהוא תמצית כל עולמם בקופסת כף יד אחת. לפתע הם פוגשים בני נוער ממסגרות שונות, ממקומות בארץ אשר הם לא שמעו עליהם, ובוודאי לא בקרו שם. גם מזווית סוציו-אקונומית פוגשים בצבא את כל השכבות בגובה העיניים, בראש אחד ומתוך תחושת גאוות יחידה משותפת. החיילים מתמודדים לראשונה עם תהליכי סוציאליזציה, עם משמעת של ממש ונוקשות שלא הכירו עד היום, עם עומסים, קשיים פיזיים ונפשיים, ריבוי משימות ומצבי לחץ.

ההורים המגוננים מאוד על ילדיהם, רוצים להיות מעורים ומעורבים, מעורבות שהולכת וגדלה, תוך דרישה להסברים, מקיימים קשר ישיר עם המפקדים, קשר שבעבר כמעט ולא היה קיים. גם כאן, על הצבא לדעת להתמודד ולהכיל שינוי זה, לא להתעלם ולא לבלום. בעניין זה הצבא השכיל להבין את מקומם של ההורים בהשפעה על ילדיהם וברצון להיות מעורבים, אך לא מתערבים. כתוצאה מכך יזם הצבא כבר לפני שנים ימי הורים, ביקורי מפקדים בבתי החיילים, שיתוף ההורים בטקסים ובאירועים בהם החיילים מקבלים אותות הוקרה למיניהם ועוד. קשר חשוב זה מפוגג חלק מהעמימות וחוסר הידע, מונע רחשים מיותרים, חרדות ודאגה ובעיקר רותם את ההורים אף הם למערכת ולשירות של ילדיהם.

בצד אילוצים מאתגרים כמו חשיפה לתקשורת, רשתיות וכו' כך גם מתעצמת החשיבות של הקפדה על סטנדרטים גבוהים של איכות, מקצועיות, ערכיות של המערכת והעושים בה. מצפים היום מהחיילים, שהם בעלי יכולות גבוהות, ליכולות למידה גבוהות, הכלת מורכבויות, ניתוח ועיבוד, מעוף ויצירתיות. כל אלו מביאים לאיכויות ולפסגות חדשות. הצבא, הנמצא בחזית הטכנולוגיה, משתדרג גם בהכשרות משותפות ומקושרות, בשילוב מערכות, בסינרגיה ובשפה משותפת.

"מה יוצא לי מזה?"

אחת הסוגיות העדכניות העומדות על סדר היום הפרטי והציבורי של המתגייסים הוא "מה יוצא לי מזה?". הנוער משכיל מאוד, בעל רמת אינטליגנציה גבוהה, הישגי, בעל ביטחון עצמי גבוה, חדות ושנינות, יכולת התבטאות גבוהה ביותר, מוכשר מאוד, עומד על האינטרסים שלו, בעל דעה, וגם בעל נכונות ומוטיבציה לשרת את המדינה, ליטול חלק ולהשפיע על גורלה, רצון לשנות ולתרום. הצעיר מבקש למקסם את רווחיו מהשירות, עושה ניתוח מעמיק טרם הגיוס ובוחן מה האופציות העומדות לרשותו וכיצד הן משלבות את רצונותיו ויועילו לעתידו ברכישת ידע או מקצוע שימושי ורווחי. קיימת ציפייה מבחינתו שהמערכת הצבאית תספק אותו ואת אותו עולם וירטואלי ודינמי שאותו הוא מכיר כל כך טוב עם סף גירוי גבוה. ישנה עלייה בשיעור המדווחים כי ניסיון רלוונטי לחיים האזרחיים בעתיד הוא נושא חשוב ביחס לשירות. יש ירידה בנכונות של מלש"בים בעלי נתוני מיון גבוהים ומעמד סוציו-אקונומי גבוה לשירות קרבי ועלייה בקרבם לשרת בתפקידי המחשב ("שמונה מאתיים לעומת סכין בין השיניים"). המלש"ביות סוברות כי תפקיד קרבי הוא משמעותי יותר מתפקידים אחרים. מלש"בים בעלי נתוני סוציו-אקונומי נמוך סבורים כי השירות הצבאי לא יועיל לאחר השחרור. בקרב אלה יש ירידה בין שירות צבאי ואזרחות טובה – חזרה לימים שלפני מלחמת לבנון השנייה. רוב המלש"בים סבורים כי צה"ל ממשיך להיות צבא העם, גם אם הצבא לא צריך את כל המתגייסים. צה"ל צמצם, עקב קיצוצים, את היקף הפעילות של הכנה לצה"ל, דבר שישפיע על נכונות ומוכנות לגיוס בקרב שכבות חלשות.

במחקרים שונים טוענים החוקרים זהו דור מפונק מאוד, הדורש סיפוקים מידיים, מרוכז בעיקר בעצמו, סוחב על גבו חרדות רבות, מתקשה להתמודד עם קשיים ומצבי לחץ, לא עצמאי ומכיר היטב את ספת הפסיכולוג. כל אלו יוצרים סוג של מתח מול המערכת הצבאית, ההיררכית, הריכוזית, המובנית, המשמעת הגבוהה. עידן המידע, המקשר את כולם עם כולם במחשבים ובטלפונים בחיים האישיים והמקצועיים, נמצא, כמובן, בכל פינה בצבא. על מנת להקל ולגשר ביתר קלות על הפערים הללו בין עולמם של המתגייסים טרם הגיוס ולאחר שהופכים לחיילים, הצבא מגייס את האינטרנט ואת אמצעי התקשורת והטכנולוגיה לצורותיהם לחיזוק הקשר עם הציבור, במיוחד עם המלש"בים, ובכך להרכיש להם בשפתם את ההווי הצבאי, ובכדי להאדיר את הגאווה החיילית והיחידתית. כך גם עם חיילי המילואים. עם זאת, רואים מפקדים רבים את הקשרים הווירטואליים (פייסבוק, ווטסאפ) בין מפקדים לפקודים כתופעה הפוגעת בזיקה ההיררכית במערכת הצבאית ושאינה אמורה להוות תחליף לשיח הישיר, לדיונים, לחילופי הדעות פנים אל פנים. מי שמתגייס ליחידה קרבית, ובעיקר ליחידות העילית, עושה זאת מתוך רצון לתרום למדינה אך גם להגשמת הסיפוק האישי, לעיתים גם קצת "טפיחה על האגו". תחושה זו משותפת גם לחיילות בתפקידים הקרביים.

החיילים של היום אינם רק חיילי היי-טק ו-8200, צה"ל צריך אותם גם בשריון, בתותחנים, בהנדסה (הרבה יותר מפעם) ובתפקידי אחזקה ומנהלה. גם אותם צריך להדריך, לשמר, לפתח בהם גאוות יחידה. איך עושים זאת, שאלנו את קצין התותחנים הראשי, תא"ל אלון קלוס. תשובתו היתה ברורה מאד: "העולם הדיגיטלי המתקדם שינה את פני החברה המערבית, העולם אינו עגול עוד, העולם הוא שטוח. שינויי הדורות אינם נערכים עוד כל 25 – 30 שנים כמו במאה ה-20, אלא תכופים ומשמעותיים יותר. השוני הבין דורי מציב את המפקדים בפערי הבנה מול דור המפקדים הבא".

"שפה אחרת"

כיוון שצה"ל היה וימשיך להיות "צבא העם", השואב את עוצמתו מכוח האדם בחברה הישראלית הוא נחשף להשפעותיה לטוב ולרע. הדור הצעיר אינו מפונק יותר, הוא בעל מוטיבציה גבוהה והוא מוכשר מאוד, מדבר ב"שפה אחרת". המפקדים נדרשים להבין את הסביבה, להכיר בהשתנות, ללמוד את ה"שפה", את תחומי העניין, את המצוקות והחלומות של דור הלוחמים והמפקדים הבא". מדובר בשפה אחרת שדור ה X – של המפקדים לא בהכרח מכיר וככל שתתגבש התובנה כי יש להתחבר ולדבר בשפת דור ה- Y, להכיר את הסביבה הדיגיטלית, להדק את הקשר מפקד – פקוד, לנהל חניכה חכמה, לקיים תהליך ביקורת דו צדדי, כך ייטב הקשר והתקשורת עם החיילים וניתן יהיה למקסם יכולות ותוצאות ולשמר סטנדרט, איכות ודרישות מבצעיות גבוהים. חיל התותחנים חתום על הישג הנמצא בלב שיח ציבורי מרתק בשנים האחרונות – שילוב חיילות בתפקידי לחימה בצד חיילים דתיים המסתייגים לעתים משילוב זה. לצבא כ"צבא העם" יעד לאומי חשוב בהיבט השיוויוניות, הצבא מהווה השתקפות של החברה הישראלית.

העולם הדיגיטלי שינה את פני החברה המערבית. השינוי המעמיק בחברה נותן אותותיו גם על המערכת הצבאית ועל החיילים המתגייסים אליה. הצבא היה וימשיך להוות נדבך מכריע בביטחון הלאומי, השירות נשאר בליבת האתוס. הקשר צבא – חברה צריך להישמר. ברם, קיימת רמת ביקורתיות גבוהה, סטנדרט גבוה של מחויבות מצד המערכת כלפי החייל והעם, ערך ההקרבה למען המדינה קיים אך הוא מחייב נימוקים והסברים, הגיונות ורציונל מדוקדקים. בעידן התקשורת הדיגיטלית, הצבא חשוף וחושף יותר, במתכוון או שלא. התקשורת חושפת את הצבא , הציבור פתוח למתרחש בצבא, שותף, מביע דעה ומוחה ובכך משפיע. גם כאן לעיתים קיים המתח שבין החשיפה הלא מבוקרת ואופיו המסורתי של הצבא – הקפדה על מידור, שמירה על מסגרת המתחקרת ומבקרת את עצמה. עם כל זאת, הדדיות זו חשובה בכדי לשמר את רמת האמון הגבוהה של הציבור בצה"ל.

יש תהליכים חברתיים, בעיקר דרך השיח ברשתות החברתיות, בהם לראשונה חיילי חובה משמיעים את קולם בצורה ברורה ואף משפיעים על מדיניות הצבא. הרשת מאפשרת לחייל למחות, גם אם לא להתארגן כקבוצת לחץ. החיילים חשים כי דברים מתרחשים בזכות המחאה שלהם ברשת. בשנה האחרונה התחזק השיח הציבורי כי חיילי החובה הם קבוצה שלא מקבלת גיבוי ממפקדיה באירועים כמו "דוד הנחלאווי"(ראה מסגרת), מחאת גידול הזקנים, ואירוע החייל היורה בחברון.

סוגיה קריטית במערכת הצבאית כיום היא החתימה לקבע, ההתחייבות לשירות ארוך טווח. ההיבט הקיומי הופך לפחות ופחות משמעותי, השירות הצבאי נתפס כתובעני, אינטנסיבי, דורש מחיר אישי כבד ומאתגר מאוד. אלו מתנגשים לעיתים עם האינטרסים של הדור הצעיר הרואה במניע הכלכלי רכיב חשוב ביום יום, חשובים לו חיי רווחה נוחים, ותופס במשפחתיות ערך עליון. כל זאת בשילוב פיתויים אטרקטיביים מבחוץ. לאור זאת, הצבא נדרש לייצר מעטפת שירות משמעותית, מפתחת ומתגמלת תוך שילוב ערך המשפחתיות במקום גבוה.

לסיכום, בעוד החברה והיחיד השתנו לאורך השנים ללא היכר, הרי הצבא וערכיו הבסיסיים נותרו ללא שינוי. דרג הפיקוד בצה"ל עומד בפני אתגר מורכב והוא לא לשנות ולהתאים את החיילים לצה"ל אלא למצוא את ההתאמה בין הסביבה, החברה והיחיד החדשים למטרות הצבא ולמצוא את הדרך מחד, לחבר לכך את החייל ומאידך, להשתמש ביכולותיו של "החייל החדש" לטובת מטרות הארגון. תחושתנו שתכונות דור ה – Y השתכללו, התחדדו וקיבלו ממדים רב גוניים. הלאומיות והציונות, על אף שעדיין קיימים כמובן, נמצאים בשורה השנייה, ומושגים כמו אינדיבידואל וגלובליזציה תופסים מקום משמעותי הרבה יותר. כל זאת ולא אמרנו דבר עדיין על דור ה -Z , דור העתיד, ההולך וגדל ויהיה דור המתגייסים הבא. הצבא נדרש כל העת לתת מענה לגיוון הדורות. עם הכוונה נכונה, הבנה, הפנמת השינוי, למידת השפה החדשה, ניתן לנסוק עימם לגבהים ולפסגות ולהביא אותם לכדי מימוש יכולותיהם ולכיבוש יעדים ומשימות מורכבות. השפעות אלו ודאי יוסיפו ללוות את החיילים גם לאחר שחרורם בעולם האזרחי.

"דוד הנחלאווי" – הרשת גוברת על המערכת הצבאית

באפריל 2014 פעלו חיילים מחטיבת הנח"ל במשימות שיטור ואבטחה בחברון. נער פלסטיני התעמת עם החייל, דוד אדמוב, כאשר הוא מצולם במצלמת וידאו על ידי ארגון פלסטיני "צעירים נגד ההתנחלויות" ובודדים נוספים. הנער, שהשתייך לקבוצה של תושבים שעוכבה במקום, הביע כעס ונצמד לחייל. החייל הורה לנער להתרחק, ומשלא נענה, נראה החייל דוחף אותו, מקלל, דורך לעברו את נשקו ומאיים לירות בו ובנער נוסף שרץ לעברו מאחור ואוחז בידו השמאלית אגרופן מתכת. בעקבות פרסום הסרטון הפלסטיני פרצה מחאת אינטרנט ישראלית, שהחלה בחדשות 0404 שכונתה "מחאת דוד הנחלאווי", ובה הובעה תמיכה רחבה בסיסמה "גם אני עם דוד הנחלאווי" והתפשטה בקרב חיילים מיחידות רבות ושונות בצה"ל ואחר כך גם אלפי אזרחים ופוליטיקאים -למעלה מ-129,000 נכון ל-5 במאי 2014.

פעילות קדם צבאית להעצמת הצעירים

בעשורים האחרונים נוצרה מוטיבציה חברתית מקיפה המעודדת בני נוער להשקיע שנה לפני השירות הצבאי במכינות המכשירות כ-3500 בני נוער מדי שנה לתפקידי מנהיגות בחברה בכלל ובצבא בפרט, ומכוונות לכלל מגזרי החברה בישראל. 54 מכינות, פרושות לאורכה ורוחבה של ישראל, ממעיין ברוך בצפון ועד באר אורה בערבה, 24 מהן מיועדות לבוגרי החינוך הציוני-דתי ו-30 מיועדות למכינות כלליות-חילוניות.

אחת מהעמותות המעצימות נוער לפני גיוס היא "אחריי!", הפועלת בקרב בני נוער וצעירים הנמצאים בצומת הדרכים האחרון בו ניתן להשפיע על עתידם באמצעות חינוך. מדי שנה חברים בתנועה כ- 6,000 בני נוער אשר משתתפים בכ-305 מסגרות פעילות בתוכניות הכנה לשירות משמעותי בצה"ל, הכנה לבגרות, תכנית שטח וסיירות, שנת שירות, מכינה קדם צבאית וארגון בוגרים המלווה למעלה מעשרים אלף בוגרים במהלך השירות הצבאי ואחריו.