
ראש השנה הוא הזדמנות מצויינת לעצור ולהתבונן. וגם אם התמונה היא בתנועה מתמדת, לשאול את השאלות האמיתיות:
צילום: shutterstock פורסם: 25.9.14
האם גם אתם מרגישים לפעמים שאתם רצים אחרי הזנב? העומס ממשיך להתגבר, ואנחנו עסוקים בכיבוי שריפות, רודפים אחרי הרוח, ובינתיים הערימות רק מתגבהות והולכות… איך תעזור לנו ה"למה" לצאת מהפלונטר? להתמקד בפעולות הנכונות, לבחור מה לעשות ומה לא לעשות, ולהפסיק את הזמזום הפנימי המטריד והלא מרוצה?
מכירים את ההרגשה הזו, שיש יותר מדי מטלות ברשימה, שיש יותר מדי רשימות, שאני כל כך עסוקה בכיבוי שריפות שדברים יכולים פשוט ללכת לאיבוד בתיבת הדואר הנכנס? באחד הימים האלה, טרודה ומוטרדת מכל צפצוף של הנייד, הלכתי עם הילדים לספריה הציבורית, וגיליתי את הספר "המטרה" של ד"ר אליהו גולדרט. נזכרתי בהרצאה ששמעתי עוד בלימודי התואר השני מביתו אפרת, ד"ר לפסיכולוגיה, ולקחתי אותו, מקשיבה לדבריו של פרופסור דמבלדור: "כשהדברים משתבשים, אני תמיד חוזר לנקודת ההתחלה"
הספר משתף אותנו בבעיותיו של אלכס רוגו, מנהל מפעל מתכת שעומד בפני סכנת סגירה- הוא אינו מצליח לעמוד בזמני האספקה ללקוחות, ערימות המלאי מגרדות את התקרה, ונציגי הוועד דואגים בעיקר להפסקות הצהריים של העובדים. כדי לסבך את הדברים אפילו יותר, אשתו של אלכס מתנגדת להישאר אחרונה בתור לתשומת הלב שלו, ועוזבת את הבית.
בתהליך של חקירה משותפת בעזרת יועץ חיצוני, אלכס והצוות הניהולי מגלים (ואולי יוצרים) את העקרונות הבסיסיים של תורת האילוצים: – "חוזקה של השרשרת הוא כחוזק החוליה החלשה ביותר": יכולתו של הארגון להשיג את מטרותיו מוגבלת ע"י גורם קריטי, או מספר קטן של גורמים קריטיים. למרות שאנחנו מרגישים כאילו אנחנו טובעים בים של משימות חשובות ודחופות, השלב החשוב ביותר הוא לזהות את "צוואר הבקבוק"- הגורם היוצר את האילוץ במערכת כולה. – לנהל את המערכת בהתאם לאילוץ: אם לא ניתן להיפטר מצוואר הבקבוק, יש לגרום למערכת כולה לשתף פעולה מתוך התחשבות באילוץ, ולא לבזבז זמן ואנרגיות על פעולות שאינן בנתיב הקריטי. – למדוד את הדבר הנכון: כדי לקבל תמונה אמיתית של המערכת, צריך לבדוק האם שיטת המדידה משקפת את תמונת המציאות? האם אנחנו עסוקים בצמצום עלויות במקומות שבאמת משפיעים על כלל ההוצאות שלנו, או שאנחנו מחפשים את המטבע מתחת לפנס? עלות של שעה אבודה לצוואר הבקבוק היא עלות שעה אבודה של המפעל כולו, ולא של צוואר הבקבוק בלבד. – להמשיך את השיפור: ברגע שהקלנו על צוואר בקבוק מסוים, נגלה כי נוצרו צווארי בקבוק חדשים. כדי לא לשקוע מחדש בשגרה, אנחנו צריכים לסגל את צורת החשיבה הבוחנת את המערכת בכל פעם מחדש, ומחליטה:
- במה להתמקד?
- מהו השינוי שיביא את השיפור הגדול ביותר?
- איך לעשות את השינוי?
"העיקר להתחיל בעיקר": לפני שמתחילים בניתוח האילוצים, שואל היועץ את אלכס את השאלה הכי חשובה: מה המטרה? אלכס מתחבט בשאלת המטרה: לשם מה אני עושה את כל מה שאני עושה? ומגיע למסקנת השורה התחתונה: המטרה של ארגון עסקי היא לעשות כסף. עד כמה שזה נשמע טרוויאלי, שווה לעצור ולבדוק: האם הגדרנו את המטרה? הספר יצא ב-1988, ופחות מעשור אחריו התפרסם "לנצח נבנו" (ג'יימס קולינס וג'רי פוראס), שחקר מה מביא ארגונים להצטיינות כלכלית לאורך זמן, וגילה כי הארגונים שהיכו את השוק לא התמקדו בשורת הרווח, אלא דווקא בחזון, בערכי הליבה וביכולות הייחודיות, מה שהמחברים כינו "תפיסת הקיפוד". המיקוד הזה איפשר לארגונים המצטיינים לענות על שאלת הסיבה והתכלית העמוקה יותר:
- למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים?
- למה הארגון שלנו קיים?
- למה אני יוצא מהמיטה בבוקר?
סיימון סינק מתאר את "מעגל הזהב" שעל פיו מנהיגים וארגונים גדולים חושבים, מדברים ופועלים מבפנים החוצה: במקום להתחיל לספר לכם מה הארגון עושה ואיך הוא עושה את זה, מנהיגים מספרים לנו קודם כל את ה"למה" שלהם. אנחנו מבינים היום שאנשים לא קונים את מה שאתה עושה, הם קונים את ה"למה" שבגללו אתה עושה את זה, ולכן המטרה היא לעשות עסקים עם לקוחות שמאמינים בערכים שלי, ולא עם כל אחד שצריך את המוצר או השירות שלי. (מצורף הקישור להרצאתו בכנס TEDx איך מנהיגים גדולים מניעים לפעולה)
שאלת ה"למה" חשובה קודם כל בהסתכלות פנימה: ככל שה"למה" שלי יהיה ברור, כך יהיה לי קל לתרגם אותו למעשים, כך יהיה לי קל יותר להחליט מה אני עושה וגם מה אני לא עושה, וזו בעצם ההחלטה האסטרטגית החשובה. ככל שהמיקוד ברור, קבלת החלטות הופכת קלה יותר, ופוחתת התחושה המטרידה שמה שאני עושה הוא "לא מספיק טוב".
הגדרת המטרה היא אתגר גדול במיוחד כשאנחנו מסתכלים על החיים המלאים שלנו. בספר "המטרה" הזוגיות של אלכס ואשתו נבנית מחדש בדרך אל הסוף הטוב, אך רבים מאיתנו שוכחים להקדיש את הזמן והקשב הנדרש כדי להגדיר את המטרה בזוגיות, בהורות, ובדבר הגדול הזה שנקרא החיים…
בימים של עומס וגם ברגעים של שלווה, אני מוצאת ש"צוואר הבקבוק" המרכזי הוא התודעה. מה אני מאמינה שאפשרי בשבילי? עד כמה עמוק אני מוכנה לחקור כדי למצוא את ה"למה"? ומהם הפחדים והאמונות שמגבילים אותי? כדי להתמודד עם "צוואר הבקבוק" הפנימי אפשר לחזור לרגע לדימוי המפעל היצרני:
- לבחור את חומרי הגלם שאני מכניסה אל תוך התודעה שלי – בשבילי למשל זה פחות טלויזיה ועיתונים, יותר ספרים והרצאות TED.
- לבדוק את זמני הפעילות וההפסקות של התודעה – יותר מדיטציה, פחות חלונות פתוחים במחשב בזמן שאני עובדת על פרוייקט.
- להשתמש במיקור חוץ- להעזר במומחים, בבני משפחה ובחברים שיכולים לעשות חלק מהעבודה, כדי שאני אוכל להתמקד בנתיב הקריטי.
- להגביר את התפוקה- להגדיל את היכולת של התודעה שלי, ובעיקר לשים לב…
ה"למה" הגדול שלי, זה שמגדיר את מה שבאתי לעשות בעולם, תלוי בפוסטר מעל המיטה, ונמצא בראש העמוד של רשימת המטלות היומית המתחדשת: להיות אהבה שמנהיגה אנשים לגדול ולגדל. כל מילה היא בעלת משמעות עבורי, ובסוף היום אני יכולה לבדוק איך היא קיבלה ביטוי מעשי בתחומי החיים השונים: בקריירה, בזוגיות, במשפחה ובתהליך הצמיחה האישי שלי.
מזמינה גם אותך להפגש ולנסח את ה"למה" האישי והמדוייק בשבילך, "למה" שיעזור לך למקד את המטרות, לבחור את הפעולות, ולהרגיש במקום הנכון. וכן, זה גם "למה" שירגש אותך, כי כמו שאומרים:
If your why don't make you cry, it's not your why.
* אסנת חזן – יעוץ לאנשים המובילים שינוי, פיתוח ארגוני ואימון אישי www.osnathazan.com
Tags:
אסטרטגיה
טיפים
תרבות ארגונית