
גם אנשים כישרוניים במיוחד בעלי סגולות טרומיות מיוחדות המוכרים כ"טאלנטים" מגלים, כי כדי להצליח צריך לעבוד בצוות
פורסם: 26.2.30 צילום: (David Howard (wikipedia
בעוד שמהלך הברקזיט בעולם הפוליטי מהווה צעד של בדלנות, נסיגה וניסיון להסתדר לבד בזכות עוצמתה וייחודה של בריטניה בזירה הפוליטית; בעולם הארגוני-עסקי המגמות הן הפוכות.
חזון ומנגנונים לבניית הווה ועתיד משותפים
הקמת "קהילת הפחם והפלדה האירופאית" (E.C.S.C) ב-1952, על חורבותיה של אירופה לאחר מלה"ע השנייה, הובלה מתוך ההבנה כי לאחר החורבן של אירופה, שיתוף הפעולה בין הארצות השונות, תוך הסרת מירב המחסומים ומתן האפשרות לזרימה חופשית של אנשים, חומרי גלם וסחורות, דרך זו תאפשר את שיקומה הפיזי, הכלכלי, הפוליטי וגם התרבותי של אירופה. "קהילת הפחם והפלדה האירופית" היתה אימו-הורתו של "האיחוד האירופי" כפי שמוכר לנו כיום.
עם הזמן התרחב חזון זה של שיתוף הפעולה בין מדינות אירופה השונות ביבשת, ובשנת 1973 אף חצה את התעלה, עם הצטרפות בריטניה תוך פירוק הגוף הכלכלי שהקימה במטרה לתת משקל-נגד ל"קהילה האירופית" (E.C), שהלכה וגדלה – "אזור הסחר החופשי האירופאי" (E.F.T.A).
העובדה שמאז הקמתו בראשית המילניום, הפעם כ"האיחוד האירופי" (E.U), התמודד גוף זה עם אתגרים פוליטיים-תרבותיים-כלכליים (צירוף מדינות מז' אירופה), כלכליים (קריסת יוון ומשבר 2008) וחברתיים-אנושיים-כלכליים (ההגירה מסוריה והמזרח), מוכיחה כי מנגנונים מוכחים לשיח משותף ולקבלת החלטות, מאפשרים שמירה על המסגרת, חרף ההבדלים בעמדות ובאינטרסים.
הברקזיט במובן הזה איתגר את החזון האירופי המשותף.
הטאלנט שמאתגר
למרות היותה בין הכוחות המנצחים של מלה"ע השנייה, רק לאחר כ-20 שנה מאז הקמתו הצטרפה בריטניה ל"קהילה האירופית" (E.C), כפי שכונה באותה העת הגלגול של "האיחוד האירופי". בריטניה נסמכה על מקורות אחרים של שותפי-מסחר אותם הובילה במסגרות שונות דוגמת "אזור הסחר האירופי החופשי" (EFTA), חבר העמים הבריטי (שכבר אז שיאו היה מאחוריו) ועל הסכמים עם אזורים ומדינות אחרות. כל זאת קרה תוך כדי תהליך התכווצות האימפריה במזרח הרחוק, התיכון ואפריקה.
מבחינתה שלה עצמה – בריטניה ראתה בעצמה גם אז, את מה שבעולם העבודה נהוג לכנות כ"טאלנט" – שחקן מיוחד ברוך כישרונות וכישורים, שלא פעם מגיע עם ניסיון רב, ולעיתים מתקשה להכיר בכך שמסביבו חיים ופועלים שחקנים נוספים/עובדים נוספים בחברה, ועוד יותר מתקשה עם העובדה שלא כולם מתפעלים מייחודו.
האתגר שמציב ה"טאלנט" לחברה הוא – כיצד מצד אחד לשלבו ולאפשר לו לתרום לכלל מידיעותיו, כישרונותיו וניסיונו, ובו-בזמן לעשות זאת בלי שאף אחד מהחברים האחרים בצוות ירגיש מאוים/נרתע/קטן לידו.
כשהשלם גדול מסך חלקיו
התפשטות ההכרה בייחודו ובערכים המוספים שה"טאלנט" מביא עימו לצוות, הביאה חברות שונות להגדיר מחדש את הדרכים שבהן הן מגייסות אליהן "טאלנטים", ולחילופין משמרים אותם בחברה, ומפיקים מהם את המירב והמיטב. כך לדוגמה – בחברות, שהשכילו להבין כי בעידן הטרנספורמציה הדיגיטאלית על העובדים לעדכן את כישוריהם ומיומנויותיהם בהתאם להשתנות המשימות הארגוניות ודרכי ביצוען, נהפכו ה"טאלנטים" לחונכים או למובילי צוותים המשתפים מידיעותיהם, ובה בעת לומדים מ"הצעירים".
לסיכום
צעד של עזיבת-טאלנט, כמו הברקזיט של בריטניה, יכול לאתגר או לערער את החברה. ככל שהחברה יציבה יותר, מכירה בייחודה, ככל שהתרבות הארגונית "בריאה יותר", רמת המחוברות הארגונית בחברה גבוהה יותר, כך גדלים הסיכויים כי תעבור את הצעד הזה בשלום.
חברות שישכילו לראות כל אחד מעובדיהן כ"טאלנט", ויפעלו באופן פעיל ועקבי לטפח אותם, יקטינו הסיכוי לעזיבה חד-צדדית של אותם הטאלנטים, ויגדילו הסיכוי לצמיחה עסקית לאורך זמן.
ולגבי בריטניה ביום שאחרי??? עוד חזון למועד…

*הכותב דן קריסטל מנהל תחום פיתוח הון אנושי ולמידה ארגונית ב – AUREN ישראל
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:

Tags: אסטרטגיה מנהיגות משאבי אנוש ניהול