
לראשונה סופרת מתמודדת בבחירות למועצת עיר. "סטטוס" המגזין לחשיבה ניהולית, ראיין את ציפי שחרור הסופרת, המשוררת ואשת התקשורת המתמודדת על מקום במועצת העיר ת"א יפו
- פורסם 17/09/13
צילום: יח"צ
"אנחנו נמצאים בעידן של התחדשות שבו תפוצת הספרים דווקא הולכת ומתרחבת לקהלים שאנו הסופרים יכולנו לאבד מזמן לולא העיתונות המקוונת. לכן יש מקום גם למילה המודפסת וגם למילה המקוונת, לכל אחת קצב משלה וקהל משלה"
האבסורד שנוצר עבור קהל שוחר התרבות שמתגורר בתל אביב, הוא שאנשים הגיעו לעיר בכדי להיות קרובים לבילויי התרבות אך רובם אינם יכולים להרשות לעצמם לפקוד את אירועי התרבות שהעיר מציעה בשל המחירים הגבוהים, כחברת מועצה מה תעשי בנידון?
שחרור: "ממש כך! מי שבוחר להתגורר בעיר בתל אביב לרוב הינו תושב שוחר תרבות, המעוניין לפקוד אירועי תרבות שונים שהעיר מציעה. למרבה הצער, על האזרח התל אביבי לשלם על אירועי התרבות, התיאטרון, המחול, הספרות, המוזיאונים והקונצרטים את הסכום המלא והיקר. כיום הבילויים התרבותיים המתקיימים במוסדות התרבות בעיר: הקאמרי, בית לסין, בית האופרה, מרכז גולדה, מוזיאון ת"א, מוזיאון הארץ, בית ביאליק, ביקורי העיתים, בית אריאלה, צוותא, היכל התרבות ועוד, משרתים ומושכים אליהם כ: 90% מתושבי חוץ הנהנים על פי רוב מסבסוד ממקום עבודתם, ואילו מאיתנו תושבי ת"א, גובים מחיר מלא. אנו משלמים ארנונה, סובלים מצפיפות, רעש וזיהום האויר של תושבי החוץ שמגיעים לעיר ברכביהם ועל כן יש גם לפצות את תושבי העיר. לכן אפעל לסבסוד מחירי הכרטיסים לתושבי תל אביב! "
דוגמאות למחירים לכרטיס יחיד לבילויי תרבותי לתושבי ת"א שאינו מסובסד ע"י ארגון עובדים: תיאטרון הקאמרי/ בית לסין- 80-130 ₪, תיאטרון פרינג' כמו תמונע- 40 ₪, כרטיס לאופרה- 350 ₪, מפגש מחול בביכורי העיתים- 50 ₪, מוזיאון ת"א – 45 ₪, ערב שירה בבית ביאליק- 40 ₪ סינימטק- 38 ₪, קונצרט בצוותא- 45 ₪. קונצרט בהיכל התרבות 150-200 ₪.
תל אביב היא בירת תרבות שמושכת אליה אמנים צעירים מכל קשת היצירה בניהם: סופרים, משורררים, שחקנים, זמרים, נגנים, רקדנים ויוצרים שמתלוננים על הגמוניה תרבותית אליטיסטית הסגורה בפניהם. כיצד תטפלי בזה?
שחרור: "אמנים ויוצרים צעירים משוועים למתחמים ציבוריים על מנת ליצור ולהציג את אומנותם בפני קהלים. מפת התרבות כיום מעצימה ומקבעת את האמנים הותיקים, המופיעים ומציגים את אומנותם במרכזי תרבות לאומיים, ואילו אמנים צעירים שמרביתם מתנקזים לת"א נותרים ללא במה. לא יתכן שבירת התרבות ת"א לא תקצה את המשאבים הראויים ליוצרים. לכן אפעל לפיתוח ולהרחבת התיאטראות האלטרנטיביים שיאפשרו ליוצרים צעירים, שחקנים, מחזאים וזמרים לפעול ולהתקיים בכבוד. כיום התיאטראות המושקעים שנהנים מתקציב המדינה והעירייה, הם התיאטראות הגדולים והממוסדים. חשוב שאף הם יפתחו דלתותיהם לתיאטרון פרינג', אחר וחדשני, ומאידך, ליוצרים חדשים וצעירים.
כמשוררת מה החלום שלך?
מיסוד פסטיבל שירה בינלאומי בת"א! פסטיבל אמיתי שיארח משוררים חשובים מחו"ל . כיום, מרבית פסטיבלי השירה מתקיימים מחוץ לעיר (ירושלים, דימונה, שדה בוקר, מטולה, שדרות…). תל אביב היא עיר התרבות והדבר מתבקש.
יש מקום אחר בארץ שהיית מעדיפה לחיות בו?
הבית שלי הוא רק בתל אביב. זו בירת תרבות המציעה בילויי תרבות רבים ומגוונים. אך בעיר הגדולה ישנו ניכור בין התושבים. לכן אפעל להרחבת מספר המתנס"ים ופיזורם ברחבי העיר. יש לעודד מפגשים בין התושבים כדי ליצור קהילה קרובה ואמפטית. על כן יש להגדיל את מספר המתנסים ואת הפעילות החברתית בהם, כגון: תמ"י, בית דני, מרכז ורבור, ואף במוקדים נוספים בעיר, כדוגמת : מרכז העיר, שפרט לביכורי העיתים המתפקד בעיקר כמרכז מחולות, לא קיים מרכז בו יוכלו תושבי העיר לפגוש זה את זה וליצור קהילה נגישה, חברתית ואיכפתית כפי שניתן לתושבים המתגוררים בישובים קטנים, שם המתנ"ס הוא גורם מפגיש ומלכד. ת"א משרתת את כל המדינה, אך תושביה, למרבה הצער מרוחקים ומנותקים משכניהם. מרכזים שכונתיים רבים אלה, יקרבו את התושבים ואת הלבבות. כעיר מרכזית וגדולה, רבים בה אנשים החיים בגפם. המרכזים עשויים להפחית ולצמצם את הבדידות והניכור החברתי.
כמייסדת "מאבק המשוררים" להנחלת השירה לציבורים רחבים ושיפור תנאיהם, כיצד תמשיכי את פועלך כחברת מועצה?
אעשה כל שביכולתי להקמת מרכזי שירה וספרות שינגישו לתושב את המפגש עם עולם השירה והספרות, ויהוו מקום מפגש למשוררים וסופרים, צעירים וחדשים, המעוניינים להיפגש להחליף דעות, להתארגן וכו'. כיום מרביתם נאלצים להיפגש בבתי קפה או לבקש מגוף זה או אחר שיארח אותם, על פי רוב הדבר מלווה בקשיים רבים. הפתרון קל ופשוט ליישום: ניתן להסב את החללים הריקים בספריות העירוניות הרבות הפזורות ברחבי העיר, חללים שנותרו מיותמים, (בעיקר חדרי עיון שבספריות רבות כבר אין בהם שימוש, בשל ההתפתחות הטכנולוגית והדיגיטלית) למרכזי שירה ומקום מפגש בין יוצרים ובין יוצרים וקוראים.
כאשת תקשורת, והעורכת לשעבר של כתב העת הסיפרותי "מאזניים", מי את, אישה של המילה המודפסת או המקוונת?
אנחנו נמצאים בעידן של התחדשות מכל הבחינות. דווקא היום בניגוד לכל התחזיות תפוצת הספרים הולכת ומתרחבת לקהלים שאנו הסופרים יכולנו לאבד מזמן לולא העיתונות המקוונת וזירת האינטרנט המתרחבת. לכן לדעתי, יש מקום גם למילה המודפסת וגם למילה המקוונת, לכל אחת קצב משלה וקהל משלה. העיקר זה להמשיך ולקרוא זה המפתח להכל ובמילה אחת ללהיות אדם".
"עיריית תל אביב צריכה לסבסד לתושבי העיר את המחירים לבילויי תרבות בעיר, לעודד אמנים, משוררים ויוצרים צעירים, לפזר ברחבי העיר תיאטראות אלטרנטיביים לצד מרכזי שירה וספרות, למסד בעיר פסטיבל שירה מקומי ובינלאומי, להפיח חיים בספריות העירוניות, להקים מרכזיים קהילתיים ומרכזי תרבות לרווחת התושבים בכל שכונה ורובע"
רקע על הסופרת:
ציפי שחרור, זוכת פרס ראש הממשלה (1994 ו 2004) ופרס אקום, פרסמה 30 ספרים, ידועה כהעורכת המיתולוגית של כתב העת "מאזניים" לנושא ספרות ושירה, חברה פעילה באקום בין היתר כיהנה בועדת סיעוד למוסיקאים, משוררים וסופרים ותיקים, כיהנה כדירקטורית בחברת החדשות ובמועצת הרשות השניה, מראשי "מאבק המשוררים" לשיפור תנאיהם והנחלת השירה לצבורים רחבים, מנחה סדנאות כתיבה יוצרת, כיהנה כחברה בהנהלת אגודת הסופרים, טיפחה יוצרים צעירים רבים, פעילה חברתית בלתי נלאית בתחומי התרבות המגוונים.
* הכותבת ענתי דגן, הינה בעלת "דגן תקשורת" משרד לייעוץ תקשורתי ויחסי ציבור, המטפל בנושאי תרבות ואקטואליה.
Tags: בחירות עלות המחייה תרבות