איך הצליחו שבע מפלגות עם אידיאולוגיות שונות להגיע לקונצנזוס?
פורסם: 6.6.21 צילום: shutterstock
אני ממשיכה להיות מרותקת מתהליך השינוי המתהווה לנגד עינינו. הוכחה ניצחת נוספת לתיאורית המורכבות, שמסבירה יותר מכל תיאוריה אחרת את המציאות, ואת מה שעובד באמת. מבקשת להדגיש, שרשימה זו איננה פוליטית. לא אספר לכם למי הצבעתי בבחירות. כאן אני מבקשת להתמקד בתובנות מקצועיות ולהפיק מהן לקחים לגבי ניהול תהליכי שינוי בכל התחומים, ולא רק בפוליטיקה.
איך הצליחו שבע מפלגות עם אידיאולוגיות שונות להגיע לקונצנזוס?
ראשית, סוד ההצלחה טמון בהגדרת הקונצנזוס המוצלח, שלפיה הוא איננו פיתרון, שכולם אוהבים באותה רמה, אלא פיתרון, שכולם יכולים לחיות איתו. קונצנזוס הוא רצף של הסכמות מ- I love it ועד I can live with it. וכל שבע המפלגות בקואליציית השינוי נמצאות בתוך הרצף לגבי החלופות שנבחרו כדי ליצור את הקואוליציה.
שנית, כולן מחוייבות למטרה אחת משותפת, ברמה כל כך גבוהה, שאפשרה להן להסכים גם עם מה שאינם אוהבים.
שלישית, באירוניה ובתחכום ניצלו את ההזדמנות, שנוצרה על ידי ״המתחרה״: ופעם ראשונה חברה גם מפלגה ערבית לקואליציה. את הלגיטימציה למהלך הנועז יצר ביבי בעצמו.
רביעית, הכול ענין של אנשים. הפיתרון נוצר על ידי אנשים, חלקם ממש מיודדים זה עם זה למרות דיעותיהם השונות, ואת האנרגיה החיובית אפשר לחוש אפילו מרחוק על מסך הטלביזיה. גם זה אחד מסודות ההצלחה.
חמישית, האווירה החיובית הזו נהנית מתמיכה רחבה על רקע האווירה השלילית אצל המתחרים. אוירה חיובית הצליחה ליצור לגיטימציה למהלך, שמלכתחילה היה כולו שלילה – ״רק לא ביבי״! אלה כמה הסברים מבוססים על עקרונות תיאורית המורכבות שמוליכים אותנו במקצוע שלנו – ניהול שינויים.
לבסוף, כמה מילים על המפסיד הגדול. בקריירה הראשונה שלי הייתי מחנכת ומורה לספרות ולשון בבית ספר תיכון. בין היתר למדתי ולימדתי את הטרגדיות היווניות הקלסיות. בכל טרגדיה יש גיבור טרגי. הוא תמיד דמות ברוכת כשרונות, משכמה ומעלה, ומה שמביא עליו את סופו זה הוא עצמו. בעיני, ביבי הוא ממש דמות טרגית כזו.
רבות מעלותיו ורבים הישגיו. בייחוד בעת הזו, כשבאמת קרא מפה נכון והבין, שלא נצליח לשמור על עצמנו במשמעת ברזל כמו הסינים, בחר בדרך החיסונים וכל העולם משתאה! הוא ידע למצות את היתרון היחסי שלנו – נועזים וחדשניים, אבל לא ממושמעים. זו בחירה אסטרטגית מצויינת והוא ראוי להערכה רבה על כך.
גם היכולת שלו להתידד לצורך זה עם בן של שורדי השואה, בורלא, מנכל פייזר, ולקדם בעזרתו את ההחלטה האסטרטגית המוצלחת, ראוייה להערכה.
גם ארבעת הסכמי השלום, שהישיג שוב מתוך עקיפת הקשיים ואיתור הזדמנויות לפתרונות יצירתיים בתחום המדיני ראויים לברכה רבה.
ולבסוף – גם פתיחת הדלת לעבאס היתה מהלך מבריק. אז מהי הטעות האסטרטגית שלו שמביאה עליו את סופו? הוא סוליסט! אין לו חברים. הוא גאון בעצמו אבל בעולם מורכב אין מקום לסוליסטים. רק ביחד מצליחים. ויחד נוצר מתוך חיבה, מתוך פירגון, מתוך אמון, שנוצר מתוך הליכה משותפת לאורך זמן עם חברים בלב ובנפש – כמו בסיירת מטכ״ל, שבה גדל ביבי, אבל זנח את ערכיה.
צר לי עליך ביבי, שעשית למעננו גם דברים טובים רבים, אבל עכשיו נראה, שאתה מאבד את הכסא לאחרים. כי רק ביחד מצליחים!
מגזין "סטטוס" מופק ע"י:
Tags: חדשנות מורכבות מנהיגות ניהול שינויים
