
העם הנבון בעולם ששלוחיו מכהנים במשרות תכנון בכירות ברחבי הגלובוס, שמתכנניו השכילו לתכנן את בורמה של או נו, פרס של ימי השאח, חבלים שלמים ביבשת השחורה (בניגריה, אוגנדה, גאנה), תחבורה במדינות אמריקה הלטינית (אקוודור, פרו) – טובע עצמו בביצה האורבנית, באין מושיע !
פורסם: 6.5.18 צילום: יח"צ
יותר מכל שבעה מדינת ישראל ועידות, כנסים, ימי עיון וסימפוזיונים פומביים על כל נושא בעולם, לבד מהנושא בה' הידיעה: כיצד מתכננים מדינה דלת ממדים (מדינת-עיר) באופן מושכל?
השתתפתי בוועידה הראשונה למשפט וסביבה (שם מפוצץ בהרבה מתוכן מעשי) שהתכנסה באולם צוקר של היכל התרבות. מאמרו של צפריר רינת "ישראל תקועה בפקק" מוסף הארץ 5.4.2018. האזנתי בקשב לדבריו של פרופ' מנואל טרכטנברג, ולא שמתי לב להלימה כל שהיא בין העובדות הפיסיות שציין, לבין הצורך בהכנת תוכנית אב לישראל בתקופה בה שימש כיו"ר המועצה הלאומית לתכנון כלכלי, ומאוחר יותר יו"ר הועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה גבוהה.
בהעדר כל יוזמה ממלכתית נטל איגוד המתכננים בישראל יוזמה להשיק באופן וולונטרי תוכנית לישראל בת 100, ובשמה "ישראל 2048", בכנס השנתי של איגוד המתכננים שהתכנס לאחרונה בירושלים בירת ישראל. היוזמה נוצרה כשיתוף פעולה של האיגוד עם מכוני המחקר באקדמיה (הטכניון, אוניברסיטה עברית, אוניברסיטת תל אביב, ואוניברסיטת בן גוריון). בתקווה לזכות בהכרה סטטוטורית, ובסיוע תקציבי מרשויות התכנון ומשרדי הממשלה הנוגעים.
שמשתי יו"ר מיני מליאה שהתמודדה בכנס השנתי בסוגיה הקרדינלית של תכנון ישראל ביובל השנים האחרונות: "התכנסות עירונית פנימה מול התבדרות לשטחים החקלאיים הפתוחים". כרמי גת של קריית גת; כפר סבא הירוקה; רעננה צפון; טירת הכרמל דרום; גליל ים של הרצליה; יבנה הירוקה; קדמת השרון ושכונת המכללה של נתניה; ראש העין מזרח; שכונות עמישב וסירקין של פתח תקווה ומקב"ת ינוב של כפר יונה הן רק דוגמיות לתופעה שפושה בישראל כבר 50 שנה באשמת עמיתי מתכנני הערים, פרנסי הערים, ופוליטיקאים מקבלי החלטות – להעדיף פלישה לשטחי המגזר החקלאי במועצות האזוריות, תוך התבדרות פרברית של הערים והמושבות, במקום להתכנס למרכזים ההיסטוריים של ערינו, לעסוק ברה תכנון יסודי, בשיקום עירוני, בהעלאת צפיפויות, ובשיפור איכות החיים לקראת עירוניות ראויה בת קיימא.
לא בכבישי ישראל ניוושע, נהפוך הוא – רק נתקע וניוואש. שר התחבורה בקדנציות האחרונות הוא חסיד התפישה הקלוקלת של גזירת סרטי חנוכת כבישים. לו השכיל להבין כי רק מערכות הסעת המונים יעילות יצילו את ישראל מאסון תחבורתי, היה משקיע את מלוא אונו בסלילת מסילות ברזל מהירות, עירוניות, פרבריות ובין עירוניות ובמיוחד מסילה כפולה מ"צומת רמז" דרך נחל עירון, מגידו, עוקף עפולה למכללת יזרעאל למסוף – על תחבורתי לגליל, ולעמקי הצפון – כדי להגיע משם ב 45 דקות ברכבת מהירה לאגד הערים גוש דן, כחלופה תחבורתית ראויה לכביש 6 המיותר צפונית מיוקנעם.
כבר אמרנו שתכנון ערים הוא מקצוע רציני, ואינו אוונטורה?
*הכותב דניאל מורגנשטרן – הוא מתכנן סביבתי, יו"ר ועדת הביקורת של איגוד המתכננים בישראל וחבר מייסד במכון הישראלי לערים חכמות
Tags: אחריות חברתית מורשת ניהול פרויקטים תרבות ארגונית