בחברות תעשייתיות מקובל להכשיר "נאמני בטיחות" שיהיו נציגיו של ממונה הבטיחות של המפעל בריצפת היצור. נאמני הבטיחות הם עובדים מנוסים ומקצועיים במחלקות היצור והשירותים של המפעל (לא מנהלי המחלקות אלא בדרג אחד נמוך, מעין סגן מנהל המחלקה לענייני בטיחות) שעוברים הכשרה פנים מפעלית המאורגנת על ידי ממונה הבטיחות של המפעל, מקבלים מינוי פורמלי של הנהלת המפעל ותורמים להעלאת הערנות ולשיפור הבטיחות במפעל
פורסם: 14.8.16 צילום: Shutterstock
במפעלים שבהם הבטיחות בעבודה היא נושא חשוב באמת, ולא רק ברמת ההצהרה הכללית, נאמני הבטיחות הם גורם חשוב ביצירת אוירה ותרבות אירגונית בטיחותית. הם נמצאים בשטח כל הזמן, הם חלק מריצפת היצור ואי אפשר "לעבוד עליהם". הנהלה נבונה מתגמלת אותם בהכרת חשיבותם, בהכשרה מתמדת וגם בתגמולי שכר בגין פעילותם והשגת יעדי הבטיחות במחלקותיהם.
באירגונים שאינם תעשייתיים שנושא הבטיחות בעבודה אינו מעיק, נושא שיתוף העובדים בסיכונים שמאיימים על הארגון אינו נמצא על שולחן הניהול. המערכת הניהולית הבכירה עוסקת בניטור וניהול הסיכונים של הארגון ומורידה במידת הצורך משימות לדרגים שמתחתיה, כמו יחידת המחשב, הכספים, השיווק והמכירות אך איננה יוצרת מערכת שיתוף של מחלקות ואגפי החברה במאמץ לניטור וניהול הסיכונים מתמשך, למרות שהאנשים במחלקות השונות קרובים אל "אזורי הסיכון" – לקוחות, כספים, ספקים, רגולציה וכד'- ויש להם פוטנציאל גבוה יחסית לאסוף מידע רלוונטי ולהעביר אותו ל"מעלה" אם ישתפו אותם במשימה. הנסיון החיובי וההצלחות של מערכת נאמני הבטיחות במפעלים בהם ההנהלה מתייחסת אליהם ברצינות ובהערכה ומפעילה אותם נכון, מעידה כי ניתן להרחיב את הפוקוס ולהכניס מערכות דומות באירגונים במשימת "נאמני ניהול סיכונים".
המטרות: 1. הרחבת מעגל השותפים בזיהוי, ניטור וניהול הסיכונים וצירוף תפוקת "אנשי שטח"
לקֶלֶט (input) של ההנהלה בעיסוקיה בניהול הסיכונים.
- הרחקת "מערכת ההאזנה" לסיכונים, מהמרכז-מוקד הניהול- אל גבולות הארגון
אל האגפים והמחלקות, דבר שיגדיל את "זמן ההתרעה".
- הגדלת מספר העובדים המעורבים והעשרת תרבות הארגון במרכיב חיוני נוסף של
עירנות לסיכונים.
כדי להשיג מטרות אלה יש לעשות מספר מהלכים. בראש וראשונה יש ליצור " אמנת ניהול סיכונים" שדומה במהותה ל"אמנת בטיחות " בארגון, רק בכיוון הפוך. במקום שבו ההנהלה מתחייבת לשמור על העובדים, העובדים מתחייבים לסייע ולשמור על החברה.
תמורת התחייבות העובדים, תתחייב ההנהלה מצידה להכשיר את העובדים "נאמני הסיכונים", לתת להם גיבוי מלא להעלות ולהציג נקודות ונושאים "כואבים" שהעובדים לעיתים שותקים לגביהם מחוסר בטחון על הגיבוי שיקבלו אם יעלו אותם. ההנהלה תיצור מסלול תקשורת ישיר מנאמן הסיכונים אל נושא משרה בכיר שישמש כ"ממונה ניהול סיכונים" בדומה לממונה הבטיחות במפעל התעשיה. יצירת אווירה של כבוד והערכה אל ממוני הסיכונים ומתן תגמול.
החשש מפני "אי נעימות" שנובע מהצבעה של נאמן סיכון על בעיות בשטח שמגדילות את הסיכון לארגון וקשורות לאנשים אחרים בארגון, קיימת גם בתחום הבטיחות. במשך השנים, בניהול נבון, נוצרה במפעלים הטובים בתעשיה תרבות של שיפור הבטיחות והאיכות בזכות נאמני הבטיחות, אפילו שאלה היו צריכים להעיר הערות לחבריהם. אחת הדרכים היא הפיכת "מועקת הבטיחות" למנגנון של "ושמרת על אחיך כמוך", והפיכת תרבות הבטיחות לתרבות של דאגה לחבר ולא של "הורדת פקודות מקשות חיים".
בעיתון האמריקאי Risk Management בגליון מיום ה- 1.8.2016 במאמר שכותרתו:
Three Easy Ways to Communicate Risk מציעים מת'יו שינקמן ופטר יאנג שלושה צעדים לבניית מערך של "נאמני סיכונים" בארגון .
הצעד הראשון הוא בניית תכנית הכשרה (מפעלית). יש להעזר באנשי מקצוע בתחום ההדרכה, הניהול ותחומי הסיכונים אליהם ההנהלה רוצה להיות קשובה.
הצעד השני בניית כלים יעילים לביצוע תפקידם. להכין את הארגון כולו "לקלוט" את התפקיד החדש שימלאו חברים נבחרים מבניהם. לאפשר להם נגישות למידע פנימי וחיצוני שבדרך כלל אינו נגיש לעובדים רגילים במעמדם.
ליצור מערכת תקשורת חדשה בתוך האירגון שעיסוקה ניהול סיכונים, תקשורת בין נאמני הסיכונים למוקד וכן מערכת הפצת מידע לשאר חברי הארגון (עיתון מייל פנימי).
הצעד השלישי הוא לבחור את נאמני הסיכונים. אלה צריכים להיות עובדים שיש להם פוטנציאל גבוה להתקדם בארגון, תפקיד זה עבורם הוא "תפקיד רוחב" חשוב בדרך "למעלה" , הם צריכים להיות סקרנים, מעורבים, עם תקשורת בין אישית טובה ויכולות מקצועיות גבוהות בתחום שבו הם אמורים "לשרת".
בעולם המורכב והמסוכן שבו אנו חיים כיום, ובידיעה שהסיכונים בעתיד יהו מורכבים יותר, ההנהלה המצומצמת שעוסקת כיום בניהול הסיכונים של הארגון אינה מסוגלת למלא את תפקידה ביעילות ללא שיתוף אמיתי ורציני של עובדים רבים נוספים במשימת ניהול הסיכונים.
אגב, לחיי היום שלנו. אם מי מהקוראים יקרא את השורות ובין השורות של מאמרי הפרשנות וההערכה למשבר יונילוור של ימים אלה, יזהה אצבעות רבות המופנות לעבר "צנרת תקשורת סתומה" בי ן מוקד ניהול המשבר לבין קצוות הארגון: הצרכנים הסופיים, הרשתות, הרגולטורים וגורמים נוספים , "צנרת " שאמורה להיות מתוחזקת בין השאר על ידי נאמני הסיכונים.
*הכותב ד"ר עמי כהנא הוא מהנדס תעשיה-וניהול ומשפטן, יועץ לניהול סיכונים וביטוח בחברת "סט פוינט בע"מ". http://www.setpoint.co.il/
עוד בסטטוס: בין חדשנות לניהול סיכונים
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: אסטרטגיה ניהול ניהול סיכונים עסקים
