מזה 3 עשורים פועלת אתי אטיאס לקידום מעמד האישה בארץ. היא הייתה היועצת הראשונה בישראל שמונתה במשרה מלאה עם תקציב פעילות, הייתה הראשונה לפתח ולהוביל את מהפכת הראיה המגדרית בערי ישראל, המהווה היום מודל עבור ערים רבות תחת הכותרת " עיר ידידותית לנשים" בנוסף , הייתה אתי הראשונה להוביל עירייה בישראל ליצירת תקציב בראיה מגדרית ולהכנסה של "ראיה מגדרית" לכלל ערי ישראל

צילום: יח"צ

את ערכי המסע האישי והחברתי אותו עברה אתי אטיאס, מי שמכהנת למעלה מ 30 שנה במגוון תפקידים ציבורים מובילים הקשורים לתחומי קידום מעמד האשה בעיר אשדוד,   נראה כי נשאה עמה כל חייה.

 מהתנדבות רבת שנים בארגון וויצ"ו העירוני והארצי, דרך כניסתה לפוליטיקה העירונית, היותה בן מייסדות מועצת הנשים העירונית באשדוד ובעיקר היותה והראשונה בישראל, כבר בשנת 2003 , לאייש את המשרד העירוני הראשון  לקידום מעמד האשה בישראל אשר בימים אלו מציין חמש שנות פיתוח והובלה לתכנית "עיר ידידותית לנשים" המהווה היום מודל עבודה מוצלח ביותר עבור ערים רבות בישראל.

 אתי, אסתר, (67)  ילידת חיפה, האמצעית מבין שלוש אחיות, עברה עם משפחתה בגיל 4 לטנג’יר שבמרוקו בשל קשיי הקליטה של המשפחה בישראל.

 אתי, אשר למדה בבית ספר יוקרתי צרפתי לבנות "אליאנס" ודיברה ארבע שפות גויסה למחתרת הציונית כבר בגיל 15 אז בחרה לעלות לבדה ללא משפחתה חזרה לישראל, בהיותה בת 17 בלבד. בישראל עברה להתגורר בקיבוץ…, בחסות עליית הנוער שם הכירה את מי שעתיד להיות בעלה, גדי אטיאס. לאחר שנתיים נישאו השנים והיו להורים.  בשנת 68 השתקע הזוג באשדוד וגידלו את ארבעת ילדיהם.

מהיכן שאבת את האומץ לעלות לבדך לישראל  ?

כבר מילדות הסביבה במרוקו גרמה לי לחוש כ"נטע זר", וחיפשתי את הדרך שדרכה ארגיש שייכת . בגיל 15 מצאתי את הדרך, והתגייסתי לתנועה הציונית במחתרת בטנג'יר שבמרוקו. המטרה הייתה להגיע לארץ ישראל. בגיל 16 עברנו אני, אחותי ושאר בני הגרעין לצרפת במסווה של מחנה קיץ תמים, שם בפועל הכינו אותנו לעליה לישראל ולעבודות בקיבוץ. אחרי 8 חודשים הגענו ארצה לקיבוץ רעים. עד היום אני שומרת על קשר עם חברי לגרעין, ואף באוגוסט הקרוב נחגוג 50 שנה לעליה לישראל.

מתי הבנת שאת חייבת להיות חלק מהעשייה הציבורית?

בתחילת שנות השמונים, נוסף להיותי אמא לארבעה, התחלתי לעבוד כהנדסאית אלקטרוניקה במפעל אלת"א במשרה מלאה. אז התחלתי להבין את הקושי אותו חשו נשים באותה התקופה. הקרע האישי שבין גידול הילדים, ודאגה לרווחתם הכלכלית, ולבין הרצון להגשים את עצמי מבחינה אישית-מקצועית. רבות  מהנשים הן חלק מהתחושה הזו של “ בין הפטיש לסדן” .

הבנתי שהבעיה טמונה בתפיסה : איך המערכת רואה את הנשים. לכן, בעקבות הדחף שלי להשפיע ולשנות בשנת 83’ מצאתי את עצמי מתנדבת לאגודת ויצ”ו באשדוד . תוך זמן קצר מצאתי את עצמי יו”ר האגודה באשדוד וחברה בהנהלת ויצ”ו הישראלית. התחושה הייתה טובה. שאני מתחילה להשפיע – ומדובר בתחושה ממכרת.

מה לגבי האתוס הגברי החזק של שנות השמונים? האם הרגשת חריגה באותו הזמן?

אין ספק שבשנות השמונים המודעות לכוחן של נשים לא הייתה גבוהה. אבל זו בדיוק הסיבה שבגללה בחרתי להשתלב במסלול הזה. אני רואה פוטנציאל רחב בכל אישה. לראייתי העשייה הנשית היא כמים השוחקים אבן. אומנם התהליך היה איטי לפעמים, אבל היום התוצאות בהחלט ניכרות. לנשים יש ערך אדיר שיש לטפח אותו. השקעה בנשים מקבילה להשקעה בילדים אותם הן מגדלות, ולהשקעה במרקם החברתי אותו הן יוצרות בכל עיר.

את העשייה הציבורית שלך התחלת עם ארבעה ילדים קטנים בבית, לא הרגשת שהמחיר היה כבד, שאולי את פוגעת במרקם התא המשפחתי ?

להיפך, אני מאמינה בכל ליבי כי אישה המגשימה את עצמה, מרגישה יותר חופשית ופתוחה גם במעגל המשפחתי. אין את אותם לחצים ועכבות של חוסר מימוש עצמי.

היום אני מסתכלת על ילדי ומאוד גאה. אני לא חשה שוויתרתי על התא המשפחתי, נהפוכו חיזקתי וטיפחתי אותו במגוון רחב של פנים. אגב, אישור על כך אני  מקבלת בדמותם של ילדי. בני הבכור בן 41 – תת אלוף בחיל האוויר, השני בן 41 מהנדס בכיר בעל תואר שני, השלישית בת 34 דר’ לביוטכנולוגיה והקטן בן 31 מסיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

לדעתי אין מתכון מושלם להורות מוצלחת. אישה המלמדת את ילדיה למצות את עצמם, להסתכל על הסביבה, לקבל את עצמם ואחרים באהבה, להיות מעורבים ומובילים. תגדל ילדים מוצלחים. כמו כן, חשוב לתת לדגש על העוגנים המשפחתיים כמו ארוחות, חגים וכדומה. גם מחקרים מראים שנשים הממשמשות את עצמן משרות ביטחון, שלווה ויוצרות תא משפחתי חזק משמעותית.

אתי אטיאס, צילום : יח"צ

למעשה משנות ה 80 חייך שזורים במערכת הציבורית. מויצ"ו בשנות השמונים, מועצת העיר בשנות ה 90 ועד יועצת ראש העיר לענייני נשים בשנות ה 2000. איך זה להיות חשופים לעיני הציבור לתקופה כזו ממושכת?

אין ספק שספגתי הרבה ביקורת בכל שנות התנדבותי למען הציבור. אך כבר מההתחלה הבנתי שאני נכנסת לתחום שבו אבחן בכל אספקט אפשרי. עשיתי הכל בהתנדבות. אני מאמינה שצדקת הדרך היא זו שהובילה אותי להתייחס להישגים ולהתעלם מהתפל. לכן אני חושבת שעצם העובדה שבשנת 2003 קיבלתי הצעה להיות עובדת מן המניין בעיריית אשדוד – חיזקה אצלי את התפיסה שאני צריכה להמשיך באותה הדרך. והיום אני יכולה להתגאות שהחזון של עיר ידידותית לנשים באשדוד – הפך למציאות.

איפה לראשונה פגשת בעובדה שאת בדרך הנכונה להוביל שינוי משמעותי ארוך טווח?

מבחינה מקצועית אומר שנפל לי האסימון לאחר שהמודל שהצגתי בעיריית אשדוד ל"עיר ידידותית לנשים" אומץ בחום על ידי מוסדות השכלה גבוהה בארץ. זו הייתה גושפנקה בשבילי שאני עושה את הדבר הנכון. תמיכתם של פוליטיקאים ומבילי דעת קהל משמעותים חיזקו אותי להמשיך ולעשות למען הנשים כדי יוכלו להגשים את עצמן.

מבחינה אישית מאוד התרגשתי מהמפגש עם "הדור הבא" של הנשים. פרוייקט "נערות למדעים" הביא אותי להבנה שההשקעה בנערות של היום הוא למעשה מבט אל העתיד. לשבת ולדבר עם אותן נערות, להבין את הקושי והצרכים שלהן הביא אותי הרבה פעמים להתרגשות. בעיקר כשנערות אלו בוחרות להשתלב בתחום המדעי הממותג כ"גברי", ושמות את כל המחסומים של דעות קדומות ותפיסות חברתיות מאחוריהן.

מה היית ממליצה לנשים נוספות אשר רוצות להוביל שינויים בזירה החברתית?

לקחת יוזמה. אוכל לומר שלא היה פשוט להתנדב בנוסף למשרה מלאה אותה איישתי. חיים אלו הובילו אותי גם לוויתורים מסוימים. לימודים אקדמיים היו בגדר חלום בשבילי. חלום, שלא הצלחתי להגשים משך שנים ארוכות בעקבות עומסי העבודה המרובה. אני שמחה לומר שבגיל 53 לא ויתרתי על החלום, אז התחלתי ללמוד וסיימתי תואר ראשון במדעי המדינה, ותואר שני במנהל ציבורי באוניברסיטת חיפה.

דבר זה גם הוכיח לי שמי שרוצה – מצליח. ישנן הרבה נשים בחוץ בעלות דעה, מוכשרות, חזקות ובעלות פוטנציאל. כל שבוע אני פוגשת כאלו. הדבר היחידי שמפריד אותנו מהעשייה היא אנחנו. ברגע שנחליט שאנו רוצות להשפיע – זה יקרה.

Tags:  אחריות חברתית מנהיגות ניהול ניהול פרויקטים פיתוח אישי