חוות דעת על הספר "פרופסיה בדרך: על התהוות הייעוץ הארגוני בישראל" בעריכת פרופ' ישראל כ"ץ
פורסם: 14.12.16 צילום, יח"צ
http://www.resling.co.il/book.asp?series_id=3&book_id=908&back=catalog
קריאת הספר הייתה מבחינתי כמו התבוננות באלבום משפחתי ישן הכרוכה בגעגועים לימים בראשיתיים, דמויות משמעותיות התחקות אחר תובנות ראשונות, ובעיקר ניסיון לתפוס את השינויים שהתחוללו ברוח הזמן ברמה האישית , ברמת המדינה וברמת הפרופסיה.
מעבר להנאה ב"התחברות " אל דמויות ואנקדוטות שמן הסתם ירתקו את הקוראים "שעברו שם " או כאלה ששמעו על עלילות מעצבות ואנשים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתחום כמנטורים, כותבים , הוגים ומודלים לחיקוי. התבוננות יותר פנורמית על פרטי האינפורמציה המרתקת המוצגת בספר, מבהירה היטב את הדיאלקטיקה התיאורטית והמעשית של התחום החדש הקרוי יעוץ ארגוני כמו גם את המחלוקות , האישים והאירועים שהביאו לעיצובו כפי שהוא כיום .
אין דרך להבין תופעה ומשמעויותיה ללא פרספקטיבה היסטורית . אכן ,הספר מספק את התמונה ההיסטורית וממנה אנו יכולים ללמוד לא רק על העבר אלא גם על קווי המתאר של העתיד.
ראשית, אולי כמו במרבית התחומים שהתפתחו בארץ ניתן לראות בתחילת הדרך מידה רבה של אידיאליזם (שמן הסתם ייתפס על ידי הצעירים כנאיביות ). האוריינטציה המקצועית העמידה במרכזה (אגב, בדומה לכתבים הראשונים שעסקו בפיתוח ארגוני בעולם בעיקר בארה"ב) את האדם השוחר טוב , ההומני, השואף לחיות ולהתקיים בתוך מערכות המכוונות להתפתחות, הגשמה עצמית וערכית. הספרים והכתבים מתקופה זו ,רוויים התייחסות למושגים כמו "התפתחות" , "שותפות " "הרמוניה " ואין גם רתיעה משימוש במילים כמו "צדק" או "אחווה " .אכן, מדובר בתקופה רומנטית של כמיהות אוניברסליות שנשמעו גם בתחומים אחרים (אני מזכיר לקוראים שמדובר בשנים של "ילדי הפרחים " )
הגירסה הישראלית שהתפתחה על ידי דמויות כמו אורי גלוסקינוס , איתמר רוגובסקי , ג'רי ברלין , אורי מרי , מוסה שלהב , דן בראון , אמיתי ניב , בסיוע פרופסורים רבי מוניטין שביקרו בארץ רבות כמו דונלד שון ובוב טננבאום , גם היא היתה מעוגנת באמונות המאפינות יותר את הפסיכולוגיה ההומניסטית . התחום היה בעליל פסיכולוגי והתפתחויות הראשוניות שלו היו לכוון הפסיכולוגי דינמי קבוצתי .ברם , בשונה אולי מההתפתחות האמריקאית, בהשפעת אנשים כמו איתמר רוגובסקי נוספו לפיתוחים התיאורטיים גם אלמנטים פסיכואנליטיים .הנקודה המעניינת היא שהחממות הגדולות להתפתחות התחום היו בשני מוקדי הישראליות המובהקים : הצבא והתנועה הקיבוצית .בשני המקומות הללו פרחה הגרסה הישראלית של הייעוץ הארגוני שאפיוניה היו כאמור בעיסוק ב:התפתחות אישית וקבוצתית , אוטנטיות , הגשמה , יצירת מערכות מפתחות ,וכן – תרומה לחברה . המילה "ציונות" אולי לא הוזכרה אבל עבודה ייעוצית( שהייתה בעיקרה פסיכולוגית ) עבור יחידה צבאית בהחלט נתפשה כמשימה ציונית . במילים אחרות , הפרופסיה היתה במידה רבה לעתים השתקפות של התקופה . המאמץ התיאורטי לא היה מנותק מהדילמות וההתפתחויות של החברה הסובבת . או באופן מדויק יותר: השאלה היתה כיצד לרתום ידע פסיכולוגי שיוצג על ידי מספר פסיכולוגים שעבדו עם ארגונים לטובת שיפור האדם והמערכת בחברה הישראלית .הגם שהדברים לא נאמרו בגלוי , דומה כי הייעוץ הארגוני א. היה מעוגן בידע פסיכולוגי ב. הושפע מהנושאים שהעסיקו את החברה הישראלית .
המשמעות של תיאור זה זו קשורה לשאלה יותר אוניברסלית במדעי החברה בכלל : האם מודלים המפותחים על ידי הוגים (למשל פרויד , מרקס) יוצרים תובנות המשפיעות על החברה ? או שמא פני החברה בתקופה נתונה הם התנאי להיווצרותם של מודלים מסוימים ? האם התיאוריה של קרל מרכס היתה זו שיצרה את הדיאלקטיקות הפוליטיות והחברתיות הידועות ? או שמא התיאוריה של קרל מרכס לא היתה נהגית אם הוא לא היה חי במאה ה19 ורואה במו עיניו את המהפכה התעשייתית בהתהוותה ואת הניצול הנורא שהביאו פסי הייצור העצומים ( שתוארו באופן כה מצמרר ברמה של ילדים מנוצלים בספריו של דיקנס ? ) מהי הביצה ומה התרנגולת ? ומה זה קשור לדיונו על היעוץ הארגוני בישראל ?
לכשעצמי אני סבור (למרות היותי באקדמיה ) כי בדרך כלל השתנות הסביבה היא המכתיבה את המודלים והתיאוריות .האווירה הסמי חלוצית בתחילת התהוותה של הפרופסיה בארץ הכתיבה את התוואי התיאורטי של התפתחות הפרופסיה. הדמויות המובילות –אבות הפרופסיה היו פסיכולוגים שתרגמו ידע פסיכולוגי קודם לכל לטובת "שליחות " .
אם נתבונן בפרמטרים המגדירים "פרופסיה " : תחומי ידע ,גבולות (מי בחוץ ומי בפנים ), קבלה ,רישוי מאפיני החברים וכו .יש מילה אחת המאפיינת את התפתחות הפרופסיה של היעוץ הארגוני (מעבר לגידול העצום והפלורליזם של התחום)- "אפקטיביות " . הייעוץ הארגוני במרבית הסתעפויותיו עוסק כיום בשיפור אפקטיביות – של המנהל ( סגנון מנהיגותו) , של צוות , של יחידות ומערכות ארגוניות וסביב זה נבנו מודלים נורמטיביים של אפקטיביות כמו גם פרמטרים , שיטות מדידה . כל זה , במידת מה של פשטנות , נובע כמובן מהשינויים שחלו בחברה שנעשתה יותר עסקית , יותר טכנולוגית , יותר מוטה לתוצאות מידיות ומדידות , יותר מוטה לטווח הקצר – יותר "עכשויסטית" . הביטויים לכך הם כמובן בפרמטרים המגדירים פרופסיה . הגבולות התרחבו , למעשה כל מי שחש שיש ביכולתו לתרום לשיפור אפקטיביות רואה עצמו יועץ ארגוני וכך נעשה התחום אולי בהכרח מולטידיסיפלינרי הכולל מהנדסים , לצד פסיכולוגים , לצד יועצים עסקיים , סוציולוגים וכיו"ב . יתר על כן, סוגית הפיתוח במובן הראשוני של הפיתוח הארגוני הקלאסי מוטה הפסיכולוגיה אינה במרכז הדיון והשיח של הפרופסיה. שהתפצלה לתחומים רבים ומגוונים כמו תחומים של ניהול איכות , יעוץ בתהליכי חשיבה אסטרטגית , וכיו"ב כוונים המעידים על התמחויות ספציפיות האמורות לעמוד בפני קריטריונים שיש Reengeeniring להם רציונל ותוקף נראה של עלות –תועלת.
האם זה טוב ? האם זה רע ? מן הסתם הדברים תלויים בעיני המתבונן . אך אין ספק שההתפתחות לכוונים האלה היא קיימת וקרוב לוודאי בלתי נמנעת . נראה כי המהפכה הדיגיטלית שהיא רק בראשיתה תביא אתה צורך בשינויים נוספים . לא ארחיב בעינין זה ,אך המתרחש בקווי ההשקה בין למשל הפסיכולוגיה הפסיכודינמית חקר הנוירו- קוגניציה והפסיכוביולוגיה יכולים לשמש אספקלריה לתהליכים עתידיים של התפתחות "ידע האדם " בכלל, ובוודאי לפרופסיה של יעוץ ארגוני.
לא אאריך במחשבותיי בעניין זה כאן , אך ניתן לראות בעליל כי מילות המפתח תהינה התמחויות ספציפיות , צורך גדל בשיתוף פעולה , וכמובן פיתוח (ברמה צוותית ככל הנראה ) של מולטידיסיפלינריות.
קשה ,כפי שנאמר רבות, לנבא את העתיד , יותר ויותר אנשים מבינים כי אין טעם במאמץ לקיים חיזויים מדויקים . אבל דומה כי ברור היום יותר מאי פעם כי ההתכוננות לעתיד מחייבת למידת העבר –"אין עתיד ללא עבר", כדברי המאמר . מהבחינה הזו הספר:" פרופסיה בדרך : על התהוות היעוץ הארגוני בישראל" הוא ספר לימוד חשוב מעין כמוהו בניסיון ללמוד על תהליכים הסטוריים בתחום . הוא בעצם מספק אמצעי למרכיב הכי חשוב בעבודתם של יועצים בכלל: אבחון התהליך – הפעם התהליך של בניה ועדכון הפרופסיה . מהבחינה הזו מדובר במסמך ראשוני וחשוב .
בנוסף ל"תפקיד " של הספר ,הנותן לו מקום על מדף ספרי הלימוד בתחום . חלקים של הספר הם פשוט מסקרנים ומהנים . בנוסף לתמונה הגדולה ,הוא נותן הצצה אינטימית לכמה אירועים ואנשים שהייתה להם השפעה רבה. כך למשל ,הפרק של אנדרי שיינברג על איתמר רוגובסקי הוא בעיני לא רק מרגש אלא מלא תובנות כלליות. הפרקים האחרונים של ורד אמיצי וורדה זילברברג מנסים לעסוק במידה מסוימת גם בעתיד הפרופסיה לאור עברה. ורד הגם שהיא מכירה בשחיקה בסטוס הפורמלי של הפסיכואנליזה בעיקר באקדמיה (פרויד נלמד מעט מאד באניב כיום בהשוואה לתחומים פסיכופיזיולוגים ונוירו פסיכולוגים ) בכל זאת היא סבורה כי הליבה האנושית – הרגשות , הכמיהות היצרים מקומם תמיד יהיה חשוב והפרופסיה תעסוק בכך גם בעתיד לצד שינויים מתבקשים בעיקר בתחום הטכנולוגיה . ורדה מתייחסת יותר לתהליכי מאקרו היא גם מאמצת את ההנחה של הוגים כנסים טאלב לפיה ניסיון לנבא את העתיד הוא חסר תוחלת . ברם , יש תהליכים שהם כל כך נוכחים (כמו גלובליזציה ) שהפרופסיה תאלץ להתייחס אליהם כמו למשל יעוץ מקוון , התעצמות הרשתיות והתעצמות התאגידים . כך או כך ,לבד מהעניין שיש בספר לכל מי שעוסק בתחום , הספר הוא מומלץ בגלל נקודת המוצא שצוינה : הצורך להסתכל היסטורית על תהליכים . למעשה כל דיאגוזה ייעצית טובה נשענת על התבוננות היסטורית – תהליכית בתוך הארגון . לא ניתן להבין תפקוד נוכחי של ארגון ללא הבנת הדיאלקטיקה ההתפתחותית שלו ללא הבנת מקורותיו ומייסדיו ( אדגר שיין הראה זאת באופן מרהיב) . אם אנחנו מאמינים בכך , אך טבעי הוא לחשב כך על הפרופסיה של יעוץ ארגוני . הספר נותן חלק מן העדשה לבחינת השאלה שהיא טובה בכל רמה ובכל הקשר : "מנין אני בא ולאן אני הולך? זה נכון למנהיגים , להורים , למנהלים , אולי באופן מובהק במיוחד לאלה שזה עיסוקם : יועצים ארגוניים ..
*פרופ' מיכה פופר הוא מרצה בחוג לפסיכולוגיה אוניברסיטת חיפה
http://www.resling.co.il/book.asp?series_id=3&book_id=908&back=catalog
תקציר בגב הספר:
הייעוץ הארגוני זוכה בשנים האחרונות לפריחה מרשימה: ארגונים שונים ומגוונים מעסיקים יועצים כחלק משגרת פעולתם; תכניות הכשרה של יועצים נפתחות הן כמסלולים אקדמיים מובחנים והן כלימודי תעודה; רבים פונים להכשרה מסוג זה, גם אם בסופו של יום לא בהכרח יעבדו כיועצים. פריחה עכשווית זו לא החלה בבת אחת, אלא היא בבחינת תהליך מצטבר לאורך עשרות רבות של שנים. במידה רבה מדובר כאן ב"פרופסיה בהתהוות".
הספר הנוכחי סוקר כמה מההתרחשויות של הייעוץ הארגוני לאורך השנים. בפרקים השונים נעשה ניסיון לבחון אילו סממני פרופסיה מתקיימים בייעוץ הארגוני וכיצד הופיעו; מה ההשפעות של המתרחש בשדה הייעוץ בחו"ל, שהייתה להן תרומה להתפתחויות בישראל; איזו זיקה התקיימה בין ראשוני הייעוץ הארגוני לבין ממסדים שונים בישראל: מעגלי ממשל, המערכת הביטחונית, המערכת היישובית, המערכת האקדמית; ואילו עתידות נכונות לייעוץ הארגוני, ככל שניתן להביט קדימה.
זהו ספר מיוחד במאמץ שלו לתעד (על ידי יועצים בכירים שהיו חלק מהתגבשות המקצוע בישראל), ליצור ולשמר זיכרון של פרופסיה בהתהוותה, כמו גם בניסיון להביא גרסאות שונות ביחס לשאלה "מה זה ייעוץ ארגוני". בהיכתבו על ידי תשעה יועצים וחוקרים מעורבים, הוא מציע יצירה רב-קולית ומגוונת, ועם זאת משותפת. כל הכותבים נפגשו לאורך תקופה ארוכה לדיון בתכני הספר, במטרה לנסות לברר היבטים שונים של סיפור המעשה הנרקם כאן.
עורך הספר, פרופ' ישראל כ"ץ, הוא חבר סגל באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד במחלקות לסוציולוגיה ולפסיכולוגיה; מנכ"ל "צפנת – מכון למחקר, פיתוח וייעוץ ארגוני". כמו כן משמש עורך כתב העת "אנליזה ארגונית". עוסק בייעוץ ארגוני ובהכשרת יועצים כפרקטיקה פעילה. ספרו "ארגונים בעולם פוסטמודרני" ראה אור בהוצאת רסלינג (2012).
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
Tags: חדשנות ייעוץ ארגוני ניהול ניהול ידע תרבות ארגונית
