במסגרת מאמציהם להפחית את הסיכוי לאירוע בלתי רצוי ואת היקף הנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מכך, עורכי מכרז עושים שימוש תדיר בערבויות. אמנם תקנות חובת המכרזים אינן מטילות חובה לדרוש צירוף של ערבות במכרזים, אולם במרביתם ככולם, ערבות הביצוע היא תנאי לחתימה על חוזה ההתקשרות
פורסם: 5.2.17 צילום: יח"צ
משך זמן הבניה
פרויקטים בישראל נמשכים זמן רב מידי. בענף הבניה למגורים, ישראל ידועה כמדינה שלוקח בה הרבה מאוד זמן לבנות. מספר החודשים הממוצע לבניית בניין דירות למגורים בארץ הוא מעל 20 חודשים (מהתחלת הבנייה עד לגמר הבנייה) בעוד שבארה"ב הבנייה אורכת כ- 12 חודשים בלבד (ראו גרף).
ברור שהגורמים לכך הם רבים ומגוונים: החל ממחסור בפועלים, דרך רגולציה מסורבלת וכלה בארגונים סביבתיים. כמובן שצמד המילים הנפוץ "המצב הביטחוני" אף הוא מהווה טיעון רב משקל. אלו ועוד תרמו לגל פשיטות הרגל של קבלני ביצוע בתקופה האחרונה, כאשר האחרונה ביניהן היא קריסתה המתוקשרת של חברת אורתם סהר. מן הסתם, עורכי המכרזים מודעים לסיכונים הללו ונשאלת השאלה כיצד הם מנהלים אותם?
משך זמן הבניה (לא כולל את זמן לאישור ההיתרים)
ערבויות
במסגרת מאמציהם להפחית את הסיכוי לאירוע בלתי רצוי ואת היקף הנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מכך, עורכי מכרזים עושים שימוש תדיר בערבויות. במהלך השנים, ערבויות הוכיחו את עצמם ככלי אפקטיבי שחשוב לשלבו בתהליך ניהול הסיכונים ושיכול לסייע לסיום מהיר של פרויקטים ובמינימום חיכוכים. אמנם תקנות חובת המכרזים אינן מטילות חובה לדרוש צירוף של ערבות במכרזים, אולם במרביתם ככולם, ערבות הביצוע היא תנאי לחתימה על חוזה ההתקשרות.
איך זה עובד?
הערבות היא כלי אשר נועד להבטיח את מימוש התחייבויות היזם בהסכם. בדומה לערבות הנדרשת בעת לקיחת הלוואה או השכרת נכס, גם כאן מדובר בחוזה משפטי שנכרת בין שלושה צדדים: ראשון, היזם, הוא "החייב", אשר בעת זכייתו במכרז קיבל על עצמו בראש ובראשונה את התחייבות לעמוד בדרישות החוזה. שני, עורך המכרז, בדרך כלל משרד או רשות ממשלתית, הוא "הנושה". כלפיו נוצרת ההתחייבות לספק את דרישות החוזה – הוא דורש את הפקדת הערבות כדי להפחית את חשיפתו לסיכון. שלישי, "הערב" הוא הבנק או חברת הביטוח שמנפיקים את הערבות. במידה והיזם יפר את ההסכם הוא זה שייפרע את החוב.
בין אם מדובר ביזם קטן או גדול, יזם מתחיל או בעל 100 שנות ניסיון, הסיכוי להיקלע לקשיים תמיד קיים. לכן, חוזה טוב צריך להבטיח שגם במקרה בו חלילה היזם קרס ונקלע לפירוק או לכינוס נכסים, חשיפת עורך המכרז תהיה מינימאלית. באופן טבעי, הערבות מבטיחה שעורך המכרז יקבל פיצוי מהיר על הנזקים הכספיים שיוסבו לו, מה שיאפשר איתור מהיר של יזם חלופי לצורך השלמת הפרויקט מן השלב בו נעצר.
הבנקים לעזרת לעורך המכרז
אולם הערבות טומנת בחובה יתרונות נוספים בכך שהיא מצרפת את הבנק או את חברת הביטוח לתהליך ניהול סיכוני המכרז. קבלת הערבות על ידי הזוכה במכרז לא רק מספקת בטוחה לעורך המכרז, אלא גם מהווה איתות חיובי לכך שהמציע הוא כשיר ושקיימת סבירות גבוהה שיוכל לעמוד בתנאי החוזה. הרי לבנקים ולחברות הביטוח יש להעריך את הסיכון הקיים בהתקשרות עם מציע כלשהו באמצעות המידע הרב שעומד לרשותם. בכך, הדרישה לערבות מהווה בעצם "מיקור חוץ" של נטל בחינת היכולות של המציעים לעמוד בדרישות החוזה. הערבות היא ללא ספק בעלת חשיבות יתרה כאשר האינפורמציה של עורך המכרז לגבי כשירות מציעים היא עמומה. בנוסף, היות ולבנק או לחברת הביטוח יש אינטרס שהערבות לא תחולט, הם נוהגים לפקח ולבקר את היזם ולוודא שהוא עשה כל שביכולתו כדי לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות ושהקשיים שאליהם הוא נקלע הם אמיתיים.
איזון
אז מדוע לא לקבוע ערבות אסטרונומית, שתהפוך כל הפרה של תנאי החוזה להרסנית עבור היזם? האם כך נבטיח שכל הפרויקטים יגיעו לסיום במועדם המתוכנן? התשובה היא, כמובן, לא. העניין הוא שכמו כל דבר טוב, גם ערבות מגיעה עם תג מחיר. העברת חלק מסיכוני הפרויקט אל הבנק או חברת הביטוח כרוכה בתשלומים ישירים של פרמיות, עמלות, וכיו', וכמו כן באובדן תשואה על נכסים שהיזם נדרש לשמור נזילים כנגד הנפקת הערבות. מדובר בעלויות משמעותיות, שגדלות ככל שסכום הערבות גבוה יותר. כתוצאה מכך, קביעת סכום ערבות גבוה עשויה למנוע השתתפות של מציעים ולהחליש את התחרות, מה שיגלגל את עלויות הערבות לפתחו של עורך המכרז בצורה של התייקרות מחירים. המפתח לקביעת גובה הערבות האופטימאלי הוא ביצוע נכון של חלוקת סיכונים בין הצדדים. אין סכום קבוע לכל ערבות, ויש לקבוע אותה בהתאם לאופי הפרויקט, היקפו והסיכונים הגלומים בו.
שימוש מושכל בערבויות במסגרת תהליך מובנה של איתור, ניתוח ותגובה לסיכונים ומתן תמריצים נכונים לכל הצדדים המעורבים בפרויקט, עשויים להביא לשיפור ביצועי פרויקטים ואולי גם להקל על משבר הדיור. זאת כמובן, עד שהמבצע הביטחוני הבא יטרוף את הקלפים מחדש.
*המאמר התפרסם לראשונה באתר ארגון מנהלי הרכש והלוגיסטיקה
מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 
