חשיבה ביקורתית מול תחושות ורגשות
צילום: shutterstock
רגשות ותחושות סובייקטיביות, ולאו דווקא חשיבה ביקורתית רציונאלית מהווים בחברה המערבית ובכלל זה גם אצלנו, שיטה מקובלת ונפוצה של הערכה ושיקול בתהליך קבלת החלטות.
יתכן ולתופעה זו אחראי במידה מסוימת ספרו הפופולארי של דניאל גולמן “אינטליגנציה רגשית”. בספר זה נוצר הרושם שרגש הוא זהה לאינטליגנציה וזו הרגשית, עדיפה על סוגים אחרים של IQ . אין חולק שרגשות מהווים חלק חשוב וחיוני של האינטליגנציה, בייחוד כאלה הקשורים בזיכרונות.
את עלית קרנו של הרגש והערכתו מעבר למעמדה של החשיבה הביקורתית, אפשר ליחס במידה רבה לקיטוב הפוליטי המאפיין בעיקר את החברה המערבית בה תפיסות עולם ועמדות פוליטיות מעוגנות ומטופחות על ידי רגשות, באמצעות אמנים, פזמונאים, זמרים, סופרים, פרסומאים ושאר אנשי רוח בעלי “אינטליגנציה רגשית” גבוהה, המשרים מרוחם, לא רק על תחום אמנותם או אומנותם, אלא הרחק מעבר לכך, אל תחומי חיינו החברתיים והפוליטיים, בהיותם בעלי השפעה וכוח משיכה.
אין לי דבר נגדם, כבודם במקומם מונח.
אך מה לעשות שעל מנת לקבל החלטות, בעיקר מנהיגותיות, ניהוליות, הנוגעות בחיי כולנו, יש צורך ביותר מרגש, בהעמקה, בידע נרחב ומקיף, בניסיון בתחום הספציפי, בראיה מערכתית, בהסתמכות על עובדות וגם ברגש, אך בעיקר בחשיבה ביקורתית, המונעת מאתנו מלהסיק מסקנות נמהרות המבוססות על תחושת בטן ומגוננת עלינו מפני אשליות, הטעיות ואמונות טפלות, המונעות מאתנו לראות נכוחה את המציאות הסובבת אותנו.
אין כוונתי במאמר זה להפחית כהוא זה מחשיבותם של הרגשות וניהולם המעוגנים במושג ה”אינטליגנציה הרגשית”, אלא להכניס מידתיות בשימוש במושג זה ועליונותו, על פי מצדדיו הרבים, על פני החשיבה הביקורתית הרציונאלית.
אינטליגנציה רגשית, על פי משנתו של דניאל גולמן, מוגדרת כמערך תכונות לניטור הרגשות, האמונות והמצבים הפנימיים של האדם על מנת לספק מידע שימושי לכווני חשיבה ופעולה. התכונות הן בראש ובראשונה מודעות עצמית, היכולת לשלוט ולנהל רגשות, הבנת הצרכים, המאווים הגלויים והסמויים של הזולת, יצירת אמפתיה, ניהול מערכות יחסים ומוטיבציה עצמית, היינו, תיעול הרגשות להגשמת מטרה, שליטה וריסון עצמי ודחית סיפוקים.
אלה מאתנו שנתברכו באינטליגנציה רגשית גבוהה, קרוב לודאי שנתברכו גם בתכונות מנהיגות בעלת יתר נחישות, ראייה מערכתית ארוכת טווח ודבקות במטרה. תכונות אלה חיוניות בעיקר בהחדרת שינויים והתמודדות עם התנגדויות.
בתמצית, אינטליגנציה רגשית היא למעשה סוג של אינטליגנציה חברתית, הקשורה ליכולתנו להבחין ברגשות הזולת מצד אחד, לשלוט ולנהל את רגשותינו מצד שני ולהשתמש בתובנות כחומר למחשבה ופעולה.
למידה משמעותית של עובדות, הערכת תמונות מצב, מחייבים שילוב בין כישורים קוגניטיביים לבין כישורי ה”אינטליגנציה הרגשית”. מכאן שהטרנד שיצר גולמן האומר שאינטליגנציה רגשית עולה על זו של IQ הנבחנת בעיקר בחשיבה ביקורתית, אינה בהכרח תופסת. מנהיג או מנהל מוצלח מגיע בדרך כלל להישגים גבוהים כאשר הוא יודע לשלב ולאזן בין הכישורים השונים.
בשנים האחרונות, אנו עדים לירידה חדה בהישגים של תלמידים בבתי הספר בעיקר במקצועות הדורשים יכולת חשיבה וניתוח, פתרון בעיות וקבלת החלטות, זאת בעטיו של המעבר החד מתרבות של הספר, לתרבות דיגיטאלית של טלביזיה ואינטרנט. בד בבד עם תופעה שלילית זו מושם דגש חזק על טיפוחם של הרגשות ובעיקר ניהולם.
נכון הוא שרגשות כמו כעס, תסכול, לחץ, חרדה, מהווים מעין מבוא לחשיבה ביקורתית ויצירתית.
הבעיה נוצרת כאשר אנשים מתייחסים אל רגשותיהם כאילו היו מחשבותיהם ופועלים על פיהם.
חשיבה ביקורתית, לוגית הגיונית אינה תכונה מולדת אלא מיומנות נלמדת, הנרכשת בדרך כלל בסביבה חינוכית פורמאלית. כמובן שיש מוכשרים יותר ומוכשרים פחות ללמידת המיומנות, הטמעתה והפיכתה ל”כלי התנהגות” וכמו בכל תחום ככל שנתאמן יותר נהפך למומחים יותר בתחום.
ידע רגשי, מהווה כיום מעין תחליף אופנתי לידע עובדתי, מוכח ואובייקטיבי. וכאן חשוב להבחין בין אמירה, שרגשות מהווים גורם חשוב או מרכזי המסייע לנו ללמוד,לבין התפיסה שרגשות הם בעלי משקל שווה לידע והגיון. לעניות דעתי, קיים בהחלט שוני בין שתי גישות אלה.
על פי משנתו הפופולארית של גולמן “אינטליגנציה רגשית” שונה לחלוטין וחשובה לא פחות, אם לא יותר מ-IQ , בקובעה את מידת הצלחתו, אושרו או הישגיו של האדם. אמנם, חשיבה הגיונית ביקורתית, לא פעם מתעלמת מרגשות ומתבוננת נכוחה במציאות שהיא לעיתים קשה ומכאיבה, אך מן הראוי לזכור שרגשות אינן מהוות תחליף לראיות ולעובדות, אם כי יש להן תפקיד בעל השפעה על הדרך בה אנו צוברים ידע, אך פחות, על הדרך בה אנו משתמשים בידע לקבלת החלטות ופתרון בעיות.
בסופו של דבר, כמו כל עניין מורכב בחיים, גם בתחום זה של קבלת החלטות הדרך האופטימאלית היא דרך האמצע היינו שילוב בין הרגש לבין השכל, בין התחושה לבין העובדה ובין הדמיון לבין המציאות. החכמה היא לדעת מהו המינון הנכון בכל מצב. וכמו שאמר קהלת בזמנו, בעניין אחר “טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך”.
אכן חומר למחשבה…
הכותב הוא מנהל תחום הדרכות ופיתוח ארגוני בקבוצת "פשר יועצים" בע"מ
עוד בסטטוס:
Tags: אסטרטגיה ניהול תרבות ארגונית
