בדרך כלל זה לא כל כך מסובך, גם אם מישהו סבור שבנקודת הזמן בה הוא נמצא, הדבר בלתי אפשרי. רק צריך להחליט לקחת פנייה באחד המחלפים הקרובים, לרדת ולנסוע בקצב המתאים לו. אבל גם צריך לסובב קצת את ההגה ולהפחית את הלחץ על דוושת הגז.

בדרך כלל זה לא כל כך מסובך, גם אם מישהו סבור שבנקודת הזמן בה הוא נמצא, הדבר בלתי אפשרי. רק צריך להחליט לקחת פנייה באחד המחלפים הקרובים, לרדת ולנסוע בקצב המתאים לו. אבל גם צריך לסובב קצת את ההגה ולהפחית את הלחץ על דוושת הגז.

מאת: שוקי שטאובר
פורסם14/5/13

"נו", אומר לי האלטר אגו שלי, "מבסוט? קיבלת עוד חותמת כשרות."

"נראה לך שהייתי צריך את זה?", אני עונה לו בביטול.

"לא ממש", הוא משיב, "אבל בכל זאת, כשאומר את זה מומחה בינלאומי רב מוניטין וזה אפילו מקבל כתבת שער במוסף כלכליסט, אולי אפילו הספקנים שמסתכלים עליך במבט מלוכסן ייקחו צעד לאחור וישקלו שוב את הסתייגותם."

"אין מצב", אני עונה לו, "אופי לא משתנה בגלל כתבה או אפילו ספר, גם אם אתה מסכים עם הכתוב בהם בכל לב."

אנו שחים על כתבת השער שפורסמה לאחרונה בסוף השבוע ומציגה אחד, פרופסור ראשקוף, שחוזר וטוען, גם בספר חדש שכתב, כי העולם התחרפן בעקבות השינויים הטכנולוגיים המהירים ובכלל. שינויים כאלו לא מתאימים לקצב החיים הטבעי של בן אנוש.

אבל לא כולם מתרוצצים כעכברים מורעלים. יש אנשים שהחליטו מזמן שעם כל הכבוד לאוטוסטראדת החיים המרכזית, הם נוסעים בקצב שלהם בדרך צדדית.

כמוני, שכבר שנים כמעט תמיד נח בצהריים, לא ממהר, מגיע בזמן לפגישות, עונה לטלפונים מיידית ומגיב לאי-מיילים במהירות, נהנה מכל ארוחה, קונה מה שצריך וחשוב מכך, לא קונה מה שלא צריך; וכיוצא באלו דברים הגיוניים ופשוטים להפליא.

"אם כך, הכול בסדר", מגלה האלטר פן ציני, "כל אחד חי לפי האופי שלו. אתה סתלבטן שמזדחל ואחרים עתירי אדרנלין וחיים בהתאם."

"אם זה היה ככה, אז באמת אין בעיה", משיבני לו, "אבל חלק ניכר מהאנשים שאני מכיר חיים שלא בהתאם לאורחם ורבעם ולכן הם מתחרפנים, נשחקים ומרגישים שהם לא יכולים יותר."

"למה הם מגיעים למצב הזה?", הוא מרצין, "הרי איש לא הכריח אותם…"

"בוודאי שלא", אני עונה לו, "זה קורה להם מבלי שירגישו. אדם נכנס בטעות עם רכבו לאוטוסטראדה, ומגלה שהוא לא יכול להאט כי יכנסו בו מאחורה, או יצפצפו לו ויקללו אותו. עכשיו הוא בלחץ והוא לא יודע איך לרדת ממנה.

וזה עוד מצב טוב, רבים בכלל חושבים שאי אפשר לרדת ממנה."

"אולי באמת אי אפשר לרדת", תוהה האלטר.

"בדרך כלל זה לא כל כך מסובך, גם אם מישהו סבור שבנקודת הזמן בה הוא נמצא, הדבר בלתי אפשרי. רק צריך להחליט לקחת פנייה באחד המחלפים הקרובים, לרדת ולנסוע בקצב המתאים לו. אבל גם צריך לסובב קצת את ההגה ולהפחית את הלחץ על דוושת הגז.

"זה לא נשמע לי כל כך פשוט", מקשה האלטר, "הרי יש אילוצים שלא תלויים בו. יש מקרים רבים בהם זה לא 'רק החלטה שלו'."

"נכון", אני מודה. "במקרים כאלו צריך לפעול בהדרגה…

אם נחזור למשל האוטוסטראדה: הוא צריך להתחיל לאותת שהוא מתכוון לפנות, להאט בהדרגה תוך שהוא מוודא שמישהו לא צמוד אליו מאחור, הוא גם לא חייב לרדת במחלף הקרוב.

אני אומר לך, כאדם חופשי, וכאלה רובנו, כל אחד יכול."

"טיפ לשבת", מגחך האלטר.

"אפרופו שבת", אני משיב ברצינות, "שבת זה לכיף, לא להשלמת משימות, או למילוי מיליון מחויבויות משפחתיות וחברתיות."

"בסדר נו…", מאבד האלטר לפתע סבלנות, "ניפחת לנו השכל. לך למטבח, לפי הריח נראה לי השקשוקה מוכנה."