ברגיל, אקטוארים מבצעים חוות דעת אקטואריות בנושא הפסדי הפנסיה שנגרמו לעובד בעקבות היעדר של הפרשות מצד המעסיק, הפסדי הפנסיה שנגרמו לעובד כתוצאה מהקטנת המקדם לחישוב לשכר הקובע לפנסיה, הפנסיה שנגרמו לעובד כתוצאה מהעברתו ממסלול פנסיה תקציבית למסלול פנסיה צוברת ובשלל נושאים שונים

צילום : shuttersstock

מרבית המועסקים אינם יודעים האם באמת המעסיק שלהם מפריש להם בכלל לפנסיה או אם לאו, וגם אם הוא כן מפריש אז האם הוא מפריש להם בהתאמה מלאה לצווי ההרחבה הקיימים או רק באופן חלקי. מרבית חוות הדעת האקטואריות בנושא דיני עבודה עוסקים בסוגיה זו בדיוק – הפסדי פנסיה בשל אי הפרשות מעסיק כחוק לפנסיה (כלומר, או בשל העובדה שהמעסיק לא הפריש בכלל או שבשל העובדה שהמעסיק הפריש לא נכון – ומן הסתם תמיד לרעת העובד).

מאחר וחוות הדעת האקטואריות בנושא דיני עבודה סובבות ברובן סביב נושא הפנסיה, בחרנו להתחיל את המאמר בהסבר על פנסיה בכלל ועל קרן פנסיה חדשה בישראל.

מבוא לפנסיה

החיסכון הפנסיוני של עמיתי הפנסיה בישראל חשופים בשנים האחרונות לסיכונים המאיימים לשחוק את הכנסתם לאחר הפרישה. ההתארכות המתמשכת בתוחלת החיים שוחקת באופן עקבי את גובה קצבאות הפנסיה, שכן עם העלייה בתוחלת החיים, החיסכון הפנסיוני שנצבר במהלך תקופת העבודה צריך להתחלק על תקופת פרישה ארוכה יותר.

בנוסף, הגדלת החשיפה של החיסכון הפנסיוני לאי-הוודאות בשוק ההון בשילוב הריביות הנמוכות בישראל בעשור האחרון עלולות לסכן את קצב צבירת הנכסים בתקופת החיסכון ולהפחית בשיעור ניכר את גובה פנסיית הזיקנה החודשית. לבסוף, הירידה בביטחון התעסוקתי עשויה להפחית את מספר השנים בהן העובד מתמיד בחיסכון הפנסיוני ולהקטין את קצב צבירת הנכסים שלו.

מערכת החיסכון הפנסיוני בישראל מורכבת משני רבדים. הרובד הראשון, המבוסס על קצבאות הזיקנה של הביטוח הלאומי, הינו רובד אוניברסלי ופרוגרסיבי, אשר ממלא תפקיד חשוב בחלוקה מחודשת של ההכנסות ומבטיח קיום רמת חיים מינימלית עבור קשישים. הרובד הפנסיוני השני, החיסכון האישי בקרנות הפנסיה, מורכב ממגוון ערוצי חיסכון, ותפקידו שמירה על רמת חייהם של קשישים לאחר הפרישה.

המגוון הרחב של אפיקי החיסכון הפנסיוני נובעים מריבוי השינויים והרפורמות שעברו על מערכת הפנסיה בישראל ב- 27 השנים האחרונות – החל מתוכניות פנסיה מקיפה בקופות פנסיה וותיקות המכונות גם "קופות צוברות זכויות" (DB- Defined Benefits, כלומר, קופות הפועלות בשיטת הזכויות המובטחות) כלה בפנסיה מקיפה בקרנות פנסיה חדשות, ביטוחי מנהלים, קופות גמל ופוליסות חיסכון בחברות ביטוח המכונות גם "קופות צוברות כספים" (DC- Defined Contributions, כלומר, קופות הפועלות בשיטת ההפקדות המובטחות).

כמו ענפים רבים במשק הישראלי, מערכת הפנסיה עברה תהליך ליברליזציה מואץ, אשר במסגרתו הועברו קרנות הפנסיה מידי המדינה לבעלות פרטית תוך חיזוק יציבותן הפיננסית והאיזון האקטוארי שלהן. כך, החל מאמצע שנות ה-90 ולמשך כ-20 שנה ביצעה המדינה שורה של רפורמות אשר הפחיתו בהדרגה את מעורבותה במערכת הפנסיה, הנובעות מתפיסה לפיה האחריות לחיסכון הפנסיוני מוטלת על הפרט, בעוד תפקיד הממשלה מצטמצם לרגולציה על חברות הביטוח והבטחת רמת הקיום המינימלית באמצעות קצבאות הביטוח הלאומי.

יחד עם זאת, לאחר הבטחת היציבות הפיננסית והאיזון האקטוארי בקרנות הפנסיה ולנוכח תהליכים דמוגרפיים וכלכליים אשר מעמידים בסיכון את הכנסתם של קשישים, ניכרת נסיגה מתפיסה זו לטובת תפיסה לפיה גם למדינה אחריות ואינטרס להבטחת רמת החיים של קשישים.

על-מנת להבטיח שמירה על רמת חיים נאותה לקשישים לאחר הפרישה, הרחיבה הממשלה ב-2008 את הכיסוי הפנסיוני באמצעות צו ההרחבה לפנסיה, אשר מחייב את כלל העובדים והמעסיקים בביטוח פנסיוני לשכירים. מרבית העמיתים שהחלו להפריש לפנסיה בזכות הצו הינם מעוטי-שכר אשר עמדו בסיכון גבוהה לעוני עם פרישתם, וצו זה עתיד להגדיל את הכנסתם לאחר הפרישה.

נוסף לפנסיית החובה, הממשלה הגדילה את מעורבותה באמצעות הגבלת דמי הניהול בערוצי החיסכון השונים – קרן פנסיה, קופת גמל וביטוח מנהלים, השקת מודל השקעה תלוי גיל (המודל הצ'יליאני), אשר מקצה לכל חוסך את רמת הסיכון האופטימלית לו אשר תייצר לו תשואה גבוהה ברמת סיכון ההולמת את גילו, וכמו-כן היא הגדילה את ההפרשה המינימלי לפנסיה מ- 2.5% בשנת 2008 לרמה של 18.5% החל מינואר 2017 ואילך.

• הזכויות בקרן פנסיה חדשה וסימולטור אקטוארי
• הזכויות בקרן פנסיה מקיפה חדשה (DC)

קרן פנסיה מקיפה מבטחת את העמית שלה בפני שלושה סיכונים סוציאליים: 1) נכות; 2) מוות; ו- 3) זיקנה.

בקרות אירוע נכות של העמית (מצב שאותו נכנה בשם: "אכ"ע", כלומר, אובדן כושר עבודה), תשלם הקרן לעמית פנסיית נכות חודשית (שהגובה המקסימלי שלה הוא 75% מהשכר המבוטח האחרון של העמית טרם קרות אירוע הנכות), מדי חודש בחודשו, עד למועד החלמתו (קרי, יציאתו ממצב האכ"ע), לחילופין עד למועד פטירתו או לחילופי חילופין עד למועד הגיעו בחיים (עדיין במצב של אכ"ע כמובן) לגיל פרישה (67 לגבר ואישה), המוקדם מבין השלושה.

נעיר כי במקרה והעמית מגיע בחיים (במצב של אכ"ע כמובן) לגיל פרישה (67 לגבר ואישה), הרי שאז הקרן תשלום לו פנסיית זיקנה חודשית עד שארית חייו (יוסבר בהמשך), מדי חודש בחודשו. כמובן, שבמצב שכזה קיימת בעיה. הלא בזמן שהעמית מצוי במצב של אכ"ע הוא לרוב אינו עובד ולכן לא הוא ולא מעסיקו האחרון לא מפרישים לטובתו לפנסיה. ברור לכל שבהיעדר הפרשות לפנסיה של העובד והמעסיק, הרי שסך הצבירה של העמית (קרי, היתרה שנצברה לזכות העמית בקרן) לא תגדל מעבר לתשואה שתרוויח קרן הפנסיה על אותה צבירה בניכוי דמי ניהול ולכן גובה פנסיית הזיקנה החודשית העתידית שלו עשויה להישאר פחות או יותר באותו רמה שבה הייתה במועד כניסתו למצב של אכ"ע.

לבעיה זו ישנו פתרון הקרוי "שיחרור מפרמיות". למעשה מדובר בכיסוי ביטוחי נוסף לפיו, בקרות אירוע של אכ"ע, קרן הפנסיה תיכנס בנעליהם של המעסיק והעובד ותשלם בעצמה לעצמה את כל ההפרשות כחוק, כל זמן שהעובד שרוי, מבחינתה כמובן, במצב של אכ"ע. בכך למעשה, תישמר רציפות ההפרשות לפנסיה על מנת שלא לפגוע בזכויות העמית לפנסיית זיקנה ולפנסיית שאירים – דבר שיגדיל מדי חודש את סך הצבירה של העמית.

לסיכום, במקרה שעמית הגיע למצב של אכ"ע הקרן תשלם לו פנסיית נכות חודשית, מדי חודש בחודשו, עד למועד החלמתו (קרי, יציאתו ממצב האכ"ע), לחילופין עד למועד פטירתו או לחילופי חילופין עד למועד הגיעו בחיים (עדיין במצב של אכ"ע כמובן) לגיל פרישה (67 לגבר ואישה), המוקדם מבין השלושה.

בקרות אירוע מוות של העמית, תשלם הקרן לאלמנתו פנסיית שאירים חודשית (המכונה גם "פנסיית אלמנה" למרות שגם אלמנים מקבלים אותה) מדי חודש בחודשו, עד שארית חייה (שגובהה של פנסיה זו תלוי בגיל פטירת העמית). הקרן עושה אבחנה בין שני מצבים: 1) מוות של עמית פעיל (קרי, עמית שטרם הגיע בחיים לגיל פרישה); ו- 2) מוות של פנסיונר (כלומר, עמית שכבר הגיע בחיים לגיל פרישה ומקבל פנסיית זיקנה חודשית).

בקרות אירוע מוות של עמית פעיל תשלם הקרן לאלמנתו פנסיית אלמנת עמית חודשית (שהגובה המקסימלי שלה הוא 40% מהשכר המובטח האחרון של העמית טרם קרות אירוע המוות) מדי חודש בחודשו, עד שארית חייה. מאידך, בקרות אירוע מוות של פנסיונר תשלם הקרן לאלמנתו פנסיית אלמנת פנסיונר חודשית (שהגובה המקסימלי שלה הוא 60% מפנסיית הזיקנה החודשית האחרונה של העמית טרם קרות אירוע המוות) מדי חודש בחודשו, עד שארית חייה.

בקרות אירוע זיקנה של העמית, היינו, במידה והעמית הגיע בחיים לגיל הפרישה (או לגיל המוקדם ביותר שבו ניתן להתחיל למשוך פנסיית זיקנה), הקרן תשלם לו פנסיית זיקנה חודשית בצורה של קצבת חיים (Life Annuity) מדי חודש בחודשו, עד שארית חייו. גובה פנסיית הזיקנה החודשית מחושב כמנה (תוצאת החילוק) של סך הצבירה של העמית במועד הפרישה במקדם ההמרה החודשי (נקרא גם מקדם אקטוארי).

בקרן פנסיה חדשה מסוג DC, העמית מפריש דמי גמולים שהם אחוז נתון (קבוע וידוע) משכרו (בישראל אחוז זה עומד נכון לכתיבת שורות אלה על 18.5%), ממנו מנכים דמי ניהול ודמי ביטוח שארים ונכות, על היתרה יש תשואה על ההשקעות וההפרש מצטבר בחשבון האישי. החשבון הוא כאמור אישי, והוא מחושב לכל עמית בקרן בנפרד.

חישובים אקטואריים

האקטואריה היא ביסוד הזכויות בקרנות החדשות, לטוב ולרע. כל עמית אמור לקבל בדיוק את מה שהוא חסך ולשלם על הביטוח בדיוק כמה שזה עולה. העלות היחידה שמוסיפים לו היא דמי הניהול של קרן הפנסיה (שכפי שנראה לדמי הניהול יכולה להיות השפעה לא מבוטלת על התוצאה הסופית של הצבירה ופנסיית הזיקנה).

חישוב אקטוארי מביא בחשבון את השילוב של הסתברויות התשלום (קרי, הסתברויות השרידות של העמית) עם הערך הנוכחי שלהם. לערך כזה נקרא היוון אקטוארי, בניגוד להיוון מימוני שבו לוקחים את הסכומים כוודאיים. דוגמא לכך היא חישוב מקדם ההמרה החודשי, אשר בו מחלקים את סך הצבירה של העמית בעת הפרישה על מנת לקבל את גובה פנסיית הזיקנה החודשית שלו.

ערכו של המקדם נקבע באמצעות זרם תשלומים מהוון של מספר חודשי החיים הצפויים לפורש בריבית של 3.74%. לגבר הפורש בגיל 67 יתרת תוחלת חיים כיום של 19.6 שנים, ולכן ערכו של מקדם ההמרה החודשי עומד על 167. סכום ההיוון של 236 חודשים בריבית של 3.74%. במידה והסכום שצבר העמית עומד על כ- 1.85 מיליון ₪, הוא יקבל בכל חודש פנסיית זיקנה של כ- 11,100 ש"ח, המתקבלת על-ידי חלוקת סך הצבירה (1,853,700 ש"ח) במקדם ההמרה החודשי (167).

מקדם ההמרה לגבר מסומן בספרות האקטוארית ב- äx, כאשר ä מסמן life annuity due (קצבת חיים אינסופית המשולמת מיידית ומראש, עד שארית חייו) ו- x את גילו של הגבר. במקרה שלנו x=67. נציין שמחישוב זה נובע, כי ככל ששיעור הריבית גבוה יותר כך מקדם ההמרה החודשי נמוך יותר וגובה פנסיית הזיקנה החודשית גבוה יותר.

נציין כי החישוב האקטוארי של מקדם ההמרה החודשי הינו גס יחסית, ומושפע ממין העמית וממצבו המשפחתי, אך לא ממשתני רקע אחרים – אשר גם להם השפעה על יתרת תוחלת החיים הצפויה. מקדם זה אינו מושפע, למשל, מגובה הכנסתו או ממקום מגוריו של העמית, על-אף כי לעמיתים עניים או מישובים חלשים תוחלת חיים נמוכה יותר; ולכן, בשל העובדה שפנסיית הזיקנה החודשית משולמת עד המוות ולא עד מועד הגיל הממוצע בקרות מוות (Average Age at Death, מועד ההגעה ליתרת תוחלת החיים), עמיתים עניים נוטים לסבסד עמיתים עשירים, החיים זמן רב יותר.

פנסיית הנכות החודשית שהיא 75% מהשכר המבוטח האחרון מהוונת באופן דומה. לוקחים את הסכומים שישולמו לפי תוחלת החיים של הנכות – כמה זמן ישלמו את פנסיית הנכות. אז מתקבל סכום חד פעמי, שהוא העלות לקרן בגין פנסיית הנכות. נניח שהוא 1.0 מיליון שקל. אם הסיכוי להיות נכה הוא 0.1% בשנה, אז העלות של ביטוח הנכות תהיה 1,000 ש"ח לשנה כלומר – 83 ש"ח לחודש. כך עושים גם לפנסיות האלמנה והיתומים. אם כך פנסיית האלמנה מחליפה אפקטיבית את ביטוח החיים (הריסק). ביטוח השאירים הזה הוא זול בהרבה ביחס לביטוח ריסק בחברת ביטוח אשר מוסיפה עמלות שונות על העלות הבסיסית האקטוארית.

אם כך, היתרון הגדול של הביטוחים הללו היא ההוגנות האקטוארית שלהם. דהיינו, קרן הפנסיה פועלת כאן כמבטח שאינו לוקח שום עלות נוספת מעבר לדמי הניהול שלו. אגב, אם הסתבר שבפועל היו פחות אירועי נכות ושאירים מאלו שנצפו בהתבסס על החישובים האקטואריים, אזי הקרן תחזיר לעמיתיה את הרווח הזה דרך מה שמכונה "תשואה דמוגרפית". כלומר, זהו ביטוח הדדי בין עמיתי הקרן לכל דבר. 

החיסרון של הגישה האקטוארית היא שאמנם יש הגינות אקטוארית לכל עמית בנפרד, אבל אי אפשר לעשות חלוקה מחדש של ההכנסה – למשל, לתת למובטלים או לנשים בחופשת לידה ארוכה או לאנשים בשכבות הכנסה נמוכות. אם רוצים שלנשים יהיה כיסוי עבור חופשת הלידה, מישהו צריך להפקיד עבורן את ההפקדות החודשיות, וכך גם למובטלים. בהמשך לכך, הגישה האקטוארית אינה מאפשרת לחלק סיכונים, מעבר לסיכונים של הביטוח ההדדי שהוזכרו לעיל. אם עלתה תוחלת החיים, יירד מיד גובה פנסיית הזיקנה החודשית; במידה והתשואה על ההשקעות קטנה, יקטן גם גובה פנסיית הזיקנה החודשית.

גישה זו שהיא ביסודן של קופות צוברות כספים (DC) היא למעשה אנטי-סבסוד צולב ובכך נגד ביטוח סוציאלי שבו עוזרות שכבות מסוימות האחת לשנייה.

סימולטור אקטוארי

בחלק זה אציג קירוב פשוט לחישובים האקטואריים המדויקים יותר שאני מבצע במסגרת חוות דעת אקטואריות בנושא דיני עבודה, זאת במטרה להסביר את העיקרון של הצבירה בקרן פנסיה מקיפה חדשה, וכיצד נקבעת פנסיית הזיקנה החודשית. החישוב האקטוארי מציג את הערכים המדויקים של עלות פנסיית הנכות והשאירים, ממש לפי תקנון הקרן והלוחות האקטואריים המשמשים את מחלקת האקטואריה שלה.

כמו כן, סך הצבירה כאן מחושבת על בסיס שנתי שהוא קירוב לחישוב החודשי המדויק יותר שבו אני עושה שימוש בחוות הדעת שלי. בכל המקרים החישוב הוא ריאלי, ואני משתמש בהנחיות האוצר לגבי שערי ריבית (4.24% לשנה בתרחיש הבסיס). כמובן, ששיעור ריבית כזה בטווח הארוך הוא משהו שקשה כיום לדמיין, ולכן אני בדרך כלל בודק סטיות ממנו.

הטבלה לעיל מציגה את התפתחות הצבירה של העמית מגיל 30 שבו הוא מצטרף לקרן הפנסיה עם אפס יתרה בדוגמא שלנו, ועד גיל הפרישה (67) שבו הוא פורש עם 1.39 מיליון ש"ח. בטבלה הבאה מוצג מקדם הההמרה החודשי (אשר לצורך דוגמה זו נקבע על 200) ובו מחלקים את סך הצבירה כדי לקבל את פנסיית הזיקנה החודשית בגובה 6,997 ש"ח.

השכר החודשי מתחיל בדוגמא שלנו ב- 7,500 ש"ח – 90,000 ש"ח לשנה וממנו מפרישים שיעור של 18.5% לקרן הפנסיה (סה"כ 16,650 ש"ח בשנה הראשונה). מסכום זה יורדים 583 ש"ח דמי ניהול ו- 540 ש"ח על כל הביטוחים – נכות ושאירים.

בשנה הראשונה עדיין אין תשואה על היתרה, ולכן היתרה בסוף השנה הראשונה היא דמי הגמולים בניכוי דמי הניהול והביטוחים. שיעור דמי הביטוח עולה עם הגיל ומגיע עד מעל לארבעה אחוזים בשנים שלפני גיל הפרישה, זאת בגלל היותו אקטוארי, ובגלל העיקרון של איסור סבסוד צולב – המבוגרים משלמים את העלות של הביטוח של עצמם.

הביטוח עצמו הוא הדדי והוגן, כלומר, אם נשארות בו יתרות הן מחולקות בין חברי הקרן כתשואה אקטוארית. כדאי לשים לב שדמי הניהול של הקרן כוללים לא רק את ניהול הצבירה וההשקעות, אלא גם את תפעול מערך ביטוח השארים והנכות.

דמי הניהול מורכבים משני חלקים: דמי ניהול על ההפרשות לקרן הפנסיה בשיעור 3.5% בתרחיש הבסיס, ודמי ניהול על היתרה הצבורה בשיעור שנתי של 0.3% ממנה. החלק השני גדל מאד עם צבירת היתרה. לקראת הפרישה, כאשר היתרה הצבורה היא מעל 1.25 מיליון ש"ח, דמי הניהול כבר מגיעים מעל לארבעת אלפים שקלים בשנה. אבל התשואה באותה תקופה גם היא גבוהה.

השפעות הפרמטרים על פנסיית הזיקנה החודשית

השפעת הריבית דריבית בצבירה לפנסיה היא משמעותית ביותר. סך התשואה עומדת על 812 אלף ₪, והיא גבוהה יותר מסך ההפקדות (אף לפני הוצאות בגין דמי ניהול או ביטוח) העומדות על 780 אלף ₪. כלומר, רוב הצבירה לפנסיה היא תוצאה של תשואה ולא של הפקדות. מכאן הרגישות הרבה של הפנסיה לשער הריבית.

בטבלה שלעיל ניתן לראות שכאשר מורידים את התשואה במחצית האחוז, גובה פנסיית הזיקנה החודשית יורד ב- 9.3%, בזמן שהורדה התשואה באחוז שלם מורידה את גובה פנסיית הזיקנה החודשית בכ- 17.7%. נעיר רק כי מדובר כאן על הערך העתידי של ההפרשות לפנסיה, כאשר ההשפעה של הריבית על הערך הנוכחי של זרם כספי ניתנת לאמידה ע"י משך החיים הממוצע (Duration, המח"מ) של הזרם הזה – ממש כמו זה של איגרת חוב.

בדמי ניהול של 0%, הייתה הצבירה שלנו גבוהה יותר ב- 8.8%, ועמה גם גובה פנסיית הזיקנה החודשית. לעומת זאת, מי שמשלם דמי ניהול גבוהים במקסימום (0.5% מהצבירה ו- 6.0% על דמי הגמולים) מפסיד כ- 5.7% מפנסיית הזיקנה החודשית יחסית לממוצע הקיים היום.

למעשה, דמי הניהול על הצבירה כמוהם כהורדת ריבית. לכן, דמי ניהול מקסימליים של חצי אחוז מהצבירה (ללא שום דמי ניהול על דמי הגמולים) מורידים את גובה פנסיית הזיקנה החודשית ב- 9.3% יחסית למצב שבו אין דמי ניהול כלל. דמי ניהול מקסימליים של 6% על דמי הגמולים (ללא שום דמי ניהול מהצבירה) מורידים את גובה פנסיית הזיקנה החודשית ב- 4.3%. לכן, לדמי ניהול מקסימליים (הן על הצבירה והן על דמי הגמולים) השפעה משולבת של 13.3% על סך הצבירה ועל גובה פנסיית הזיקנה החודשית. לעומת זאת, קרן פנסיה שמצליחה להשיג באופן עקבי תשואה גבוהה יותר מאחרת באחוז אחד שלם, כאילו לא לקחה דמי ניהול – תוספת גובה פנסיית הזיקנה החודשית ממנה היא 21.5%.         

עוד נציין שפעם אחת שיעור השכר המבוטח לפנסיה מסך השכר עומד בישראל על בין 70% ל- 80% (בתוחלת75%) שכן תשלום בעבור שעות נוספות, הוצאות רכב וכדומה אינם מבוטחים בפנסיה ופעם שנייה ששיעור ניכר מהעובדים עובד פחות מ-12 חודשים בשנה, ובממוצע כ-1.10 חודשים בשנה. שתי הסיבות הללו מביאות לצבירה נמוכה יותר מהצפויה ובכך ליחס החלפה נמוך יותר של השכר המבוטח האחרון לפנסיית זיקנה חודשית.

חוות דעת אקטואריות בנושא דיני עבודה

קיימים סוגים שונים של חוות דעת אקטואריות בדיני עבודה.

סוג אחד של חוות דעת אקטואריות עוסק באמידת הפסדי זכויות סוציאליות עקב היעדר הפרשות מעסיק. בקבוצה זו קיימים שלושה תתי-סוגים של חוות דעת אקטואריות שונות.

תת-הסוג הראשון, נקרא חוות דעת אקטוארית בנושא היעדר הפרשות לקרן פנסיה. קרן פנסיה הינה קופת חיסכון שמטרתה הרווחת היא לספק לעובד כיסוי ביטוחי מפני שלושה מצבים: 1) נכות (בעת אכ"ע); 2) מוות (בעת פטירה); ו- 3) זיקנה (בעת פרישה). בדרך כלל המעסיק מפריש 6.5% לתגמולים ו- 8.33% לפיצויים בעוד שהעובד מפריש 6% לתגמולים. לעיתים מעסיק מנכה משכרו של העובד "הפרשות עובד לתגמולים" לקרן פנסיה, אך לא באמת מפקיד את הסכום הזה לקרן פנסיה, כמו גם את "הפרשות המעסיק לתגמולים" ו- "הפרשות המעסיק לפיצויים". במצבים מעין אלה צומחת השאלה מהי מידת הפגיעה בזכויות הסוציאליות של העובד בשל היעדר הפרשות תקינות כחוק לקרן פנסיה. חוות דעת מסוג זה נחוצות במצב של הליכים משפטיים, בשל העובדה שחובת הוכחת הנזק (בגין ההפסד שנגרם לאותו עובד כתוצאה מהיעדר הפרשות לקרן הפנסיה) מוטלת על כתפי העובד כתובע. עריכת חוות דעת מסוג זה דורשת קבלת תלושי השכר של העובד כמו גם התשואות החודשיות בפועל של קרן הפנסיה הנבחרת (קיימת או היפותטית) ושיעורי דמי הניהול שלה לאורך התקופה (הן מהצבירה והן על דמי הגמולים).

תת-הסוג השני, נקרא חוות דעת אקטוארית בנושא היעדר הפרשות לקופת גמל. קופת גמל הינה קופת חיסכון שמטרתה הרווחת היא לספק לעובד כיסוי ביטוחי בפני מצב אחד בלבד: זיקנה (בעת פרישה). בדרך כלל המעסיק מפריש 6.5% לתגמולים ו- 8.33% לפיצויים בעוד שהעובד מפריש 6% לתגמולים. לעיתים מעסיק מנכה משכרו של העובד "הפרשות עובד לתגמולים" לקופת גמל, אך לא באמת מפקיד את הסכום הזה לקופת גמל, כמו גם את "הפרשות המעסיק לתגמולים" ו- "הפרשות המעסיק לפיצויים". במצבים מעין אלה מתעוררת השאלה מהי מידת הפגיעה בזכויות הסוציאליות של העובד בשל היעדר הפרשות תקינות כחוק לקופת גמל. חוות דעת מסוג זה נחוצות במצב של הליכים משפטיים, בשל העובדה שחובת הוכחת הנזק (בגין ההפסד שנגרם לאותו עובד כתוצאה מהיעדר הפרשות לקופת הגמל) מוטלת על כתפי העובד כתובע. עריכת חוות דעת מסוג זה דורשת קבלת תלושי השכר של העובד כמו גם התשואות החודשיות בפועל של קופת הגמל הנבחרת (קיימת או היפותטית) ושיעורי דמי הניהול שלה לאורך התקופה (הן מהצבירה והן על דמי הגמולים).

תת-הסוג השלישי, נקרא חוות דעת אקטוארית בנושא היעדר הפרשות לקרן השתלמות. קרן השתלמות הינה קופת חיסכון שמטרתה הרווחת היא לשמש את העובד לצורך לימודים. בדרך כלל המעסיק מפריש 7.5% לתגמולים בעוד שהעובד מפריש 2.5% לתגמולים. לעיתים מעסיק מנכה משכרו של העובד "הפרשות עובד לתגמולים" לקרן השתלמות, אך לא באמת מפקיד את הסכום הזה לקרן השתלמות, כמו גם את "הפרשות המעסיק לתגמולים". במצבים מעין אלה עולה השאלה מהי מידת הפגיעה בזכויות הסוציאליות של העובד בשל היעדר הפרשות תקינות כחוק לקרן השתלמות. חוות דעת מסוג זה נחוצות במצב של הליכים משפטיים, בשל העובדה שחובת הוכחת הנזק (בגין ההפסד שנגרם לאותו עובד כתוצאה מהיעדר הפרשות לקרן השתלמות) מוטלת על כתפי העובד כתובע. עריכת חוות דעת מסוג זה דורשת קבלת תלושי השכר של העובד כמו גם התשואות החודשיות בפועל של קרן ההשתלמות הנבחרת (קיימת או היפותטית) ושיעורי דמי הניהול שלה לאורך התקופה (הן מהצבירה והן על דמי הגמולים).

סוג אחר של חוות דעת אקטואריות נדרש בעת תביעות של קבלנים-עצמאים מחברות או מעצמאים אחרים להכיר בהם כשכירים בדיעבד (עד 7 שנים אחורנית – כי זה מה שהחוק מתיר). פעמים רבות, פרילנסרים (קרי, עוסקים מורשים/פטורים) מבקשים מבית הדין לעבודה להכיר במערכת היחסים שלהם עם לקוח מסוים כיחסי עובד-מעביד לשם הכרה בהם כשכירים שלו וזאת על מנת להיות זכאים לקבל את כל התנאים הסוציאליים המגיעים לאלו של עובד שכיר. במצבים מעין אלו נדרשים חישובים אקטואריים שמטרתם להשוות את התנאים הסוציאליים של הפרילנסר לאלו של עובד שכיר.

סוג נוסף של חוות דעת אקטואריות עוסק באמידת הנזק שנגרם לעובד כתוצאה מהעברתו ממסלול של פנסיה תקציבית (DB) למסלול של פנסיה צוברת (DC). למעבר ממסלול של פנסיה תקציבית למסלול של פנסיה צוברת ישנן משמעויות הנוגעות לתקנות השכר השונות. בחוות דעת אקטואריות מסוג זה, מחושב הנזק וההפסד האקטוארי אשר נגרם לעובד כתוצאה מהעברתו ממסלול של פנסיה תקציבית למסלול של פנסיה צוברת.

עוד סוג של חוות דעת אקטואריות עוסק בשאלה מהו הפסד הפנסיה שנגרם לעובד כתוצאה מהקטנת המקדם לחישוב שכר קובע.

כמובן שישנן גם חוות דעת אקטואריות שעוסקות בשאלה מהו הנזק שנגרם לעובד עקב הרעה בזכויותיו או לחילופין כתוצאה משינוי בהסכמי עבודה ועוד כהנה וכהנה עילות.

דוגמא לחישוב אקטוארי לעניין אי הפרשה לקופת גמל של עובד

לצורך הדוגמא, נניח כי נתבקשנו לערוך חישוב אקטוארי של אי הפרשות לקופת גמל עבור עובד (להלן: התובע"), שסיים את עבודתו בחברה קבלנית כלשהי (להלן: "הנתבעת") וגילה שלמרות שבתלוש השכר שלו נרשמו הפרשות לקופת גמל (הפרשות מעסיק ועובד), הרי שמעולם לא נפתחה על שמו קופת תגמולים ופיצויים ומעולם לא בוצעו ההפקדות הללו. העובד סיים את עבודתו אצל הנתבעת והוא חי (לא מת ולכן אין צורך לחשב את השווי האקטוארי של פנסיית השאירים), בריא (לא מצוי במצב של אכ"ע ולכן אין צורך את השווי האקטוארי של פנסיית הנכות) ולא בגיל הפרישה (לא פרש ולכן אין צורך את השווי האקטוארי של פנסיית הזיקנה). עוד נניח שעו"ד של התובע ביקש מאיתנו לערוך את החישוב האקטוארי ליום ה- 21.09.2022.

נתוני החישוב הם:

1. מועד החישוב: 21.09.2022.
2. התובע יליד 01.04.1985 בן 37 במועד החישוב.
3. התבקשנו לחשב את שיערוך ההפקדות לקופת גמל שהנתבעת הייתה אמורה להפקיד כחוק לקופת הגמל של התובע החל מ- 02.12.2017 ועד ל- 02.12.2019.
4. התובע התחיל לעבוד בחברה בתאריך ה- 01.11.2017
5. התובע סיים את עבודתו בחברה בתאריך ה- 30.11.2019.
6. הנחנו שהמשכורות החודשיות המבוטחות הן לפי תלושי השכר של התובע עבור חודשי העבודה החל מנובמבר 2017 ועד לנובמבר 2019.
7. הנחנו שהמשכורות הופקדו ביום השני לכל חודש החל מדצמבר 2017 ועד לדצמבר 2019.
8. לעובד הייתה קופת גמל פעילה לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת.
9. על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק מ- 1.1.2008 היה על המעסיק להפריש בגין "הפרשות מעסיק למרכיב תגמולים" לטובת קופת התובע סכום השווה ל- 6.50% משכרו החודשי המבוטח מדי חודש בחודשו וכן להפריש בגין "הפרשות עמית למרכיב תגמולים" לטובת קופת התובע סכום השווה ל- 6% משכרו החודשי המבוטח מדי חודש בחודשו. בנוסף היה על המעסיק להפריש בגין "הפרשות מעסיק למרכיב פיצויים" לטובת קופת התובע סכום השווה ל- 8.33% משכרו החודשי המבוטח מדי חודש בחודשו.
10. על פי צו ההרחבה התובע היה מבוטח טרם תחילת עבודתו אצל הנתבעת ולפיכך זכאי להפרשה לביטוח הפנסיוני שלו כבר מהיום הראשון שלו בעבודה.

החישוב האקטוארי:

חישוב האינטגרציה של סך ההפקדות הנומינלי בתוספת הפרשי הצמדה וריבית פסיקה צמודה, בוצע כדלקמן:

תוצאות החישוב הן:

1. סך ההפקדות הנומינלי מה- 02.12.2017 ועד 02.12.2020:          26,224 ₪.     
2. שיערוך (תוספת הצמדה) לתשלומי העבר ל- 21.9.2022:             1,798   ₪. 
3. ריבית חוקית צמודה על תשלומי העבר עד 21.9.2022:                1,101   ₪. 
4. סה"כ הפסד הפנסיה בעבר נאמד ליום ה- 21.9.2022 בכ- 29,123 ₪ (כסך הצברם של 26,224 ₪, 1,798 ₪ ו- 1,101 ₪).

לסיכום

ברגיל, אקטוארים עורכים תחשיב של הפסדי שכר ונלוות שנגרמו עקב טעויות מעבידים. הפסדי פנסיה כאן ייתכנו מצבי הפסד רבים כגון:

• אי הפרשת מעביד לפנסיית חובה – קיימים מקרים בהם עובד נפטר או הפך לנכה מבלי שמעבידו הפריש עבורו לקרן פנסיה כנדרש עפ"י חוק.
• הפרשה חלקית לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים – קיימים מקרים בהם המעביד מפריש לעובד עבור שכר חלקי במקום שכר מלא. ייתכנו מקרים בהם לא כוללים את כל רכיבי השכר הפנסיוני.
• תשלום דמי גמולים באיחור לקרן הפנסיה – תשלום באיחור לקרן מביא להפסד בצבירת החיסכון של העובד.
• אי תשלום עבור גידולי שכר – קיימים מקרים בהם המעביד הגדיל את השכר הפנסיוני ולא טרח לדווח על כך לקרן הפנסיה והמשיך לשלם עבור השכר הפנסיוני הקודם. ייתכנו מקרים בהם המעביד מנכה את חלק העובד בדמי הגמולים משכרו הפנסיוני המעודכן ולא טורח להעבירו לקרן הפנסיה.
• חישוב הנזק שנגרם לעובד שהועבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת או לפנסיה חדשה, במקום פנסיה וותיקה.
• חישוב תביעות קבלנים המבקשים להכיר בהם כשכירים.
• היוון הפסד פנסיה עקב "קלקול" המקדם.
• היוון תשלומים מקרן פנסיה עקב נכות (פנסיית נכות) או עקב פטירה (פנסיית שאירים).
• בחינת כדאיות אופציות לפרישה מוקדמת.
• היוון קיפוח בשכר ובפנסיה בגין קיפוח בדרגות ובהפרשות לפנסיה

• אודות הכותבים

רועי פולניצר

בוגר תואר ראשון בכלכלה ואקטואריה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בוגר תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בוגר לימודי אקטואריה בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל ואקטואר מוסמך מטעם לשכה זאת. האקטואר הראשי של "שווי פנימי – מעריכי שווי בלתי תלויים" משנת 2010 ועד היום. משנת 2006 עורך חוות דעת אקטואריות, יועץ לתאגידים פיננסיים וציבוריים ומתמנה ע"י בתי משפט ובתי דין כאקטואר וככלכלן מוסמך.

הנושאים בהם מר פולניצר עוסק: היוון התחייבות מעביד לפי IAS-19, הערכות שווי חברות, הערכות שווי אופציות ומניות, הערכות שווי קניין רוחני, נכסי קריירה, איזון משאבים בגירושין, חישובי ריבית, חישובי הפסדי שכר ופנסיה, תמחור חוזי ביטוח חיים, עריכת מחקרים, בניית מודלים אקטואריים, הלוואות ומשכנתאות, חישובי ביטוח לאומי, היוון מדור, היוון מזונות ושערוך מזונות שלא שולמו במועדם ועוד.

חבר מלא בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל, F.IL.A.V.F.A , באגודה העולמית לאקטוארים ובאגודה הישראלית לאקטוארים. 

דוד בכר

בוגר לימודי חתמות בביטוח חיים במכללה לביטוח בישראל ו- CLU מוסמך מטעם ה- American College.

בוגר לימודי תכנון פיננסי באיגוד המתכננים הפיננסיים בישראל ו- CFP מוסמך מטעם ה- FPSB.

סוכן ביטוח פנסיוני מורשה מטעם משרד האוצר. מנכ"ל אומדנות חשבונאים ויועצים בע"מ משנת 1969. משנת 1980 עורך חוות דעת חשבונאיות וכלכליות, יועץ לחברות ביטוח, עורכי דין, רואי חשבון ושמאים ונשכר מעת לעת כשמאי מוסמך ע"י חברת חשמל, פרקליטות המדינה, צה"ל, מס רכוש וקרן הפיצויים.

הנושאים בהם מר בכר עוסק: חוות דעת חשבונאיות לכימות נזקי רכוש, חוות דעת כלכליות לאובדן רווחים, הערכת שווי מלאי שניזוק/שניגנב, בדיקת מעילות והונאות, פנסיה מקרן פנסיה חדשה, פנסיה מקרן פנסיה וותיקה, פנסיה תקציבית, פנסיה מוקדמת, ביטוחי מנהלים, קרנות השתלמות, קופות תגמולים, השלמת פיצויים, מענקי פרישה ופדיון ימי מחלה וחופשה, מענקים מיוחדים (כולל מענק יובל), בדיקה של הברחות כספים והסתרת נכסים, בדיקת תוכניות ביטוח חיים ופנסיה ועוד.

חבר בלשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל, בלשכת המתכננים הפיננסים בישראל, באיגוד שמאי הביטוח בישראל ובלשכת סוכני הביטוח בישראל.

מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 

Tags:  אקטואריה כלכלה ניהול פיננסים פנסיה פרישה

---