הקריירה היא אחת ההשפעות העיקריות על תחושת הסיפוק והאושר שלנו

צילום : PHOTOS ASAP

"אאלץ להישאר גם היום בבית", חשב פרופ' נ'. "המחלה הארורה הזו משפילה אותי. אני גם מפסיד עבודה וגם מרגיש כאילו הסנדלר הולך יחף". הסימפטומים הראשונים החלו להופיע כבר לפני כשנה, אבל פרופ' נ', מנהל מחלקה כירורגית ורופא בעל שם עולמי, התעלם. בהמשך בדק את עצמו בכל דרך אפשרית, ניסה תרופות, אבל המחלה המתעתעת היתה עיקשת, עד שהתחיל להיעדר מפעם לפעם מבית החולים, מהאוניברסיטה ומכנסים בחו"ל. כעת ישב בביתו, אך היה לו קשה להתרכז. הוא שקע במחשבות. בתור בן של רופא, ידע מגיל צעיר מה הוא רוצה להיות. הוא למד בתיכון יוקרתי, למד רפואה כעתודאי, הצטיין כרופא צבאי, ובהמשך התבלט בבתי החולים ובאקדמיה.

פרופ' נ' הינו "חשבן" בלתי נלאה. מהקיצו ועד לכתו לישון היה חושב ללא הפסקה על נושאים שונים, מרביתם קשורים לחייו המקצועיים. אפילו כשהוא ישן הוא חושב, ולעתים כשהתעורר רשם כמה נושאים שעליו לטפל בהם.

וכך מצא את עצמו יושב בכורסה, מרפה ממחשבותיו המוכרות, ונודד למחוזות רחוקים. פרופ' נ' לא היה רגיל לחשוב על החיים. נראה כאילו מעולם לא עשה זאת.

לפתע ביצבצה מחשבה מזעזעת. הוא ניסה לעקור אותה כעשב שוטה, אך העשב צמח מחדש, שלח זרועות, התפשט ופרץ צוהר קטן באמונותיו של הפרופ', דרכו שמע לפתע את עצמו זועק: "בניתי קריירה בדיוק לפי הספר, אבל לפי הספר הלא נכון"! "הורי גאים בי, אשתי וילדי מעריצים אותי, אני עשיר, מפורסם ומוערך, אך היכן אני בכל הסיפור"? נ' לא עמד בפרץ הדמעות. מטענים שסחב בהיחבא פרצו כנחשול. כעת הבין את פשר מחלתו: "כבר מזמן הפציינטים יצאו לי מכל החורים, והנה, הגוף שלי הרבה יותר חכם ממני".

שני תסריטים וגילוי אחד

הסיפור יכול להימשך לפי תסריטים רבים. להלן דוגמא לשני תסריטים אפשריים:

תסריט א'. פרופ' נ' המשיך לשבת. הוא שקע בכורסה, לא חשב על כלום. ואז הרגיש איך הוא אוגר כוחות, נעמד ומתמתח. הוא הביט בעצמו במראה שבסלון, ולא אהב את מה שראה. "כן, אני מודה שהייתי רוצה לחיות את חיי מעט אחרת", חשב והשפיל את המבט. זו היתה מחשבה קשה, מכווצת. הוא שאף אויר ונשף בקול, ואחר הביט שוב, הפעם הרגיש חזק יותר.

"אבי מעולם לא נשבר. גם לי לא יאה להישבר. החיים אינם אידיאלים. אסור לי להיות אנוכי. הרבה אנשים תלויים בי. החולים, התלמידים, המשפחה, ועדיין אני צריך לקנות דירות לילדים. במסגרת האילוצים אני חי לא רע, הרבה אנשים היו שמחים להתחלף איתי". וכשנזכר שוב בסצנת הבכי בסלון, אמר לעצמו "אולי בעוד 12 שנה אעשה סוויץ' בחיים. טוב, אולי בעוד 10 שנים".

תסריט ב'. למרות שלא היה רגיל לבכות, הוא עודד את עצמו להמשיך. גופו התרוקן אט-אט ממשאות מיותרים. הוא בכה בקול. הוא ראה לפתע את עצמו כילד, משחק בגינה עם בעלי החיים במשך שעות, ללא דאגות. לא צריך להוכיח כלום.

"חבל שהאסימון נפל כה באיחור. איזה מחיר שילמתי. ילדי גדלו בלי אבא, הזוגיות שלי דפוקה, ומה עלי לעשות למען עצמי? לא אמשיך לחיות בשקר. אני יודע שלבני משפחתי לעולם לא יחסר דבר, וכעת אפרד מעיסוקי הנוכחיים. אהיה עם המשפחה, אהיה עם עצמי. ואחר כך? אולי אעבור לעולם הווטרינריה? נשמע מדהים! אבל לא צריך להחליט עכשיו, התמונה כבר תתבהר מאליה".

הקריירה, הפספוסים והגוף

נושא ניהול הקריירה הוא חמקמק ורצוף מוקשים. ניתן בקלות יחסית לבחור את הטקטיקה ולשפר אותה, אך הקושי האמיתי הוא איתור האסטרטגיה.

ברצוני להציג את הדברים מתוך זווית רחבה. הקריירה שלנו היא אחד הגורמים שמשפיעים במיוחד על תחושת האושר והסיפוק שלנו. מאידך, הקריירה עשויה להעיב עליהם.

מרגע לידתנו אנחנו צוברים אמונות והתניות ללא הרף, ובהדרגה מתגבש האגו – 'אני' מותנה ואף כוזב. אנחנו רואים את העולם דרך משקפיים משונים ובטוחים שמה שאנחנו רואים הוא באמת כך.

יש שהתרגלו מגיל צעיר להצטיין, יש המתכוונים למלא אחר ציפיות ההורים ויש הרוצים שלא למלא אחר ציפיות אלו. יש גורמים חיצוניים, כמו כסף ומעמד, שמקנים לנו בטחון מדומה וגורמים לנו להרגיש בעלי ערך. ויש ויש ויש.

קיימים בעולם אלפי בתי ספר לניהול, אך לא ניתן לקבל שם מענה לשאלות החשובות באמת. מי אנחנו, מה יעודנו, ואיך נוכל לזכות בשלווה.

רובנו מקדישים את מרבית זמננו ומרצנו לעולמנו המקצועי. יש לנו, כמובן, תפקידים נוספים: אנחנו בני זוג, הורים, חברים. תפקיד חשוב נוסף הוא פשוט להיות אנחנו עצמנו. להניח לרגע לזרם המחשבות, לכבות את הטלפונים ולהתחבר לעצמנו.

חוזק השרשרת הוא כחוזק החוליה החלשה. יש שמפספסים את חווית ההורות. כשמדברים על להיות אבא, אין הכוונה לאיש שיש לו ילדים. אבא אמור גם להקדיש זמן ממשי לילדיו ולהיות פתוח אליהם רגשית. כל זה דורש זמן. מי שמפספס את חוויית ההורות, מפסיד את אחת ההתנסויות החשובות ביותר בחייו. אם במקביל הוא הרוויח כסף, אין בזה נחמה. ילד צריך הורה שיהיה איתו באמת, הרבה יותר מדירה בעוד 25 שנה.

אחת הדרכים לזכות באושר היא באמצעות גרימת אושר. הנתינה לאחרים היא פן חשוב בחיינו. אפשר להגיע אליה דרך פעילות התנדבותית, בעמותות שונות או בתרומה כספית.

במיוחד בעולם העסקי, הרווי בסמלי סטטוס, קל לשכוח שאנחנו נשמה המצויה בגוף בן תמותה. בראיה רחבה, לא חשוב עד כמה רחוק הגענו, אין כל הבדל בינינו לבין המנקה. כולם נשמות.

אנחנו בנויים מכמה רבדים: מנטלי, רגשי, רוחני ופיזי. גם כאן, אם אנחנו מזניחים את אחד מהרבדים, אנחנו בסופו של דבר מפספסים. יש קשר הדוק בין הגוף והנפש, והזנחת הגוף כמוה כהזנחת המכלול כולו. במשך הזמן תהיינה לכך השלכות מסוגים שונים, ובהישגים בתחום המקצועי אני לא רואה פיצוי או נחמה.

מוכרים לי מקרים בהם גופו של מנהל היה חכם משכלו. השכל ידע לספר תירוצים, אך הגוף בגד והכריח את האדם לפקוח את העיניים ולבצע שינויים בחייו. אך מדוע לעבור דרך היחידה לטיפול נמרץ אם אפשר להתחיל להשתנות מחר בבוקר?

והקריירה?

איך כל זה קשור לקריירה שלנו? כולנו רוצים להיות מאושרים ושלווים באופן רציף. הקריירה בעולם המערבי היא קרוב לודאי המוקש הגדול ביותר לכך. הרצון להיות מוערך, הסטטוס, חיי החומר, המקנים לנו סיפוק ארעי, יום עבודה ארוך וראיית עולם צרה – כל אלה מרכיבים את המוקש. צעד קטן נוסף, ואנו הופכים לוורקוהולים, או סתם לעבדים מתוך בחירה.

אני קורא לכולכם לקחת מפעם לפעם שאיפה עמוקה, להתחבר אל עצמכם באמת, ולפתוח את העיניים. הדרך אל עצמנו אינה בהכרח קצרה. לעתים היא כואבת ומפחידה, אך בדרך כלל היא מלהיבה. מה שבטוח זה שמי שיוצא לדרך מרוויח.

אל תנעלו על יעד מסוים. דעו גם להרפות ולתת ליקום לנתב אתכם, באמצעות הפתעות וצירופי מקרים. כאשר תתמלאו באנרגיה חדשה, דברים טובים פשוט יקרו. מה שקורה בעולמנו הפנימי, משליך על מה שקורה בחוץ. כאשר תהיו על המסלול הנכון, לא יהיה לכם ספק שאתם שם. הכל ייעשה מתוך התלהבות, הפתעות תופענה ותרגישו שאתם עושים דבר אדיר.

קונפוציוס נשאל: "מה מדהים אותך ביותר בבני האדם"?
תשובתו היתה: "בני אדם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף, ואז הם מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם. בשל מחשבותיהם על העתיד, הם שוכחים את ההווה, וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד. ובה בשעה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו".