חלק ב'

פורסם: 18.4.17    צילום, יח"צ;

 

המשך מהמאמר הקודם

במאמר הקודם הצגנו תרשים של מדרג שווי לזכות בעלות בעסק. במהלך השבוע שחלף מאז פרסום המאמר הקודם קיבלתי פניות ממספר קוראים שביקשו שאתן דוגמא מספרית. על כן, המצאתי חברה בשם "יעקב מנופים בע"מ" והנחתי לשם הדוגמא שהיא נסחרת בבורסה לני"ע בתל אביב. בהנחה שמחיר מנייתה בבורסה עומד על כ- 24.00 שקלים חדשים למניה, הרי שמחיר זה הינו שווי מיעוט (רמה 3 בתרשים שלמטה). לצורך פישוט ההסבר הנחתי כי גובה כל הפרמיות והדיסקאונטים האפשריים הינו הרף העליון של פונקציות פולניצר שהופיעו בתרשים מדרג השווי לזכות עלות בעסר במאמר הקודם.

נעיר שתי הערות על התרשים לעיל:

1. מניות שליטה בחברה פרטית עשויות להיות כפופות לדיסקאונט מסוים בגין היעדר הסחירות, אולם לא כמו מניות מיעוט בחברה פרטית.
2. דיסקאונטים בגין אחזקת מיעוט ובגין היעדר סחירות הינם מכפלתיים ולא חיבוריים. נסביר זאת על ידי חישוב.

מעריך השווי הותיק ה"ה המלומד יעקב אשד מעיר לי "שווי כלכלי מוגדר בספרות המקצועית כשווי שוק הוגן (לא להתבלבל עם שווי הוגן לצרכים חשבונאיים). חשוב להבין כי שווי כלכלי הוא שווי בעסקה בין קונה ומוכר ברצון ללא לחץ על אחד הצדדים לביצוע מהיר של העסקה. לפיכך, שווי בבורסה הוא שווי מיעוט או לכל היותר שווי הוגן לצרכי דיווח חשבונאי אך בוודאי שלא שווי כלכלי. הסיבה לכך היא ששווי כלכלי כולל בחובו שווי שליטה, מתוך הנחה שלשולט תגיע תמורת המכירה ככל ותימכר החברה הנשלטת על ידו. אעיר רק כי שיעור פרמיית השליטה אינו קבוע ותלוי בשיעור החזקת המיעוט, בקיומה של רגולציה, בכללי ממשל תאגידי ועוד. פרמיית השליטה הינה חלק אינטגרלי מהשווי הכלכלי והיא מחושבת לזכות השולט ששווי החזקתו שווה לחלקו בהון (קרי, שווי חברה מינוס שווי שליטה) ועוד שווי השליטה".

לשם המחשת הערתו של מר יעקב אשד נציג את הדוגמא הבאה:

מעריך שווי ותיק מוערך נוסף, ה"ה המלומד אורי וולף מעיר לי אף הוא "שווי כלכלי של עסק, חייב לכלול את שווי השליטה הגלומה ברכישתו. על כן, לשווי ההון העצמי המתקבל מיישום שיטת ה- DCF או שיטת ה- NAV המתואם, אין להוסיף פרמיית שליטה היות ומונח כי פרמיית השליטה מגולמת כבר בתוצאת הערכת השווי (הואיל וערכי הנכסים המוצגים בספרי החברות הציבוריות בעידן ה- IFRS הינם ע"ב הערכות שווי המחשבות את השווי הכלכלי האמיתי של הנכסים בשיטת ה- DCF). כמובן שיש להוסיף פרמיית שליטה לשווי ההון העצמי הנערך המתקבל מיישום כימות שווי השוק הממוצע (30, 90 או 180 יום אחרונים) או שיטת המכפיל, היות ומונח כי פרמיית השליטה איננה מגולמת בשווי השוק העסק של העסקים הדומים, מהם נגזר שווי העסק נשוא ההערכה, קל וחומר שלא בשווי השוק של העסק נשוא ההערכה".

לשם המחשת הערתו של מר אורי וולף נציג את הדוגמא הבאה:

לאחר שהצגנו את הערותיהם המקצועיות והמועילות של "אריות המקצוע" כמו גם כמה דוגמאות חישוביות נמשיך במאמר כרגיל.

 

• שימוש בנתוני חברות ציבוריות לצורך כימות דיסקאונטים ופרמיות (המשך מהמאמר הקודם)

הדגש בסדרת מאמרים זו הוא על יישום דיסקאונטים ו/או פרמיות בהקשר של הערכות שווי חברות פרטיות, למרות שמרבית העקרונות רלוונטיות גם לחברות ציבוריות. על מנת להבין את המציאות של הדיסקאונטים והפרמיות, יש להסתמך בצורה נרחבת על מידע מנתונים בורסאיים מאחר והם המקום היחידי שבו נצפית התנהגותם האמיתית של המשקיעים ביחס למרבית סוגיות הדיסקאונטים והפרמיות.

למשל, כמעט ואין נתונים אודות המחירים שבהם אחזקות מיעוט מחליפות ידיים בחברות פרטיות בהשוואה למחירי זכויות שליטה באותן חברות. בארה"ב קיימים מאגרי נתונים המכילים אלפי רכישות של חברות ציבוריות, המתאימים בדיוק לשם כך.

מרבית מקבלי ההחלטות, מעריכי שווי, ובתי משפט יעדיפו לקבל ניתוח אמפירי המצדיק הן את המציאות והן את הכימות של הפרמיה או הדיסקאונט על פני חוות דעת, אשר איננה מכילה מאום מלבד ניסיונו ושיקול דעתו של מעריך השווי, ותיק ככל שיהיה. במרבית המקרים, נתונים שכאלה זמינים רק בשוק הבורסאי.

 

• כיצד הגדרת השווי משפיעה על הדיסקאונטים והפרמיות?

ארבע הגדרות השווי העיקריות המשמשות למטרות הערכת שווי שונות הינן:

1. שווי שוק הוגן (Fair Market Value)
2. שווי השקעה (Investment Value או שווי פנימי Intrinsic Value)
3. שווי הוגן לצורכי סכסוכים בין בעלי מניות (Fair Value for Shareholder Disputes)
4. שווי הוגן לצורכי דיווח כספי (Fair Value for Financial Reporting)

בעוד שהגדרות שווי אלה מוגדרות היטב בספרות המקצועית בנושא הערכות שווי, הרי שהן לעתים קרובות משמשות באופן הרבה יותר חופשי (או דו-משמעי) בחוות דעת משפטיות, בעיקר בבתי משפט לענייני משפחה בארה"ב. לפיכך, חשוב כי מעריך השווי, עורך הדין ובית המשפט יסכימו תחילה על הגדרת השווי הרלוונטית, היות ולהגדרת השווי עשויה להיות השפעה על מידת ישימותם של דיסקאונטים ופרמיות מסויימים, במיוחד בכל הנוגע לסוגיות של מיעוט/שליטה וסחירות.

 

• שווי שוק הוגן (Fair Market Value)

שווי שוק הוגן מוגדר כשווי חליפין (value in exchange, שווי בתמורה). שווי שוק הוגן מוגדר "כסכום הנטו שקונה מרצון, בין אם יחיד או ובין אם תאגיד, ישלם עבור הזכות למוכר מרצון, כאשר אף אחד מהם אינו פועל תחת מגבלה או לחץ למכור או לקנות וכששני הצדדים מכירים באופן סביר את כל העובדות והנסיבות הרלוונטיות". ההנחה למעשה הינה ששווי שוק הוגן הינו השווי במזומן.

ראוי לציין כי הקונה והמוכר הינם "היפותטיים", בניגוד לקונה או מוכר ספציפי ידוע. דבר זה נועד לעקר למעשה את השפעת המניעים הספציפיים של הקונה או המוכר. דא עקא, אם קיימת קבוצה פעילה של קונים או מוכרים מתחרים בעלי סט של מניעים משותפים, הרי שקבוצה זו עשויה להוות את השוק שבו הקונה והמוכר ה"היפותטיים" עשויים להיפגש על מנת לבצע את העסקה, ועל כן המחיר שקבוצה זו תמצא כראוי עשוי להוות שווי שוק הוגן.

שווי שוק הוגן הינו בעצם הגדרת השווי הסטטוטורית עבור כל תביעות המס הפדרליות בארה"ב ולעתים קרובות גם בהליכי חדלות פירעון. מלבד במדינת אוהיו בארה"ב, שווי שוק הוגן הינו הגדרת השווי המקובלת ביתר המדינות בארה"ב במקרים של סכסוכים בין בעלי מניות או עושק המיעוט. במדינות מסוימות בארה"ב, שווי שוק הוגן הינו הגדרת השווי בהערכות שווי לצורכי גירושין (מה שמוכר בישראל כאיזון משאבים בין בני זוג). על מעריך השווי ועורך הדין להיות זהירים מאוד בהקשר של גירושין, היות וחוות דעת משפטיות מרבות לעשות שימוש בביטוי "שווי שוק הוגן" ולאחר מכן ממשיכות ליישם בפועל הגדרת שווי השונה מהותית משווי שוק הוגן.

במסגרת הגדרת שווי שוק הוגן, הדגש חייב להיות על הנכס הספציפי (קרי, זכות הבעלות) המוערך, as is, לרבות מאפייני שליטה וסחירות. לפיכך, זכויות מיעוט בחברות או בשותפויות תוערכנה כך שתשקפנה גם מאפיינים של היעדר שליטה והיעדר סחירות.

 

• שווי השקעה (Investment Value או שווי פנימי Intrinsic Value)

שווי השקעה נבדל משווי שוק הוגן, כמוגדר בספרות המקצועית בנושא הערכות שווי, בכך ששווי השקעה פירושו השווי עבור קונה או מוכר ספציפיים במקום עבור קונה או מוכר "היפותטיים".

שווי השקעה, לפיכך, עשוי לגלם את השווי הסינרגטי שקונה ספציפי עשוי להיות מוכן לכלול בפרמיית הרכישה שמעל ומעבר לסתם פרמיית שליטה, אשר משקיעים אחרים עשויים לשלם עבור זכויות היתר של השליטה.

שווי השקעה מופיע בדרך כלל בפסיקה, במיוחד בבתי משפט לדיני משפחה בארה"ב, שבהם השופטים לעתים קרובות מחפשים "שווי לבעלים" או לקהילה משפחתית, בניגוד לשווי חליפין. לדוגמא, אם חברה כלשהי מצויה בבעלות משפחתית, הרי שאין כל הצדקה לדיסקאונט בגין אחזקת מיעוט עבור בעל המיעוט היות ובאמצעות ייחוסו המשפחתי, הוא נחשב כחלק אינטגרלי מקבוצת השליטה.

על מעריך השווי ועורך הדין להיות זהירים מאוד בלימוד הפסיקה הרלוונטית, מאחר ודי נפוץ למצוא את הביטוי "שווי שוק הוגן" בחוות דעת משפטיות, במיוחד בהקשר של דיני משפחה בארה"ב, ולאחר מכן לגלות כי מתודולוגיית הערכת השווי המקובלת על ידי בית המשפט הביאה למעשה לשווי שהינו שווי השקעה. לעיתים, בתי המשפט לדיני משפחה בארה"ב מתייחסים לשווי השקעה בשם "שווי פנימי" (intrinsic value).

• שווי הוגן עבור לצורכי סכסוכים בין בעלי מניות (Fair Value for Shareholder Disputes)

שווי הוגן הינו יציר כפיהם של המחוקקים במדינות השונות בארה"ב, בעיקר כהגדרת השווי עבור תביעות הנוגעות לסכסוכים בין בעלי מניות ועושק המיעוט. עד שנת 1999 שווי זה הוגדר באמצעות חוק ה- Model Business Corporation כ- "שווי המניות מייד לפני התממשות הפעולה התאגידית שאליה האובייקטים מתנגדים, בהתעלם מעליה או ירידה בציפייה לקרות אותה פעולה תאגידית אלא אם כן התעלמות זו אינה במקומה".

הגדרה זו מבטלת בבירור כל פרמית רכישה אשר כוללת בחובה שווי סינרגטי לרוכש ספציפי מעבר לשווי השליטה. דא עקא, הגדרה זו אינה מתייחסת לשאלות של אחזקת מיעוט או היעדר סחירות של המניות המוערכות.

בשנת 1999 ה- Model Business Corporation הציג למעשה לשון חדש לפיו, שווי הוגן אינו כולל בחובו התאמות כגון דיסקאונט בגין אחזקת מיעוט או דיסקאונט בגין היעדר סחירות. עם זאת, בזמן כתיבת שורות אלה, רק מספר מועט של מדינות בארה"ב שילבו את התיקון במסגרת חוקיהן הנוגעים לסכסוכים בין בעלי מניות ועושק המיעוט.

נכון לעכשיו, אין כל עמדת רוב ברורה בקרב המדינות השונות בארה"ב בנוגע לפרשנות של שווי הוגן ביחס לסוגיות של מיעוט/שליטה וסחירות, למרות שהנטייה היא שלא ליישם דיסקאונטים בגין גורמים אלה בעת קביעת שווי הוגן. למעשה, קיימות מדינות בארה"ב המטפלות בסוגיות אלו באופן שונה בהקשר של סכסוכים בין בעלי מניות לעומת בהקשר של פירוק חברות. בכל מצב, מעריך השווי ועורך הדין חייבים ללמוד בזהירות את הפסיקה הרלוונטית. כאשר אין פסיקה תקדימית, מדינות מסוימות בארה"ב פונות לעתים קרובות לפסיקה משכנעת במדינות אחרות באה"ב עם חוק סטטוטרי דומה.

• שווי הוגן לצורכי דיווח כספי (Fair Value for Financial Reporting)

כמו עבור מונחים מעורפלים רבים מעולם המימון, גם לביטוי "שווי הוגן" ישנן שתי משמעויות שונות ונבדלות בהקשרים שונים. המוסד הבינלאומי לתקינה בחשבונאות (IASB) הוציא הגדרה של שווי הוגן בהקשר של דיווח כספי. תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 13 – "מדידת שווי הוגן" מגדיר שווי הוגן כ-:

"מחיר שהיה מתקבל במכירת נכס או מחיר שהיה משולם להעברת התחייבות בעסקה רגילה בין משתתפים בשוק במועד המדידה ".

זה נשמע מאוד דומה לשווי שוק הוגן, אולם זה שונה בתכלית.

שווי הוגן הינו המחיר שיחול בעסקה ממכירת נכס או מהעברת התחייבות בעסקה סדירה (Orderly) בין משתתפי שוק (Market Participant) במועד המדידה (מחיר יציאה, Exit Price) תחת תנאי השוק הנוכחיים, בין אם הוא נצפה בשוק פעיל (Active Market) או מוערך באמצעות טכניקות הערכה. שווייה ההוגן של התחייבות ישקף גם את סיכון אי הביצוע המתייחס אליה. יודגש כי שווי הוגן הינו מבוסס שוק ואינו מהווה מדידה ספציפית לישות, ואשר מדידתו מביאה בחשבון את מאפייני הנכס או ההתחייבות, אשר היו משתתפי השוק מביאים בחשבון.

מדידת שווי הוגן תבוצע תחת הנחה כי עסקה כאמור תבוצע בשוק העיקרי (Principal Market) בו נסחרים הנכס או ההתחייבות ובהיעדרו, יש להשתמש במחיר בשוק המיטבי (Most Advantageous Market) למכירת הנכס או להעברת ההתחייבות, ללא התאמה למחיר השוק בגין עלויות עסקה.

מדידת שווי הוגן תבוצע תוך שימוש בטכניקות הערכה מתאימות בהתאם לנסיבות, אשר לגביהן קיימים נתונים מספקים לשם מדידת שווי הוגן, תוך מקסום השימוש בנתונים הנצפים הרלוונטיים ומזעור, ככל שניתן, של השימוש בנתונים שאינם נצפים.

מדידת שווי הוגן נחלקת לשלוש רמות במדרג השווי ההוגן (Fair Value Hierarchy) ועל ישות ליישמה כמופיע בתקן דיווח כספי בינלאומי מספר 7 – מכשירים פיננסיים: גילוי. המדידה נערכת בהתבסס על הנתונים המשמשים בטכניקת הערכת השווי ההוגן שבה נעשה שימוש להלן:

1. רמה 1- מחירים מצוטטים (ללא התאמות) בשוק פעיל של פריטים זהים לנכס או להתחייבות הנמדדים, אשר לישות קיימת גישה אליהם במועד המדידה.
2. רמה 2- נתונים אשר אינם מחירים מצוטטים הכלולים ברמה הראשונה, אולם הינם נצפים עבור הנכס או ההתחייבות הנאמדים, בין במישרין (מחירים) ובין בעקיפין (נגזרים מהמחירים).

• רמה 3- נתונים לגבי הנכס או ההתחייבות, אשר אינם מבוססים על נתוני שוק נצפים, אולם משקפים הנחות שמשתתף שוק היה מניח בקביעת מחיר נאות לנכס או להתחייבות.

 

על פי תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 7 נדרש כי הסיווג של מכשירים פיננסיים הנמדדים בשווי הוגן ייקבע על בסיס מקור הנתונים ששימשו לקביעת השווי ההוגן, בהתאמה למדרג השווי ההוגן. מדידת שווי הוגן כאמור תבוצע בהתאמה לרמה הנמוכה ביותר האפשרית, על בסיס מקור הנתונים שהינם משמעותיים למדידת השווי ההוגן.

כאמור, תקני החשבונאות הבינלאומיים הרלוונטיים מגדירים מחיר מצוטט בשוק פעיל כשווי הוגן. כלומר, מחיר מניה בבורסה כשווי הוגן. כזכור, הגדרנו כי שווי שוק בורסאי הינו שווי מיעוט, לפיכך חשוב להבין שבעוד שווי שוק הוגן הינו שווי כלכלי שתמיד כולל שליטה הרי ששווי הוגן, כאשר נלקח מתוך מחירים מצוטטים בשוק פעיל, הינו שוי מיעוט ולא שווי כלכלי.

לבסוף, ה- IASB הצהיר כי הוא אינו משתמש בשווי שוק הוגן מאחר והוא אינו רוצה 'להיתקע' עם ניואנסים כאלה ואחרים של פרשנויות משפטיות בנוגע לשווי שוק הוגן. דוגמא נוספת להבדל שבין שווי הוגן לבין שווי שוק הוגן שווי שוק נעוצה במגבלות ה- SEC (רשות ניירות ערך האמריקאית) הנוגעות לסחירות המאפשרות יישום דיסקאונט בגין היעדר סחירות במסגרת תקן חשבונאות אמריקאי ASC 820 (לשעברSFAS 157 ), אולם לא יישום של דיסקאונט בגין חסימה (blockage).

• תקן הערכות שווי עסקים מספר VII של האגודה האמריקאית לשמאים (ASA): דיסקאונטים ופרמיות בהערכות שווי

תקן הערכות שווי עסקים מספר VII של האגודה האמריקאית לשמאים (ASA- American Society of Appraisers): דיסקאונטים ופרמיות בהערכות שווי, כפי שיוצג להלן, מסכם את הדיסקאונטים והפרמיות המשמשים בהערכות שווי ואת יישומם די בתמציתיות. על מעריך השווי לשים לב לסעיף 3, השלבים ביישום של דיסקאונטים ופרמיות.

• מבוא
• על כל חברי האגודה האמריקאית לשמאים [מועמדים, חברים מוכרים (AM- Accredited Members), שמאים בכירים מוכרים (ASA- Accredited Senior Appraisers) וחברים מלאים (of ASA FASA- Fellows)] למלא אחר הוראות תקן זה בכל עת שהם מבצעים הערכת שווי של עסקים, זכויות בעלות בעסק וניירות ערך.
• מטרת תקן זה היא להגדיר ולתאר את הדרישות לצורך שימוש בדיסקאונטים ופרמיות בכל פעם שהם מיושמים בהערכת שווי של עסקים, זכויות בעלות בעסק וניירות ערך.
• תקן זה חל על הערכות שווי ועשוי שלא לחול על הערכות שווי מוגבלות או חישובים כהגדרתם ב- BVS-I, סעיף B.
• תקן זה כולל את המבוא הכללי לתקני הערכות שווי עסקים של האגודה האמריקאית לשמאים (ASA).
• תקן זה חל בכל עת בתהליך הערכת השווי, בין אם במסגרת שיטת הערכה כלשהי עבור השווי הנגזר מאותה שיטה, או עבור התוצאה המתקבלת משיקלול של מספר שיטות.

 

• הרעיון של דיסקאונטים ופרמיות
• לדיסקאונט אין כל משמעות עד אשר מוגדר השווי לפני ההתאמה, אשר עליו מיושם אותו דיסקאונט.
• לפרמיה אין כל משמעות עד אשר מוגדר השווי לפני ההתאמה, אשר עליו מיושמת אותה פרמיה.
• הדיסקאונט או הפרמיה מוצדקים אם ורק אם המאפיינים המשפיעים על שווי הזכות המוערכת שונים מספיק מאלו הגלומים בשווי לפני ההתאמה אשר עליו מיושמים הדיסקאונט או הפרמיה.
• הדיסקאונט או הפרמיה מכמתים את ההתאמה עבור הבדלים במאפיינים המשפיעים על שווי הזכות המוערכת ביחס לשווי לפני ההתאמה אשר אליו הוא מושווה.
• היישום של דיסקאונטים ופרמיות
• המטרה, הגדרת השווי הנבחרת, או הנסיבות האחרות של הערכת שווי עשויים להצביע על הצורך בביצוע התאמה עבור הבדלים בין השווי לפני ההתאמה ושווי הזכות המוערכת. אם כך הם פני הדברים, הר שיש ליישם דיסקאונטים ופרמיות מתאימים.
• על מעריך השווי לציין ולהגדיר את השווי לפני ההתאמה אשר עליו ייושמו הדיסקאונט או הפרמיה.
• על מעריך השווי להגדיר כל אחד מהדיסקאונט או הפרמיה המיושמים על השווי לפני ההתאמה.
• על מעריך השווי לציין את הסיבות העיקריות מדוע כל אחד מהדיסקאונט או פרמיה שנבחרו מיושמים במסגרת הערכת השווי.
• על מעריך השווי לציין את הראיות ששימשו לגזירת כל אחד מהדיסקאונט או הפרמיה.
• על מעריך השווי לנמק את קביעתו בדבר גודלם של כל אחד מהדיסקאונט או הפרמיה שבחר ליישום במסגרת הערכת השווי.

 

• סיכום

מאמר זה סיפק סקירה נרחבת של דיסקאונטים ופרמיות להערכות שווי של עסקים. ביצענו הבחנה בין דיסקאונטים ופרמיות המשפיעים על הפעילות בכללותה וכל בעליה, הנקראים "דיסקאונטים ברמת היישות", לבין אלו אשר הינם תולדה ספציפית של מאפייני הבעלות (שליטה/מיעוט וסחירות), הנקראים "דיסקאונטים ופרמיות ברמת בעל המניות". הואיל ודיסקאונטים ברמת היישות משפיעים על הפעילות בכללותה, הרי שהם בדרך כלל מיושמים על שווי שליטה, המתקבל מכל גישה או שיטת הערכת שווי שהיא. למרות זאת, אם משתמשים בשיטת ההשוואה לחברות ציבוריות דומות (או לשיטה אחרת המייצרת שווי מיעוט) מבלי להגיע לשווי שליטה, הרי שהדיסקאונטים ברמת היישות עדיין רלוונטיים ליישום.

מאידך, דיסקאונטים או פרמיות ברמת בעל המניות הינם מאוד ספציפיים למאפייני הבעלות של השווי לפני ההתאמה שעליו הם מיושמים. לפיכך, כאשר עוסקים בהתאמות לשווי המתקבל ממאפייני בעלות, הרי שההנחות באשר למאפייני הבעלות של השווי לפני ההתאמה שעליו הם מיושמים חייב להיות מוגדר היטב, אחרת ההתאמות הינן חסרות כל ערך.

הצגנו את תרשים מדרג השווי של זכות בעלות בעסק, אשר מניח כי נתוני שוק בורסאיים המיושמים על חברות פרטיות, מספקים מדרג שווי "מיעוט סחיר" אשר נמוך יותר משווי שליטה. בנוסף, הצגנו תרשים מדרגי שווי חלופיים המטפל בשווי שוק בורסאי ובשווי שליטה באופן א-לינארי כך ששווי שוק בורסאי יכול להיות נמוך יותר, שווה, או גבוה יותר משווי שליטה. לבסוף, הראינו כיצד הגדרת השווי (למשל, שווי שוק הוגן, שווי הוגן, או שווי השקעה) משפיעה על הפרמיות או הדיסקאונטים המיושמים במקרים ספיצפיים.

 

פרטי משרד הערכות השווי: שווי פנימי

משרד הערכות השווי שווי פנימי מספק שירותי הערכות שווי של תאגידים, נכסים בלתי מוחשיים ומכשירים פיננסיים מורכבים למטרות מס, עסקאות, דוחות כספיים ולצרכים משפטיים ומתמחה בביצוע ניתוחים כמותיים במכשירים פיננסיים ובמדידת סיכונים לצורכי יישום הוראות רגולטוריות, תקינה חשבונאית, פיתוח, יישום ותיקוף מודלים בתחומי הניהול הסיכונים ובנושאים נוספים.

 

 

 

משרד הערכות השווי שווי פנימי מספק שירותי הערכות שווי של תאגידים, נכסים בלתי מוחשיים ומכשירים פיננסיים מורכבים למטרות מס, עסקאות, דוחות כספיים ולצרכים משפטיים ומתמחה בביצוע ניתוחים כמותיים במכשירים פיננסיים ובמדידת סיכונים לצורכי יישום הוראות רגולטוריות, תקינה חשבונאית, פיתוח, יישום ותיקוף מודלים בתחומי הניהול הסיכונים ובנושאים נוספים.

רועי פולניצר – בעלים של משרד "שווי פנימי" המתמחה בהערכות שווי בלתי תלויות

בעשור האחרון היה רועי אחראי על מאות עבודות להערכות שווי של חברות שונות, ייחוס עודף עלות, ייעוץ כלכלי ומידול פיננסי אשר בוצעו עבור חברות פרטיות וציבוריות, משרדי רואי חשבון ומשרדי ייעוץ כלכלי בישראל.

רועי הקים ועומד בראש לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל (IAVFA), פיתח את 9 תוכניות ההסמכה של הלשכה וכתב את כללי האתיקה והסטנדרטים המקצועיים של הלשכה. בנוסף, רועי כיהן כיו"ר הוועדה לקביעת קווים מנחים עבור רשות המסים בישראל לביצוע, פיקוח וניהול הערכות שווי של תאגידים, נכסים בלתי מוחשיים ומכשירים פיננסיים, המוכרת יותר בשמה הלא רשמי – וועדת פולניצר.

לרועי ניסיון כמומחה בהליכים משפטיים ובעבודה מול רשות המסים, מול רשות ניירות ערך ומול גופים סטטוטוריים אחרים. כמו כן, הוא יו"ר פורום הפרקטיקנים של לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל וכתב את 8 גילויי דעת של הלשכה.

רועי ייבא ארצה את המודל הטוב ביותר בעולם להערכת שווי ופיצול מכשירי חוב/הון היברידיים (כגון: אג"ח להמרה, הלוואה המירה ומסגרת מימון המירה) והתאמתי אותו למאפיינים הייחודיים של שוק איגרות החוב להמרה הישראלי. פרסום עבודה שביצע עבור חברה ציבורית בנושא זה באתרי מגנ"א ומאי"ה הביא לשינוי המתודולוגיה המשמשת בארץ להערכת שווי ופיצול מכשירי חוב והון משולבים.

רועי פיתח מתודולוגיה ייחודית לבניית עקומי תשואות להיוון תזרימי המזומנים של מכשירים (נכסים והתחייבויות) פיננסיים בכלל ולהתחייבויות פנסיוניות בפרט ומתודולוגיה ייחודית לדירוג פנימי של חברות המבוססת על נתונים המשתמעים באופן ישיר או עקיף מנתוני שוק. בנוסף, רועי פיתחתי את מודל פולניצר להערכת שווי השוק ההוגן של חברה פרטית, נוסחת פולניצר לאמידת סטיית התקן של שיעורי התשואה על נכסי החברה, פונקציית פולניצר לאמידת שיעור הניכיון בגין היעדר הסחירות (DLOM) של נכס לא סחיר, ציון פולניצר לדירוג אשראי סינטטי/פנימי של חברה ישראלית ובימים אלו הוא שוקד על פיתוחים נוספים.

רועי הינו מרצה מבוקש להערכת שווי, ניהול סיכונים ואקטואריה, המופיע בפני חברי הנהלה ודירקטורים, ובפורומים מקצועיים של של לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל. בעבר שימש כמרצה בקורסים מתקדמים בניתוח דוחות כספיים והערכת שווי חברות במכללה האקדמית אשקלון.

רועי הינו בעל תואר שני במנהל עסקים (התמחות במימון) ותואר ראשון בכלכלה ומימון, מאוניברסיטת בן-גוריון. כמו כן, רועי מוסמך הן כאקטואר (PRA) והן כמעריך שווי (CFV) מטעם לשכת מעריכי השווי והאקטוארים הפיננסיים בישראל, ומוסמך כמנהל סיכונים פיננסיים (FRM) מטעם GARP.

 

 

 

מגזין "סטטוס" מופק ע"י: 

 

Tags:  אקטואריה הערכת שווי מכירות פיננסים תשואה

---